אמרי בינה חושן משפט תכד

נודע לו להשליח אם רוצה בכך איככה יזכה המשלח בידו וכחו ואף דגם אם המשלח מוסר כחו לשליח מ"מ אם אינו לפנינו במה יזכה מ"מ י"ל כיון דגלי לן קרא דיכול בדיבור בעלמא למסור כח לשלוחו שיעשה בחריקאו אז בדבורו מזכה לו אף שלא בפניו דוגמ' בדעת אחרת דל"ב כוונת קנין אבל שיזכה המשלח ביד וכח השליח כשהוא שלא בפניו ולא ידע כלל מזה ועכ"ז יהני מהשתא קשה להבין מצד הסברא

גם הא דנראה מדברי הר"ן גיטין ר"פ הזורק דשליח יכול להקנו' קרקע שלו לאחר ואגבו המטלטלין של המשלח [ועיין בספר מקו"ח הלכו' פסח (סי' תמ"ח) שכתב לדון כן מצד הסברא והדברי' מבוארים בר"ן גיטין הנז'] יש לומר גם כן דהוא רק כיון דהשליח בא בכח המשלח דהמשלח נותן לו כחו דאז שפיר הוא המקנה הקרקע ואגבן המטלטלין אבל אם נאמר דהשליח נעשה ידו של המשלח אם כן כיצד יזכה אגב קרקע דשליח שמקנה לפלוני המטלטלין של המשלח הא הוי כאלו המשלח מקנה והוי כאלו אחד מקנה קרקע ואחר מטלטלין. ואולם במקנה קידושין (דף כ"ז) כ' דגם בכה"ג קונה באגב ויבואר אי"ה במ"א

ובטור אה"ע (סי' ק"מ) כ' בשליח קבלה שמינתה האשה לקבל הגט מספקא לן אם דינו כדין האשה לכל דבר לענין שאם זרק לחצרו או לתוך ד"א של השליח שתהיה מגורשת ומסתבר' שדינו כדין האשה לכל דבר. ומזה גם כן נראה דהשליח קבל כח המשלח לכך חצרו וד"א זוכה לו כיון דבא בכח האשה ובחריקא' קאי אבל אם נאמר דנעשה יד וכח של המשלח מה מהני שבא לחצרו של השליח הא השליח אף דמסר לה ידו מ"מ בחצרו וד"א לא זכתה ועיין מל"מ (פ"ז) מגירושין דהביא דספק זה מסתפק לי' לירושלמי גיטין ועיין שם בספר בית מאיר וכתבתי בזה במ"א. גם בשליח לתבוע החוב י"ל גם כן דתלי בזה דדעת הרא"ש דסובר דמן הדין יכול לתבוע מצד דשליח של אדם כמותו ופיו כפיו היינו דסובר דשליח נעשה ידו של המשלח והוי כאלו המשלח תבעו וכן לדעת הרז"ה והרמב"ן כ' דיכול לומר לאו בע"ד דידי את היינו דסובר דיכול למסור זכותו לשליח שיהיה במקומו ובחריקאו שליט על דבר זה כדעת הרמב"ם לכן כיון דבכ"ז לא זכה בהחוב יכול לומר לאו בעל דברים דידי את

אך יותר מסתבר לומר דגם הטור סובר דשליח כמותו היינו דבא בחריקאו ובכחו של משלח ומ"מ סובר אם נשתטה המשלח אף דאכתי אגידה ביה בהבעל מ"מ אין השליח יכול לגרש דסובר כל מידי דמשלח לא מצי עביד שליח לא מצי עביד בעינן שיהיה המשלח יכול לעשות בשעת מעשה דשליח עושה

