אמרי בינה חושן משפט רכה

נודע לכל ולכל דבר שהיא בחזקת מגורשת ועיין נתיבות המשפט (סי' ל"ו) דלא נחית לזה הטעם רק לגבי קידושין ולא לגבי גירושין ולא ידעתי למה וכבר כתבתי לעיל דיני עדות (סי' ל') דזה כוונת הרמב"ם (פ"א הי"ג) מגירושין שכתב ומניין שיתננה לה בפני עדים הרי אומר על פי שנים כו' ואי אפשר שתהיה זו ערוה היום והבא עליה במיתת ב"ד ולמחר תהיה מותרת בלא עדים ועיין שם בלח"מ והכוונה כנ"ל אף דשניהם מודים בדבר מ"מ דבר החב לאחרים ונ"מ לכל העולם אינו מתקיים בשעתא אם לא הוי בפני עדים ועיין חידושי רמב"ן קידושין (דף ס"ה) דמבואר גם כן כסברת הפנ"י והארכתי שם בזה והא דמהני עדים החתומים על השטר ועל הגט הוא משום דאנן סהדי דנכתב בצווי הבעל ובא לידה מיד הבעל ואנן עדי מסירה אנן. ולפי"ד זה אתי שפיר מד"ת דאלם החזקה דלא חציף לזייף ואין צריך שום קיום שפיר הוי כמתגרשת בפני עדים כיון דהגט יוצא מתחת ידה חתום בשני עדים אבל השתא אחרי דנתקלקלו הדורות וחשו חז"ל על זיוף וכל זמן שאינו מתקיים אין השטר מועיל כלום שפיר אף בגט אם לא נתקיים כיון דהוי לנו ספק אם יתברר חתימת העדים לקיימם הוי ספק מגורש' אף מן התורה כיון דאינו ראיה ברורה ממה שיוצא הגט מת"י דעדיין לא ידענו אם בא לידה מיד בעלה ואם נתקדשה לאחר ואחר כך מת בעלה הראשון אין ממיתין הבא עליה דלא ידענו אם אין הגט מזויף וכן אם נשאת לכהן אינה לוקה וכיון דלא הוי בירור הדבר לכל העולם שפיר לא הוי אף מן התורה מגורשת. ויש לומר שזה טעמא דתשובת רבינו חננאל ז"ל המובא בתשובת רשב"א (סי' אלף קס"ו) דהמגרש בפני פסולי עדות מדרבנן לאחר הכרזה שאין חוששין לעדות פסולי דרבנן בגירושין כלל היינו כיון דעכ"פ אינה גרושה לכל דבר ואין גירושין לחצאין ואף דדעת הרשב"א שם לא כן הוא רק חוששין לגירושין כמו במקדש בפני פסולי עדות דרבנן היינו משום כיון דמן התורה הם כשרין לכל עדות והי' נגמר הגירושין לכל דבר אף ללקות על ידו לא מתנין רבנן לעקור דבר מן התורה ואף דהשתא דחשו חז"ל דמשקרי מ"מ הניחו על דין תורה וכיון דמן התורה מחזקינן ללא משקרי אזלינן לחומרא בתר דאורייתא דהי' מהני הקידושין והגירושין לכל ענינים ועיין בתשובת רבינו עקיבא איגר ז"ל (סי' ק"ג) במה שנו"נ בזה עם הגאון בעל בית מאיר אם מה"ת מטעם חזקת כשרות מוקמינן אותם על החזקה עיי"ש עכ"פ כיון דמן התורה יש להם חזקת כשרות אזלינן בתר דאורייתא לחומרא ומן התורה נתברר עדותן מה שהעידו בפנינו. משא"כ בהוציאה גט ולא נתקיים חתימת ידי עדים והבעל טוען מזויף אף דמן התורה לא היה לנו שום ספק ולא הוי צריך קיום מטעם חזקה דלא חציף אינש לזייף ובגט אף מדרבנן משום עגונא הניחו על דין תורה ואף אם בא עד א' ומערער ואומר שהוא מזויף לא משגיחינן ביה דאין ערעור פחות משנים ומשיאין אותה לכתחיל' מטעם דאשה דייקא ומינסבא כמבואר ברשב"א גיטין (דף ט') לכן החמירו עליה בסופה דאם בא הבעל ומערער תצא והולד ספק ממזר כל זמן שלא נתקיים דיש לבעל גם חזקה דלא חשיד לקלקלה ויש ספק בגוף הגט אם מוחזקת לגרושה לכל ענינים וכיון דחזו חז"ל דיש מיעוט דחשידי לזייף החמירו לחוש אף מן התורה כשיש ערעו' דבעל לכן אף הסוברים דלגבי ממון אף אם צווח מזויף לא בעי קיום מה"ת מ"מ לגבי גט השתא הוי ס' מה"ת

