אמרי בינה חושן משפט רל

כתובות שם המובא ברמ"א (סי' מ"ו סל"ז) דאף אם העדים חיים וב' עדים אחרים באים לפוסלם ואמרו שפסולין הם מכשירין השטר ולא קרעינן ליה ולא מגבינן ביה גכ' הרא"ש הטעם דהעדים החתומים על השטר אף על פי שאלו מעידים עליהן שהם פסולים הוי כאלו ב' אחרים מעידים עליהם שהם כשרים דהחזקה שהמלוה לא מחתים עדים פסולים על שטרו והך חזקה חשובה כעדים ואם כן הכא נמי נאמר לגבי אנוסים מחמת נפשות דהוי כתרי ותרי ואמאי מבטלינן השטר לגמרי גבי מוקדם משום גזירה שמא יגבה מזמן הראשון. אך בזה יש לומר למה שכ' שם בספר עטרת פז לפרש דברי הרא"ש דחזקה הזאת הוא רק היכא דהלוה מודה בהלואה רק שטוען פרעתי אבל כשהלוה אינו מודה בהלואה לא שייך לומר חזק' דהמלו' לא הניח לחתום עדים פסולים דלפי דברי עדים' שאמרו שהיו אנוסים מעולם לא הוי הלואה אם כן במוקדם יש לומר אף דאיירי דאינו כופר בהלואה מ"מ כיון דמעיד דהיו אנוסים על חתימת השטר ל"ש חזקה דהמלוה לא מחתים

היכא דעדי השטר אומרים כתב ידינו הוא ואחרים אומרים אין זה כתב ידם כתב הש"ך משם ר"י ויש מחולקים אם צריך קיום אחר וכתב הש"ך דהוי תרי ותרי ובתומים תמה על זה חדא דברי"ר לא כתב דהוי תרי ותרי רק כ' אי צריך קיום או לא ועוד אי הוי תרי ותרי מה יועיל קיום אחר הא תרי כמאה ועוד הא אם הם יודעין בבירור דהוא כתב ידם יכולין לכתוב שטר אחר כיון דשטר זה נפל בו ריעותא הרי לא עשו שליחותן ולכן העלה דהמחלוקה בירושלמי הוא אם צריך לחזור ולחקור עדי השטר אולי אמרו תחילה בדדמי אבל אם עמדו בדבריהם נאמנים יותר עדי השטר מאחרים. ובנתיבות כתב דבהכרת החתימה בט"ע אזלינן בתר רוב דיעות וכמו שכתבו תוס' יבמות דדבר הנראה וידוע לכל עולם לא אמרינן תרי כמאה. ולא אבין שם ביבמות הוא דבר הידוע וניכר לכל העולם כמו שם דקאמר אתי גברא וקאי אבל לענין קיום השטר מה יועיל אם הרבה עדים יאמרו שזה כתב ידם ולדברי הש"ך דכתב אם צריך קיום אחר משמע איזה קיום שיהיה ועל זה תמה הא תרי כמאה. וכן ברבינו ירוחם כתב אם נעשה כשטר שקרא עליו ערעור ויתקיים ב"ד משמע דצריך רק קיום כמו שטר שקרא עליו ערעור ולא יותר וגם דבר זה אם אזלינן בתר רוב דיעות בקיום צ"ע מנ"ל ועיין נ"ב מהד"ק אה"ע (סי' ס"ה) דדוקא שם ביבמות כיון דמירע לחזקה דדייקא ומנסבא ומוקמינן על חזק' אשת איש וגם כיון שהב"ד וכ"ע מכירין עכ"פ הם חייבין להפריש מן האיסור שתצא ועיין מ"ש לעיל דיני דיינים (סי' י"א) ושם הבאתי דברי בה"ג דאפילו נגד כל ישראל אמרינן תרי כמאה ומוקמינן על החזקה והכא נמי כיון דתרי אמרו שאין זה כתב ידם מוקמינן הממון על החזקה. ודוחק לחלק בדבר הצריך עדות מן התורה לשטר דכל הקיום הוא מדרבנן. ומה שכ' הנתיבות לתמוה על התומים דאין יכולין לכתוב שטר אחר כיון שהם עצמן אומרין שעשו שליחותן וכבר כתבו שטר ואימר פרע שטר והאי שטר זייפא הוא אין כאן תימא דאם הלוה אומר לא היו דברים מעולם שלא צוה לכתוב באותו זמן שטר אם כן כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי וכיון שהם מכירין בבירור שזה כתב ידם והלוה רוצה לפוסלו יכולין לכתו' שטר אחר שכולן יכירו שהוא כתב ידם כי לדבריהם שינו אז כתבם ומצד זה אמרו אחרים שאין זה כתב ידם ולא עשו שליחותן לכתוב שטר שיועיל שיכירו אחרים חתימתן

