אמרי בינה חושן משפט רלג

לעולם אלא סתם אמרו והעדים מבררין הן ולא עוקרין את השטר ולא חוזרין בעדותן כו' וכ' ומ"מ אף כשתמצא לומר שאינם חוזרין ומגידין ואם היה הלוה בכאן ומכחישן א"נ ה"מ כשיצא השטר והוחזק בב"ד והלוה כופר במה שהעדים מעידים עכשיו לפי שהב"ד מסופקין בדבר ואין רשאין לדון מן הספק כנגד מה שכתוב בהשטר אבל עד שלא יצא השטר והוחזק בב"ד העדים שיודעים האמת ומכירי' בטעותן ושלא עשו שליחותן חוזרין וכותבין ומתקנין טעותן ועושין עכשיו שליחותן והגע עצמך דל שטרא מהכא מי לא מסהדי הני סהדי בעל פה שתנאי היה ביניהם לפורעו בזמן פלוני ומהימנין להו כל שלא הוחזק השטר בב"ד וה"נ לא שנא עכ"ל העתקתי דבריו שמבואר דלא כשיטת מהרש"ך ז"ל ובעל בתי כהונה והנתיבות הנ"ל דלעולם כשהוחזק השטר בב"ד שוב אינם חוזרים ומגידין אף אם צוה המתחייב לכתוב התנאי בשטר

והיכא דמכר בנכסי אביו דצריך שיהיה בן עשרים שנה אם העדים אמרו אחר כך דלא דקדקו אחר זה מבואר מש"ס ב"ב דאינם נאמנים אם כתב ידם יוצא ממ"א ואם אין כ"י יממ"א מבואר ברמ"ה ב"ב שם ובש"מ דנאמנים כמו באומרים קטני' היינו וא"ד לאמנה דלא ניתן לכתוב והכל יודעין דעולה הוא ואעולה לא חתימי אבל הכא לאו מלתא דידעו כולי עלמא דאתי מניה פסידא היא דאי מעיקר הדין לאו עולה דב"ד בתר עדים דייקי וכי מפיק ליה שטרא מצריכינן ליה סהדי דגדול הוי וכי קיי"ל הך חזקה דאין חותמין אלא אם כן נעשה בגדול משום דעדים גופייהו חיישי לב"ד טועין ומ"מ אטו כ"ע דיני גמירי ונאמנים דלא הוו ידעי דאין מעשיו כלום אי נמי דלא הוו ידעי אי קטן הוי או לא וסברי דלא סמכי ב"ד עלייהו עיין שם ברמ"ה ב"ב פ' מי שמת(סי' קל"ו) ובש"מ שם משם רבינו יונה וזה דומה ממש לתנאי הי' דברינו דבכ"י יממ"א א"נ ובאין כ"י יממ"א נאמנים דלא הוי עולה כמו אמנה וכמבואר שם בש"מ וזה כדעת הרמב"ן

ועיין בר"ן כתובות דהקשה בהך עובדא דבר שטיא זבין נכסי דבלית ליה חזקה דאבהתיה אמרינן כשהוא שוטה זבן וכשהוא שוטה זבין הא חזקה דאין עדים חותמין על השטר אלא אם כן נעשה בהכשר וכתב דאם לקח בר שטיא בשטר ה"נ רק אם לקח בכסף או בחזקה בפני עדים ואותן עדים לא דקדקו אם הי' אז בריא או שוטה שלא היה עליהן לדקדק. ובריטב"א שם מתרץ דחזקה על העדים לא שייך רק על המוכר ולא על הלוקח דבלוקח לא צריך לעדים לידע אם בר קנין הוא דזכין לאדם שלא בפניו וכותבין לו שטר לזכותו שלא בפניו ואינם מכירים אם הוא קטן או גדול עיין שם וברמ"א (סי' רל"ה סי"ג) כתוב גם כן אלא אם כן המכר נעשה בגדול משמע גם כן דעל הלוקח אין צריך לדייק. אולם ברשב"ם ב"ב (דף קנ"ה) כתוב להדיא חזקה אין העדים כו' בגדול נותן ומקבל ועדים כולם גדולים וכשרים משמע דגם על המקבל צריכין לידע אם נעשה בגדול. ולכאורה קשה על דברי הר"ן מב"ב שם בעובדא דבני ברק במכר בנכסי אביו וערערו בני משפחה לומר קטן הי' דקאמר שם בש"ס אי ראיה בקיום השטר ל"ל לבודקו ומפרשי רשב"ם ותוס' לקיומי שטרייהו וחזקה שאין עדים חותמים על השטר אלא אם כן נעשה בגדול. ומאי פריך דלמא שם לא הוי הקנין בשטר רק בכסף או בחזקה ובזה אין על העדי' לדקדק ולכך הוצרך לבודקו כיון דלא שייך חזקה בזה. ואפשר לומר דאף דסברת הר"ן הוא דוקא בשטר דעדים החתומים על השטר כמו שנחקרה עדותן בב"ד צריכין לדייק מה שאין כן בקנין אחר הנעשה בפניהם כיון דעדיין לא הגידו בסתם עדותן אינם צריכין לדקדק מ"מ זה דוקא אם לא יחדו אותם לעדים אבל אם יחדו אותם לעדים שידעו להעיד כי זה מכר לזה החיוב עליהם לדעת מהות העדות אם נעשה בכשרות ובפרט בדיני ממונות דאין צריך דרישה וחקירה ויעידו אחר כך אף אם יהיה נשכח מהם הזמן ויעידו שזה מכר לזה צריכים לדעת אם יש קיום לעדותן בשעתן היינו אם נעשה בהכשר ובגדלות וכן משמע קצת בלשון הר"ן שכ' ואותן עדים אעפ"י שראו המקח לא דקדקו אם היה בריא או שוטה שלא היה עליהם לדקדק היינו כיון שלא נתייחדו לעדים להעיד בדבר אחר כך אבל אם נתיחדו שיהיו עדים אחר כך להעיד בדבר יש לומר דחייבין לדקדק בדבר ושייך חזקה. ואם כן יש לומר שם בודאי היה בחזקת קטן כיון שערערו אחר כך ובודאי הי' הלוקח מייחד להעדים להעיד בדבר ושייך גם כן חזקה זו ועדיין צריך עיון בזה כי אולי יש לומר דהיה ידוע להש"ס שם דהמכר היה בשטר אבל בלא שטר כיון דעדיין לא הגידו עדותן ולא הוי כנחקר' אין על העדים לדקדק

ובהא דכתב המחבר דבמודעא נאמנים אף בכתב ידם יוצא ממ"א ובש"ך הביא חבל גדולי הראשונים דס"ל דא"נ וכן גם כן דעת הר"י הלוי ז"ל כמו שכ' לעיל וכן דעת רמ"ה ב"ב. ובסמ"ע (ס"ק ק"ו) כ' על שטר הלואה או שטר מכר וברש"י כתובות כ' אם שטר מכר הוא ובס' הפלאה שם כ' דבהלואה לא משכחת מסירת מודעא דאם איירי שבאמת נתן מעות וכופהו על השטר וטוען הלוה שפרע קשה דמ"מ אינו יכול לטעון פרעתי דשייך לומר שטרך בידי מאי בעי ואי איירי שלא נתן מעות הוי תלי' ויהיב ולא בעי מסירת מודעא ואי במתנה דחייב את עצמו ובלא אונס לא שייך ניתן לכתוב בין לרש"י בין לר"ן לגבות בו מעות שנתן עיין שם עוד. אולם בש"מ שם כ' משם לקוטי הגאונים מודע' דברינו שהודיע לנו המוכ' את אונסו אי נמי שהודע הלוה שאנוס היה בעת שהעדנו עליו ומבואר דשייך מודעא אף בהלואה ולמאן דסובר שעבודא לאו דאורייתא אם כן לא חל השעבוד לטרוף מלקוחות רק על ידי השטר ובמסר מודעא דהלוה לו באמת הלואה בעל פה ועכשיו כופהו לכתוב לו שטר לא קנה השעבוד נכסים לטרוף מלקוחות בשטר זה ואף אם שעבודא דאורייתא ושטר בעינן רק שיהיה קול להלואה מ"מ כבר כתבו כמה אחרונים דעכשיו כיון שהפקיעו חכז"ל דמלוה על פה אינו גובה מלקוחות וחייל השעבוד רק על יד השטר וממילא בעינן כל דין שטר ולא מהני לטרוף מלקוחות על ידי שיש קול אם כן שפיר כשהוא באונס אינו יכול לטרוף מלקוחות וניתן לכתוב בין לפירוש רש"י להצילו בין לפירוש הר"ן כמובן ועוד יש נ"מ טובא במודעא גם בהלואה

ועד אחד בשטר כתב הרמ"א (סוף סי' מ"ו) דיש אומרים דיכול לחזור בו והוא מדברי הריב"ש (סי' קכ"ז) ובש"ך תמה ע"ז כיון דקיי"ל דע"א בכתב זוקק לשבועה והו"ל כמעיד בעל פה והאיך יכול לחזור ואף הריב"ש לא כתב רק בדרך אפשר והעלה דאם כ' עדותו בלשון שטר בצואות בע"ד בענין דלא הוי מפי כתבם אינו יכול לחזור בו. ועיין מה שכ' לעיל דיני עדות (סי' ט"ז) דבאמתל' דאינו חוזר ומגיד יש מגמגמים מניין לנו כיון דקרא אם לא יגיד איירי בשני עדים ולא בעד א' וכיון דבעד א' ליכא קרא מניין לנו וכתבתי דלדברי הריטב"א דלמדנו דאינו חוזר ומגיד מדכתיב יקום דבר ממילא בעד א' נמי כיון דכתיב לא יקום עד א' באיש לכל עון אבל קם הוא לשבועה קם בקיומו דאינו חוזר ומגיד ואם כן יש לומר דזה רק בע"פ אבל בשטר דמלמדנו רל"ק דעדים החתומי' על השטר כמו שנחקרה עדותן בב"ד יש לומר דוקא בב' עדים ולא בעד א' אע"ג דחייב שבועה לדעת הרמב"ם מ"מ יש לומר דחוזר ומגיד ובפרט לדעתי' דרמב"ם עדות בשטר לא הוי רק מדרבנן יש לומר אף דגם על ידי עד א' בשטר חייב שבועה ואף הוי מתוך שאינו יכול לישבע ומשלם אף דעדותו לא הוי רק מדרבנן מ"מ כיון דנחתינן לנכסי אם אינו רוצה לישבע הוי מתשאי"ל ומשלם מ"מ יש לומר דיכול לחזור אם אינו מעיד בעל פה ודוקא אם כבר דנו הב"ד על פי השטר ופסקו לחייבו שוב אינו יכול לחזור אבל קודם שפסקו יכול לחזור מ"מ קשה לחלק בין עד א' לב' עדים כיון דהוי כמו שנחקרה עדותו בב"ד וכשר הוא מה"ת אינו יכול לחזור ועיין בריב"ש (סי' קצ"ג) שכתב להדיא דעד א' בשטר גם כן מהני והוי כנחקרה עדותו בב"ד וכתב אם כתב ונתן לבקשות הבע"ד כ"ש דמהני דהו"ל כמו שנחקרה עדותו בב"ד כדאמרינן בשנים ומצטרף עם אחר בע"פ בגמרא דילן עיי"ש ואם כן מהיכי תיתי נימא דיכול לחזור ועל כרחך צריך לומר ולחלק דבעד א' בעינן שיבא השטר לב"ד וכל זמן שלא בא יכול לחזור וכמו שכתב הנתיבות בדעת הרמ"א דגם שטר בעד א' לא הוי מפי כתבו רק דלא הוי כמו שנחקרה בשעת חתימה ויכול לחזור קודם שבא השטר לפני ב"ד אבל אחר שנראה בב"ד אינו יכול לחזור ולפי זה נראה באם חתם עד שלא נעשה חתנו ואחר כך נעשה חתנו דאף דבשנים הדין הוא דאחרים מעידים על חתימתם אפילו לא ראוהו עד שנעשה חתנו כמבואר (סעיף ל"ה) זה דוקא בב' עדים דהוי כנחקרה מיד מה שאין כן בשטר בעד א' אף דמחייב שבועה מ"מ כיון דלא הוי כנחקר' עדותו עד שיבא לב"ד ועכשיו שהוא חתנו פסול להעיד לו אינו מחייב שבועה

סי' לג כבר כתבתי לעיל (סי' כ"ב) להעיר דאף לרוב הפוסקים דעדות בשטר בתיקון השטר הוא מה"ת ודלא כשיטת הרמב"ם מ"מ אם לא נכתב בו באיזה שעה חסר אחת מן השבע חקירות שהוא באיזה שעה ועל כרחך אינו מועיל עדותן מן התורה ולא עדיף מאם העידו בעל פה רק מדרבנן מפני נע"ד לא הצריכו דרישה וחקירה כן נמי עדות בשטר היה צריך שיכתבו באיזה יום ובאיזה שעה רק כמו דעקרו הדרישה וחקירה בד"מ מפני נע"ד כן נמי בשטר לא הצריכו לכך כשר אף באין בו זמן ואף לא באיזה שעה ואף לדעת בעל המאור דס"ל דעדות בשטר לית בהו הזמה אף בכתב בו בזמנו כתבנוהו משום דהזמה חידוש הוא מ"מ כבר כ' הב"ח והש"ך (סי' ל"ח) דדבריו לא