אמרי בינה חושן משפט רכא

הכשר אחר כך בזה נתעורר הגדות הפסול וחשיב כאלו הגידו ביחד אולם בש"ך שם העלה דאף בעד א' בשטר אמרינן בי' כנחקרה עדותו ויבואר אי"ה לקמן. עכ"פ מבואר דגם לענין קרוב או פסול הוי החתימה כהגדה לבטל העדות וכשיטת הש"ך. ועיין מה שכ' מו"ז בדברי משפט לתרץ דברי תשובת הרא"ש על פי דעת רמב"ם דעדות שבשטר ל"ה רק מדרבנן ויכול המלוה לומר אי אפשי בתקנת חכמים ונתבטל השטר מעיקרא ומועיל שפיר הגדות הכשרים לחוד וקצת יש לומר אף לדעת החולקים על דעת רמב"ם וסוברי' דעדות בשטר מועיל מה"ת וכנחקרה עדותן בב"ד דמי מן התורה מ"מ למה שהעלה בנתיבות (סי' מ"ו ס"ק ט') דעכ"פ בעינן שיבא השטר לפני ב"ד וכל זמן שלא בא השטר בפני ב"ד מן התורה יכולין לחזור דלא הוי כהגדה וכנחקרו בפני ב"ד עד שבא השטר לפני ב"ד ורק מתקנת חכמים מהני אף אם מתו או נפסלו העדים קודם שבא השטר לפני ב"ד. אם כן יש לומר דקודם שבא השטר לב"ד בנמצא אחד מן החתומים קרוב או פסול יכול לומר אי אפשי בתקנת חכמים שיהיה כנחקרה עדותן משעת חתימה בטרם שיבא השטר לב"ד ולכך מהני הגדת הכשרים שיגידו בעל פה. אולם לקמן יתבא' בהוכחה דלא כמו שכתב הנתיבות בזה רק מדין תורה הוי כנחקרו בשעת החתימה וגם דיש לומר כיון דנעשה כבר השטר ונתרצה לתקנות חכמים שוב אינו יכול לומר אי אפשי בתקנות חכמים וע"כ נראה כן דאם לא כן אף להסוברים דשטר הוא מן התורה כנחקרה עדותן בב"ד הא מ"מ לא עדיף מהגדה בעל פה ומן התורה צריך דרישה וחקירה ואחת מן השבע חקירות היא באיזה שעה ואנן לא כתבינן שעות וגזירת הכתוב הוא דצריך ז' חקירות גם בדיני ממונות רק מתקנתא דרבנן שלא תנעל דלת בפני לווין לא צריך דרישה וחקירה בדיני ממונות ואם כן לכ"ע היה יכול לומר אי אפשי בתקנת חכמים או כיון דכבר התרצה המלוה וצוה לחתום בשטר מהני ואינו יכול שוב לומר אי אפשי בתקנת חכמים וגם כיון דהוי חב לאחרים אינו יכול לומר אי אפשי בתק"ח

סי' כח בש"ע (סי' מ"ו ס"א) או אמנה הוא או כתבתי ללות ועדיין לא לויתי כו' ה"ז נאמן ופירש בב"י דטוען ממנו נפל ומצאו והקשו האחרונים מדברי רמב"ם (פי"ב) מגירושין וש"ע אה"ע (סי' קנ"ב) בא הבעל וערער אם אמר ממני נפל ומצאה אינו נאמן שהרי הודה לה והרי הוא יוצא מת"י הרי דלא חיישינן לנפילה אף שיש לו מגו דמזויף ובנתיבות תירץ דבגט שייך חזקה כל מה שביד אדם הוא שלו מה שאין כן בשטר דשל לוה הוא רק טענותיהם הוא על השעבוד לא שייך חזקה זו וכמו שכתב הש"ך (סי' מ"ז) ויש לגמגם בזה דאם כן כשאומר על תנאי נתתי ועדיין לא נתקיים התנאי או פקדון היה דמבואר שם דיתקיים בחותמיו ואמאי נאמן לומר פקדון נימא גם כן חזקה כל מה שביד אדם הוא שלו. ובלח"מ שם ביאר דברי הרמב"ם דאיירי דאשה אינה יכולה להכחיש כגון שאומר על תנאי כתבתי או פקדון היינו שאחר כתב והפקידו. אולם ממה דסיים שם הרמב"ם ואם לא נתקיים אינה מגורשת להיות מותרת לאחרים אבל פסלה עצמה מכהונה שהרי פסלה עצמה בהודאת פיה ועשתה עצמה כחתיכה של איסור משמע דאיירי דהאשה מכחישו בבירור ויקשה נימא חזקה כל מה שביד אדם הוא שלו ולא יהיה נאמן לומר פקדון או תנאי אף במגו אלא ודאי כיון דמסייע חזקת אשת איש וכל זמן שלא נתקיים השטר הוי כחרס נאמן במגו ואם כן בטענת נפילה יהי' גם כן נאמן. ולכאורה יש לומר דהא הרמב"ם וש"ע כתבו ואם לא נתקיים אינה מגורשת להיות מותרת לאחרים ולמה לא כתבו תצא והולד ממזר כמו שכתב הרמב"ם (פ"ז) וש"ע (סי' קמ"א סנ"ג) בשליח שהביא גט במקום שצריך לומר בפני נכתב אלא ודאי דיש לומר דשם בשליח הטעם דהוי הולד ממזר כיון דהבעל צווח מזוייף והאשה א"י וכמו שכתב המ"מ מובא שם בב"ש (ס"ק ס"ט) ובזה סובר הרמב"ם דמדאורייתא בעינן קיום דל"ש לא חציף לזייף והיינו בכל שטר יש לומר חזקה דלא חציף להעיז ולזייף אבל כשהשליח מביא והבעל מכחיש חיישינן אבל היכא דהאשה מכחשת בברי ובזה מדאורייתא לא בעי קיום דעדים החתומים על השטר כמו שנחקרה עדותן בב"ד לכך ל"ה הולד ממזר רק כשטוען נאמן במגו דמזויף ובעינן קיום מדרבנן

