אמרי בינה חושן משפט כג

חבירו שום זכות וכן שטר הודאות קרקע מהני מה"ד משא"כ שטר קידושין לראיה בעלמא ל"מ דהוי מפי כתבם הואיל דנעשה שלא ברצון ודעת המתחייב א"כ לדבריו ל"מ תקנות חכמים שיהני עדות מפי כתבם יקשה על פס"ד מג' הדיוטות בעלמא מדוע מהני פסקם וע"כ צ"ל דהוא מדרבנן בנן וצ"ע ויבואר עוד אי"ה לקמן דיני הלואה. א"כ למה יגרע שנים מן שלשה בפס"ד וכמו דמהני פס"ד מג' לדון ב"ד אחר ע"ז למה לא יועיל אם נכתב מן שנים מומחים

אך יש לומר למ"ש בתשב"ץ (ח"א סי' א') בב"ד שהחזיקוה למגורשת בראייתם ובעדותם אין כח בעדים להכחיש ב"ד במה שדנו עפ"י ראייתם וידיעתם והרי זה כב"ד שדנו שראובן חייב לשמעון ק' מפני שהודה כן בפניהם ובאו ב' עדים ואמרו בפני ב"ד אחר לא הודה שאין דנין זה כשתי כתי עדים המכחישות זו את זו אלא שאנו פוסלין אלו העדים המכחישין מעשה ב"ד כאלו ב"ד פסלו אותם לעדות שהרי ב"ד יודעין שאלו שקר העידו והרי הם פסולין לאותו עדות שהרי הב"ד פסלום לעדות ויפה כח ב"ד בזה לפסול עדים המעידים לפניהם אם הם יודעין מחמת ראייתם וידיעתם שעדות זו שאלו העדים מעידים הוא שקר עכ"ד והרי זה דבר חדש דכח ב"ד יפה מכח עדים לפסול העדים. ואם כי לא הביא ראיה לזה כתב כן בפשיטות דעדים א"י להכחיש הב"ד שיהיו כתרי ותרי וראיתי בהגהות הנדפס ממרן רע"א ז"ל ח"מ (סי' ל"א) שהביא דבריו בלי שום חולק וכ' ואדרבא פוסלים העדים. וקצת נראה מדברי התשב"ץ מדכ' והרי הם פסולים לאותו עדות דלעדות אחרת לא נפסלו רק לאותו עדות שהב"ד פסלום אבל לעדות אחרת צ"ע אם נפסלו. עכ"פ ס"ל כח ב"ד יפה מכח עדים דעדים א"י להכחישם. וצריך לומר אף דמבואר (סי' כ"ג) דשנים נאמנים לעולם והוא מתשובת הרא"ש ושם כ' הטעם משום דהם נאמנים יותר מן המכחישין אותם דרמו אנפשייהו ומדכרי טפי מן העדים ששמעו מפיהם ותפ"ל דב"ד נאמנים יותר י"ל התם היה שבררו רק לדון בפני שנים לכך אין תורת ב"ד עליהם להכחיש ולפסול שני עדים אחרים ולכך כ' רק מטעם דהם זוכרים יותר מן העדים שבשמועה אחת שמעו ותלינן הטעות בעדים אבל ב"ד של שלשה דשם ב"ד עליהם לכל דבר פוסלים העדים. וא"כ כיון דכח ב"ד יפה דל"מ הכחשות העדים לפסק דינם ע"כ דלאו תורת עדות עליהם רק בירור גמור לכך מהני אף מפי כתבם. והטעם י"ל דדוקא שני עדים המעידים דלא ידענו בירור הדבר א"כ הוא כדבריהם אם אמת העידו או שקר רק גזה"כ הוא שצונו לחתוך הדבר עפ"י ב' עדים כמבואר ברמב"ם (פ"ח ה"ב) מיסה"ת ויבואר אי"ה הדברים באורך לקמן דיני עדות ולכן אם תרי מכחישין אותם אמרינן מאי חזית דסמך אהני סמוך אהני ולא אזלינן בתר רוב דיעות דתרי כמאה משא"כ ב"ד הדנין הוי כדבר הנר' וידוע לכל דאמרי' בש"ס יבמות (דף פ"ח) אתא גברא וקאי ואת אמרת לא תצא ועיי"ש בתוס' ה"נ מעשה ב"ד הוי כדבר הנר' וידוע

