אמרי בינה חושן משפט לז

[אמר המחבר יען בסימן הלזה יבא כמה ענינים בלולים בענין מחילה ופשרה אמרתי לנתך ההערות באותיות נפרדות

] א) סי' כ' בש"ע (סי' י"ב ס"ח) מחילה א"צ קנין והאחרוני' הביאו דעת מהרש"ל דאף אם אמר התובע שהיה בדעתו ולבו למחול רק עתה תובעו שרוצה להנקם ממנו דא"י לתבוע דמחילה במחשבה הוי מחילה וראי' דאשה שמחלה כתובתה אם שהתה כ"ה שנים ולא תבעה. ובקצוה"ח הביא דברי מהרי"ט דלא אזלינן בתר מחשבה רק היכא דהוא אומדנא המוכח לכל העולם וכבר קדמוהו בחידושי הגרשוני דמהרי"ט בתשובה חולק ע"ד הרש"ל וכוונתו ע"ד מהרי"ט (סי' מ"ה) וכבר כתבתי בח"ר דיני נדרים (סי' ז"ך) דהדבר תלוי במחלוקת רשב"א ור"ן קידושין (דף נ') דדעת רשב"א שם דהיכא דאינו סותר הדיבור וגם אינו נוגע לאחרים רק לו הוי דברים ודעת הר"ן דבכה"ג ג"כ ל"ה דברים ושמה הבאתי לבאר דברי הרשב"א ע"נ ממה דקשה לכל מעיין עליו מש"ס שבועות (דף כ"ו) וכמו שעמד ע"ז בס' ש"מ (סי' צ"ז) וישבתי ע"נ גם הבאתי דברי תוי"ט (פ"ד) ממעשר שני דכ' בדעת רמב"ם דהפודה מעשר שני ולא קרא שם דדיו דא"צ שידבר כלל כיון דלא תלוי רק בדעת עצמו של הפודה. וראיתי בס' חק"ל (סי' ו') שהביא מדברי ריטב"א ב"מ (דף ל"ד) דכ' והאיך נאמר דמסתמא הוי מחילה ואם לא מחל בפירוש והא קיי"ל דברים שבלב אינו דברים ע"ש הרי דדברים שבלב ל"מ לגבי מחילה. ולא אדע ודאי כ"ז דלא הודה דמחל בלב ל"מ וכ' שם הריטב"א והאיך יצא זה מס' גזל באומדנא זו משמע קצת דהוי ספק אם מחל או לא אבל אם הודה דמחל בלב בבירור י"ל דסובר דמהני מחילה בלב. וע' רדב"ז (ח"ב סי' תרע"ח) וז"ל שאפילו תימא שהיה בדעתה למחול אינה מחילה עד שתאמר בהדיא אני מוחלת משמע מדבריו דל"מ מחילה בלב ואפשר כוונתו שהיה בדעתה להוציא מפיה מחילה אבל אם גמר ומחל בלב ולא רצה להוציא בשפתיו מהני

ב) אך באמת י"ל דהדבר תליא במחלוקת התוס' וריטב"א קידושין (דף י"ט) דדעת התוס' שם דמחילה לא הוי הקנאה רק סילוק בעלמא ומהני אף לקטן ודעת הריטב"א שם משם רבו דמחילה כמו מתנה ולגבי עבד כשם שאין לו יד לזכות במתנה מיד רבו כך אין לו יד לזכות במחילה משא"כ הפקר מהני להוציאו לחירות דכיון דאפקריהו סליק ידו ורשותו ממנו ויש לו יד לזכות עיי"ש דמבואר מדבריו דהפקר עדיף ממחילה וכשאין לו יד לזכות במתנה אינו זוכה במחילה וכן קטן דאין לו יד לזכות במתנה אינו זוכה במחילה. ובס' מח"א הלכות זכיה מהפקר (סי' י"א) כ' במוחל לחבירו מה שחייב לו והלא אינו רוצה במחילתו מפיו נסתלק שיעבודו ולדעת ריטב"א לא זכה ומ"מ כ' די"ל כל כה"ג הוי הקנאה דממילא אף בע"כ של לוה מהני והוי כאותה שאמרו גבי עבד כסף קבלות רבו גרמו לו. וכן נראה באמת דהא רבו של הריטב"א הוא הרא"ה ובהרא"ה כתובות פ' נערה ומובא בר"ן שם בהא דמוחלת כתובתה יש לה מזונות וכ' הרא"ה דאי נימא מוחלת יש לה מזונות כל אחת תמחול וכן כתב שם הריטב"א (דף נ"ג) ובספר הפלאה שם כתב דסברתם אינו מובן דהא בודאי א"י למחול בע"כ דהברירה ביד היורשים דאינם רוצים לקבל מחילתה כיון דהוא ריעתא להם. אולם דבריהם מובנים היטב דמחילה ל"ה אלא סילוק בעלמא ומהני אף בע"כ ול"ב צד קנין ואף כשאין היורשים רוצים מ"מ נסתלק השיעבוד. ועיין הפלאה אה"ע (סי' צ"ו ס"ק כ"ד) מ"ש באם מוחל שיעבוד קרקעות וי"ל מטלטלין אף דהוי א"י לכפור מ"מ תו ל"ה כמו הילך וחייב שבועת התורה משום שיעבוד גופו ומיישב בזה שם דברי רמב"ם בהיא אומרת בתולה הייתי והבעל אומר אלמנה דיש לה להשביעו שבועת התורה היינו דיכולה למחול השיעבוד ולכך כ' הרמב"ם יש לה היינו דהבריר' ביד' שתמחול השיעבו' ע"ש מבואר משם דעתו דהברירה בידה בלבד ואף אם הבעל א"ר במחילתה מהני ג"כ מחילה אף בע"כ של החייב ואולי י"ל דלמחול שיעבוד נכסים הן של קרקע הן של מטלטלין ושישאר החוב רק על גופו בזה לכ"ע ל"ה רק סילק שיעבוד ומהני אף שלא לרצון החייב ובע"כ

ג) ועיין תשובת מהר"ם לובלין (סי' מ"ז) בלוה שחייב לשלם לזמנים והפציר בהמלוה שיקח כעת מעט והמותר ישלם כל שבוע זהב והמלוה רצה שיתחילו לתת כל שבוע בר"ח ניסן והלוה רצה שיתחילו מר"ח אייר ומחמת זה לא נגמר ביניהם ורוצה המלוה לחזור מכל הפשרה וכתב באם לא רצה המתחייב לקבל המחילה והמלוה נתן זמן עד ר"ח ניסן באם שיתרצו דמהני המחיל' ובס' שער משפט (סי' כ"ב) כתב דהמלוה יכול לחזור עד ר"ח ניסן קודם שהודיע המתחייב שרוצה בהמחילה דכיון דלא התרצה בשעת המחילה ואמירת המלוה לא זכה בהמתנה ומחילה בע"כ עיי"ש בדבריו ודברי המר"ם לובלין נכונים דכיון דהמחילה היה בתנאי אם יתן מר"ח ניסן אף שבקש הלוה מר"ח אייר ולא התרצה מ"מ ממילא חל המחילה ואף בע"כ של הלוה דכמו דמהני מחילה לגמרי בע"כ שהוי בכה"ג הקנאה ממילא כמו כן מהני הרחבת הזמן דהוי מחילה במקצת ושוב א"י לחזור [ומ"ש שם הש"מ דכ"ז שלא נגמר הדבר ביניהם הוי כקודם גמ"ד ויכול לחזור הוא הנכון ועיין תשוב' רדב"ז (ח"ה סי' שאס"ג) בחתן שקבל קנין על התנאים וקנס וכשבאו אצל הכלה לא נתרצת ולמחר שלחה אחר העדים ונתרצת וקנו מידה והחתן אמר כיון שלא רצתה באותה שעה אינו חפץ בה וכ' דנתפרדה החבילה ופטור מקנס ואפילו היה שם שבועה פטור של"ה בדעתו אלא שתתרצה באותה שעה וה"נ דכוותיה]. ולדעת התוס' דהוי רק סילוק בעלמא ומהני אף לקטן י"ל כמו כן דמחילה בלב מהני אף שזה הנמחל א"י כלל ממחילתו ולא נתכוין לזכות אבל לדעת הריטב"א דהמחילה הוי הקנאה י"ל אף דגם בע"כ מהני מ"מ עכ"פ צריך שידע זה שסילק רשותו וזכותו ושיעבודו וכ"ז שלא ידע יכול המוחל לחזור בו

ד) וראיתי בס' בית מאיר (סי' ל"ח סל"ה) שכתב וכבר נסתפקתי בהא דמחילה א"צ קנין אם הוא דוקא כלשון המוזכר בש"ע (סי' רמ"א) מחל לחבירו דמשמע בפניו או לאו דוקא ואפילו שלא בפניו ובינו לב"ע שוב אינו רשאי לתבוע כי כבר זכה במה שבידו דמסתמא ניחא ליה או י"ל שאינו זוכה טרם ששומע זכותו ודקדק בדברי הש"ע שם שכ' בביטול התנאי אעפ"י שביטלו בינו לבינה דמשמע דצריך דוקא בפניו. והנה אף לדעת מהרי"ט משמע דרק בלב ל"מ המחילה אבל אם מוחל בפיו אף שלא בפניו מהני ועיין ב"ח ח"מ (סי' קמ"ו) ובתנאי שאינו של ממון אף אם נאמר דמחילה הוי כמו הקנאה מ"מ היינו דוקא מחילה של ממון והיכא שיש לו חיוב על חבירו אבל בתנאי אף של ממון מ"מ חיוב ליכא דא"ח לקיים התנאי רק המעשה תלוי בתנאי וגם תנאי שאינו של ממון הא דמהני מחילה הוא דאמרינן דהתנאי היה אם יקפיד על קיום התנאי כמ"ש הר"ן מס' כתובות פ' המדיר ומס' נדרים א"כ לא הותנה על שכנגדו רק על עצמו אם יקפיד ודאי אף אם יאמר בינו לבין עצמו שאינו מקפיד דיו או אף אם חישב בלב שאינו מקפיד סגי ושוב אינו מועיל אם יקפיד ובזה נראה דכ"ע מודים ואף בחיוב גמור של ממון כנראה דמהני המחילה אף שלא בפניו ומלשון הש"ע (סי' רמ"א) אף שכ' שם מחל לחבירו אין לדקדק דדוקא בפניו דהא (סי' י"ב) כ' סתם מחילה א"צ קנין ומשמע אף שלא בפניו ועיין הגה"א המובא ב"י יו"ד (סי' קע"ג) באם מוכר חוב בע"פ שיש לו על נכרי לישראל כשמוחל לנכרי בלא הודיע אליו מהני לסלק איסור ריבית עיי"ש דמשמע נמי דמהני מחילה שלא בפניו. שוב ראיתי בס' קרמ"ר (ח"ב סי' י"א) שהעלה ג"כ דמהני מחילה שלא בפניו והביא ראי' מדברי הגה"א הנז' עי"ש. ולמ"ש שם בחות דעת (סי' קס"ח ס"ק מ') דאף אם הלוה חזר בו והוציא המעות בעצמו שחייב להחזיר להישראל מטעם כיון דבדיניהם יכול למכור ג"כ חוב של אשראי ופוטר להעכו"ם רק מן הזכות שיש לו בדינינו וזה קונה מה שיכול להוציא בדיניהם והמוציא ממנו הוי גזל. א"כ בזה דאינו מוחל לו גוף החוב רק שהוא פוטר ומסלק הזכות שיש לו בדיני ישראל שלא יועיל המכירה ושיקנה הישראל הזכות של דיניהם זה מהני אף שלא בפניו שהוא כדי להתיר איסור ריבית ואינו ראיה שיועיל בכ"מ מחילה לגמרי שלא בפניו וע"ד הח"ד יש לגמגם הרבה אכ"מ. ועיין תוס' כתובות (דף פ"ט ע"ב) ד"ה יכול דהקשו אמאי האשה שהלכה היא ובעלה למדה"י ובאה ואמרה גירשני בעלי מתפרנסת עד כדי כתובתה ניחוש שמא בעלה היה אומר לא גרשתיך והוי טענו חיטין והודה לו בשעורין ופטור. ואם נאמר דמחילה שלא בפניו ל"ה מחילה ל"ק דכיון דהבעל איננו בפנינו לא מיפטר מן מזונות במה שאמרה גירשני דל"ש מחילה והודאה שלא בפניו א"ו משמע דמהני מחילה שלא בפניו ואפשר לומר דשאני כשמחלה בפני ב"ד דזה עדיף טפי ומהני אף שלא בפניו ועיין ש"ע אה"ע (סי' ק"ו ס"א) בכותב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כ"ש ושתקם כשנודע לה ולא מיחתה איבדה עיקר כתובתה וכ' שם הבית מאיר דאפשר לפשוט מהכא דמועיל מחילה שלא בפני הנמחל וכן עיקר עכ"ל ויש לחלק משם דשם כ' לה קרקע כ"ש והוי כמו דמקבלה על פרעון כתובתה ומתרצית בזה וראיה דהא משמע אף דשטר כתובה בידה מהני לכ"ע אף הסוברים דבנקט שטרא ל"מ מחילה א"ו דשם ענין אחר הוא ומ"מ הכריע הב"מ דמהני מחילה שלא בפניו

ה) היכא דמתוך כעסו מחל לחבירו ואח"כ חוזר י"ל דל"מ המחילה כמבואר ברמ"א ח"מ (סי' של"ג) דאם אמר לפועל לך מעמדי דרך כעס שאינו פטור וי"ל דאף מחילה בפירוש ג"כ ל"מ וכן אם בדרך כעס התרצה על הפשר י"ל דל"מ ובס' תו"ח ב"ב ר"פ גט פשוט דמהא דאיתא בש"ס אתרא דכהני הוה