אמרי בינה חושן משפט תכב

כמו בשיחרור דמהני בלוקח עבד על מנת לשחררו וכ' לו לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו

וראיתי במח"א (פ"א) מגירושין שכ' דבריהם קשים לשמוע דהתם בעבד באותו כתיבה זכה מעכשיו העבד והוי דבר שלא בא לעולם אבל כאן אין כאן הקנאה ואם ירצה שלא לגרשה רשות בידו עכ"ל. אולם דברי תוס' ברורים המה דהא בכ"מ כשמצוה לכתוב הגט ולמסור בידו בכל עת שירצה לגרש יגרש בו מהני השליחות על הכתיבה ואף בארוסה באומר ומצוה לכתוב לכשאכנסנה אגרשנה מהני אף דאינו מוסר היום הגט מ"מ כיון דיש בידו למסור היום וחל הגירושין יכול לעשות שליח מה שהוא יכול לעשות כן אף באשה דעלמא למ"ד אדם מקנה דשלבל"ע ויכול לגרשה היום בגט זה ולתת לשם גירושין שיהיה חל לכשיכניסנ' ממילא יכול לעשות שליח על הכתיבה כיון דבידו לעשות עכשיו ורק די"ל דלענין גט דבעינן כתיבה לשמה כיון דעכשיו לאו בת גירושין היא שיחול עתה לא מהני לזה מביא תוס' ראיה משטר שחרור דבעינן גם כן לשמה ומהני למ"ד אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כשכותב הג"ש אף קודם שקנה אותו מהני נמי בגט אשה וכיון דבידו לעשות עכשיו מעשה הגירושין יכול לעשות גם כן על ידי שליח. וז"פ והא דבעי ביבמתו אם בידו מהני לסלק הדשלבל"ע כבר כתבו תוס' נזיר (דף י"א) בטעם הדבר דהואיל דמחוסר מעשה י"ל דגרע ועיין מה שכ' אאמ"ו הגאון ז"ל בד"ח דיני קידושין (סי' ל"ג) בהבנת דבריהם דאף דבידו מסלק הריעות' ממה דהוי דשלבל"ע מ"מ אינו חל מעכשיו וי"ל דגרע גם כן לענין זה דאינו יכול לכתוב עכשיו כיון דלא הוי לשמה וממילא אינו יכול לעשות על ידי שליח ולפי זה י"ל גם כן אף להסוברים דל"ב שליחות לכתיבה מ"מ לא מהני דבעינן וכתב ונתן שיהיה ראוי לתת בשעת כתיבה וביבמתו הספק אם בידו מסלק הדשלבל"ע והוי כמ"ד אדם מקנה דבר שלב"ל או לא

ועפ"י דברי הפנ"י הנז' י"ל דמה שכ' הטור אה"ע (סי' קל"ב) דברי הרמב"ם בצוה לכתוב גט לאשה דעלמא לגרש בו לכשיכנסנה אינו גט וכ' וא"א הרא"ש ז"ל כ' דאפילו לאשה דעלמ' הוי גט למ"ד אדם מקנה דשלבל"ע ומנ"ל לטור דדעת הרמב"ם אינו כן דלמא גם הרמב"ם סובר למ"ד אדם מקנה דשלבל"ע מהני באמת וי"ל כיון דהרמב"ם נקט הטעם משום דלא הוי לשמה דלאו בת גירושין היא ולמה ליה לטעם זה הא כיון דלאו בת גירושין הוא לא מהני מצד גזה"כ דבעינן וכתב ונתן שתהיה ראוי ליתן בשעת כתיבה ובזה כיון דאינו ראוי ליתן בשעת כתיבה לא מהני אלא ודאי דהרמב"ם דכ' הטעם משום דלאו בת גירושין היא בא להורות דאף למ"ד אדם מקנה דשלבל"ע גם כן לא מהני מטעם דלא הוי לשמה ואינו דומה לעבד דעכ"פ בר שיחרור הוא בעצמו אף דזה עדיין אינו רבו מ"מ כיון דאדם מקנה דשלבל"ע הוי לשמה גם כן משא"כ באשה פנויה דעלמא דלאו בת גירושין הוא השתא כלל לא הוי לשמה אף למ"ד אדם מקנה דשלבל"ע לכך כתב הטור דדעת הרא"ש אינו כן והנ"מ מזה לדינא כבר כתבו האחרונים בכמה אנפי