ולפי"ז יש לומר דלכך אינו נאמן כיון דעד עתה כל זמן שלא ערער הבעל היינו מחזיקינן לה למגורשת דלא בעי קיום כשהיא עצמה מראה גיטה דלא תקלקלה עצמה וגם מתוך חומר שהחמרת ומשום תקנת עגונות וכמו שכתב הב"ש שם ואם כן הוי מוחזקת למגורשת לכך דוקא אם טוען הבעל טענה דשכיח נאמן במגו אבל נפילה דיחיד דלא שכיח אינו נאמן הואיל דכבר הוחזקה למגורשת ואינו נאמן להוציאה מחזקתה מה שאין כן כאן כל זמן שלא נתקיים השטר הוי כחספא בעלמא לא מחזיקינן להשטר כל זמן שלא נתקיים כיון דהצריכוהו חכמים קיום לכך נאמן במגו כיון דרק על ידי דבריו נתקיים השטר והוי הפה שאסר דעדיף מכל מגו דנאמן אף במקום חזקה וכמו שכתב הפנ"י כתובות (דף ח"י) מה שאין כן בגט בלעדי ערעורו לא הוי צריך כלל קיום ויהיה עתה נאמן במגו לא אמרינן כשטוען נפילה דיחיד. ואף אם נאמר דגם בגט כל זמן שלא נתקיים הוי הולד ממזר וצריך קיום מדאוריית' וכמו שכ' הב"ש שם (ס"ק ס"ט) דאין חילוק בין טענת ברי לשמא ומה שכ' שם להוכיח מרמב"ם וש"ע (סי' קנ"ב) הנ"ל דאינה מגורשת משמע מדאורייתא יש להתבונן הא מדכתב הרמב"ם שהרי פסלה עצמה בהודאת פיה ועשתה עצמה חתיכה דאיסורא משמע דבלעדי דבריה ומטעם שוי' נפשה חתיכא דאיסורא אף מדאורייתא לא היתה מגורשת. ובש"ע השמיט סוף דברי רמב"ם וצריך לתת טעם בדבר עכ"פ יש לומר דמדאורייתא מגורשת על ידי ברי שלה וחזקה מ"מ יהיה איך שיהיה יש מקום לחלק כמו שכתבתי דעכ"פ עד עתה היינו מחזיקינן אותה למגורשת ועתה בא לבטל חזקתה אינו נאמן במגו דנפל מה שאין כן כאן. ועוד יש לומר דבאמת לנפילה דיחיד לא חיישינן רק בממון חיישינן לקנוניא דאחר מצא ונתן למלוה שיתבע ויתחלקו ביניהם מה שאין כן בגט לענין איסור לא חיישינן דאחר שמצא נתן לה לקלקלה ולהתיר אשת איש לעלמא דליתא בחזרה. ויש לומר דזה כוונת המ"מ דכתב דיש חילוק בין ממון לאיסור וכמובן

ועיין ב"ש (סי' קמ"ב ס"ק ב') שכתב להסוברים כשטוען מזויף צריך קיום מדאורייתא אם כן אם בא הבעל ומערער שהגט מזויף מה מהני קיום של עד א' האומר בפ"נ ומחלק אם אתא הבעל מיד ומערער לא מהני אבל כשאינו מערער מיד בעת שאומר בפני נכתב אז הוי כאלו נתקיים על פי ב' עדים וכיון דכבר נתקיים לא משגיחינן ביה ובנתיבות כתב ליישב על פי זה דעת רבינו אביגדור שהביא הש"ך דסובר דוקא אם הוחזק השטר בב"ד ונעשה השטר בחזקת כשר מדאורייתא שוב אינו יכול להוציאו מחזקתו אבל כשטוען מזוייף מיד כשבא השטר לב"ד אז דעתו דבעינן הקיום מדין תורה. אולם המעיין בדברי אור זרוע אשר זכינו לאורו בדפוס ושם מבואר באורך תשובת רבינו בעל א"ז לר' אביגדור והוא תשובת אותו גדול שהביא במהרי"ק וכמו שכתב הש"ך שאותו תשוב' חיבר איזה גדול והשיב לר' אביגדור כהן בעצמו וחכם עדיף מנביא שכן הוא לפנינו בא"ז שהוא רבו של מהר"מ ר"ב שהשיב ככל החזיון הזה לר"א בעצמו. ומשם מבואר דהנידון היה שבא השטר בפני ב"ד ולא ידעו אם זה כתב ידם והמתקדשת לא הכחישם מיד ואחר כך חזרו העדים ואמרו שהשטר הוא פלסתר גמור עיין שם ועל זה דן ר"א דבטוען מזויף צריך קיום מדין תורה הרי אף דהוחזק מקודם השטר בב"ד גם כן כשיש הכחשה וטענת מזוייף אחר כך צריך קיום מדין תורה ובעל הא"ז האריך שם הרבה דכשבא השט' לפני ב"ד אז אף אם באו אחר כך העדים ואמרו לא חתמנו א"נ מדאורייתא דהוי ככבר נחקרה עדותן בב"ד והוכיח מהך דגיטין דמשום עיגונא אקילו דסגי בחד אף אם אתא הבעל אחר כך ומערער וחזינן לדעתו דרבינו אביגדור דאף דבא השטר לפני ב"ד מקודם שהיה מערער בדבר ואם כן החזקנו השטר מדין תורה דנעשה בהכשר ובכל זה אם יש מערער אחר כך צריך קיום מה"ת. ומה שכ' ר"א בהגהות מרדכי דהשתא מיהא לא אתי וליכא הכחש' קמן אבל היכא דאיכא הכחשה קמן אפילו מדאורייתא בעי קיום גמור ואי לא מקיימי' חספא בעלמא הוא כוונתו הוא דהא כל זמן דליכא מערער לא בעי מדאורייתא שום קיום וסמכינן על חזקה דלא חציף לזייף ומדרבנן בעינן קיום ומשום עיגונא אקילו דסגי בחד וכיון דהחזקנוה למגורשת שוב אף כי מערער הבעל אח"כ א"נ מה שאין כן בשטר קידושין דלא אקילו לקיים אף על ידי עד א' אם כן אף מדין תורה כשבא השטר בפני ב"ד וליכא מערער לא בעי קיום מ"מ עכשיו דבעינן קיום לא החזקנו אותה לא"א בבירור וגם כיון שהאשה לא היתה בפני ב"ד ואולי תכחיש ותערער לכן עכ"פ לא קבלנו עדותן בבירור גמור לכך כשמכחישה ואומרת שמזויף הוא השטר בעי קיום אף מה"ת

ודעת הא"ז שם דאף אם העדים בעצמם אומרים לא חתמנו מ"מ אם בא השטר לפני ב"ד ואחר כך באו העדי' ואמרו לא חתמנו אפילו אין כתב ידם יוצא ממ"א א"נ מן התורה כיון שבא השטר לב"ד קודם והש"ך הניח דין זה בצ"ע ובתומים תמה על זה וכי גרע משני עדים שאמרו על אחד שעשה עבירה דנתנה התורה נאמנות להם ובזה נמי כשהעידו שאין זה חתימתם והמלוה זייף למה לא יהיו נאמנים. ויש לומר בטעמו דכיון דכשנראה השטר בב"ד ודנו הב"ד לשטר מעליא מטעם דלא חציף לזייף הוי כאנן סהדי דשטרא מעליא הוא והרי בשנים החתומים על השטר