סי' כט ואם בנפרע שלא בפניו טענינן מזוייף האריכו בתוס' ריש גיטין ובכתובות בשיטת הר"י ובכל ראשוני' שם דיש לומר גם כן דטענינן בעדו דלמא מזויף הוא רק בגט דמותרת להנשא משום עגונא וכתב שם הרא"ש דאף דלהוציא ממון מלקוחות ויתומים חיישינן לזיופא מ"מ לענין פרעון כתובה נחתינן לנכסיו דכיון דשריא להנשא גביא נמי כתובה מב"ח דמספר כתובה נלמוד לכשתנשא לאחר תטלי מה שכתוב לכי וכן כ' הטור אה"ע (סי' קמ"א) והש"ע כתב כן מבלי חולק. ותמהני שהרי מבואר שם דדעת רשב"א וריטב"א אינו כן רק אף מב"ח אינה גובה דכתבו (דף ט') על מה שדקדק הר"י מדקתני המביא גט בא"י דאין צריך לומר בפ"נ וכיון דתנשא בגט אף שלא נתקיים מוכח דלא חיישינן לזיוף רק כשטוען הלוה דאינו ראיה דשאני הכא דלא מגבי מניה דבעל מידי אלא אפקועי ממונא ושמא בהפקעת ממון לא מצריכינן ליה לקיומי שטריה אלא אם בא בטענת ברי והמוציא שובר על שטרי' דיתמי אע"ג דלא נתקיים בחותמיו לא מגבינן ביה בשטרא אבל הנפרע שלא בפניו או מלקוחות ויורשים צריך קיום הרי מבואר דלא מגבינן לה הכתובה דאם לא כן הוי הוצאות ממון ולתירוץ זה הא דמתירין לה להנשא לאו משום עגונא הוא רק דאנן לא חיישינן הואיל דאשה לאו ממונא דבעל וגם אנן לא עבדינן כלל מעשה רק היא נשאת ואנן לא נערער עליה אבל להוציא ממון בב"ד בשטר שאינו מקוים לא וכן מבואר שם בריטב"א וכתב דאף בנשאת בגט שאמר השליח בפני נכתב מגבינן לה כתובתה משום דמספר כתוב' נלמוד לכשתנשא לאחר מ"מ כשנשאת בגט שאינו מקויים אעפ"י שאין ב"ד מכריחין לצאת לא קרינן ביה לכשתנשאי לאחר דהא אינה נשאת בדין בגט זה כיון שאינה מקוים עיי"ש

ולכאורה צריך להבין הא הב"ד אומרים שרשאי להנשא יהי' מאיזה טעם שיהיה משמע דאף לכתחילה מורין לה שתנשא אם כן אמאי לא קרינן ביה לכשתנשאי לאחר ומצאתי בתשובת רשב"א (ח"א סי' אלף קע"א) דנשאל על זה למה כתב בחידושיו דאינה גובת כתובתה ולמה לא קרינן ביה לכשתנשאי לאחר והשיב דדעתו שאין למדין מספר כתובה לכל שהיא נשאת אלא דוקא לנשאת לחלוטין רוצה לומר מי שאין מעכבין ערעור בנשואיה של ספק כגון במת בעלי דבזה התנאי קיים לחלוטין שהרי נשאת כאלו ידענו בבירור שמת הבעל כי לולי שדקדקה וידעה כן בבירור לא הוה נשאת דאם בא הבעל אינה יכולה להכחישו ולכך מגבינן לה ונלמד מספר כתובה אבל זו דמביא גט בא"י ולא אמר בפני נכתב ובפ"נ אין היתר נשואיה חלוט שהרי אם בא בעל וערע' אוסרין אותה מספק עד שיתקיים גיטה וכל כי"ב אינו קורא בה לכשתנשאי לאחר עיין שם עוד באורך ועל כרחך הכוונה דשם מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה דאם בא הבעל תצא מזה ומזה דייק' וכיון דדייקא וידעה דמת נתברר הדבר אבל במביא גיטה דהבעל חי אף דאנן מתירין לה להנשא מטעם דלא הוי הוצאות ממון ומדין תורה לא חיישינן לזיוף מ"מ כיון דמדרבנן חשו לזיופא ואי אתי בעל ומערער משגיחינן ביה לא הוי כבירור גמור ולא קרינן ביה לכשתנשאי לאחר דזה הוי כתנאי עד שנשאת בבירור גמור עכ"פ מבואר דדעתם דלא כדעת הרא"ש והטור וצריך עיון על סתימת הש"ע והאחרונים דלכאורה נראה דמספק אין מוציאין ממון ולא מגבינן לה כתובה