אך מ"מ דברי הפנ"י המה דברים חדשים לדרוש מעצמו גזה"כ ועיין בחידושי מהרי"ט קידושין (דף ס"ב) דוגמא לזה דכל גט שנכתב קמי דחיילי קידושין לאו כלום הוא דרחמנא אמר כי יקח איש אשה כו' וכתב לה ספר כריתות מ"מ לא מצינו דרשות האלה וכן ראיתי כ' משם הגאון מוהר"ח כהן ראפאפרט ז"ל ע"ד פנ"י הנז' שנתן טעם מסברא דנפשיה כמאמר חז"ל יושב ודורש כמשה מפי הגבורה שלא נמצא דרש זה בפוסק ראשון ואחרון עכ"ל. ובמרדכי יבמות שם כ' דברי הר"י דלאשה דעלמא אינו גט מטעם דל"מ משוי שליח וכ' ואפילו שכח הסופר ולא כ' עד שכנסה אינו גט כיון שעשאוהו שליח בשעה שלא היה בידו לגרש וכ' ואע"ג דמשמע בגיטין דבכתיב' גט ל"ב שליחות כו' אפי"ה דעת הבעל בעינן משום וכתב לה לשמה וכיון דאין כתיבתו כלום אלא מדעתו הוי כשלוחו לגבי האי מילתא דבעינן דההיא שעתא מצי כתבו עכ"ל הרי דסובר להדיא דאף אם כתבו הסופר אחר שכנס' גם כן ל"מ ולא מטעם דלא הוי שלוחו דל"ב שליחות לכתיבה רק כיון דלא הוי לשמה עד שישמע מפי הבעל וכיון דבשעת צוואתו לא מצי כתבו לא מהני ודומה ענין זה לשליחות ועיין במל"מ (פ"ו) מגירושין ובס' בית מאיר (סי' קל"ב) כ' להסוברים דל"ב שליחות לכתיבת הגט י"ל דמהני כשכותב הסופר אחר שכנסה ועיין שם ובת"ג והרי מבואר הדבר לפנינו במרדכי דאף אם כתב אחר שכנס' לא מהני הואיל דבשעה שציוה אינו יכול לכתוב ואף אם לא בעי שליחות לכתיבת הגט מ"מ לא הוי לשמה. ולפי זה י"ל כ"כ אם בריא מצוה לכתוב הגט ונשתטה הבעל אחר כך דלא מהני דאף דל"ב לשליחות ולא שייך לומר דהואיל דהמשלח לא מצי עביד בשע' מעשה לא מהני מ"מ כיון דצריך ציווי הבעל וצריך שיהיה בידו לעשות בשעה שעושה השליח שליחותו והיינו דבעת שכותב על פי דבורו דבעל ומצוה לכתוב אנחנו רואין הציווי של הבעל כאלו מצוה היום בשעת הכתיבה ועל ידי זה נכתב לשמה. לכן אם נשתטה הבעל אחר כך פסול והוי כאלו מדבר ומצוה כעת בשעת שטותו והוי כנכתב שלא לשמה. אולם לענין נתינה יש לומר דסובר הרשב"א דכשר כיון דנעשה שליח דבעל היינו הבעל מוסר כחו ועשה אותו שליט על ענין זה וקבל כח הבעל לעשות במקומו כיון דצריך לנתינה שליחות וכבר נגמר הדבר אזלינן בתר התחלה וכדעת הרמב"ם אבל לענין הכתיבה כיון דלא בעי שליחות לא קבל כח הבעל ולא נעשה במקומו שיהיה כאלו מסר לו הבעל הכח ומעשה הכתיבה נקרא על שם הכותב ולא על שם המצוה רק כשלא ציוה לא הוי לשמה ואם כן כיון דאינו יכול לצוות לכתוב מה שאין בידו לעשות עכשיו כיון דצריך לכתוב מדעתו הוי כשלוחו לגבי האי מילתא המתחיל בשעת כתיבה וכמו שכ' המרדכי כמו כן הוי לענין זה שלוחו דבעינן שיהיה המצוה ראוי לעשות בשעת כתיבה דהצוואה של קודם לכן חזינן כאלו מצוה עכשיו ואם בעת הכתיבה אינו בדעתו והוא משועמם הוי כאלו כתבו שלא מדעתו אבל לענין נתינה סבר הר"י שהביא הרשב"א דכשר כיון דכבר קבל כח הבעל ובא במקומו

וא"ל דנאמר דגם שליחות הנתינה מתחיל משעת נתינה. דכבר כתב אאמ"ו ז"ל בספרו דיני קידושין שם לדון דאם לא חל השליחות מהשתא אי אפשר שיחול אחר כך דכבר כלתה אמירה של עשיית השליחות וא"ד לקידושי כסף או שטר לאחר ל' דמהני דשם מחמת קנין כסף או שטר שהוא בעינא לאחר ל' הוי קידושין אבל בשליחות דנגמר על ידי אמירה והאמירה גומר ענין שליחות וכבר כלתה אמירה ובאומר סלע זו לצדקה לאחר ל' דמהני הוא משום דאמירה לגבוה הוי ככסף בהדיוט ואם כן בשליחות דלא שייך לומר כן אם ממנה אותו שיעשה שליח לאחר זמן כבר כלתה אמירה וכשממנה אותו לעשות לאחר זמן נעשה שליח מהשתא עיין שם בדבריו ויבואר עוד לקמן בזה וזה אתי שפיר בנתינה דבעינן שליחות אינו חל רק אם גומר מהשת' שמוסר לו הכח שיעשה לאחר זמן אבל לענין לשמה דאינו צריך לשליחות ואינו נותן לו כח אף שכבר כלתה האמירה שמצוה לסופר מ"מ נמשכו דבריו עד שכותב אז מכח צווי הבעל וחזינן כאלו מצוה השתא ובעינן שיהי' בריא בשעת כתיבה כנלע"ד בדברי הרשב"א די"ל דס"ל כדעת הרמב"ם דאם כבר קבל השליח כח מבעל בא במקומו לגבי נתינה משא"כ בכתיבה

ג) ולכאורה י"ל הא דמבואר בטוש"ע אה"ע (סי' ק"כ) דאף אם שלוחו כתבו צריך שיהי' הקלף משל בעל והטור כתב משם הרמ"ה דא"צ לזכות לו הנייר אלא אע"ג דכתבו מדידהו ויהבו לה כיון דבשליחותו קעבדי מצו יהבי לה בשליחותו דבעל כמאן דיהבו לבעל והדר בעל ויהיב לאתתא דמי דכיון דמזכו לאיתתא בשלוחותייהו אקנויי אקני לבעל לגרושי ביה ונמצא זכיית הבעל וגירושין באין כאחת. ובפ"ח כתב לדון דלא איצטרך למימר דמזכו ומקנו לבעל דאי משום דכתיב ונתן דבעינן שיהיה הגט משלו ה"מ כי קמגרש איהו אבל כי עביד שליח למכתב גיטא ולמיהב לאתתיה הרי השליח נכנס במקומו דשלוחו של אדם כמותו ולא בעי תו דלהוי הגט מבעל אלא כיון דהוי משל שליח סגי לן בהכי דכי היכי דוכתב הוי איהו או שלוחו אע"ג דלא כתב איהו מידי ה"נ ונתן הוי איהו או שלוחו אע"ג דלא קיהיב איהו מדידי' מידי וכי קאי ונתן אשליח מצי למהוי הגט מהשליח דהא ונתן קרינן בי'. וי"ל דתלי בזה אם השלי' קבל כח הבעל וכדע' הרמב"ם שפיר י"ל דונתן קרינן ביה כיון דהוא בא בכח הבעל שקבל אבל לדעת הטור וסייעתו דסובר דמינוי שליחות דבעל היינו שהשליח מוסר כחו וידו להבעל לכך אם הבעל נשתטה בשעת נתינה בטל הגט מה"ת ואף לכהונה לא נפסלה כיון דלא בר גירושין הוא אף ידו של הבעל אינו יכול לגרש ועל כרחך סובר דסוג שליחות דרבת' התורה הוא שכח של השליח נמסר למשלח ולדעת הרמב"ם הוא להיפך ולדבריו אתי שפיר דברי הפ"ח והח"מ שכיון שנמסר כח הבעל לשליח ואף אם נשתטה הבעל כיון דהיא אשתו יכול שליח לגרשה וכיון דבא השליח בחריקאו יכול לגרש אף אם אין הבעל זוכה בהגט כיון שהשליטו על אשתו לגרשה והתורה נתנה לו כח זה שיכול למסור להשליח שפיר בא במקומו ויכול לגרשה על ידי נתינתו אף שאינו של הבעל. אבל לדעת הטור דהשליח נעשה ידו של המשלח א"ש שצריך הבעל לקיים ונתן בידה ואם אין הנייר שלו אינו מקיים ונתן בידה

ובספר בית מאיר שם כ' להשיג על סברת הפ"ח מקידושין (דף ז) הילך מנה והתקדשי לפלוני מקודשת מדין עבד