אמרי בינה חושן משפט תכ

מדשלח גוי ולא ישראל אם כן למה יתחייב לישבע היסת ועוד אף אם כוונתו היה לתת לו רשות אז אם אחר כך לא ניחא ליה בלב במה יתחייב כיון דאף אם היה ניחא ליה אז בלב אם אחר כך לא ניחא ליה בשלמא כשאמר לו הבעל החורבא שיבנה כ"ז שאינו מגלה לו דעתו ואומר לו שלא יבנה הוי כעושה פעולתו עפ"י דבריו הראשונים וחייב לשלם אבל בשולח לו דבריו על ידי עכו"ם דלאו בר שליחות הוא אף אם אז הי' ניחא ליה אם אחר כך ל"נ ליה הוי כיורד שלא ברשות כיון דדעתו של אדם משתנית

ודומה קצת למה שכתבתי במקום אחר בביאור דברי ר"ן גיטין ר"פ התקבל שפירש המתניתין שם לפיכך אם אמר הבעל אי אפשי שתתקבל אלא הולך ותן לה אם רצה לחזור יחזור היינו דס"ד דכי תנן באומר תתקבל אם רצה לחזור יחזור היינו משום דחוב הוא לה אבל כשעשאתו היא שליח לקבלה סד"א שאעפ"י שאמר הבעל לשליח שאין רצונו שיקבלנו מחמת שליחות אלא שיזכה בו מיד מחמת הבעל דסגי ונימא דאם רצה לחזור לא יחזור קמ"ל שאם אמר הבעל אי אפשי שתקבלנו כלומר בשליחותה אלא הריני מזכה על ידי הולך ותן לה כמ"ד הולך כזכה אי נמי דאמר ליה הילך דלכ"ע כזכה אפ"ה אם רצה לחזור יחזור אע"ג דגלי דעתה דניחא לה וכטעמא דאמרינן בירושלמי הגע עצמך שהיתה צווחת להתגרש אני אומר שמא חזרה בה עכ"ל ובגליון משניות תוספ' רבינו עק"א ז"ל עמד ע"ד הא גם ענין זכיה הוא מטעם שליחות ומה הפרש בין שליחות ממנה לבין תורת זכיה וגם מה נ"מ לו לבעל בזה בענין הגירושין כיון דבין כך ובין כך מתגרשת מיד ומה היה ס"ד לומר שכוונת הבעל שא"ר שיקבלנה בתורת שליחות דידה אלא שיזכה וגם אף דמבואר בירושלמי בצווחת להתגרש לא מהני היינו דחיישינן דחוזרת מזה אבל בעשאתה שליח בפירוש שיקבל לה הגט הרי שרצונה בכך ואם קבל השליח היה מהני ולא חיישינן לחזרה כ"ז שלא שמענו דחזרה וכיון דבאותו רגע שמוסר הגט לשליח אנו דנין דנתרצית שיעשה שליח שליחותה לקבל הגט וכיון דחזינן דניחא לה להתגרש ועומד' בדעתה אם כן ממילא הוי זכות דמה לה אם מקבל בשליחותה אם בדרך זכיה ואחר כך ראיתי שגם בספר דברי אמת התפלא בזה ע"ד הר"ן