וי"ל דזאת הוא הבחינה המחלקת בין כח זכיה לכח שליחות דלכאורה יקשה להסוברים זכיה לאו מטעם שליחות הוא אמאי יועיל בגט אשה ובש"ס סוף יבמות איבעיא לן במזכה גט לאשה במקום יבם אם זכות הוא לה או חוב הא לו יהיה זכות הוא לה הא בגט אשה קרא כתיב ונתן בידה ושליחות גלי לן קרא דמהני דשליח של אדם כמותו ויד שליח כמשלח אבל זכיה הוא רק קנין בפני עצמו דגלי קרא דיכול כל אחד לעשות קנין בעד אחר בדבר דזכות הוא לו לפי דעת בני אדם דדבר זה זכות הוא להאחר אז כשיתרצה כשיודע לו מהני למפרע וכמבואר בנ"י יבמות שם וברמב"ם (פ"ד) מזכיה ומ"מ עכשיו לא הוי רק כמו קנין בלבד ומה מועיל לגבי גט אשה דכתיב ונתן בידה וכמו דלא מהני לגבי גט ברצון המתגרשת קנין סודר או אגב שיזכה בהגט כמבוא' בר"ן ורשב"א פ' הזורק ועיין תו"ג (סי' קל"ט) משום דבעינן לקיים ונתן בידה או לרשותה אם כן אף זכיה לא עדיף משאר קנין. וראיתי בתשובת מרן רע"א ז"ל בדברי בנו הרה"ג מוה"ש ז"ל שעמד בסתירת דברי הר"ן הנז' דכ' דאגב לא מהני בגט ולמה בגיטין (דף י"ג) מדחיק הר"ן א"ע בטעם הדבר דל"מ מעמד שלשתן בגט הא בפשיטות כיון דאין הגט ברשותה ולא הוי רק קנין כמו שאר קנינים לכן אינו מועיל דבעינן ונתן בידה ולא ידעתי למה לא עמד להקשות מזכיה דמבואר בש"ס דאם זכות הוא לה מהני בגט ולהסוברים דזכיה לאו מטעם שליחות הוא הוי רק כקנין בעלמא ואמאי מהני וכן עמד על זה גם כן דודי הרב הגדול הצדיק המנוח מ' אליעזר זללה"ה וא"ל דזכיה אף דלאו מטעם שליחות הוא וזכין לקטן מ"מ לא גרע משליחות גם כן ז"א דמבואר להמעיין ברשב"א רפ"ב קידושין יראה דס"ל דלא עדיף משליחות רק דהוי קנין בפ"ע מדהביא ראיה דזכיה מטעם שליחות מדאמרינן (פ"א) דב"מ חצר משום ידה איתרבאי ולא גרע משליחות גבי מתנה דזכות הוא זכין לאדם שלא בפניו. וקשה ודאי בנותן מתנה לחצר חבירו לא נוכל לומר מטעם זכיה דחצר לאו בר דעת הוא ועל כרחך דהוי כשליח של בעלים אבל לא נוכל לומר דהנותן מזכה על ידי חצרו שיזכה בעד בעל החצר לכך נקט הש"ס שליחו' דהוא כח ויד של בעל החצר אבל מ"מ נוכל לומר דזכיה עדיף משליחות ובמקום דל"מ מצד שליחות כגון לזכות לקטן מ"מ מהני מטעם זכיה אלא ודאי דסובר דאי זכיה לאו מטעם שליחות הוא לא הוי כשליחות כלל רק קנין בפ"ע [ובדברי הרשב"א שם שהביא ראיה מנדרים בתורם משלו על של חבירו דסותר לכאורה לדבריו שבנדרים (דף ל"ה) יש בזה לדבר טובא לבאר דבריו ואכ"מ] עכ"פ מבואר מדבריו דאי זכיה לאו מטעם שליחות הוא רק כקנין בפ"ע וכ"ז שלא עשאו אותו הבעלים לשליח לאו שלוחו הוא דבעינן מדעת רק זכיה גלי לן קרא דאחד יכול לזכות בעד חבירו שלא מדעתו ומהני כשמתרצה הזוכה בו ואינו מוחה כששמע ואם כן כיון דלא הוי רק כקנין בעלמא אמאי יועיל לגבי גט שיזכה בהגט בעד המתגרשת אם זכות הוא לה דהא ונתן בידה כתיב או לרשותה וע"י זכיה עדיין לא בא לידה ולרשותה