וראיתי בנו"ב מהד"ק אה"ע (סי' ס"ה) שהביא משם הגאון מפרעמסלא ז"ל להקשות על תוס' כתובות (דף כ"ב) דכ' כיון דב' אומרים שהוא עבד אין כל העולם יכולין להכחישן דתרי כמאה והנו"ב כ' דדוקא שם לענין אם נשאת תצא דמרע לחזקה דייקא ומנסבה ומוקמינן על חזקת א"א או כיון שהב"ד וכ"ע מכירין עכ"פ הם חייבין להפריש מאיסור דיודעים דהעדים משקרים עיי"ש אולם כבר קדמוהם הש"ך (סי' מ"ו ס"ק ס"ה) לתרץ באמת שיטת רש"י כתובות שם עפ"י דברי תוס' יבמות הנ"ל דבדבר הגלוי לכל ל"א תרי כמאה והביא דברי מהרי"ק דבגילוי מילתא בעלמא סברא הוא להאמין יותר המרובים מהמעטים עיי"ש ומצאתי בהלכו' גדולות הלכות עדות וז"ל עדים שהעידו ושנים העידו עליהם שהם כשרין אפילו כל ישראל מעידין עליהם שהן פסולין עדותן קיימת דהו"ל תרי ותרי והעמיד ישראל על חזקתן עכ"ל. מבואר דסובר דלעולם תרי עדים אינם מוכחשין לבטל עדותן אף אם כל ישראל מעידין להיפך. ומ"מ ב"ד שפסקו פס"ד עדיף ואין בכח העדים להכחישן ויש לתת קצת תבלין למ"ש הגאון מ' חיים יונה ז"ל בקונטרסו בטעם הדבר דהזמה חידוש היא אף דהאחרונים מעידין על הראשוני' על גופן שהעידו בשקר וכמ"ש הטור (סי' ל"ח) מ"מ אטו אנן בתר השתא אזלינן בנגיעה שנולדה אחר הגדות עדותן הא ודאי לא והרי בשעה שהעידו שראו את הדבר במקום פלוני ל"ה נוגעין כלל בעדותן ובאותו שעה הכחישו כל מי שיעיד עליהם שלא ראו ושפיר שייך לומר מאי חזית סמיך אקמאי דאסהידו מעיקרא ובאותו שעה עדיין לא היו נוגעין כלל עיי"ש בדבריו ועיין מ"ש בהגהותי בדברי חיים דיני הלואה (סוף סי' ו') עפ"י דבריו ויבואר עוד אי"ה לקמן בדיני עדות. ובהזמה באמת חידוש הוא דהאחרונים נאמנים ובהכחשה הוי תרי נגד תרי הואיל דהראשונים שהעידו הכחישו לכל מי שיעיד עליהם להיפך ומ"מ מאי חזית דסמך אהני כיון דלא העידו אז בפירוש על האחרונים ובפניהם לפסול אותם משא"כ ב"ד שפסקו ובכחם לפסול מי שיכחישם לכך א"נ שוב עדים להכחישם ול"ב לב"ד תורות עדות עליהם. ולכך כשר אף מפי כתבם

