אמרי בינה חושן משפט תכג

כנעני ופירש רש"י והוא שלוחו אלא שמקדשה משלו ולסברת הפ"ח מה צורך ללמוד מעבד כנעני דל"ב דליהוי חסר המקדש במידי ומה בגט דכתיב ונתן משלו אמרינן דמה שנותן השליח חשוב כמו שנותן המשלח מכ"ש בקידושין אף אם נאמר דצריך המקדש להיו' חסר במידי מ"מ כיון דשלוחו נחסר נימא דהוי כאלו המשלח נחסר אלא ודאי דלא שייך שליחות במידי דהקפידה שיהיה משלו ולדעתי יש לסלק ראיה הזאת דקידושין הוא ענין אחר דילפינן קחה קחה משדה עפרון שאשה נקנית בכסף והאשה מבטלת רצונו ונעשית כהפקר כמו שכ' ר"ן נדרים (דף ל') והבעל קונה אותה על ידי כסף הקידושין ולא ידענו שאדם יכול לקנות שום דבר אם לא יהיה חסרון כספו דבלעדי זאת אין סומך דעת הקונה וצריך למילף מעבד כנעני דעיקר הקנין במה שהמקנה קונ' ומקנה רק הגט כורת ממילא ענין האישות וכיון דשלוחו כמותו ומוסר בידו הספר כורת אף שאינו משל בעל. ומה שכ' ונתן משלו לא אדע הא אף כתבו על איסורי הנאה כשר וקרא דונתן לא קאי רק על הספר הכורת כמבואר גיטין (דף כ') ולדעת הרשב"א וסייעתו איסורי הנאה אינו שלו ויכול כל א' לחטוף ממנו ואעפ"כ כשר ועל כרחך הא דכתיב ונתן דלא בעי רק שלא יהיה של אחר ואף באומר הרי זה גיטך והנייר שלי כ' הרמב"ם (פ"ח) הטעם דא"ז כריתות והיינו כיון דנשאר זכות הבעל בהגט אבל אם לא יש שום זכות להבעל בהגט הוי כריתות. אם כן כיון דשלוחו כמותו על סוג דנמסר לו כחו של הבעל להיות שליט על אשתו לגרשה ולעשות הכריתות מהני נתינתו של השליח במקום הבעל כיון דלא נשאר שום זכות בהגט לו ולבעל וי"ל דהא דצריך להיות הנייר משל בעל ושהסופר יקנו להבעל דאל"כ נשאר זכות של אחרים בהגט ואינו כורת ולא דבעינן שיהיה דוקא משל הבעל רק הנתינה צריך שיהי' מכח הבעל וכמו שכתבתי

ומ"ש הב"מ דהריטב"א קידושין שם סובר כהפ"ח כי כתב דאיירי דאין הנותן שליח אלא שנתן משלו כדי שתתקדש בו לפלוני והיינו דאתינן עלה מצד ע"כ ומשמע מניה הא על ידי שליח לא צריך לדון מעבד כנעני וכן ברמב"ן חמש שיטות כתב דכשם דאין אשה מתקדשת בשלה אלא בשל בעל או שלוחו כן אינ' מתגרשת אלא בכך וכתב אבל צ"ע כי באמת בקידושין אף בדבר שנתן לה אפילו לא היה זה שלוחו מתקדשת מדין עבד כנעני אלו דבריו. הנה מדברי הריטב"א אינו ראיה רק דלא צריך שליחות רק לענין אמירה אבל לא דנימא מצד הסברא דממון של המשלח יגמור הקנין להמשלח דתליא בסמיכת דעתו ואם לא נילף מעבד כנעני לא נדע שהקונה יקנה דבר בלא חסרון כיסו וממון של חבירו יעשה קנין אף שהוא שלוחו. ומה שכ' רמב"ן גיטין בשל בעל או שלוחו דוקא אילו קאי על קידושי שטר דהנייר צריך להיות של בעל או שלוחו אבל בקידושי כסף מהני מדין עבד כנעני וע' מה שאבאר אי"ה לקמן בקונטרס הקנינים בקנין מצד ע"כ

