אמרי בינה חושן משפט רכח

ואומרים סתם אנוסין היינו מוקמינן השטר על חזקתו ומוציאין הממון כל זמן דלא פירשו דהיו אנוסין מחמת נפשות. וכן לתירוץ שמתרצו התוס' דאונס מחמת נפשות לא שכיח יש לומר גם כן כל זמן דלא פירשו דבריהם דהיו אנוסין מחמת נפשות תלינן בדבריהם דכוונתם היה מחמת ממון ולא הוו נאמנים דהוי חוזרין ומגידין ונשאר השטר כשר

אך בריטב"א שם כתב תירוץ התוס' דאונס מחמת נפשות לא שכיחא ואית ליה קלא על הרוב ואית לן למימר דודאי לא הוי בהא מודה כלל וכתב ומיהו כל שאמרו כתב ידינו אבל אנוסים היינו והלכו להם ולא פירשו מסתבר' דאית לן לפרושי מחמת נפשות בעו למימר דכל ישראל בחזקת כשרים הם ולא תלינן רשעת בעדים שחתמו מחמת ממון וכן דעת מורי הרב הלוי ז"ל עכ"ל. ולא אדע לכוין הדברים הא בדברי מורו הלוי ז"ל הוא הרא"ה ז"ל מבואר להדיא דסתמא רק מספיקא לא גבי' ביה ואם כן לדבריו מהני תפיסת הבעל השטר ולא מבטלינן השטר לגמרי כל זמן דלא פירשו דבריהם דכוונתם הוא אנוסין מחמת נפשות. ולדע' הריטב"א אית לן לפרושי דמסתמא מחמת נפשות ולא תלינן רשעת בעדים שחתמו מחמת ממון ונתבטל השטר לגמרי ואף תפיסה לא מהני. וקצת יש לומר דעכ"פ הוי כדין מרומה דבעינן דו"ח וכבר הבאתי בדברי חיים מה שכ' מהרי"ק משם תשובת הרא"ש ז"ל דאף דעדים החתומים על השטר כמו שנחקרה עדותן בב"ד מ"מ היכא דהוא דין מרומה וצריך דרישה וחקירה לא הוי כנחקרה והמהרי"ק הקשה ממתניתין דעדים שאמרו דהוי גם כן דין מרומה הואיל דהעדים מכחישין את השטר ומ"מ אין חוזרין ומגידין וכבר ישב זאת המח"א דיני עדות (סי' ך') דדוקא היכא דהדין מרומה בלא חזרתן אבל היכא דליכא שום אמתלא רק עפ"י עדים דחוזרין ומגידין אינם יכולין לחזור כיון דכתב ידם יוצא ממ"א ואני הקשתי שם מברייתא דכתובות שם היכא דכתב ידם יוצא ממקום אחר ומתו ושנים אחרים מעידין דאנוסים היו דהוי תרי ותרי ובתרי ותרי הוי לעולם דין מרומה כמבואר בב"ש אה"ע ואו"ת (סי' ל') אם כן למה מהני תפיסה הא לא הוי השטר כמו שנחקרה. וצריך לומר כיון דכתב ידם יוצא ממקום אחר וכבר נתקבל עדותן בשעה שחתמו ואז לא הוי הדין מרומה שוב מחזקינן לסהדי דשטרא שיועיל תפיסה עיין שם בדברי דיני הלואה (סי' ו') ולפי זה יש לומר דזה דוקא היכא דכתב ידם יוצא ממקום אחר אבל באין כתב ידם יוצא ממקום אחר ועדים אמרו כ"י הוא זה אבל אנוסין היינו ולא פירשו הדברים לדעת אם מחמת ממון או מחמת נפשות עכ"פ הוי הדין מרומה וצריך דרישה וחקירה ולא מהני אף תפיסת המלוה. וכדעת הריטב"א ולדינא כיון דלדעת הרא"ה לא מגבינן ביה רק מספיקא ומהני תפיסה וכבר העלו האחרונים דאף היכא דהספק הוא לדינא אם מהני תפיסה יכול התופס לומר קים לי ומהני תפיסתו יש לומ' דאין מוציאין מידי' דמלוה אם תפס וצריך עיון כי גם אולי כוונת הרא"ה ז"ל דלא מגבינן מספיקא היינו דלא הוי קיום כלל וכמו שכ' הריטב"א