ובספר ערך לחם ממהריק"ש ז"ל כתב וז"ל נראה לי שהעדים נאמנים שהרי יכולים לכתוב שטר אחר ולחתום בו ועוד שמא הטו את ידם ולא חתמו כמנהגם אבל אם העידו הב' שאחרי' חתמו בפניהם אותם החתימות הרי זה כמו הזמה והשניים נאמנים. ולא אבין למה יהיו השניים נאמנים כשאומרין שאחרים חתמו בפניהם כיון שאלו אומרים כתב ידם הוא זה הא אף אם מתו אם כתב ידם יוצא ממקום אחר הוי תרי ותרי ק"ו כשהן חיין ומעידין על חתימתן שכתב ידם הוא זה להוי כתרי נגד תרי והזמה חידוש הוא ולא מכחישין גוף המעשה ואף הזמה והכחשה לא הוי דין הזמה לדעת רמב"ם וכאן אין כאן הזמה רק הכחשה על עדותן שהם מעידין שכתב ידם הוא והשנים אומרים שראו שאחרים חתמו אם כן לא הוי יותר מן הכחשה והוי כתרי ותרי ולא מיבעי אם אמרו כתב ידינו הוא שהם חתמו וזכרו שהם חתמו השטר הזה ודאי דהוי כתרי ותרי דהוי הכחשה בגוף המעשה אלא אפילו אם אינם אומרין שזוכרין רק שמכירין שזה הוא חתימתן גם כן הוי כתרי ותרי ודברי מהריק"ש ז"ל צ"ע ואפשר דכוונתו אם אינם מעידים רק שהם מכירין שזה כתב ידם דהשנים נאמנים כיון שמעידין שראו שאחרים חתמו אותם החתימות הוי כבירור שזייפו כל כך שדומה ממש לכתיבת ידם של העדים ומיישבין דברי העדים שלא יהיה הכחשה ואמרינן שכוונו לזייף כ"כ בטוב ודומה להעדים שזה ח"י וכמו שמצינו (סי' ס"ג) ביש עדים שמהדר לזייף שטרות דאינו גובה בשטר לדעת רמ"ה ור"ן ברמ"א שם לא מהני הכרת העדים לחתימתן ואף לדעת הרמב"ם וש"ע שם דמהני הכרת העדים שחתמו על השטר וכמו שכ' שם הש"ך דאין חיישינן לשמא זייף כל כך עד שהעדים בעצמן טועים דהעדים עצמן ודאי אינם טועים היינו שם דלא יש עדים על שטר זה שהוא מזויף אבל היכ' דיש עדים על הזיוף שאחרים חתמו יש לומר שעדי השטר שאמרו כתב ידינו הוא טועים הם דאף במשמעות רחוק יש להשוות עדים שלא יהיו כמכחישין זה את זה כמבואר (סי' כ"ט)

