אמרי בינה חושן משפט תכה

מצד שליחות הוי והמשלח יכול למסור כחו במעשה הזאת להשליח שיהיה כאלו המשלח בעצמו עושה וכוונת השליח גם כן מהני מה שאין כן לענין שאילה בבעלים אף דילפינן מקרא דשלוחו אינו פוטר רק אם בעליו עמו מ"מ כשעבדו שאול עמו עדיף דידו כיד רבו ממש והוי כאלו בעליו עמו דידו כיד רבו. אך יש להבין הא לגבי מציאה גם כן בעינן כוונת קנין ואף עפ"כ אף אם מגביה מציאה לחבירו להסוברים דלא קנה חבירו מ"מ פועל עדיף דידו כיד רבו כמבואר ב"מ (דף י') ויבואר בזה אי"ה במ"א

ו) ודע דאף לדעת הרמב"ם בעשאו שליח כשהוא בריא ונשתט' אח"כ דמהני מן התורה מטעם דכבר נעשה שליח בזמן דמצי למיעבד וכבר קבל כח הבעל וכיון דאף דנשתט' מ"מ האישו' לא נפקא ואגידה ביה יכול הגט הנמסר מן שלוחו דבעל לעשות הכריתות מ"מ לענין הקידושין בכה"ג וכן לקנות איזה דבר אם עשאו שליח לקדש כשהוא בריא ואחר כך נשתטה י"ל דגם לדעת הרמב"ם מה"ת ל"מ הקדושין. והטעם ע"פ מה שבארתי בהגהותי לס' ד"ח מאאמ"ו הגאון ז"ל דיני שילוחין (סי' א') דאאמ"ו ז"ל יצא שמה לדון בדבר חדש דאף אם נאמר כהן שיאמר לשלוחו צא וקדש לי אשה גרושה דאינה מקודשת מצד דאשלד"ע ובטל המעשה די"ל דזה דוקא אם מקדשה בכסף דהשליח צריך שיאמר הרי את מקודשת בזה שאני נותן לך לפלוני וכיון דאשלד"ע בטל המעשה משא"כ כשמוסר הכהן שטר קידושין שמקדשה בשטר ושלח ישראל למסור לה השטר קידושין בזה י"ל דחלין הקידושין דהא גוף הקידושין לא עשה השליח רק הכהן המקדש והשטר הוא המקדש ובפרט אם מהני טלי קידושך מעג"ק כמו שכ' ב"ש (סי' כ"ז) ואינו דומה לקידושי כסף דשם השליח עושה כל הקידושין בדבריו שאמר שתהי' מקודשת לפלוני כהן בשליחותו מה שאין כן בשטר והביא סעד לדבריו מדב' הר"י מיגאש ז"ל המובא ברשב"א ור"ן גיטין (דף כ"ג) בהא דאין עבד נעשה שליח לקבל גט אשה דסובר דדוקא שליח לקבלה אינו נעשה כיון דבהגיע הגט ליד שליח נתגרשה שייך למיפסל משום דאף דעבד בר שליחות הוא ליתא בתורת גיטין אבל יכול להיות שליח להולכה כיון דלא נתגרשה עד שיבא הגט לידה וכיון דעבד איתא בתורת שליחות יכול להיות שלא יהיה כטלי גיטך מע"ג קרקע וה"נ לענין קידושין בעבירה והניח בצ"ע

ואני הצעיר כתבתי שם לדון לחלק בין קידושין לגיטין דהא הש"ע אה"ע (סי' ל"ה) סתם דעבד פסול להיות שליח לגבי קידושין והב"ש (ס"ק י"ד) שם הקש' הא (סי' קמ"א) הביא ד' הר"י מיגאש ז"ל דכשהוא שליח להולכה בגט הוי ספק ולמה לענין קידושין כ' דפסול. ובספר א"מ כ' שם דבגט אין צריך שליחות רק לנתינה ואין צריך מדאורייתא שיאמר הרי זה גיטך מה שאין כן קידושין אף בקידושי שטר צריך שיאמר המקדש וכמו שכ' הב"ש (סי' קל"ו) הואיל דאינו ניכר אם גם דעתה לקידושין וכיון דעבד אינו בר קידושין אינו נעשה שליח לאמירה זו ולפי זה בנידון דאאמ"ו ז"ל שייך גם כן בקידושי שטר לומר אשלד"ע. אולם דברי האבני מילואים תמוהין דהא דכתב הב"ש דבקידושין צריך אמירה הוא רק למען דעת דעתה שתתרצה לקבל בתורת קידושין ובעסוקין באותו ענין גם כן מהני ואם גילתה דעתה שתתרצה גם כן מהני אם כן אין האמירה של השליח הוא מצד שליחות רק לגלות דעתה שרצונה בזה ולמה אין עבד נעשה שליח כמו גבי גט לדעת הר"י מיגאש ז"ל. ברם בגוף החילוק בגט בין שליח לקבלה לשליח להולכה יש להתבונן למה שכ' הב"ש (סי' קל"ו) דאף דאין צריך לומר הרי את מגורשת מ"מ צריך הבעל לתת הגט לשם כריתות אם כן שליח להולכה שהוא במקום הבעל צריך גם כן שימסור לשם כריתות ואמאי יהיה עבד כשר כיון דאינו בתורת גיטין וע"כ צריך לומר דלדעת הר"י הלוי ז"ל א"צ שום כוונה מהשליח ולפי זה יש לחלק טובא בין קידושין לגירושין דהמקד' ודאי צריך שיכוין המקד' לקנות האשה על ידי הכסף קידושין או השטר ואם אינו מכוין לקנות אף אם האשה מכוונת להקנות א"ע אינה מקודשת ואף אם בשאר קנינים בד"א מקנה לא בעי כוונת קנין מ"מ בקידושין לא מהני ד"א מקנה דהאשה אינה מקנית א"ע רק מבטלת דעתה כמו שכ' הר"ן נדרים (דף ל') דוכי יקח איש אשה כתיב ולא כי תלקח אשה לאיש ולא כל הימנה שתכניס עצמה לרשות הבעל רק כיון שמסכמת היא מבטלת דעתה ורצונה ומשווה נפשה אצל הבעל כדבר של הפקר והבעל מכניסה לרשותו. אם כן ודאי בעינן כוונת הבעל לזכות בה ואם עושה שליח לקדש לו האשה הן בכסף הן בשטר גם כן נראה דהשליח צריך שיכוין לזכות בה בעד המשלח ואף אם בממון כששלח הקונה המעות ליד המקנה והמוכ' מקבלו לא בעי שום כוונה ואף שליחות לא צריך דאף על ידי חשו"ק מועיל דהוי מעשה קוף בעלמא כמו שכ' הנתיבות (סי' קפ"ב) היינו כיון דיש ד"א מקנה והכסף עושה הקנין אבל בקידושי אשה כיון דליכא דעת מקנה אם שלח לה השטר על ידי שליח צריך שיהיה בר שליחות ושיכוין השליח לזכות בהאשה בעד המשלח ואף במקדש אשה שיחול הקידושין לאחר ל' יום חל הקידושין סוף ל' אף דאז אין המקדש מכוין לזכות בהאשה היינו דהכוונה בשעת נתינה מועיל על סוף חלות הקידושין אבל כשמוסר לשליח להוליך לה בשעת המסירה להשליח ודאי לא מהני אז כוונת המשלח דליכא אז שום התחלות קנין קידושין ובשעת גמר הקנין כשבא השטר ליד האשה אז צריך כוונה לקנות ואז אין המשלח מכוין לזכות בהאשה דאינו בשעת קידושין ועל כרחך דצריך השליח לכוין לזכות בה בעד המשלח והוא במקום המשלח (ועיין קצוה"ח סי' ער"ה) ובנחיבו' שם ובדברי משפט ובדברי חיים דיני גניבה (סי' ו') ואם שלח על ידי קוף השטר אף אם נאמר דטלי קידושיך מעג"ק מהני מ"מ זה דוקא היכא דהבעל כאן בעת שנטלה האשה השטר ומכוין לזכות בה על ידי שטר זה אבל בשולח על ידי קוף ואין הבעל שם בעת שמגיע לידה השטר דאינו מכוין לקנות אינה מקודשת