ולמ"ש דבגירושין דלא בעי רק נתינת ספר ושלא יהי' אגד לגבי אחרים זכותם או לגבי בעל י"ל דהדין עם הפ"ח והג"פ דעמדו על הש"ע אה"ע שם (ס"ב) בגזל נייר דלמה אף בלא שינוי מעשה כלל רק אם היה יאוש בלבד לא יהי' מועיל גם כן מצד יאוש ושינוי רשות כמו בקדשה בגזל דאחרי' דמקודשת [ובתו"ג שם כ' דאישתמיט מני' דג"פ דברי הר"ן קידושין דכתב הא דקדש' בגזל אחר יאוש מהני הוא מטעם דהאשה קנתה אף דהמקדש לא יהיב לה מידי מדידי' מ"מ כיון שהנאה בא לה מחמתו מקודשת. ולא אדע הא עיקר סמיכתו של הג"פ הוא על דברי המ"מ וכן כתב הרשב"א גיטין (דף נ"ה) דקניית הגזלן וקנין של הלוקח באין כאחד מהראוי שיהני גם כן בגט ועיין מה שכ' אאמ"ו ז"ל בד"ח בדיני גניבה (סי' י"א)] אולם אף אם נאמר דאין הלוקח זוכה מכח הגזלן מ"מ לגבי גט אפשר דמהני דלא בעי רק נתינת ספר וכיון דעל ידי היאוש כבר יצא מרשות הנגזל ובפרט למה שכתבו תוס' ב"ק (דף ס"ט) דמצד הנגזל יכול כל אחד לזכות מהפקירא רק מצד קנין של הגזלן מעכב לזכות אם כן הספר שכתב על הנייר הוי שלו ואין בו שום שיור וזכות לאחרים כשבא ליד האשה מנ"ל דבעינן ונתן משלו ובב"מ כ' דצריך דוקא שיתן דבר שהוא שלו ולא ידעתי מנ"ל כיון דגם כתבו על איסור הנאה כשר. אולם אם מגרש בעל כרחה בזה צ"ע אם מהני על ידי שינוי רשות כיון דאינה רוצה לקנות נשאר עדיין זכות של הנגזל ולא הוי כריתות או דנימא כיון דאם תהיה מגורשת נקנה לה הנייר על ידי הכריתו' ויהיה ממילא השינוי רשות ויבואר אי"ה לקמן אם הגירושין מסבב הקנין של הגט או הקנין מסבב הגירושין

גם בדברי רמ"ה דנראה מדבריו דלא אתי עלה מטעם דהשליח במקום הבעל קאי רק דזכיית הבעל וגירושי אשה באין כא' יש לחקור בסברתו אם נאמר דהוא כמו שכ' הראשונים בקנין סוד' של העדות דהוי כאלו הקנו הסודר להקונה על ידי המקנה כמו שכ' בש"מ ב"מ סוגיא דחליפין משם הרמ"ך וברשב"א קידושין (דף ח') משם הירושלמי בתן מנה לפלוני ואקדש אני לך דאותו פלוני זוכה בעדה ואחר כך מחזיק לעצמו וכמו שכתבתי בזה בהגהותי בד"ח דיני מכירה (סי' ב') והבאתי דברי ירושלמי (פ"א) דקידושין דנראה דקנין עבד כנעני ג"כ מטעם זכייה אתינן עלה יעיין שם כן ה"נ האשה זכתה בהגט בשביל בעלה ומחזקה לעצמ' משל בעל וזכיית הבעל וגירושיה באין כאחד וכן ראיתי אחר כך בספר דברי אמת (דף ס"ג ע"ב) שלומד כן בדברי הרמ"ה ורמ"ך שבש"מ ב"מ הנז' דהוא על דרך הירושלמי הנז'. ולפי זה היה נראה באם מגרשה בעל כרחה לא מהני גם לדעת הרמ"ה בנייר של השליח וכן במגרש לקטנה גם כן ל"מ דאינה יכולה לזכות בעד הבעל [אם לא לדעת הרא"ש קידושין (דף י"ט) דאף דאין שליחות לקטנה לזכות לעצמה בשליחות אביה מהני ועיין באבני מילואים (סי' ל"ז ס"ק ג') דקטן נעשה שליח כל שהוא לטובתו ועיין מה שכתבתי בזה בהגהותי בדברי חיים דיני גביית חוב (סי' ז')] ומסתימת דברי הרמ"ה משמע דבכל גווני מתגרשת בהנייר של השליח ועל כרחך דסברתו אינו דהאשה זכתה להבעל רק כיון דהשליח יהיב להאשה בשליחותיה דהבעל אקנוי אקני לבעל לגרושי ביה וזכיית הבעל בא במה שהשליח קעביד בשליחותיה ולא בעי שהבעל יעשה בו מצד קנין רק ממילא נעשה שלו כיון דמגרש בזה לאשתו דבעל הוי כמאן דיהבי' לבעל והדר בעל ויהיב לאיתת' ואף דאין אדם זוכה בשלו לאחרים היינו כיון דליכא הוצא' מרשו' לרשות אבל אם מוציא הדבר לרשות אחרים בשליחותיה ממילא נעשה של אחרים מצד הקנאת השליח אף בלא מעשה קנין של הזוכה כיון דאינו זוכה ממש רק שיהיה חשוב כאלו הזוכה זוכה ממנו לענין זה מהני. ועוד אם נאמר כמו שכ' בספר דברי אמת דהאשה זכתה מקודם לבעל אם כן בשעת נתינה לא הוי של בעל ומה מהני מה שמחזקת אחר כך לעצמה בתורת גירושין דומ' לטלי גיטך מעג"ק דלא מהני מטעם דבעינן ונתן בידה כאן נמי כיון דבשעת נתינה לאו של בעל הוא ל"ה ונתן ואף די"ל דבא ביחד מ"מ בפשיטות נראה דלאו מטעם זכיה אתינן עלה ועוד יש להאריך בענין זה אכ"מ. הדרן לדברינו דלכאורה לדעת הרמב"ם בסוג דשלוחו של אדם כמותו דלא איכפת לן במה דלא מצי למיעבד אחר כך המעשה מן התורה דשליח כבר קבל כח הבעל יש מקום לדברי הפ"ח הנז' דסגי לגרש בנייר של השליח. אולם הב"י בש"ע אף דפוסק (סי' קכ"א) כדעת הרמב"ם סובר דמ"מ אף דנעשה שליט על אשתו לגרשה הנייר צריך להיות משל בעל המשלח דמ"מ אף דבא בחריקאו עיקר המגרש הוא שתהיה גרושה מאישה צריך שיהיה משל בעל