עוד כתב שם (סי' קמ"א ס"ק ס"ז) בב"ש דאם השליח מביא גט מותרת לינשא אפילו אין מכירין החתימות אפי' מאן דמחמיר (סי' קמ"ב) כשהיא בעצמה מביאה גט שאין מקוים מ"מ כשהשליח מביא מודה דמותרת להנשא ועיין נו"ב תניינא אה"ע (סי' קל"ו) דנסבך הרבה בטעם הדבר ותמהני הא המעיין בריב"ש (סי' שפ"ה) יראה דדין אשה ושליח שווין רק אם אין עדים מצויין לקיימו דאז השליח צריך שיאמר בפני נכתב כן גם האשה צריך לקיימו לדעת הראב"ד המובא (סי' קמ"ב) ובמקום דעדים מצויין לקיימו דאז אין השליח צריך לומר בפני נכתב אז גם לגבי אשה שאומרת נתגרשתי וגט בידה אין צריך קיום כל זמן שאין הבעל מערער עיין שם ודלא כב"ש וכדבריו משמע ברשב"א גיטין (דף ט') ושם כ' דהיכא דעדים מצויין לקיימו שייך אשה דיקא ומנסבא

והיכא דהביא הגט ומסר לה ואחר כך שמענו דמת הבעל נראה אף דלא צריכינן להקיל משום עגונא כיון דידענו דכבר מת הבעל מ"מ כיון שכבר התירוה להנשא ונתחזק הדבר דמגורשת היא יש לומר דלא טענינן עבור היתומים שמא מזויף הוא הגט ולא נתגרשה כלל ויש לה רק דין אלמנה וכל הנ"מ לבין גרושה לאלמנה לא דנינן אותה רק לגרושה כיון דכבר החזקנו אותה למגורשת וראיתי בתשובת ר"י באסן (סי' קכ"ט) הביא משם הרב מהר"ח אבולאפי' ז"ל שכ' על הא דהקשה המהריב"ל בתוס' ריש גיטין דמאי נ"מ אם טענינן ליתמא מזויף או לא כיון דסוף סוף לא גבינן בהך שטרא וכתב דנ"מ היכא דליכא משום עגונא כגון שמת ובאין יורשי הבעל לירש מכח הבעל את אשתו לא טענינן להו מזוייף עכ"ד ועל כרחך דמתה היא קודם שמת הבעל דאם מת הוא קודם לכן אין היורשין שלו יורשין והיינו על כרחך דאחר כך נודע שמת הוא וליכא נ"מ והיינו שמינתה לשליח לקבלה או שהיא בעצמה הביאה גיטה שנתגרשה קודם לכן ואחר כך נתברר שמת הבעל אחר כך וליכא נ"מ להתירה לשוק כיון דבין כך ובין כך מותרת בזה טענינן ליתמי שמא מזויף הוא ואם מתה היא אחר כך ובאין יורשי הבעל לירש אותה מכח הבעל היינו שמתה קודם שמת הבעל ורק דנין אם מגורשת היתה ממנו או לא וכיון דכבר היה בידה הגט והיתה מותרת להנשא כבר נתחזקה לגרושה למה ירשו יורשי הבעל. וגם יש לדון דלא טענינן עבור יתמי רק להחזיק ולא להוציא ואולי כיון דהיו הנכסים בחזקת יורשי הבעל הוי כמו להחזיק כמו שהיינו מוחזקין וטענינן עבור יתומים וצ"ע בזה

והנה בדברי תוס' ריש גיטין דכתבו להוכיח דטענינן להו מזויף דאם לא כן כ"א יכתוב שטר מכר או מתנה ויחתום עדים ויגבה שלא בפניו מיתומים ומלקוחות דהשתא אין שייך לומר פרעתי קשה לכאורה הא אף בשטר מכר ומתנה נאמר דנטעון דחזר וקנה ממנו והיה נאמן במגו דמזויף וכמו דטענינן פרעתי במגו דמזויף אף אם לא טענינן להו מזוייף מ"מ כיון דמאביהן ומן