ולפי"ז מיושב קושית הב"ש על הש"ע די"ל דהמחבר סובר דבגט אף דכתיב ונתן לה ספר כריתות היינו דספר כורת ולא בעי כוונת נתינה לשם כריתות לדעת הר"י מיגאש ולכך גם עבד יכול להיות שליח להולכה וגם כוונה להקנות האשה לעצמ' ל"ב בגט אשה רק דהספר כורת וזכתה בעצמה אף בע"כ וכן מצאתי מבואר ברדב"ז (ח"ג סי' ר"ח) דאינו אלא כמסלק רשות מעליה שהרי אין גופה קנויה לו ועיין שם שכ' דמטעם זה אף הר"ח דסובר דגוסס לאו בר הקנאה הוא מודה דיכול לגרש דבגט סגי בכח כ"ד ועיין מה שכ' בהגהותי בד"ח דיני מתנה (סי' י"ד) מה שאין כן בקידושין דבעינן שהשליח יכוין לקנות האשה בעד המשלח וכנז' לכך עבד דלאו בר קידושין הוא א"י להיות אף שליח להולכה

וראיתי בספר קהלת יעקב מהגאון בעל ח"ד ז"ל (בסי' ל') שהביא בשם המהר"ל להוכיח דטלי קידושיך מעג"ק ל"מ דאל"כ מי שיש לו מעות במ"א שהאשה שם וכתב לה שתטול הקידושין ותהא מקודשת בהן תתקדש ואם כן למה לן הא דרבי רחמנא שליחות לקידושין הא מבואר באה"ע (סי' קמ"א) דאם שלח כתב ע"י עכו"ם וממנה ישראל בכתבו להיות שלוחו ליתן גט לאשתו דמהני דעכו"ם מעשה קוף בעלמא הוא דעביד ואם נאמר דטלי קידושיך מעל גבי קרקע מהני למה לי הא דשלוחו של אדם כמותו אפילו לא יהא כמותו כיון דאמר לה האיש שהבעל צוה לאמר לה הרי את מקודשת וכן אמר בביתו או שכתב כן לה הרי את מקודשת לי במה שתטול הקידושין תתקדש דהא לא יהא השליח אלא כקוף בעלמא שהביא לה אמירת או כתיבת הבעל והיא נהנית במה שנטלה המעות אלא ודאי בעינן נתינת המעות מיד הבעל ליד האשה עיין שם ולמה שכ' לא אבין הא רבי לן רחמנ' דמהני כוונת השליח לזכות בעד המשלח דבלא כוונת קנין א"מ וכמו שכ'

ומעתה בנידון דאאמ"ו זצללה"ה כיון דבעי לענין קידושין שהשליח יכוין לקנותה בשטר זה בעד המשלח שוב בכהן שאמר לישראל הולך השטר קידושין לאשה גרושה שייך לומר אין שליח לדבר עבירה כיון דבעי כוונת השליח והשליח עושה מעשה העבירה שמכוין לקנותה עבור הכהן המשלח. גם אם נאמר דכוונת הבעל מהני אם כן בקידושי כסף גם כן יהא מהני על ידי שליח אף לדבר עבירה כיון דעסוקין באותו ענין מהני אף אם שתקה אחרי כן עיין ב"ש אה"ע (סי' כ"ז ס"ק ו') אם כן האמירה אינו מטעם שליחות רק לדעת דעתה וגם המסירה אינו מטעם שליחות כיון דטלי קידושיך מעג"ק מהני אם כן אין השליח עושה העבירה אלא ודאי כיון דהשליח מכוין לקנות האשה בעד המשלח הכהן עושה השליח עיקר העבירה ואם כן הוא הדין בשטר נמי כיון דבעינן כוונת השליח לזכות האשה הגרושה בעד המשלח הכהן עושה העבירה שייך לומר אשלד"ע. ע"כ דברי שם בד"ח בעזה"י

ולכאורה מלשון תוס' רי"ד קידושין (דף ט') שכתב דגט אשה נמי שכותב הבעל מפני שהוא המקנה והאש' נקנית וכותב לה הרי א"מ ממני ומקנה לה גופה אבל הכא הבעל קונה והאשה מקנה את עצמה לו עכ"ל משמע דהבעל מקנה את האשה. אולם אינו מוכרח די"ל כוונתו על סילוק רשותו מעליה אבל לא בעי כוונת מקנה והא ראיה דלגבי קידושין נמי נקט האשה מקנה ובאמת אינה מקנת את עצמה רק מבטלת דעתה והבעל מכניסה דכי יקח כתיב וכמו שכ' הר"ן נדרים והא דמבואר בש"ס ריש קידושין דפריך מ"ט לא קתני האיש מקנה ומתרץ משום דאיכא מיתת הבעל ואי נימא דעל ידי גט לא בעינן כוונת הקנאה רק