ד) ויש לדון דגם הא דנחלקו הפוסקים אם יכול לעשות שליח שלא בפניו כמבואר בר"ן סוף פ' התקבל ועיין תוס' רי"ד קידושין (דף ח') תלי גם כן בזה אם נאמר כשיטת הרמב"ם דהמשלח מוסר כח לשליח שיהיה במקומו ובחריקאו כל מה שיעש' אתי שפיר אף בממנה לפלוני שליח בפני אחרים או בפני ב"ד וכשנודע לאותו פלוני מהני השליחות למפרע משעת מינוי השליחו' דא"ל דנגמר השליחות כשיודע לו דאם כן כבר כלתה הדיבור וכמו שכתבתי לעיל משם אאמ"ו ז"ל דאינו יכול למנות השליח רק שיהי' נעשה שליח מהשתא דאל"כ ל"מ דכבר כלתה אמירה ועיין מה שכ' בד"ח בהגהותי בדיני גיטין (סי' ל') ליישב על פי זה דברי תשובת רשב"א דכ' באשה שאמרה כל מי מכם שירצה בעלי לתת לו הגט יהי' שליח לקבלה שלי אפשר שנאמר בזה אין ברירה כענין לאיזה שארצה אגרש בו. וכולם תמהו בזה דלא תליא בברירה רק במקום שצריך שיחול למפרע אבל שיחול אחרי שיתברר אז לא צריך לברירה וי"ל דהרשב"א מסתפק בזה די"ל דאם נאמר דכוונתה דלמי שיברר הבעל יהיה שליח לקבלה מאז לא חל כלל דכבר כלתה אמירה ועל כרחך כוונתה דממנה לשליח שיהי' מהשתא את שיבחר בו הבעל אם כן תלי שפיר בברירה עיין שם ואם כן גם אם מינה לשליח שלא בפניו צריך על כרחך לומר דמהשתא חל דאל"כ רק לאחר שיודע לו ויקבל שליחותו כבר כלתה אמירה וע"כ דחל מהשתא משעת אמירה אף דלא ידענו אם יתרצה לקבל השליח שליחותו מ"מ חל מהשתא וכן כתבתי שם בהגהותי בדיני קידושין (סי' ל"ג) והבאתי שכן מבואר גם כן בס' חמדת שלמה אה"ע (סי' ס"ט) שהבליע בנעימות דבריו דמהשתא נעשה שליח שלא בפניו אף דאינו יודע כלל משום דבר ואף דלא כ' טעם הדבר ואם כן זה אתי שפיר אם נאמר דהמשלח מוסר כחו לשליח ובזה נגמר הדבר ויש סברא דאף שלא בפניו מוסר כחו לו ולכשיתרצה חל למפרע אבל אם נאמר דהשליח נעשה ידו של המשלח קשה להבין כ"ז שלא