ולדעתי שפתי הר"ן ז"ל ברור מללו דודאי נ"מ רבתי לבין אם מקבל בשליחותה או אם הבעל אינו רוצה רק בתורת זכיה דאם קבל בתורת שליחותה מתגרשת מיד ואף דאח"כ כשנודעת שקבל השליח הגט צווחת שאינה מתרצת בזה לא איכפת לן כיון שכבר עשה השליח שליחותו ויד שלוחה כידה כ"ז שלא בטלו אבל אם הבעל א"ר ליתן רק בתורת זכי' אז כשצווחת אחר כך לא מהני אף דידענו אז בשעת הקבלה דזכות הוא לה כיון שבא בתורת זכיה לא מהני אף בזכות גמור כשאמר אחר כך דל"נ ליה דאף בזכות גמור כשיודע לו יכול לבטל הזכיה ולומר שא"ר כמבואר רמב"ם ובמ"מ (פ"ד) מזכיה וכה"ג כ' ריטב"א (פ"ב) דקידושין הא דבעינן קרא דמהני שליחות אף דידענו דזכי' מהני דנ"מ אם צווח אחר כך שא"ר אם בתורת שליחות הוא לא מצי לבטל אחר כך ובתורת זכיה יכול לבטל. אם כן כיון שאמר הבעל אי אפשי שתקבל לה בתורת שליחות שכבר יהיה נגמר הדבר אלא הילך היינו בתורת זכיה שיהיה עוד הברירה ביד האשה ותליא ברצונה כשיודע לה והיה ס"ד דעכ"פ כשתרצה בקיום הגירושין אחר כך יהי' מועיל בתורת זכיה קמ"ל דלא מהני ועל זה מביא הר"ן ראיה מירושלמי. ומה שהקשה מרן ז"ל דהא על אותו רגע שמוסר הגט אנו דנין דהתרצה. גם בזה דברי הר"ן נכונים מאד דהא באמת כבר הקשה הב"ח אה"ע (סי' ק"מ) למה ל"ח בגט אף בעשאה שליח לקבלה דחזרה כיון דחוב הוא לה וכתב דבעינן ביטול שליחות בפני עדים וביתר ביאור דאם עשאה שליח שהוא כמותה מוקמינן על החזקה דלא ביטלה השליחות בפירוש וכ"ז שלא ביטלה בפירוש השליחות אף דבאמת אם הדרה בה ולא ניחא לה בלב קבלת הגט כיון דחוב הוא לה דברים שבלב אינם דברים כ"ז שלא בטלה השליחות הוי ידה כידו אבל בצווחת להתגרש חיישינן לשינוי דעתה דלמא השתא ל"נ לה בלב והוי חוב ועל רצון בלב לא שייך לאוקמי על החזקה דדעת בני אדם משתנה ובזכייה אף דיכולה לבטל אחר כך מ"מ בעינן דוקא שיהיה בעצם הדבר זכות ולא בדבר שהוא חוב אף דהברירה ביד הזוכה אם לקיים או לבטל מ"מ אם בעצם הדבר הוא חוב לא מהני אף אם מתרצה אחר כך כמבואר מדברי הרמב"ם שם ובגט כיון דחז"ל ירדו לסוף דעתן של נשים דחוב הוא לאשה לא מהני אף בצווחת מטעם זכי' אף דהברירה בידה לבטל אחר כך מ"מ כיון דבשעת מעשה אמרינן דלא ניחא לה ובודאי חזרה וכיון דאמרינן דחוב הוא לה ובלב לא ניחא לה לא מהני אף אם כששמעה ניחא לה ואם עשאתה שליח שהוא כידה אף אם בלב לא ניחא לה בקבלת השליח לא איכפת לן כ"ז שאינה מבטלת בהדיא השליחות ועל ביטול מוקמינן על החזקה וכיון דאמר הבעל אי אפשי שתקבל ולא יהיה אז הברירה אם לבטל המעשה או לקיים רק בתורת זכיה שוב כיון דלא מהני בתורת שליחות אמרינן כיון דגט חוב הוא לה דלמא בשעת הזכיה לא ניחא לה בלב ואין חבין לאדם אלא בפניו וז"ב בביאור דברי הר"ן

אך לפי זה יש להבין קצת בדברי הרשב"א והר"ן גיטין ר"פ הזורק דכתבו אם אמרה האשה זרוק לי גטי בחצרי ותזכה לי חצרי דמגורשת אף באינה עומדת בצד החצר דחצר לא גרע משליחות ובשליח דכוותיה מגורשת בממנה שליח לקבלה וברשב"א שם כתב דגילוי דעתה לא מהני כמו שכ' הירושלמי באם צווחת להתגרש רק אם ממנה החצר לשליח לקבלה הא ודאי החצר לא הוי שליח רק במידי דזכות וניחא להו לבעלים אז בשעת הזכיה אבל בדבר דל"נ לבעלים בשעת מעשה לא מהני אם כן מה מועיל כשמינתה לחצר' לשליח לקבלה אם בשעת מעשה מחזקינן דלא ניחא לה וכמו בצווחת להתגרש דלא מהני דאמרינן שמא חזרה בה כן נאמר בחצר בשלמ' במינתה שליח כ"ז דלא ביטלו בפירוש ליד השליח הוא כידה קבלתו ולביטול לא חיישינן ואז אף דלא ניחא לה בלב מהני גם כן כיון דכבר מסרה כחה לשליח בר דעת אבל החצר בעצם לאו בר דעת הוא רק במידי דזכות לא גרע משליחות ואם בשעה שהגיע הגט לחצרה ל"נ לה מהיכי תיתי נאמר דמהני בתורת שליחות בדבר החוב והארכתי בזה במקומו עכ"פ דברי הר"ן פ' התקבל מבוארים יפה ומסולק כל הערותיו של מרן הגאון ז"ל

וראיתי בספר קרבן נתנאל סוף יבמות שהביא דברי תשובת פנ"י דאף אם עשאו האשה להביא לה גיטה לא מהני הזכיה וכתב דאם עשאו שליח לקבלה י"ל דמהני דבשליח להולכה איכא למימר דלא ניחא לה מיד שליח לקבלה פן ינחם היא או בעלה עד שיגיע לידה הגט אבל אם היא עשאו שליח לקבלה אית לן למימר דמהני אם זיכה לה הבעל על ידי אחר ובאשת מומר אם שלחה מתחילה לקבל הגט בזה ברור דמהני אם זיכה לה עיין שם ותמהני דהדבר מבואר בדברי הר"ן דלא מהני בשום פנים כשזיכה לה אף אם עשאתו שליח לקבלה והטעם כמו שכ' ואם כן אם לא מהני זכיה אף באשת מומר משום טב למיתב ואמרינן דחוב הוא לה לא מהני אף בעשאתו שליח לקבלה ע"י זכיה כנז' [ובמקומו עמדתי ע"ד הר"ן דהא קתני במתני' אי"א שתקבל אלא הולך אם רצה לחזור יחזור ומבואר דרק לחזור יכול הבעל אבל אם כבר הגיע הגט לידה מתגרשת ואמאי הא לדברי הר"ן אף באם אינו חוזר והגיע הגט לידה לא מהני כיון דהבעל לא מסר לשליח בתורת שליח לקבלה ושליח להולכה נמי לא עשאו אותו הבעל רק שיזכה בעדה וכיון דזכיה לא מהני בגט אף בכי האי גוונא אם כן לא בא הגט לידה מכח הבעל וכתבתי במ"א בעזה"י הרבה בזה ליישב גם זאת] ואכ"מ ולא הבאתי הדברים כאן רק לדוגמא ע"ד רדב"ז דדוקא אם שלח בתורת שליחות שמצוה לו שיבנה חורבתו אז אף דאחר כך ל"נ ליה יד הפועל על עליונה מה שאין כן באם שלח לו על ידי מי שאינו בר שליחות אף דגילוי דעת הוי דניחא ליה אז מ"מ לא נתחייב וידו על העליונה אם אינו רוצה אחר כך ואף דפסקינן דלא כרמב"ן ואם שלח לו על ידי חשו"ק לגבות החוב מהני אם מסר לו ונאבד ואין אחריותו על הלוה היינו דנפטר מחובו כיון דעשה רצונו אף שבא לו הידיעה על ידי מי שאינו בר שליחות אבל לחייבו לשלם על פעולתו לא מהני רק אם שלח על ידי מי שהוא בר שליחות שהוא כמותו וכאלו עשה על פי המשלח אבל שלא על ידי מי שהוא בר שליחות לא ואם כן אף אם נאמר דהוי גילוי דעת דניחא ליה אז אם אחר כך לא הי' ניחא ליה לא יתחייב ולמה יתחייב לישבע על זה וצ"ע בדברי רדב"ז בכל מה שכתבתי]

סי' כט מלוה שעשה שליח בעדים לתבוע חובו מהלוה דעת הש"ע דא"ח לתת שיש לחוש שמא מת המלוה ואם יאנס בדרך יהי' חייב לשלם והש"ך (סי' קכ"ב סק"ד) כ' דאם אין לו שום טענה חייב ליתן ועיין שם בתומים וברא"ש ב"ק פ' הגוזל כ' בהא דיכול לומר הלוה לאו בעל דברים דידי את כ' וצריך טעם לדבר כיון דידעינן דשויה שליח ואם ימסור לו יפטור מאחריות הדרך ושלוחו של אדם כמותו בכל דבר היאך מצי למימר ליה לאו בע"ד דידי את הלא פי השליח כפי הבעלים לכל דבר שנעשה שליח ועשייתו כעשייתו ולמה יתנו חכמים יד לזה לעכב ממון שלא כדין וכ' משום חשש מיתה או ביטול השליח ועיין באחרונים ביאור דברי הרא"ש והרמב"ן כ' שצריך להיות בעלים דוקא שיהיה יכול לתבוע דבלא"ה מצי למימר לאו בעל דברים דידי