והנה לדברי התומים כשעדי השטר מקיימין לכ"ע אם נחקרו שנית ואמרו בבירור להעמיד דבריהם שזה כתב ידם נאמנים יותר מאחרים ומוציאין ממון עיין בדבריו (ס"ק ו') מה שכ' בביאור דברי ריר"ו והירושלמי דעיקר מחלוקת רב אסי דאמר כשטר שקרא עליו ערעור ונתקיים בב"ד היינו שצריך עוד קיום בב"ד שיקויים שנית ואם יאמרו שלא טעו ולא אמרו בדדמי השטר כשר ור"א אמר כלא נתקיים בב"ד היינו דאין צריך עוד קיום אחר דבלאו הכי השטר כשר ואמר ר' אילא טעמא דר' אלעזר כיון שהוחזקו העדים להיות חתומין בשטר כמו שנחקרה עדותן בב"ד בכל אופן ושוב אינן יכולין לחזור ואין צריך לחקור עוד וכמה מהדוחק בלשון הירושלמי שעיקר מחלקותן יהיה אם צריך לחוש על בדדמי או לא וגם ר' אלעזר דאמר לא נתקיים בב"ד ועל זה יאמר ר' אילא כיון שהוחזקו עדים להיות חתומין בשטר כמו שנחקרה עדותן הא ר"א אמר לא נתקיים. ואפשר לפרש להיפך דר' מנא דאמר נעשה כשט' שנקרא עליו ערעור ואמר ר' אסי ונתקיים בב"ד היינו דאין צריך עוד שום קיום ור"א אמר שלא נתקיים ור' אילא אמר טעמא דר' אסי כיון שהוחזקו העדים כמו שנחקרה לכך אין צריך. וגם יש לומר דמחלקותם הוא לדעת התוס' והרא"ש דאם שכחו ואינם זוכרין כלל שחתמו בשטר זה שצריך כל אחד להעיד על כתב יד חבירו שיהיה על כל חתימה שני עדים וכיון דשנים אחרים אומרים שאין זה כתב ידם יש לומר דצריך לחקור על עדותן אם מעיד כל א' על חבירו ודלמא אינם זוכרין כלל מהלואה. ולדעת הרא"ה וריטב"א והש"ך לעולם אף אחר קיום שנית הוי תרי נגד תרי. ובודאי להלכה דלהם שומעין ולעולם אין מוציאין ממון. וגם מה שהסכים הנתיבות דאזלינן בתר רוב דיעות ולדבריו אם חתמו הרבה עדים וכולם אמרו כתב ידינו הוא זה ואחרים אומרים אין זה כתב ידינו השטר כשר ולא נראה כן מדברי הריטב"א והרא"ה

וקצת קשה למה שכ' תוס' כתובות (דף ך') להקשות למה בעדו' החתומים על השטר ומתו ואחרים אמרו כתב ידם הוא אבל קטנים היו פסולי עדות אנוסים כשכתב ידם יוצא ממ"א לא מגבינן ביה בשטר הא קיי"ל כר"ה בב' כיתות עדים המכחישין זו את זו דכל אחת באה בפני עצמה ומעידה וה"נ כיון דאין מכחישין שלא לוה אמאי לא מגבינן ביה בשטר ותירצו דשם מוקמינן כל אחת בחזקת כשרות אבל כאן לא פסלו להו כלל ואם כן בנידון זה דמכחישין את עדותן עדי השטר אמרו שכתב ידינו הוא והאחרים מכחישין עדותן נימא גם כן כיון דאין מכחישין לומר שלא לוה אמאי לא מגבינן ביה בשטר כקושית תוס' שם. אולם באמת לא קשה דדוקא שם דעכ"פ מודים העדים שהשטר הוא כתב ידם וכיון דעדי השטר מעידין על הלואה ושלא היו אנוסים והשטר בחזקתו אף דעדי השטר אומרים שנפסל מ"מ אינם מכחישים גוף ההלואה והלוה אומר שלא לוה הוי כאומר שלא פרע לכך הקשו שנקבל עדותן על הלואה מה שאין כן כאן דמכחישין מכל וכל שאין זה כתב ידם כלל והעדים אינם מעידין בפירוש שראו ההלואה לא נוכל לקבל מעדותן על כתב ידם שהיה הלואה. ובאמת גם שם בקושית התוס' דקאי גם כן על אנוסים היו אף דהשטר מעיד שלוה ושאמר להם לחתום ולא אתכחשו על הלואה מ"מ אם לא נכתב בצוואת הלוה ממילא הוי מפי כתבם וכבר עמד על זה שם בספר בית יעקב וכ' דתוס' הקשו זאת להנך דס"ל כל שנכתב בלשון שטר אפילו לא נכתב בציווי הלוה לא הוי מפי כתבם וזה אתי שפיר אם עכ"פ מודים שזה כתב ידם אבל כאן שמכחישין שאין זה כתב ידם כלל ודאי אין כאן לדבריהם עדות אף על הלואה. ועוד יש לומר למה שכ' הר"ן כתובות שם בשם איכא מאן דאמר כיון שמתו העדים לא הוי כמעידין על גופן של העדים ותוס' סבירא להו דאף במתו אם אמרו עליהן שפסולין האחרונים נאמנים רק דאיירי דאמרו פסולי עדות היו אבל מ"מ כיון שמתו העדים סברו התוס' בקושיתם כיון דאינם מכחישין בגוף הלואה נקבל עדותן שעל השטר על גוף הלואה אבל כאן שהמה אומרים שאין זה כתב ידם ושמעידין בשקר נתבטל השטר וכל מה שנאמר בעדותן שזה כתב ידם ועיין בהפלאה כתובות (דף כ"א) מה שכ' בישוב קושית תוס' ולכך הוי כתו"ת: