אמרי בינה חושן משפט תכו

סילוק רשות מאי פריך דאי הוי קתני האיש מקנה היינו סוברים דבעינן כוונת מקנה וקונה ובאמת אינו כן לכך קתני וקונה א"ע יש לומר הא דידענו דאין צריך לגבי גט כוונת הקנאה דאיתקש יציאות אהדדי וכמו דיוצאת במיתת הבעל אף בלא כוונת הקנאה כן נמי בגט הנתינה בלבד כורת אף בלא כוונת הקנאה וזה תירץ הש"ס דהא איכא מיתת הבעל דקונה א"ע לכך אף על ידי הגט לא שייך לומר האיש מקנה דאיתקיש יציאות אהדדי. וקצת י"ל בכוונת הש"ס ר"פ האיש מקדש דקאמר מה לגירושין שכן ישנה בע"כ והקשו המפרשים נילף משליח דידה דיכולה לעשות שליח לקבל גיטה נילף ג"כ מזה לענין קידושין ששניהם יכולין לעשות שילוחין ולמה שכ' י"ל דכוונת הש"ס מה לגירושין שכן ישנו בע"כ וכיון דהוא בע"כ ע"כ אין כוונת קנין והקנאה רק בנתינת הגט במקום הראוי לקנין מתגרשת לכך יכול גם כן לעשות שליח על מעשה הנתינה והאשה גם כן תוכל לעשות שליח על הקבלה שיה' ידו של השליח כידה משא"כ בקידושין שהשליח של המקדש צריך לכוין לזכות בהאשה בעד המשלח וכן האשה נתנה להשליח רשות לבטל רצונה וזכותה כדי שיזכה בה הבעל מנ"ל דמהני לענין זה שליחות ואם כן גם משליח קבלה שלה לגבי גט לא נוכל למילף כיון דאין האשה המתגרשת צריכה לשום כוונה והא ראיה דמתגרשת אף בעל כרחה לכך יכולה לעשות שליח על עצם הקבלה מה שאין כן בקידושין

ובזה מיושב מה ששמעתי מקשין על ספר נו"ב דס"ל דאף מדינא דגמרא אינו יכול לגרש בעל כרחה על ידי שליח מטעם דאינו יכול לעשות שליח במקום דחב לאחרינא אם כן מה פריך הש"ס הנז' הא נוכל למילף שליח לקידושין מגירושין בע"כ ממה דשליח עושה שליח אף דאינו יכול לעשות שליח לגרש וגם השליח הראשון אינו יכול לגרש בע"כ ואף עפ"כ יכול לעשות שליח חזינן דאף מה שאינו יכול לעשות בע"כ יכול לעשות על ידי שליח כך שמעתי ובאמת ל"ק למה דמסיק ש"ס גיטין (דף כ"ט ע"ב) אמר מר בר רב אשי הא דאבא דקטנותא הוא אילו מת בעל מידי מששא אית בהו כלהו מכח בעל קאתו איתיה לבעל איתנהו לכולהו ליתא לבעל ליתנייהו לכולהו חזינן דלא בא מכחו של השליח הראשון ונעשה רק שלוחו של הבעל ולמסור זכותו ונסתלק הראשון אחר כך לגמרי זה יכול לעשות והבעל יכול לעשו' בעל כרחה אבל אכתי מנ"ל בקידושין דבא מכח משלחו שאינו יכול לעשות בעל כרחו שיועיל שליחות. אולם למה שכ' בהבנת דברי הש"ס שכן ישנו בע"כ דמזה ידעינן דלא צריך כוונת קנין רק כוונת נתינ' ומזה לא נוכל למילף קידושין דבעי כוונה אתי שפיר כמובן

