אמרי בינה חושן משפט רלד

אמורים רק לעשות דין הזמה אבל לענין פסלות העדים מודה שהעדים פסולים [ומה שהקשה בתומים (סי' ל"ד סק"ט) דאם כן אמאי ס"ל להרז"ה ז"ל דעדי קיום ודיינים יכולין להיות קרובים לעדי השטר כיון דכל הטעם דקרובים פסולין הוא שאם יתזמו יענשו על ידי קרובים כמבואר בירושלמי ובשטר לא שייך הזמה ואם נאמר דעכ"פ יפסלו לעדות עדיין שייך הזמה על ידי קרובים כבר ביאר ע"נ אאזמ"ו ז"ל בד"מ (סי' ל"ח) דודאי יכול להזימו בב"ד אחר וכבר כתב הריטב"א מכות (דף י"ב) בהא דאין עד נעשה דיין אף דיכול להזימן בב"ד אחר מ"מ כיון דאין עדים נעשו זוממין עד דנגמר הדין ויהיה הזמה מחמת קרוביהן דגמרו הדין וזה דוקא לענין עונש אבל לענין פסלות העדים נפסלו אף קודם גמר דין כמו שכ' הריב"ש. אם כן לא נפסלו דוקא על ידי קרוביהן עיין שם ולא היה צריך להביא מדברי הריב"ש שכן מבואר להדיא ברמב"ם (רפ"ך) מעדות בהוזמו קודם גמר דין נפסלו לכל עדות שבתורה. ואף דיש לומר הא מ"מ צריך שיעידו בתורת עדות לפני ב"ד מ"מ זה לא הוי כנענשו על ידי קרובים כיון דהם מעצמם גורמין להם כיון דאין צריך לזה גמר דין] וכיון דנפסלין אם מתזמו ודאי צריך שיהיה בשטר נכתב מן התורה באיזה שעה וכבר ביארתי לעיל דיני עדות (סי' א') דאף במקום דלא מקיים בהו דין הזמה מ"מ בעינן מן התורה דרישה וחקירה דזה תנאי התורה להאמין להעדים שאינם משקרין באם מגבילים הזמן והמקו' דאז לא ישקרו ומפחידים שלא יתפסו לשקרנים כמו שהבאתי שם מדברי רש"י ב"ק (דף ע"ה) ופירוש המשניות לרמב"ם סנהדרין. ועל כרחך הא דשטרות כשרין אף דלא כתבינן שעות הוא מטעם דעקרו חכז"ל הדו"ח ועיין רמב"ם (פי"ז) ממלוה דשטר שאין בו זמן הוא כשר אעפ"י שעדות זו אי אתה יכול להזימה שאין מדקדקין בד"מ בדרישה וחקירה כדי שלא תנעול דלת בפני לווין הרי מבואר דלכ"ע עדות בשטר הוא רק מדרבנן עכשיו כיון דליכא דו"ח

ולכאורה צריך לעיין כיון דמדאורייתא עדים החתומים על השטר כמו שנחקרה עדותן בב"ד הוא דוקא אם נתברר כל הזיין חקירות בשטר ואף דמפיהם ולא מפי כתבם כתיב מ"מ שטר מהני דגלי לן קרא דעדות בשטר מהני יהי' מאיזה טעמים המבוארים בראשונים ועכשיו דאין כותבין בשטר שעות וכן בלא זמן ובלא מקום כשר אמאי מקילין כל כך בקיום שטרות דלא הוי רק מדרבנן וכמבואר בש"ס ופוסקים ומה"ט מקילין בקיום לכמה דברים וכן כשר מפי כתבם והכל הוא כיון דקיום שטרות דרבנן ואמאי הא מה"ת לא מהני כלל אף אם נתקיים חתימתם הואיל דלא הוי בו דרישה וחקירה הצריך לעדים רק כיון דרבנן עקרו מפני נעילת דלת דלא צריך דרישה וחקירה ומקבלין עדותן וכיון דחכז"ל חששו לזיוף וצריך עכ"פ קיום נימא הם אמרו והם אמרו. וצריך לומר דמ"מ כיון דחכז"ל עקרו הדרישה וחקיר' בדיני ממונות יש כח לעדות בשטר אף מה"ת דהוי כהגידו בעל פה אף דחסר דרישה וחקירה הראוי' מ"מ כיון דמן התורה לא חציף אינש לזייף וחזקה דאין אדם מישראל טורח לזייף ומשום חזקה זו אין צריך קיום מדאורייתא רק חכז"ל חששו לקיים השטר לכך מקילין בו אבל מ"מ לא הוי רק מדרבנן דמה"ת בעינן דו"ח

ובזה יש לומר בפשיטות בדברי רמ"א (סי' מ"ב) באה"ע דכתב מצאו כתוב בשטר פלוני קידש פלונית ועדים חתומים בו כל זמן שאין השטר מקוים אין לחוש לקידושין ועיין שם בב"ש דאיירי דאחד מהם אומר מזויף ובש"ך תמה הרבה בזה דמ"מ מדאורייתא לא מהני אף בטוען מזוייף ואם כן למה לא ניחוש לקידושין ועיין מה שכ' לעיל (סי' כ"ח) בזה ולמה שכ' יש לומר עוד כיון דלא נעש' דרישה וחקירה אף דכתב הרמ"א שם דעידי קידושין אין צריך דרישה וחקירה אם לא בדבר שיש בו רמאות מ"מ מן התורה צריך דרישה וחקירה דכתיב משפט אחד יהיה לכם רק מדרבנן השוו לדיני ממונות וכיון דרבנן אמרו דצריך קיום להשטר אף דהקילו בקיום שטרות מ"מ כל זמן דלא נתקיים כלל אין לחוש לקידושין ובפרט למ"ש הב"ש שם דהיכא דהיא מכחשת בעינן דו"ח דהוי כדין מרומה אם כן ודאי אתי שפיר דברי הרמ"א כיון דמן התורה אין כאן עדות בלא דרישה וחקירה אף אם מדרבנן חוששין אף בלא דרישה וחקירה מ"מ כל זמן שלא נתקיים אין חוששין כלל ובפרט בשטר הנמצא ועיין בקצוה"ח ובנתיבות ובמשובב העלה דלכל הראשונים אף בשטר הנמצא לא צריך קיום אולם באו"ז (סי' תרצ"ו) מבואר דעתו דמן התורה צריך קיום בשטר הנמצא רק במצאו שמת פלוני הקילו ומשום עיגונא הקילו

