אמרי בינה חושן משפט רפ

באלמנה אינו מבואר דבמטלטלין סובר דנאמנת וכן באחד מן האחין אולם כיון דדעת רבינו יונה ג"כ כדעת בעה"ת דבמטלטלין מהני חזקתן ורק באונות ושטרות עליהן להביא ראיה יש לומר דיכולין לומר קים לי

וראיתי בכנה"ג מהדו"ב (סי' ס"ב) דמתמה על מהר"ם אלשיך דפוסק בפשיטות כבעה"ת אחר שהרמ"ה והש"ע חולקין וכ' להמליץ בעדו דדברי הרמ"ה הם דוקא באשה דבאשה הנו"נ אף במטלטלין עליה להביא ראיה אבל באחד מן האחין יודה לבעה"ת ובעה"ת יודה לדברי רמ"ה באשה דלכ"ע באחין מטלטלין עדיף ובאשה הנו"נ אף במטלטלין עליה להביא ראיה והרוא' בבעה"ת ירא' דכייל שלשתן יחד אחד מן האחין וכן הבן בנכסי אב אם יש מטלטלין בידם וטוען שלנו הן נאמנים. וכן הרמ"ה אינו מחלק כלל בין אשה לאחד מן האחין דהא כל חילו דהרמ"ה דבמטלטלין גם כן עליו להביא ראיה הוא כמו שכ' בחידושיו וז"ל דהשתא היכא דנפיק שטרא על שמיה קאמרינן דעליו להביא ראיה היכא דליכא שטרא על שמיה לכ"ש ועוד אי אמרת דכי קאי ממונא ברשותיה הממע"ה אלמא כל מאי דקאי ברשותיה בחזקתיה קאי אם כן כי יוצאות השטרות על שמו נמי אמאי עליו להביא ראיה כיון דהאי ממונא דאונות ושטרות כי הוי קאי ברשותיה בחזקתיה הוי קאי השתא דזבין ביה קרקע על שמיה ונפיק שטרא על שמיה מגרע גרע אלא ודאי ש"מ דמעיקרא נמי קאי ממונא בחזקת אחין דאי הוי טעין מעיקרא שלו הן עליו להביא ראיה עכ"ל אם כן מה"ט אין לחלק כלל בין אשה הנו"נ לאחד מן האחין ועיין שם ברמ"ה דלא חיישינן כלל דגזל להדיא מתפיסת הבית ומכוון למיזבן לנפשיה אלא דחיישי' דהני חובות והני קרקעות דזבן אדעתא דתפיסת הבית הוא דזבינהו כשאר ממונא דהוי לתפיסת הבית והשתא הוא דקא מימלך למתפסינהו לנפשיה הלכך בזמנן יוצא לאחר שפסקו המו"מ הרי הוא כשאר אדם עיין שם ולדבריו עיקר הטעם דהכל הוא בחזקת תפיסת הבית ואף גוף הקרקע שקנה מחזקינן לתפיסת הבית אף דנכתב השטר על שמו אמרינן דלא אתכוין אז לגזול הממון ושיזכה לנפשיה בהקרקע אף אם קנה ממעות של תפיסת הבית דעל זה אין לנו ספק דאחזוקי אינשי בגזלן לא מחזקינן ואמרינן השתא הוא דאיתרעא וקנה אז לזכות בעד תפיסת הבית ועכשיו מימלך ורוצה לגזול לעצמו דאם היה לנו ספק רק על הממון אם נתחייב בהממון שלקח מתפיסת הבית לא היינו יכולין לדון דעליו להביא ראיה כיון דכבר זכה בהקרקע ונ"מ רק לחייבו בממון מספק אין בידינו לחייבו דאף בדברים שעשוים להשאיל דאינו נאמן לומר לקוח מ"מ דוקא אם אנו דנין על החפץ אבל לחייבו ממון אין אנו יכולין לחייבו יבו כמבואר מדברי תשובת רשב"א מובא ב"י וסמ"ע (סי' ע"ב ס"ק) ובאורים שם (ס"ק פ"ז) חקר דאף בעדי פקדון וראיה דאינו נאמן לומר לקוח היינו כשדנין על גוף החפץ ולא להוציא מעות וה"נ דכוותיה אף בנו"נ דקאי הנכסים בחזקת הבעל ותפיס' הבית היינו דהוי כאומן דאין לו חזקה וכמו שכ' הרמ"ה אם כן אם היינו אומרים דקנה הקרקע לעצמו וגזל הממון מן תפיסת הבית לא הי' לנו להוציא מחזקתו דהא באנו לחייבו ממון ולמה עליו להביא ראיה אלא ודאי דאנו דנין על גוף הקרקע דקנה בעד תפיס' הבית ועתה נמלך ורוצה להחזיק לעצמו וממילא על כרחך צריך לומ' דאף אם היינו באין לדון על הממון אז גם כן לא הי' נאמן לומר דשלו הוא

ומה"ט יש לומר דהרבינו יונה אינו חולק על שיטת רמ"ה ומוד' גם כן כשבאין לדון על המטלטלין מחזיקינן גם כן בחזקת תפיסת הבית ודלא כמו שכ' הבני אהרן רק דסובר דאם היה אומר בעת שקנה הקרקע ועשה השטר לפני עדים שהמעות הוא שלו וקונה בעד עצמו שוב אין האחין יכולין להוציא מידו לומ' שנתחייב ממון כיון דאנו דנין עכשיו לחייבו ממון אבל אם דנין על הממון שבידו או מטלטלין יש לומר דא"נ אולם מלשון רבינו יונה שכ' דאם היה טוען בשעת הלואה בפני שנים שהמעות הם משלו ודאי היה נאמן כיון שהוא מוחזק בממון ובשטרות פליגי דבשעת טענתו הממון ביד אחרים וכבר הוא חוץ לרשותו בחזקת תפיסת הבית משמע דסובר דגם אם היו דנין על המעות אז היה נאמן כיון שהוא מוחזק ממש בממון וכמו שכ' הבעה"ת. עכ"פ ודאי לדעתם אין שום חילוק בין אשה הנו"נ לאחין שאחד נו"נ דלדעתם בכולן מטלטלין מוקמינן אחזקתיה שהוא ת"י ובאונות ושטרות שאין חזקתן מחוור שאין הגוף ת"י על הנו"נ להביא ראיה. ולדעת ר' יונה סגי אם מביא ראיה שאמר בפני עדים שהמעות הוא משלו ולדעת הרמ"ה לעולם מוקמינן הכל אחזקתיה דבעל ותפיסת הבית הן במטלטלין הן באונות ושטרות כיון דלא מחזקינן דגזל אז בשע' שקנה או שהלוה וקנה ולוה לצורך עצמו רק לצורך תפיסת הבית ועכשיו איתרעא ורוצה לגזול ודברי הכנה"ג צ"ע. וראיתי בתשובותיו של הכנה"ג ח"מ (ח"א סי' ל') שכ' ורבים וגדולים מהפוסקים סוברים דלא אסיקנא דעליו להביא ראיה אלא באונות ושטרות אבל בשאר מטלטלין על האחים להביא ראיה ועוד דל"א דעליו להביא ראיה אלא דוקא כשבשעת טענתו היו הנכסים ביד אחרים וכבר הם חוץ לרשותו אבל אם בשעת ההלואה היה טוען הנו"נ בפני שנים שהמעות משלו היה נאמן בודאי כיון שהוא מוחזק בממון כמו שנמצ' כתוב בתשובה לאחד מגדולים האחרונים בשם עליות דרבינו יונה עכ"ד ולא אדע לכלכל דברים האלה הא דא ודא אחת היא וטעמא דר"י הוא דנאמן במטלטלין וכשיטת הבעה"ת ורק באונות ושטרות דאין חזקתן מחוור הואיל דאין הממון ת"י לכך עליו להביא ראיה וכשהביא ראיה שאמר אז בזמן שהממון היה ת"י דשלו הן סגי אבל הכל מטעם זה דבמטלטלין אין צריך להביא ראיה ודלא כשיטת רמ"ה

והש"ך (ס"ק י"ז) העלה דבמת הנו"נ דמודה רב דעל האחין להביא ראיה הוא דוקא באונות ושטרות היוצאין על שמו אבל במטלטלין על יורשיו להביא ראיה. ובאמת גם הרמ"ה ב"ב שם כ' משום דאיכא שטרות יוצאין על שמו ויש לומר דבמטלטלין אין חזקתן מהני להוציא מתפיסת הבית אולם ממ"ש דחומרא בעלמ' הוא דאחמירו רבנן דיכול לאיתויי ראיה איתמי דידיה לא אחמירו רבנן משמע דעתו דאף במטלטלין כשמת על האחין להביא ראיה ובפרט כיון דדעת בה"ת ור' יונה דבמטלטלין לעולם בחזק' המוחזק א"כ ודאי אין להוציא מיתומים

והיכא דקנה הנו"נ קרקע או מטלטלין לאחר שפסק משאו ומתנו ונסתלק מלהיות נו"נ ואיכא סהדי דהאי ממונא גופיה הוה שכיח גביה בעוד שהיה נו"נ תוך הבית אף דאם המעות היה בעין היינו מוציאין מידו ועליו להביא ראיה כמו שכ' הרמ"ה מ"מ נראה דבזה מודה הרמ"ה דאם קנה בעד המעות או הלוה לאחרים דאין מוציאין מידו דיש לומר דוקא אם המעות או המטלטלין בעין ואנו דנין עליהן בזה דנין אחר חזקתיה ורוב ומצוי דכיון שראו הממון בעודו היה נושא ונותן אע"ג דעכשיו נסתלק מ"מ נשארו בחזקתיה אבל אם הוציאן וקנה על שמו כיון דנסתלק מלהיות נושא ונותן חשוב כשולח יד וגזלן ואנו דנין רק על הממון להוציא מידו אבל עיקר הקנין וההלואה שייך לו לבדו בזה יש לומר דדומה לדברי תשובת הרשב"א הנז' דחזקה דמעיקרא לא מהני להוציא ממון כיון דלא דנו אז על המעות אף דראו עדים הני זוזי גופיה אצלו אז מ"מ כל זמן שלא דנו וטענו האחין על זה לא החזקנו בבירור שהוא מתפיסת הבית דלא הוי צריך דאפשר ידעו. האחין דשלו הוא ועכשיו כשבאו לדון אנו דנין רק לחייבו ממון ולא אלם החזקה הזאת שהמעות היה מתפיסת הבית להוציא ממון ועל האחין להביא ראיה ואף להחולקים על הרשב"א בדברים העשוין להשאיל דמוציאין ממון שם היה עכ"פ חזקת מרא קמא לכן נגרר אחריו לחייבו בממון מה שאין כן כאן לא הוי חזקת מרא קמא רק כל זמן שחי עליו לברר מצד חומרא כמו שכ' הראשונים הנז' ובמת אין מוציאין מיורשיו ודאי לא אלם החזקה הזאת דהממון שראו סהדי בעודו היה נושא ונותן דנאמר אף אחר שנסתלק מלהיות נושא ונותן דעליו להביא ראיה רק כל זמן שאנו דנין על הני זוזי אבל לחייבו ממון כ"ע מודים דהממע"ה

ומהאי טעמא נראה דבנושא ונותן אם החזיר הנפקד להאשה דאינו חייב לשלם לבעל אף דלכתחילה צריך להחזיר להבעל דלא כמו דנראה מתשובת הריב"ש מובא ברמ"א אה"ע (סי' פ"ו) וכבר תמהו שם על זה בח"מ ובב"ש. ובאמת גם בתשב"ץ (ח"א סי' נ"ט) דנשאל שם גם כן באותו נידון דנשאל עליו הריב"ש ז"ל תמה על זה וכ' דהאיך אפשר לומר דאם אונות ושטרות יוצאין על שמה מחזיקין אותה בחזקת של בעל ואם הפקידה ביד אחרים יהיו בחזקתה אין אלו אלא דברי תימא והראיה שהביא הריב"ש מדברי רמב"ם אינו ראיה דהוא איירי באינה נו"נ אבל בנו"נ דאחר כך יקחם הבעל ואפוכי מטרתא למה לי. וכבר נחלקו בזה אחר כך המבי"ט והב"י ז"ל כמבואר במבי"ט (סי' רמ"ב) דדעתו גם כן דבנו"נ אין להחזיר בשום אופן ליד האשה והב"י בתשובת אבקת רוכל (סי' קס"ד) פוסק כדברי הריב"ש וסובר גם כן בדעת הרמב"ם דאין לחלק בין נו"נ ואינה נו"נ וכמו באינה נו"נ דמחזקינן הנכסים שבידה בחזקת נכסי מלוג שהבעל יאכל רק הפירות כן בנו"נ גם כן אם מת הבעל יחזיר לאשה. והדברי' מתמיהי' הא דעת כל הראשוני' בפירוש דבנו"נ בחזקת הבעל הם לגמרי ואיך נלמוד מסתימות דברי הרמב"ם להיפך ובש"ע לא פסק הב"י בזה רק הרמ"א הביא דברי הריב"ש בשם י"א ובל"ס לדינא קיי"ל כדברי התשב"ץ והמבי"ט. אולם מ"מ אם החזיר הנפקד ליד האשה והבעל אינו יכול להוציא מידו או אף אחר מות הבעל אם החזיר ליד האשה ויורשי בעל אינם יכולים להוציא מידו פטור הנפקד דאף דבחזקת הבעל קאי