ז) והנה להמתבאר דבגט לא בעי כוונת הקנאה נראה להבין דברי בעל ספר מחנה אפרים הלכות שליחות (סי' ח') שכ' בדברי רמב"ם הל' זכיה ומתנה (פ"ד ה"י) וז"ל המתנה כגט שאינו יכול למסור דברים לשליח כיצד אמר לשלשה אמרו לפלוני ופלוני שיכתבו ויחתמו בשטר מתנה ויתנוה לפלוני אין זה כלום ואם אמרו כו' לא קנה וכן אם אמר לשנים כתבו וחתמו בשטר מתנה ותנהו לפלוני אינן יכולין לומר לסופר לכתוב אלא הן עצמן כותבין כמו בגט עכ"ל ומדקדק בעל מ"א כיון שכ' דבאומר אמרו המתנה בטילה מה צריך לכתוב וכן אם אמר דהא כ"ש באומר כתבו ותנו לכך כתב דע"כ לא כתב הרמב"ם דבאומר אמרו המתנה בטילה רק באומר אמרו לפלוני ופלוני שיכתבו ויחתמו ויתנו הם דהראשונים לא עבדי שום מעשה אלא מילי היא דמימסרו להו אבל אם עשאו שליח לאחד וא"ל אמרו לפלוני שיכתובו ותן אתה כה"ג לא שייך לומר מילי לא מימסרן לשליח שהרי השליח הראשון הוא שמקנה אותו שלוחו של אדם כמותו ומש"ה בכתבו ותנו אי לאו טעמא משום דקפיד דאמר כתבו היו יכולים לומר לאחרים שיכתבו שהרי השליח מקנה אותו והביא ראי' מדברי רמב"ם שסובר (פ"ג) מאישות דיכולין לכתוב שטר קידושין לדעת שלוחה וה"ט כיון דשליח מקנה אותה ידו כידה ע"ש עוד

ולכאורה קשה ע"ד הא בסוגיא דגיטין (דף ס"ו) דספיקא דשמואל מיירי באומר כתבו ותנו ועשאו את השליח כבע"ד ליתן את הגט ואפי"ה באמרו לסופר לכתוב פסול כיון דצריך שליחות על הכתיבה או שישמעו מפיו של הבעל המגרש לא יכול למסור אף באומר אמרו ואם כן כיון דבאומר אמרו הוי ספק בטל אף בעשאו שליח על הנתינה ממילא גם במתנה ל"מ לדעת רמב"ם וכן השיג עליו אאמ"ו ז"ל בחידושיו לח"מ שבסוף ספר דברי משפט (סי' רמ"ד) והאריך בזה להוכיח מש"ס שם דאף בתני פסול באומר אמרו וכן הא דנרא' מדברי המח"א דבאומ' כתבו דאינו יכול לומר לאחר הטעם משום קפידא תמה דהא מילי דלא מימסרן לשליח לאו משום קפידא הוא עי"ש בדבריו הנעימים

ולמ"ש י"ל דא"ד מתנה לגט לענין זה דבגט כיון דאין צריך רק נתינה וגלי לן התורה דהבעל יכול לעשות שליח שיהיה נתינת השליח כנתינתו אבל אין כאן כוונת הקנאה רק סילוק רשות ממילא והגט הוא המגרש והשליח הוא רק על הנתינה ולא צריך להשליטו על אשתו לגרשה כיון דאינו צריך שום כוונת הקנאה לכך אין השליח עומד במקום הבעל לצוות לכתוב הגט ואף לדע' הרמב"ם דסובר בנשתטה הבעל אח"כ יכול השליח למסור וסובר כיון דכבר קיבל כח הבעל לא איכפת לן אם נשתטה והוי הגט רק בעל מדרבנן מ"מ היינו רק כח נתינה קיבל מהבעל אבל לא להיות שליט על אשתו מה שאין כן במתנה דהשליח ממש שליט על נכסיו להקנות לאחרים שמצוה לו המשלח ואף השטר יכול לכתוב שהשליח הקנה את הקרקע לפלוני בכח שהיה לו מהמשלח בזה דעת המח"א כיון דהשליח הוא המקנה וידו כיד הבעלים יכול לצוות לאחרים לכתוב רק היכא דאמר להם כתבו וחתמו ותנוהו בזה הוי קפידא דהם יכתבו אבל בזולת הקפידא כיון שאמר להם שיתנהו השטר מתנה ועשאן כבעלים להקנות יכולין לכתוב מדעתן ולא מיפסל מטעם מילי לא מימסרן כיון דהם הבעלים וכן בשטר קידושין דמסרה להשליח הכח לעשותה כהפק' לגבי המקדש לכך כותבין מדעת השליח מה שאין כן בגט דלא מסרה כח רק לקבל הגט או להוליך הגט במקום המשלח בזה לא הוי רק מילי ולא מימסרן לשליח. וכן נראה מדברי רש"י מסכת גיטין (דף כ"ט) דכ' שליח מתנה שאמר בעה"ב לב' עדים כתבו שטר מתנה לפלוני כו' ולמ"ד מילי לא מימסרן הני נמי לא מימסרן עכ"ל הרי דנקט רש"י רק שאמר כתבו ולא תנו אבל באמר תנו לא הוי מילי כיון דעשאן כבעלים להקנות ועיין קצוה"ח (סי' רמ"ד סק"ב) ובנתיבות שם ובמה שכ' במ"א בדבריהם ועיין מח"א (פ"א) מהלכות גירושין דהקשה באומר כתבו ותנו גט לאשתי שכותבין ונותנים הא בעינן שליחות לנתינה והשתא לא מצי עביד דעדיין לא נכתב הגט עיין שם ובנתיבות (סי' רמ"ג סק"ו) כתב הטעם דעושה אותן שלוחין להיות כבעל דשליח של אדם כמותו ונעשו כבעל ממש לגרש האשה כאלו היא אשתו והאשה היא בעולם וכן בכתבו ותנו על המתנה עשאן כבעלים על שדהו ליתנו במתנה ועיין שם ולמה שכ' בגירושין ודאי לא שייך לומר דעשאן כבעלים על אשתו כיון שאינו צריך להקנותה ולא כוונת קנין רק נתינה והא ראיה דאינו יכול למימסר לשליח מטעם דלא הוי רק מילי ובמתנה אתי שפיר כדבריו אבל בגט ע"כ צריך לומר היא הנותנ' דלא איכפת לן במה שהגט אינו עדיין בעולם כיון שאין צריך כוונ' הקנאה רק נתינה במקום הבעל וגופו במקומו משא"כ בכל עניני שליחות דבעי כוונת הקנאה או בחלה לתקן העיסה שיקרא שם חלה אבל בגט רק כוונת נתינה והבעל הוא המגרש ובמתנ' עשאו באמת כבעלים על שדהו להקנות ואי"ה יבואר עוד במקום אחר בזה