ולמ"ש י"ל דההבדל בין שליחות לזכיה הוא דשליחות רבי לן הקרא שהוא כמותו דהמשלח מוסר לו הכח ונעשה במקומו ובחריקאו על אותו שמרשה לו וממנה אותו לשליח ועשייתו כעשיותיו של המשלח לא שהשליח ימסור כחו ושיהיה ידו של המשלח מה שאין כן זכיה רבי לן רחמנא שזה שעושה מעשה הזכיה ועומד במקום הזוכה ומכוין לזכות בעדו מהני מטעם דזה שעושה מעשה הזכיה מוסר ומזכה רשותו וידו להבעלי' שרוצ' לזכות בעדו ולכך סברו דמהני אף בקטן דיכול לקנות בד"א מקנה ויכול הזוכה לזכות בעדו דמוסר לזכותו רשותו. ולפי זה בגט נמי אם זכות הוא לה מהני כיון דזה שזוכה הגט בעדו מקנה ידו ורשותו למעשה הזכיה הזאת להאשה והוי כאלו בא הגט לרשות'. וא"ל אם כן מה הקשה הר"ן רפ"ב דקידושין על הסוברים דזכיה הוא מטעם שליחות מרשב"א דסובר דשיחרור לא מהני רק על ידי אחרים ומה מהני הא אף להסוברים דלאו מטעם שליחות הוא מ"מ צריך שלא יהי' על ידי קנין בלבד ועל כרחך צ"ל דזכה כמו דהי' מהני בגט אשה משום דהזוכה מזכה ידו ורשותו להא כן נמי בג"ש ומה מהני הא מה שקנה עבד קנה רבו ושוב ליכא הוצאה מרשות. זה אינו דאף אם העבד זוכה ברשות האחר המזכה לו רשותו לזכות בהג"ש מרבו כיון דזה אינו מזכה לו רק לענין שיזכה בהג"ש ושיבא לרשות ולא שיזכה בו רבו. ולפי זה כן נמי במעמד שלשתן שפיר צריך לומר דלא מהני בג"ש משום דלא שייך לומר מגו דזכי לנפשי' כמו שכ' הר"ן דבלא זה שפיר היה נקנה השטר שחרור להעבד אף דבשאר קנינים לא מהני בגט מ"מ הא זכיה מהני וקנין דמעמ"ג הוי כמו זכיה דזה זוכה בעד זה

וקצת היה נראה דאף הסוברים דזכיה מטעם שליחות היינו דזה שעושה מעשה הזכיה מקנה רשותו לזה שזוכה בעדו ולא בכל מקום שהשליח בא בכח המשלח שמסר לו כחו ובחריקאו בא אבל כשלא נעשה שליח מהמשלח רק במידי דזכות הוא לו לא נוכל לומר דבא בחריקאו כיון שלא ידע מזה רק הזוכ' מקנה רשותו לפלוני שזוכה בעדו ובד"א מקנה ל"ב כוונה לקנות ולפי זה היה מיושב קושית הר"ן הנז' דאף אם נאמר לרשב"א דאין עבד יכול לעשות שליח הואיל דליתא בדנפשי' היינו למסור כחו להשליח שיבא בחריקאו זה א"י כיון דכחו הוא של האדון ובעינן בג"ש שיצא מרשותו דומיא דגט אשה אבל במזכה להעבד שטר על ידי אחרים אף דזכיה מטעם שליחות הוא על כרחך היינו דהזוכ' מקנה להעבד הרשות שלו דלא נוכל לומר דהעבד מוסר כחו לזה שזוכה בעדו דבעינן דעת מקנה והעבד אינו בפנינו ועל כרחך דזכיה עדיף דרשות זה שעושה הזכיה הוי כאלו נעשה רשותו של העבד וזה מהני דיכול להקנות רשותו על מנת שלא יהיה לרבו רשות בו ואם כן יצא השטר שיחרור מרשות האדון מה שאין כן כשעושה העבד אותו לשליח הוי כמוסר לו כחו לשליח ולא יצא הג"ש מרשות רבו ועיין היטב בזה

ה) ועיין תוס' קידושין (דף מ"ב) ד"ה ודילמא שכתבו אבל לשוי' שליח היכא דליכא שותפות מנ"ל וא"ל דאה"נ בלית ליה שותפות לא מצי משוי שליח דהא תנן הרי שאמר לו רבו כו' והקשה בשעה"מ דלמא שאני עבד דידו כיד רבו כמו דמבואר ש"ס ב"מ (דף צ"ו) דאף דלענין שאלה בבעלים לא מהני שלוחו של המשאיל מ"מ באומר לעבדו צא והשאיל עם פרתי מסתברא יד העבד כיד רבו דמיא חזינן דעבדו עדיף מטעם דידו כיד רבו. ולמה שכ' לעיל דסוג שליחות הוא להיות כמותו היינו דמוסר לו כחו ומוקי גברא בחריקאו לעשות מעשה הזאת ויד השליח נעשה כיד משלחו אם כן כל זמן דלא ידענו דיש כח לאדם לעשות שליח ושיהיה גברא בחריקאו לענין שחיטת קדשים ממילא אף אם עבדו שוחט אף דהוי ידו כיד רבו מ"מ הא שחיטת קדשי' בעו כוונה ולא מהני כוונת העבד לשחוט הק"פ לו יהא דידו כיד רבו מ"מ הא אף אם רבו שוחט בלא כוונה שחיטתו פסולה וע"כ