אמרי בינה חושן משפט כו

זיופא רק מדרבנן לכך הקילו כמו שמצינו לענין אין עד נעשה דיין ולכמה דברים (סי' מ"ו) כן י"ל דג"כ הקילו דמקיימין אף בלילה אבל במתנות שכ"מ דמד"ת ל"מ כלל בלא קנין ומעכשיו דאין קנין לאחר מיתה רק מדרבנן תקנו דמתנתו ככתובה ומסורה דמי מטעם שלא תטרוף דעתו ומ"מ כיון דהוי דין א"י לעשות בלילה דלא יש לזה עדיפות מקנין ממש המועיל מד"ת וכל מה דמהני בדיבור פיו הוא מדרבנן לכך בלילה אין עושין דין אבל במה שא"צ לשום דין מה"ת רק מדרבנן י"ל דכשר בלילה. ומ"מ אנן קיי"ל (סי' מ"ו) דאין מקיימין שטרות בלילה וכ' שם באורים דאם עבר וקיימוה תלי במחלוקת הפוסקים אם עבר ודנו בלילה אי דיניהם דין. ולכאורה י"ל דקבלות עדות גרע מדין וכמו שכ' הקצוה"ח(סי' ה') דאף לדעת רשב"ם י"ל דקבלות עדות ל"מ בלילה אף בדיעבד אך י"ל להיפך כיון דקיום שטרות דרבנן בזה לכ"ע בעבר וקיימוה בלילה דמהני ועיין אה"ע (סי' קמ"ב)

עוד ראיתי שם בא"ז דהעלה דגוף נתינת הגט פסול בלילה דלכ"ע כתחילת דין הוא וכ' וז"ל ותו נראה בעיני אף למ"ד חליצה כגמ"ד מודה בנתינת גט דהוא תחילת דין שאני אומר הא דפליגי לענין חליצה לאו מטעם כתובה אלא מפני שיבמה לשוק בלאו והשתא דמתחיל להתירה ולתקן הוא כגמ"ד מפני שבחיי בעלה היה באיסור מיתה מת בעלה פקעה מיתה חלץ להפקע איסור לאו ודמי לגמר דין אבל נתינת גט מכי יהיב לה גיטה פקעה לה כל איסור ולד"ה כתחילת דין הלכך בלילה לאו כלום הוא אפילו מידו לידה וכבר האריכו אחרונים בזה דהגט לב ב"ד ובימי חורפי כתבתי בזה הרבה בתשובה ואפס קצהו מבואר בד"ח דיני גיטין. רק נתעוררתי עתה בדבריו דס"ל דהא דחלצה בלילה פסול לאו מטעם כתובה הוא רק הואיל דמתיר' לשוק וממילא אף בארוסה דלית לה כתובה ג"כ פסולה ודלא כמו שהעיר הנו"ב מהד"ת אה"ע (סי' קי"ד) לומר דאף דפסקינן באה"ע דחלצה בלילה חליצתה פסולה הוא דוקא בנשואה דמיחשב דין אבל בארוסה יש להקל ולפנינו מבואר דלא כן הוא. ומה"ט דא"ז דלכך הוי כדין הואיל דמתירה לשוק וכן בגט א"ש דהא אף דאין דנין בלילה מ"מ אם קבלוהו עליהם מהני א"כ אם בחליצה דהוי דין יהיה עיקר הטעם משום כתובה ושאר חיובו של בעל יהני בלילה אם קבלו שניהם ולהדיא מבואר ברא"ש פ' מצות חליצה דל"מ אם קבלו עליהו ב"ד של גרים אף דכשר לד"מ ל"מ קבלה ואף דשם הוא מדכתיב בישראל ולא בגרים הוא מגזה"כ מ"מ מסתימות המשנה ופוסקים דחליצה בלילה פסולה משמע אף בקבלו עלייהו ובאו לפניהם לחלוץ בלילה דזה הוי קבלה בד"מ ומהני ובחליצה ל"מ ואמאי כיון דעיקרו דבעי ביום הוא משום ד"מ ולדברי הא"ז א"ש דלעצם התרות החלוצ' בעינן ב"ד וביום

ועיין רדב"ז (ח"א סי' פ"ד) שכ' להתיר לגרש בלילה ודלא כא"ז ואחד מראיותיו דאי הוי כתחילת דין כחליצה ליבעי תלתא דליהוי ב"ד בשעת נתינה א"ו דל"ד לחליצה עיי"ש בדבריו וכנראה ל"ה לפניו דברי הא"ז דכ' להדיא דבעי ב"ד ובשנים סגי וכ' עוד ותו איכא טעמא אחרינא דהא אם קבלו עליהם דין לילה כשר אף בגט נמי אע"ג דכתיב ביה משפט אם קבלוהו עליהם בלילה כשר דמ"ש גט מכל הדינים והעדיות עיי"ש ולדבריו א"כ בחליצה נמי נימא כן דיועיל קבלה לחלוץ לפניהם בלילה וזה ודאי לא נהירא כמבואר מחתימת הפוסקים ועיין תה"ד (סי' רכ"ז) ולמ"ש הא"ז א"ש דעצם התרה לשוק הוא כמו דין ובזה ל"מ קבלה אף בקנין דבממון הוא ענין אחר ויכול למחול ולהקנות וחז"ל יש להם כח לתקן ולעשות הפקר ב"ד משא"כ באיסו' בפרט להקל ואף למ"ש רש"י ונ"י דמטעם דין ממון הוי כמו דין יפסול בלילה אף אם קבלוהו עלייהו כיון דפתיך ביה איסור ל"מ הקבלה. וקצת י"ל דהא דדעת רשב"ם דבדיעבד אם עברו ודנו בלילה דדינם דין הוא מה"ט הואיל דגם קבלתם מהני לדון וכיון דתליא בבע"ד לכך סובר דבדיעבד מהני משא"כ בקדוש החודש וכן בחליצ' דלא תליא ברצונ' ואף בקבלו עליהן היבם והיבמ' ל"מ ופסולה החליצ' בליל' לכתחיל' לכך אף בדיעבד ל"מ. ועיין תשובת מהר"מ אלשקר (סי' ט"ו) דכ' אחר שהעלה דגם הרשב"ם חזר בו וסובר דאף בדיעבד ל"מ אם קבלו עדות בלילה וכ' וכ"ש עדי נשים דאע"ג דקא מדמין להו לד"מ לענין דו"ח לענין קבלות עדות ביום אפשר דמדמינן להו לדנ"פ דאין גומרין בהן אלא ביום ע"ש דמשמע דס"ל דאף גמ"ד צריך שיהיה דוקא ביום בעדי נשואין וקידושין וגיטין וזה צ"ע דלא ראיתי נוהגין כן ואדרבא קבלות עדות אף בליכא בהו אף חד דגמר מהני כמ"ש רשב"א בתשובה וכן העלה המריב"ל (ח"א כלל ג' סי' ח"י) ועיין תשובת מהריק"ש באהלי יעקב (סי' כ"ז)

ויש להסתפק בעדי קידושין שרצו להעיד על פלונית שנתקדשה והתרצה לקבל עדותן בלילה אם מהני הקבלה ולכאור' לאסר' לכ"ע שידונו הבאו עליה כבאו על א"א י"ל דל"מ כיון דמן הדין עדותן לאו עדות הוא כשקבלו בלילה ובודאי כל שהעידו בלילה יכולין לחזור ולהגיד ועיין תשובת מהרח"ש (סי' ח"י) דכ' לחלק בין אם נתקבל עדות שלא בפני בע"ד והעידו עכ"פ בפני ב"ד לכן דעת רמ"ה שאין חוזרין ומגידין בפני בע"ד ול"מ לחזור ולהגיד בפני בע"ד דאם העידו שקר לא יחזרו בהם ועבידי לאחזוקי שקרייהו כדי שלא יחשבו אותם שהעידו שקר תחילה לפי של"ה שם בע"ד או שמעידים עכשיו שקר להחניף לבע"ד משא"כ בעדות לילה שאם טעו גורעין ומוסיפים בעדותם שאין חשד בדבר דמה לי יום מה לי לילה לומר שבשביל כך שקרו תחילה לכך לא כתבו כן הפוסקים בעדות לילה דהגדה בלילה הוי לגמרי כחוץ לב"ד דאינם דיינים. וכן מבואר מתשובת רשב"א בת"א (סי' שכ"ז) דלילה גרע משלא בפני בע"ד ואף בעדים רדופין לילך למדה"י אין מקבלין בלילה. וא"כ אף אם קבלה האשה לב"ד שיקבלו בלילה עדותן מ"מ לגבי כ"ע י"ל דלאו תורת ב"ד עליהן והוי כלא נתקבל עדות כלל. אולם לגבי האשה יש לומר דמהני הקבלה ואסורה מטעם שויה נפשה ח"ד כיון שהתרצה לקבל עדותן ואף דל"ש קנין בזה ובודאי לכ"ע קודם שהעידו יכולה לחזור מ"מ אחר שנתקבלה עדותן י"ל דשוב א"י לחזור מטעם שויה אנפשה ח"ד ואף דהיא אומרת לא נתקדשתי מ"מ כיון שהתרצה שהב"ד יקבלו עדות וידונו עפ"י עדותן אף דל"ש בזה שום קנין מ"מ י"ל דהוי כהודה שעדותן עדות עפ"י חק התורה וממילא הוי כשויה אנפשה ח"ד ודומה קצת לדברי ראב"ד בהא דחכם שאסר דא"ח רשאי להתיר וכ' דהוא מטעם דשויה אנפשיה חד"א והיינו דבעלים שויא נפשי' חתיכה דאיסורה לאסור מה שהחכם יאמר לו ועיין תומים (סי' כ"ה ס"ק י"ג) ואף דלא קבל עליו בשום דבר רק ששואל ממנו להורות לו אמרינן דחל הוראתו והוי כקבל ע"ע אף אם ידענו שטעה כמו כן י"ל אף אם האשה מכחשת וטוענ' ברי שלא קבלה קידושין מ"מ אם קבלה עליה לקבל העדות אף בלילה שוי' נפשה חתיכה דאיסורא ואף דיש לחלק דשם שואל את הדין להורות לו הספק הנופל ואף אם השואל יודע הדין מ"מ יש לומר דשוי' אנפשי' חתיכא דאיסורא להורות כפי אשר תשיג יד החכם משא"כ אם היא יודעת בברי שלא נתקדשה יש לומר דדעתה היה שבודאי העד יגיד אמת ולא ישקר מ"מ י"ל כיון דהסכימ' לקבל עדותן שויה נפשה ח"ד כפי אשר יעיד העד

וראיתי בתשובת ר' אלי' מזרחי (סי' כ"ד) שדן בעד קידושין שהלכו הדיינים בבית אבי הנערה ואמר להם הוא וחתנו שיבררו הענין וישאלו להעדים והיו רק שני דיינים וקבלו עדותו ואחר ימים חזר מעדותו וכתב אף דע"י קבלה לכ"ע דיניהם דין מ"מ העדים יכולין לחזור בהם וא"ב משום חוזר ומגיד וכתב דאם קבלו רועה בקר אחד לדיין שדינו דין היתכן בזה לומר שגם קבלות עדות שלו היא הגדת עדות בב"ד שלא יוכלו לחזור זה רחוק מן השכל דנהי דהתובע והנתבע קבלוהו עליהם כב"ד של ג' מ"מ העדים לא קבלוהו עליהם ול"ש בזה א"ח ומגיד עי"ש מבואר בדברינו דדוקא אם העדים חזרו מדבריהם אבל אם לא חזרו מהני הקבלה שקבלוהו עליהן לדון בעדותן אף שעפ"י חקי התורה אין שם ב"ד עליהן לקבל עדות מ"מ מהני הקבלה אף לענין לאסרה כמקודשת וע"כ דאתי עלה מטעם שויה אנפשה חתיכא דאיסורא. ברם שם בנדונו כ' דאבי הנערה וחתנו קבלו עליהן דאמרו להו שיבררו זה הענין וישאלו להעדים ולא נזכר שם כלל שהמתקדשת בקשה מהם שיבררו ואינו מובן מה מהני קבלות אביה כיון שכבר יצאה מרשות אביה כמבואר שם שכל השאלה היה שקידשה א"ע וצריך לומר דס"ל דמסתמא התרצה בתו לכל מה שיעשה אביה ודין קבלתו כמו אם קבלה היא עליה רק שסובר דהעדים יכולין לחזור ולהגיד דקבלתם ל"מ לגבי העדים. וא"כ כמו כן נמי אם התרצה שיקבלו העדות בלילה י"ל נמי דאסורה לשוק ומהני קבלתה מטע' שוי' אנפשה ח"ד. ובס' כנה"ג (סי' ה' אות ט') כתב דקבלת הבעלי דינים מהני. ומיהו דוקא בד"מ אבל בדיני נפשות אין שומעין להם והה"ד לדיני גיטין וקידושין וכל דיני נשים דדמי לדיני נפשות בזה אפילו למ"ד דדמו לד"מ בדברים אחרים מהר"ם ז"ל בתשובותיו (סי' כ"ח) עכ"ל וחפשתי בתשובת מהר"ם ול"מ רק שם (סי' כ"ט) כ' כשבאו לדון בלילה ואמרו אנו מקבלים עלינו דין שלכם כ"ד שבממון והם מקבלי' עליהם הרשות בידם כמו נאמן עלי אבא ע"ש ואולי דן מזה הכנה"ג מדכ' כל דבר שבממון הרשות בידם דמשמע בעניני קידושין דל"מ ומ"מ צ"ע אם ל"ש בזה לומר שוי' נפשי' חתיכה דאיסורא אם קבלוהו עליהן הדין די"ל דלהחמיר מהני וצ"ע

וראיתי בתשובת מהר"ם די בוטון (סי' י') שכ' בשטר קידושין והעד צוה לאחר וחתם במהס"ק דאינו כלום כמו שכ' הרשב"א מובא ב"י (סי' מ"ה) וכ' דאף דהרשב"א כתב במקום שנוהגי' שהסופ' חותם ע"פ העד במ"ק דאם קבלו עליה' בני העיר