הדרן לדברינו כיון דביארנו דהשליח צריך שיכוין ליקח האשה בעד המשלח וזה עושה גמר קנין וכיון דשוטה לאו בר קידושין הוא אף שממנה לשליחו בעת בריאותו מ"מ אם נשתטה אחר כך בשעת קידושין של השליח י"ל דגם לדעת הרמב"ם לא מהני הקידושין. ואף לדעת הרמב"ם דאחר יכול לזכות עבור שוטה כמבואר ש"ע (סי' רמ"ג) מ"מ היכא דממנה שליח בעת בריאותו וברצונו שיקדש בשליחותו גרע וכמבואר בתוס' רי"ד קידושין (דף כ"ג) בהא דאין עבד יכול לעשות שליח לקבל ג"ש מיד רבו אף דיוצא בשטר על ידי אחרים דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו אם כן מה נ"מ ועיין שם בריטב"א ותוס' דהנ"מ אם הרב אומר בפירוש דאינו מזכה לו השטר על ידי האחר רק בתורת שליחות ותוס' רי"ד כ' דאם העבד עשה שליח מיגרע גרע דסומך רבו דיד השליח כיד המשלח וכיון דל"מ בתורת שליחות הואיל דיד עבד כיד רבו לא מהני עיין שם וה"נ דכוותיה כיון דעשה שליח ליכא זכיה ואין האשה מבטלת דעתה שתתקדש בתורת זכיה וגם נ"מ אם אחר כך לא ירצה בזכיה יכול לבטל הקידושין ומלבד זה כבר כ' המח"א והקצוה"ח (סי' רמ"ג ס"ק ו') דאין זכין לשוטה רק בעתים חלים דדומה לקטן דאתי לכלל דעת ולא בחרש ושוטה גמור [ועיין שם בקצוה"ח ובמקומו כ' דא"ד לנכרי דהשתא ד"א ולהסוברים דזכין לקטן מן התורה מכתוב נשיא אחד אף שהיו אז בישראל קטנים נאמר גם כן היו חו"ש ועיין ב"מ (דף ח') חרש קנה דקא מגביה ליה ב"ד ואכ"מ] ואם כן אם נשתטה אחר שמינו לשלוחו לקדש י"ל אם מקדשה בשעת שטותו ולא הדיר בריא דל"מ וכמו שכ'. שוב ראיתי בספר חתם סופר אה"ע (ח"ב סי' ק"נ) דסובר דלדעת הרמב"ם קידושין וגירושין שוין לענין זה בממנה שליח בבריאותו ונשתטה עיין שם בדבריו ופשיטתא דידי' לדעתי העניה צ"ע לדינא: