אמרי בינה חושן משפט רכב

ומתו ובאו שנים אחרים ואמרו דאנוסים היו אם כ"י יוצא ממ"א הו' תרי נגד תרי והטעם כיון דעד שלא באו העדים הללו היינו מחזיקין לשטר מעליא דמסתמא לא היו אנוסים והוי כאלו העידו בפירוש דלא היו אנוסים והוי תו"ת כן נמי מן התורה כיון דנראה השטר בב"ד והיינו דנין לשטר מעליא מטעם דאנן סהדי דלא זייף הוי כחוזרין ומגידין ואף דלדבריהם לא הגידו כלל מ"מ א"ד למעידין על חבירו שעבר עבירה דאין מעידין על עצמן שום דבר רק על חבירו מה שאין כן בזה דעיקר עדותן על עצמן שזה אינו חתימתן רק ממילא נשמע מדבריהם שהוא זייף אבל עיקר עדותן על עצמן וכיון דבלא דבריהם מחזיקינן לשטר מעליא לכך מה"ת א"נ

ברם יש להבין דבריו כיון דמודה דאם באו העדים והעידו קודם שבא השטר לב"ד שאין זה כתב ידם דנאמנים ולא חיישינן לשטר כלל רק כיון שבא השטר מקודם לכן לב"ד והחזקנו לשטר מעליא וכמו שכ' שם וז"ל הלכך אתברר לן דכל תרי דחתימ' אגיטא או אשטרא דממונא או דקדושין והובא השטר לב"ד אפילו האי מערער צווח ואמר להד"מ לא משגיחינן ביה מדין תורה ואפי' אמרי סהדי לא חתמנו לא מהימני הלכך הא דאתינן עלה הואיל והובא שטר קידושין לפניכם וחתימו תרי וקראתם אותם הרי הוחזק שטר קידושין לפניכם שאתם ב"ד והאי דקאמרו שאין זה חתימתם לא משגיחינן בהו ובעי גיטא דאורייתא עכ"ל ואמאי הא אף שהוחזק השטר קידושין מ"מ לא החזקנו אותו לשטר ברור בלא קיום דמדרבנן בעינן עכ"פ קיום ובודאי אם קדשה אחר חיישינן לקידושין של השני אם כן כיון דלא אתחזק לדבר ברור למה לא יהיו נאמנים לומר לא חתמנו וגם הא מבואר מדבריו דכל זמן שלא בא לפני הב"ד אף שראו אחרים תחת ידו השטר מ"מ כ"ז שלא הוחזק בפני ב"ד נאמנים לומר לא חתמנו אם כן כיון דכ"ז שלא הגיע השטר לפני ב"ד ע"כ דלא נגמר ההגדה ואף מה"ת נאמנים לומר לא חתמנו וכיון דצריך שיבא לפני ב"ד הא אנן לאו ב"ד אנן רק הדיוטות רק מטעם שליחותייהו דקמאי עבדינן ולרוב הראשונים לא הוי רק מדרבנן וכיון דמדרבנן בעי קיום למה לא יהיו נאמנים לומר לא חתמנו כיון דהוי מן התורה כאלו היה חוץ לב"ד ולא הוחזק השטר עדיין וגם כשבא לפני ב"ד מדרבנן בעינן עכ"פ קיום אם כן למה לא יהיו נאמנים לומר לא חתמנו. וכנראה מדברי הא"ז הא דאמרינן עדים החתומים על השטר נעשה כמו שנחקר' עדותן בב"ד מדאורייתא זאת החזקה תלויה בקריאת השטר בב"ד וכן מבואר במהרשד"ם אה"ע (סי' א') בתשובת רבו הגאון מוהר"י טאיטצק ז"ל שכן דעת הא"ז. ואם כן כיון דמן התורה לא הוי כנחקרה עד שבא לב"ד ואנן לאו ב"ד אנן רק שליחותייהו דקמאי ומן התורה הוי כלא בא לפני ב"ד ומדרבנן צריך קיום למה לא יהיו נאמנים לומר לא חתמנו אף דכל סברתו שם דאם אמרו לא חתמנו טרם שבא לב"ד הוי ההגדה בכתב אחר כך כחוזר ומגיד דכל זמן שלא בא לפני הב"ד לא הוי הגדה ואם כן כיון דעכ"פ מדרבנן שליחותייהו יהו דקמאי עבדינן והוי כאלו נחקרה עדותן בב"ד כשבא השטר לפני ב"ד שוב באמרם לא חתמנו אחר כך הוי כחוזר ומגיד מ"מ צריך להבין כיון דהם אמרו דצריך קיום למה יחשב הגדה בטרם שיתקיים השטר שיהיו כחוזרין ומגידין כשאומרים לא חתמנו. ויש לומר למה שכ' לעיל דיני דייני' כמה פעמים להוכיח דמה דאנן עבדינן שליחותייהו דקמאי מהני לכל ענינים כמו אם היו בפני סמוכין והכא נמי לענין זה

והגאון מהר"י טאיטצק ז"ל שם וכן מובא בדברי ריבות (סי' קפ"ו) האריך להשיג על זה מטעמים אחרים והביא ראיה מירושלמי (פ"ב דכתובות) שם מובא תוספתא עדים שהעידו בין לטמא בין לטהר כו' משנחקרה עדותן בב"ד אמרו מבודין היינו אינם נאמנים רשב"ל אמר עשו העדים החתומין על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד הן אומרים אינו כתב ידינו ואחרים אומרים כתב ידינו הוא זה תני ר"ח לא מעלין ולא מורידין וזה קאי שם על כל הדינים בתוספתא וקאי נמי על טומאה וטהרה איסור והיתר ואעפי"כ דוקא אם יש אחרים שאומרים כתב ידינו אבל בלעדי עדותן של אחרים היו נאמנים ואמאי הא לענין איסור נוקמי על דין תורה וכיון שיצא השטר בפני ב"ד לא יהיו נאמנים לומר אחר כך אין זה כתב ידינו אלא ודאי אף מדין תורה נאמנים לומר לא חתמנו וזה לא קשה כל כך דיש לומר דהירושלמי איירי בדיני ממונות דוקא בזה וכיון דצריך לקיים עכ"פ מדרבנן ודאי נאמנים לומר לא חתמנו

ויש להבין בדברי הש"ך (דבס"ק ט') הניח דין זה בצ"ע אם נאמנים לומר לא חתמנו ובדין דירושלמי הנ"ל הביא (ס"ק י"ב) וכתב דדוקא כשאין אחד מעיד על חבירו שאין זה כתב ידינו אבל אם עדי השטר כל א' מעיד על חבירו שאינו כתב ידו הוי לי' תרי ותרי וקשה דלהך צד דמדין תורה אינן נאמנין לומר לא חתמנו אם כן אף דחכמים הצריכו קיום מ"מ כשנתקיים בדין ע"י עדים אחרי' בזה יש לדון כמו מן התורה דאינו נאמן. ויש לומר למה שכתב הש"ך (ס"ק ל"ב) בטעמא דרמב"ם דצריך שיזכרו העדים גוף הענין דלא להוי מפי כתבם וכתב דאף להסוברים דעדות בשטר מהני מדין תורה מ"מ בעינן שיזכרו ממה שכ' בשטר ופי' בנתיבות דאף דיקשה מדין תורה מה חילוק בין אם מתו העדים או אם הם לפנינו ואינם זוכרין וכתב דכמו לר"ת דמתיר בראוי להגיד בפיו דיכול לשלוח עדותו בכתב לב"ד דמ"מ בעינן שיבא הכתב לפני ב"ד וקודם שבא לפני ב"ד יכולין לחזור ולהגיד וכמו שכתב הרמ"א בתשוב' אם כן בשטר מניין לנו דהוי כהגדה בב"ד וכנחקרה עדותן בשעת חתימה דלמא בעינן דוקא שיבא השטר ואז יהיה הגדה בפני ב"ד וקרא דלמען יעמדו ימים רבים דמוכח דאף במתו העדים גם כן מהני יש לומר דאיירי בנתקיים באמת [ובאמת כך פירש"י בירמיה ואת הגלוי דהוא הקיום וכמו כן בתרגום] ולזה סובר הש"ך דבאמת מדין תורה כך הוא דצריך שיבוא השטר לפני ב"ד והא דכל שטר הוי כנחקרה מעת חתימה הוא רק תקנות חכמים שמא ימותו עדי' קודם שיבוא השטר לפני ב"ד לכן לא מכשירין רק במתו אבל באם הם לפנינו בעינן שיוכלו להגיד ושיזכרו. ולפי"ז יש לומר דעתה שצריך קיום ב"ד לא הוי הגדה כל זמן שלא נדע אם הוא כתב ידם דקודם קיום לא ידענו כלל אם יש כאן הגדה אם כן היכא שבא השטר לפני ב"ד ואמרו אין זה כתב ידינו נאמנים אף דמכחישין אחר כך תרי ואמרו כתב ידם הוא זה מ"מ הוי תרי נגד תרי אם היה הגדה כיון דלא הכירו ולא ידעו הב"ד כשבא השטר לפניהם אז לא חשיב כהגדה לכך הוי תרי נגד תרי. והא בשורף שטרו או מי שנמחק שטרו כותבין לו אחר אף דעדיין לא הוי הגדה בפני ב"ד דלא נראה השטר בפני ב"ד ועיין רשב"א ב"ק דיש סוברים דבאמת בעינן שהשטר כבר נתקיים בפני ב"ד אבל דעת כל הפוסקים אינו כן הרי דלא בעינן הגדה בפני ב"ד ויש לומר דזה הוא גם כן מתקנת חכמים כמו במתו העדים דחשבינן כאלו הגידו כבר בב"ד בשעת חתימה כן נמי בזה אבל מדין תורה כל זמן שלא בא השטר בפני ב"ד לא הוי כנחקרה וכן נראה דעת הא"ז וכיון דבעינן הגדה בפני ב"ד ומה שבא השטר לפני ב"ד חשיב כהגדה שפיר ל"ה הגדה כל זמן שלא נתקיים ויכולין לחזור ובאמת היה נראה דקודם שבא השטר לפני ב"ד היו יכולין העדים לחזור קודם שנראה השטר לפני ב"ד כמו לדעת ר"ת בשולחין כתבם לב"ד דנגמר ההגדה רק כשבא הכתב לפני ב"ד ויכולין לחזור קודם לכן ויש לומר אף בכתב ידם יוצא ממ"א מ"מ קודם שבא השטר לפני ב"ד יהיו נאמנים לבטל השטר ואולי זה נמי הוי תקנת חכמים שנגמר ההגדה כיון דמהני אם מתו אבל לומר אין זה כתב ידינו נאמנים שפיר כל זמן דלא נתקיים ואתי שפיר דברי הש"ך דהוי תרי ותרי כיון דקודם שנתקיים אמרו אין זה כ"י והוי תו"ת

ובזה מיושב הא דקשה למה שכ' הר"ן כתובות להוכיח הא דקתני בברייתא דב' חתומים על השטר ומתו וכו' מדקתני הרי אלו נאמנים באין כ"י יוצא ממ"א הוא אף לקרוע השטר ועיין (סעיף ל"ז) וסמ"ע שם (ס"ק צ') אם כן במתניתין נמי דקתני הרי אלו נאמנים ומשמע דקרעינן להשטר ואמאי הא אלו יקיימנו שוב לא יהיו נאמנים דיהיו חוזרין ומגידין מה שאין כן בברייתא דאף אם יקיימנו גם כן לא יגבה דלא הוי רק כתרי ותרי הואיל דשנים אחרים אומרים קטנים היו ובמתניתין לא נקרע דאם יתקיים השטר יגבה בו ולמה שכ' אתי שפיר כיון דכל זמן שלא נתקיים השטר לא חשיב עדיין הגדה אם כן נאמנים אז לומר אנוסים לפסול השטר דכל זמן שלא נתקיים לא הוי הגדה בב"ד אף שנראה השטר בב"ד ויכולין לחזור ולהגיד ושוב כשנתקיים הוי כחוזרין ומגידין להיפך שהשטר יהיה כשר ועיין בש"מ כתובות במתניתין (דף ח"י) שכתב כשבאו לקיים השטר נפל זה ההפרש ואמרו כתב ידינו כו' כיון שכבר נפסל השטר ואיתרעאי לפני ב"ד שוב אין לו תקנה אף על גב דשוב נמצא כתב ידם יוצא ממ"א ובנתיבות (ס"ק כ"א) כ' משם הש"מ דכתב בברייתא הטעם דלא קרעינן משום דכיון דלא נחקר' עדותן נאמנין מטעם עדות ואם כן אפשר בעדים עצמן קרעינן ליה ולא אדע כוונתו מה שכ' בלשון אפשר הא מבואר כן לדינא בש"מ במתניתין כיון דנפסל השטר לפני ב"ד שוב אין לו תקנה ואולי ט"ס הוא בדבריו דבש"מ בברייתא דמתו העדים החתומין ובאו ב' מהשוק דקתני הרי אלו נאמנין כ' בפירוש וקרעינן ליה וכ' הטעם דאף דאינן נאמנין רק משום מגו דאי בעו לא מקיימו מ"מ כל שני עדים נאמנים הם לכל עדות אלא היכא דכ"י יממ"א אינן נאמנין ומגבי ביה היכא דתפס משום דהוי ליה תרי ותרי אבל כל שעה דלא נתקיימו עדים שבשטר ולא נגמרה עדותן נאמנים ב' עדים להכחישן עיין שם ומזה דן בעדים עצמן קרעינן ליה. וקצת משמע דיש נ"מ בין הטעם דש"מ לטעם הרשב"א המובא שם ובר"ן ובש"ך (ס"ק צ"ט) דלכך קרעינן ולא חיישינן דלמא