והנה התוס' וכל הראשונים במס' כתובות שהקשו דנימא באומרין אנוסים היינו מחמת נפשות פלגינן דיבורן לא הזכירו הקושי' רק ע"ז וצריך לדעת למה לא הקשו גם כן כזאת על עדים שאמרו אמנה היה דברינו דאינן נאמנין אף באכ"י יממ"א כיון דעולה הוא אעולה לא חתמו דאינם נאמנים להרשיע את עצמם ואם נימא פלגינן דיבורן דאמת הוא דהיה אמנה רק שהעדים לא ידעו מזה בשעה שחתמו אלא שאחר כך הודו בפניהם שאמנה היו דבריהם דנאמנים כמבואר בחידושי הרא"ה דאף בכ"י יממ"א נאמנים הן באמנה הן במודעה הן בתנאי בכה"ג וכמו"ש הריטב"א כיון שחתמו כדין ואחר כך נודע להם דהא לא עקרו סהדותייהו כלל והוי כאלו אמרו שחזר ומחלו וכן העלה הש"ך (ס"ק י"ד) ודלא כהב"ח. אם כן יקשה דנימא פלגינן דבורן כשאמרו אמנה היה דברינו וידעו מזה יהיו נאמנים שהיה אמנה רק הם לא ידעו. וראיתי בבעל המאור ב"ב פרק חזקת הבתים שהקשה באמת הקושיא דנימ' פלגינן דיבורן על אנוסין היינו ועל אמנה היה דברינו דא"נ משום דעולה הוא ואעולה לא חתמו ועיין שם תירוצו משום דעיקר סהדותייהו הוא על כתב ידם וכיון דנתקיים השטר אמרינן ביה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד עיין שם אולם לדעת תוס' דכתבו הואיל דקיום שטרות דרבנן לא אמרינן פלגינן דבורן וקשה למה באמנה לא נימא פלגינן דיבורן ויהיו נאמנין דהיו אמנה והן לא ידעו דבזה נאמנין אף בכתב ידם יוצא ממ"א דהוי כאומר שמחל. ומצאתי שכבר עמד ע"ז מר דו"ח הגאון מ' מנחם זצ"ל בחידושיו שבסוף ספר דברי משפט. וכן לתירוץ התוס' דאונס מחמת נפשו' לא שכיח וכמו שכתב הריטב"א דהוי ליה קלא יקשה עכ"פ מאמנה ואינך

ונראה דדעת כל הראשונים דבאמנה ומודעא ותנאי לא שייך לומר פלגינן דיבורן דעד כאן לא אמרינן פלגינן דבורך רק היכא דגוף העדות נוכל לקיים בכל פרטיו רק תוספת הדברי' הגורעים כח עדותן כמו בפלוני רבעני והרגתיו דאין שום נפ"מ למי רבע ומי הרגו לכך מסלקין דברים האלה וגורעים דבריהם האלה לקבל עיקר עדותן וכן באומרים כתב ידינו ואנוסים היינו דבזה כשאומרים אנוסים שפיר הקשו כיון דעדותם שהשטר נכתב באונס נקבל זאת מהם בתורת עדות והוי כאלו לא פירשו דבריהם באיזה אונס וכמו"ש הרא"ה ז"ל וע"ז מתרצו כ"א מהראשונים ז"ל כפי דרכו מה שאין כן כשמט כשמעידין שהיה אמנה בידיעתם ולא התחיל השטר וכן במודעא דלפי דבריהם הם יודעין שלא הוי התחל' להשט' וכיון דהוא עולה אינו נאמן דאין אדם משום עצמו רשע ולא נוכל לומר פלגינן דבורא ונחזיק דהיה אמנה רק הם לא ידעו דזה הוא עדות אחרת שנודע להם אחר כך והוי כמו שהשטר הוא פרוע או שמחל שנודע להם אחר כך מפיהם והם נאמנים רק מצד הודא' בעל דין וזה עדות אחרת דהא היכא דחב לאחרים אינו נאמן המלוה לבטל השטר וגם אף היכא דאינו חב לאחרים עיקר נאמנותו הוא רק מהשתא ולא למפרע ובזה לא מצינו דפל"ד דעדים שנקבל עדותן על ענין אחר מה שלא העידו כלל כשיש נ"מ בעיקר העדות. וכן נמי אם יאמרו שכתבו שטר ומסרהו להלוה ואחר כך ראו שהלוה מסרהו להמלוה באמנה נאמנים כיון דלא עשו עולה מ"מ כשאמרו שהם מסרוהו להמלוה באמנה א"נ ולא פלגינן דבורן שהלוה מסרוהו להמלוה דזה עדות אחרת הוא ונ"מ לכמה דברים אם יתנו אחר כך אמתלא לדבריהם בשביל מה שאמרו לפני עדים שנמסר השטר באמנה יהיה קיום להשטר מה שאין כן אם הם העידו שהם בעצמם מסרוהו להמלוה באמנה ועוד יש למצוא נ"מ טובא בין עדות הזאת שהם מסרוהו לבין עדות שהלוה מסרהו והם שני עדות ענינים נפרדים ובכה"ג לא פלגינן דבורא ועיין מ"ש לעיל דיני עדות (סי' מ"ב) כדמות סברא הזאת כנלע"ד

סי' לא היכא דאין כתב ידם יוצא ממקום אחר ואמרו כתב ידינו ותוך כדי דיבור אמרו אנוסין היינו מחמת נפשות דלכ"ע נאמנים וכבר כתבתי לעיל משם הש"מ דנאמני' לגמרי ואף אם יתקיים אח"כ השטר לא מהני ראיתי בכנה"ג מהד"ב הגהות הטור (אות ז') שכתב וז"ל ודוקא שאינם מכחישין את המלוה אלא שאמרו מלוה על פה היתה ואנס אותנו וכתבנו בשטר נאמנים לבטל כח השטר לגבי לקוחות לפי שאין דברי השטר מכחיש את דבריהם אלו אבל אם מכחישים את המלוה מעיקר שאומרים שלא הוי שם מלוה מעיקרא אלא באונס כתבו שהיה שם מלוה אינם נאמנים ולא בטל שטרא לגבי המלוה עצמה אבל אם עדים אחרים אמרו כתב ידם הוא זה אבל אנוסים היו בטל שטרא לגמרי ואפילו תפס מפקינן מניה הראב"ד ז"ל בתשובה הובא בתשובת רשב"א מכ"י (סי' קי"ח) עכ"ל והדברים אינם מובנים כלל הא כל זמן דלא נתקיים השטר אינו יכול לגבות אף מן הלוה ולמה לא יהיו נאמנים לומר דהיו אנוסים אף על גוף הלואה וכן משמע מכל דברי הפוסקים דבאין כתב ידם יוצא ממקום אחר נאמנים לגמרי בכל דבר לפסול השטר ושלא יגבה אף מן הלוה ועיין בלשון הר"י הלוי ז"ל בש"מ דכ' דאנוסים מחמת ממון אינן נאמנין אף דהעדים האלו מעידין כי שטר זה מזוייף הוא וכי ראובן זה אינו חייב לשמעון כלום ולפי שנראה מאותה שעה כי רשעים הם ואינם נאמנים לפסול את עצמן גם א"נ להפסיד לשמעון אותו ממון עכ"ל ומבואר מדבריו אף אם אמרו שלא הוי הלואה כלל מ"מ נאמנים באין כתב ידם יוצא ממקום אחר אם אינם רשעים דאמרו אנוסים היינו מחמת נפשות. גם מה שכ' דעדים אחרים נאמנים דבטל שטרא לגמרי ואם תפס מפקינן מיניה לא הבנתי למה באם כתב ידם יוצא ממ"א ודאי הוי כתרי ותרי כיון דבלא עדים הללו לא הוי מחזקינן לאונס כן נמי אף דהעידו דהיו אנוסים הוי תרי ותרי ואם אין כתב ידם יוצא ממקום אחר והעידו דכתב ידם היה אבל אנוסים היו גם על הלואה ודאי דנאמנים ואף עדי השטר נאמנים לבטל הלואה לגמרי וצ"ע להבין הדברים

ועיין מה שכתבתי בדברי חיים דיני הלואה (סי' ו') דבש"ע (סי' ז') השמיט היכא דמתו החתומים על השטר ובאו אחרים ואמרו כתב ידם הוא זה אבל קטנים היו או פסולין לא הזכיר כשאמרו אנוסים היו והבאתי משם ספר עטרת פז שעל הרא"ש דכתב דוקא באומרים קטנים היו או קרובים בזה היכא דכ"י יוצא ממקום אחר הוי תרי ותרי אבל באומרים אנוסים היו דאומרי' שלא הוי הלואה לא הוי כתרי ותרי אבל מדברי תוס' וכל הראשוני' מבואר רק בכל ענין דליכא פסול הגוף הוי כתרי ותרי דהא אף הם עצמם אינם נאמנים לבטל השטר כשכתב ידם יוצא ממקו' אחר