ובכנה"ג (סי' כ"ג ס"ק ל"ו) כ' אם נאמר שהדיינים נאמנים לגבי העדים הוא דוקא בממון או אפילו לגבי עדות אשה עיין במשפטי שמואל (סי' פ"ג) ועיינתי שם בדבריו ושם כ' על נידן דישבו ב"ד של שלשה וגבו עדי קידושין ולא נזכר במעשה ב"ד שאמר לי ומן העדים הכחישו שהעידו אח"כ שאמר לי וכתב דאין ממשות בהם שבאים להכחיש המעשה ב"ד כי הב"ד דייקו ול"מ העדים להכחישם והביא ראיה מתשובת הרא"ש הנ"ל וכ' ואפילו נימא דוקא לגבי ממון אתמר מ"מ פשיטא דלאסור אשה ולאפוקי מחזקתה לא מפקינן לה בחששות רחוקות עיי"ש ושם היו יושבין ב"ד של שלשה ולדברי התשב"ץ הנ"ל כח ב"ד יפה ואין עדים יכולין להכחישן ובנידון דהתשב"ץ הי' איסור אשת איש להוציאה מחזקתה לדברי הב"ד דהגט היה בהכשר ולדברי העדים הי' הגט פסול ודן בפשיטות דהב"ד נאמנים יותר מן העדים. ומ"מ נראה דדוקא בב"ד יפה שנתמנו מן הציבור אבל באם לא נתמנו לב"ד לדברים אחרים רק שבררו הבע"ד וקבלו עליהם אפשר גם התשב"ץ מודה דשנים עדים כשרין יכולין להכחישן ונידון כתו"ת. גם יש לומר דוקא כמו בנידון דהתשב"ץ דהעדים אינם מכחישין להב"ד לומר שלא ישבו יחד ולא שמעו הדברים רק מודים שהיו יושבים יחד ועיקר הכחשתם הוא בענין אחר אם הודה בפניהם או לא הודה בזה כח ב"ד יפה ואין העדים יכולין להכחישן אבל אם מכחישין עיקר מעשה הב"ד שלא ישבו יחד ולא טענו בפניהם בזה הוי כתו"ת. ועיין ב"י אה"ע (סוף סי' קמ"ה) משם תשובת רשב"א דכ' ואם רצה ליזהר עוד יותר יתננו לה ע"י השליח בתנאי בפני ב"ד דמשמע לכאורה דמעשה ב"ד עדיף ונאמנים יותר מן העדים המעידים בחתימתם שנכתב ונחתם בלא תנאי. אולם יש לדחות כיון דעדות אחר הוא שנתנו לה על תנאי ואף עדים נאמנים וכמו"ש שם ברשב"א ובב"י שם ורק זהירות יתירה שיעשה עפ"י ב"ד או דהא דל"מ עדים אחרים על הנתינה שהיה בתנאי והוי כתו"ת הוא משום דאנן סהדי ומצד דתפיסתה מוכח ועיין נתיבות (סי' מ"ו ס"ק כ"ו) בזה לכן נגד אנן סהדי וחזקה ודאי כח ב"ד עדיף טפי אבל בהכחשת עדים בבירור למעשה ב"ד י"ל דהוי כתו"ת וזה לשון הריטב"א קידושין (דף ע"ד) בדיין חד כו' אבל שלשה והם ב"ד נאמנין הם לעולם כעדים דעלמא דנהי דאין עד נעשה דיין אבל דיין נעשה עד להעיד מה שנדון לפניו עכ"ל מבואר מדבריו דאף שלשה והם ב"ד נאמנים רק כעדים דעלמא ולא יש להם יותר כח רק כעדים וממילא אם עדים כשרים מכחישים אותם הוי כתרי נגד תרי דתרי כמאה ודלא כתשב"ץ וכן מבואר מדברי ראבי"ה מובא בש"ך (סי' כ"ג ס"ק ז') וז"ל דוקא דיין אחד א"נ אבל דייני' שנים ושלשה נאמנים כעדים דעלמא ומבואר דשלשה לא יש להם כח יותר משנים והמה רק כעדים דעלמא ודברי התשב"ץ צ"ע לדינא

ובגוף דברי הרמב"ם כ' הש"ך דמ"ש הטור דמדברי הרא"ש יראה שאין חילוק בין יחיד מומחה לג' הדיוטת לכל דבר דליתא דלא השוה הרא"ש יחיד מומחה לג' הדיוטות רק לענין דין ולא לענין הודאה. אולם המעיין ברא"ש ריש סנהדרין יראה דלאו דוקא לענין דין רק לכ"ד וימצא כן מכמה הוכחת וכאשר כתב המרי"ט שם וכן ראיתי בתשובת הגאונים המכונה שערי צדק דפוס סאלוניק (ש"ז ח"ה סי' ל"ה) תשובת רב שרירא גאון ז"ל וז"ל ולאו הא מילתא לקבולי סהדותייהו בלחודיה דאלו מודה בע"ד קמיה במדעים ואח"כ כפר ואמר להד"מ אפילו האי דיינא ר"נ גופיה כע"א הוי חשיב אלא כדאמר בע"ד אין ודאי אמרית הכין אלא מיהו אית לן מידאני שארא דמילאי ותנאי על מילאי דלא גליתונא דאמינא כיון דיין בלחוד הוה לא מושב ב"ד הוא ולא כליתנו לכלהו מילאי אי הוה ההוא דיינא מומחה לרבים דהו"ל למידן יחיד לא משגחינן בהדן ממרא ומשווינן להו להנך מילי מחליפו קמי דיין כשימוש ב"ד מעליא ופסקינן דינא עלייהו דלית ליה לאוסיפו עלייהו כדאמרינן לענין טוען וחוזר וטוען כו' יע"ש הרי מבואר דרק בהכחשה אין למומחה תורת עד רק כע"א דעלמא אבל לשארי מילי דין ב"ד יש לו. אך י"ל דהך מלתא אם מהני הודאה בפני יחיד מומח' תליא אם מדאורייתא בעינן שלשה או סגי בחד למ"ש הרבינו יונה מס' סנהדרין שם בהא דאמרינן דלמא רבנן דבי רב אשי כשמואל ס"ל וז"ל איכא דבעי והא רבנן דבי ר"א מומחין נינהו ובמומחים אף ר"א מודה דאף יחיד דינו דין ותו למאן דמפרש דר"ה ור"א הם עצמם היה והא מומחה הוה ואמאי צריך ג' ונראה מכאן דלר' אבהו לא סגי בקיום ובהודאה בבציר מג' משום דליכא טענה או כפירה ואין הדבר נראה בשנים דין אלא כעדות הוא נראה כאלו הם עדים בדבר ולכך לא עשו בהם חכמים תקנה שיהא ביחיד או