ועיין רדב"ז (ח"ג סי' תרכ"ה) בנידון ב' שטרות היוצאין על אשה אחת שנתקדשה לראובן ולשמעון ביום אחד ולא כתוב בו שעות שיתברר למי נתקדשה תחילה והיא אומרת לראובן וכתב אם העדים הם שחתמו על הראשון והשני ודאי רשעים נינהו וסהדי שקרא הן כיון דידעו דנתקדשה לראובן תחילה האיך העידו דנתקדש' לשמעון ולא מבעי אם כתב ידם יוצא ממ"א אין להם שום נאמנות ולא שום מגו אלא אפילו אין כ"י יוצא ממ"א א"נ לומר לראובן נתקדשה תחילה במגו שהיו יכולין לומר אין זה כתב ידינו כיון שחתמו שקר אינם נאמנים לומר לראובן נתקדשה תחילה וא"ת כיון דאין כתב ידם יממ"א מאן משוו ליה שטרא אינהו דאמרו כ"י ואם כן מודים הם שחתמו בשקר ואין אדם משים עצמו רשע ויהיו נאמנים עתה להעיד בו לראובן נתקדשה תחילה וי"ל דלא אמרינן הכי אלא היכא שהם בעצמם באים ואומרים העדנו או חתמנו שקר אבל בנדון דידן אינם מודים אלא מפני חקירותינו שראינו שתי העדיות מתחלפות שאם היה הולך אחד מהם היתה נשאת לאחר שלא כדין והם שותקין וליכא למימר שעדיין לא נפסלו כיון שאין העולם יודעין שזה עדות שקר דאין לך אדם מישראל שאינו יודע שאין קידושין תופסין באשת איש ואם הם ב' כתי עדים שתיהן כשרות אלא דלא ידעינן מי קדם ולא שאני לן בהא בין אם כתב ידם יממ"א או לא אלא הרי היא ספק מקודשת לשניהם ואם העדי' לפנינו שואלים ולאמנים אלו לומר שנתקדשה בפניהם בבוקר אעפ"י שלא נתברר מתוך השטר עיין שם. ומבואר דסובר דבאין כתב ידם יוצא ממקום אחר מ"מ חיישינן לחומרא הואיל דמן התורה לא צריך קיום. ולכאור' מ"מ למה לא תהי' האשה נאמנת לומר למי נתקדשה תחילה כיון דאינו אלא לברר הדברים ודומה לאב האומר קדשתי את בתי ואיני יודע למי קדשתיה ובא אחר ואמר אני קדשתיה דנאמן וכתב הר"ן קידושין (דף ס"ג) הטעם אף דהוי דבר שבערוה מ"מ כיון דידענו דהיא אשת איש מ"מ כיון דמעמידה בחזקתה נאמן והכא נמי תהיה נאמנת לברר. וצריך לומר אף דאין כאן נגד חזקה מ"מ אין דבר שבערוה פחות משנים וגם שם אם האשה אומרת קדשתי את עצמי ואיני יודע למי אינו נאמן אחר לכונסה דחיישינן לקנוניא דהיא תחפה עליו כמבואר באה"ע (סי' ל"ז). אולם מה שכ' דאם אותן עדים חתומין על שני שטרות דאינם נאמנים אף באין כתב ידם יוצא ממקום אחר לומר למי נתקדשה תחילה לא אבין למה כיון דלא ידענו מחתימתם על שטר שמעון רק מפיהם ואין אדם משים עצמו רשע ואינם נפסלין לכל העולם וכיון דנשארו כשרים למה אינם נאמנים לומר למי נתקדשה תחילה בפרט אם המתקדשת אמרה גם כן כך ודומה לכתב ידינו הוא זה ואנוסים מחמת ממון דנאמנים על עדותן שהוא כתב ידם וא"נ לומר אנוסי' וכאן נמי כיון דהעידו על שטר דראובן דכ"י הוא ולו נתקדשה בבוקר רק הוסיפו לומר דגם חתימתם על שטר של שמעון הוא כ"י והי' אחר כך וכל עדותן הזאת הוא על עצמן לומר שנפסלו לעדות אחר כך וכיון דאין כ"י יממ"א הוי עדות הזאת כמעידין על עצמן ואינם נאמנים וכיון דנשארו כשרים לכל עדות שבעולם למה לא יהיו נאמנים על עדותן של ראובן ואף דאמרו על שטר דראובן דכתב ידם הוא מ"מ בידם לומר דכתב יד של שמעון הוא מזויף ואין זה כתב ידם וזייף לדמות לכ"י של השטר הראשון דהא אין זה קיום המועיל משטר אחד ואם כן יהיו נאמנים דשמעון הי' האחרון. ומה שכ' הרדב"ז כיון שאינם מודים אלא עפ"י חקירותינו לא אדע לכיוון הדברים הא גם באומרים אנוסין היינו ובכ"מ דאמרינן אין אדם משים עצמו רשע הוא לאו דוקא אם באו מעצמן ובאנוסין היינו הוא גם כן אף אם לא באו מעצמן רק ע"י חקירותינו גם כן אין נפסלין מפי עצמן כמו שמבואר שם מכל דברי הראשונים

ומ"ש הרדב"ז שעדות שקר מה שחתמו על שטר השני דאם הי' הולך אחד מהם היתה נישאת לאחר שלא כדין לא הוי צריך לזה לא מבעי לדעת התשב"ץ (ח"א סוף סי' א') דהיכא דהעד כ' בשטר אחד והעיד עדותו פעם ראשון ואחר כן כתב עדותו להיפוך בשטר אחר דנפסל אם כן הכא נמי אף דזה ודאי אם עד העיד בב"ד עדותו ואחר כך העיד חילוף הדברים באותו ב"ד ודאי דאינו נפסל דעדות השניה לאו תורת עדות עליו דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד מ"מ כשמעיד עדות הראשון בשטר דהוי כנחקרה עדותו בב"ד והוציא מתחת ידו ואחר כך מעיד חילוף הדברים דהוי גם כן כמו שנחקרה עדותו בב"ד והב"ד השני אינו יודע איזה מהן קדם ודאי דנפסל ואף להמבואר בתשובת רשב"א (ת"א סי' רמ"ה) בעד א' שהעיד וחתם על הצוואה שמה שצוה בעלה שתקה אשתו ונעשה כמו שנחקרה עדותו בב"ד וכיון שהגיד שוב אינו יכול להגיד ואף דחתם אחר כך בשטר האחרון וכתב בו שאמרה כן נעשה אינו נפסל על ידי זה היינו שם דליכא נ"מ בזה. אבל בנידון דרדב"ז דחתם את עצמו על קידושין של השני אחר שנתקדשה לראשון בפניהם באותו יום זה ודאי עדות שקר הוא דעל ידי עדותן בשקר שנתקדשה ונאסרה על כל העולם מחמת קידושיו הוא בשקר ועל ידי זה נאסרה גם על הראשון כיון דלא יתברר קידושין של מי הי' קודם ול"ה צריך לזה דאם היה הולך אחד היתה נשאת לאחר שלא