אמרי בינה חושן משפט רכ

השטר בחתימתם ועברו על לאו דל"ת מה שאין כן כשחתמו על נייר חלק ומסרו ביד אחד בפקדון ודאי דלא נפסלו בשביל זה

אם העדים צוו לאחרים שיחתמו בעדים מבואר בש"ע (סי' מ"ה ס"ה) דלאו כלום הוא ועיין שם בב"י משם התשב"ץ ובש"ך (ס"ק ה') דהוי כעד מפי עד דאינו כלום ובלוה המתחייב עצמו בכ"י וצוה לאחר שיחתום שמו וחתם פב"פ צוה לחתום מהני. ולכאורה בכל שטר קנין דאף אומר אמרי כשר ואף עד מפי עד כשר ואף לא צריך הגדה בפני ב"ד כיון דעדי חתימה לא מעידין על גמר הדבר ועיקר העדות הוא שנכתב בצווי הבע"ד וכמו שהאריך בזה הנתיבות (סי' כ"ה) ועיקר גמר העדות הוא כשרואין השטר יוצא מת"י ואנן סהדי על המסירה אם כן למה לא יהיה כשר בציוו העדים לחתום את השטר כיון דגם עדים הראשונים אין מעידין על גמר דבר רק ששמעו מן הבע"ד שיחתמו ואף אם שמעו מן אחרים סגי ואף למאן דפוסל באומר אמרי הוא מטעם דמיני לא מימסרן לשליח ולא מטעם עד מפי עד אם כן למה אין העדים יכולין לצוות לאחרי' שיחתמו אותם ויחתמו עצמם שכן צוו העדים לחתום והא דבגט מבואר בהגהות אשרי גיטין (דף י"ט) דדעת רבינו שמחה דאם הסופר חותם שמות העדים כשר אפילו לר"מ דאמר וכתב קאי על עדי חתימה מ"מ אם יאמרו לסופר חתום שמינו וחתמו כשר כיון דחותמין לפנינו והבעל נותנו לאשה בפנינו כשר כיון דלאו לראיה קאי והא"ז חולק יש לומר דשם עכ"פ צריך שיחתמו לשמה לכך צריך שהם עצמם יחתמו ואף דלר"א וכתב קאי אכתיבה ויכול הבעל לצות לאחר שיכתוב וכותב לשמה הוא כיון ששמע מפי הבעל או דאמרו לו שהבעל ציוה שיכתוב לשמה והוא בעל המעשה וזה עושה כמצותו אבל אם מצוה להעדים לחתום לשמה ולשם גירושין אם הם אינם עושין מעשה החתימה כלל רק שמצוין לאחר נחתום את שמות' וזה החותם אינו חותם בצווי הבעל ולא הוי לשמה אבל בשאר שטרות דלא בעי לשמה והעדות ששמעו מהמחייב שהתרצו שיעשו שטר קנין ושיחתמו וכיון דהוא כשר אף מפי כתבם והגדה חוץ לב"ד מאי איכפת לן אם מצוו לאחר שיחתום את שמותיהם בשליחותם

אך כבר כתבתי לעיל דהא עכ"פ צריכין אנו לבא לתיקון חכז"ל דעדים החתומין על השטר הוא כמו שנחקרה עדותן בב"ד וחתימת העדים יהיה לתועלת כאלו נתקבל דבריהם בפני ב"ד לכך אם אחרים חותמים שמותיהם ואינם מעידין על גוף הדבר רק על העדים הוי כעד מפי עד. אולם אם המתחייב מצוה לכתוב ולחתו' שמו שפיר מהני וכמו שכ' הש"ך. ובקצוה"ח כ' דאין שייך בזה דין שליחות ואינו מוכרח וכמו שכ' הנתיבות דמועיל שליחות לעשות קנין. ומה שתמה הנתיבות על הש"ך דמניין ידוע שהדבר אמת כל שאין מן השטר ראיה לאו שם שטר עליו ואין קנין בשטר כזה ולא אדע מה שתמה הא להדיא מבואר בתשב"ץ (סי' קכ"ח) דמכשיר אם העד חותם על הכתיבה במצות החתן היינו שחותם אני פלוני בן פלוני חתמתי במצות החתן פלוני וכיון שחתם במצותו הרי הוא עד בדבר ועיין בתשובת רשב"ש (סי' תקס"ה) שאם העד לא הזכיר שמו אין לו תורת עד ואם הזכיר שמו יש לו תורת עד שכל עד גם כן אינו חותם אלא במצות המתחייב ואם נתקיים עדות החותם בשביל החתן הוה ליה כעד א' וקם לשבועה ואם נתקיימה עדותו של אחד מן העדים מצטרף עם החותם בשביל החתן ומוציא ממון עיי"ש וזה ג"כ כונת הש"ך דאחד חותם בשביל המתחייב וחותם שמו ג"כ עד עם עוד א' על זה דזה מהני מן הדין

ומ"ש הקצוה"ח דרק על הכתיבה שהיא שטר ראיה בלבד דאפי' לא כתב לה יש לה מתנאי ב"ד ולכך מהני מה שאין כן היכא שבא להתחייב את עצמו המעיין בתשב"ץ יראה שלא קאי על כתובה דאורייתא בלבד רק על חיוביו וגם אף במה דיש לה מתנאי ב"ד כיון דיכולה למכור הכתובה ע"כ דהוי כמו שטר קנין וכמו שכ' הקצוה"ח בעצמו (סי' ס"ו) דכל השטרות מוסיף חיוב כשטר קנין דאם לא כן כיצד יכול למכור ועיין מה שכתבתי לעיל (סי' א'). ועיין בתשובת בעי חיי ח"מ (ח"ב סי' מ"ז) שהסכים גם כן לדעת הש"ך דיכול אחר לחתום בעד המתחייב וכ' דלכאורה החותם בעד הלוה אינו יכול לחזור ולחתום בעד כמו שכ' התשב"ץ בשם תשוב' רש"י ז"ל על כתובה שחתם עד א' וחזר וחתם בשביל עד השני שפסולה כיון שכבר חתם בעד הלוה אינו יכול לחזור ולחתום בעד אבל הא ליתא דשם כבר תתם בתורת עד ואם יחתום ג"כ בעד הב' כולה ממונא נפיק על פי עד א' ואפילו לא חתם אינו יכול לחתום בעד עד אחר דהוה עד מפי עד אבל כשחתם בעד המתחייב דליכא למימר הכי אין חשש אם יחתום אח"כ עצמו לעד ובספר ע"ה כ' ואין נ"ל שהרי לא הכשיר התשב"ץ אלא משום כיון דחתם עצמו במצותו הרי עד בדבר ואם כן אינו יכול לחתום בעד אחר דהוי כל הממון על פיו. ולא אדע ודאי גם הכנה"ג מודה דא"י לחזור ולחתום רק בעד א' לצרף עם עוד עד אחר רק במקום דנהגו שיחתום גם הלוה בח"י מלבד הב' עדים בזה שפיר קאמר דיכול החותם בעדו להיות גם כן עד בדבר לצרף עם עוד עד אחר כיון דלא נפיק כולה ממונא עפ"י רק עפ"י שני עדים וזה פשוט

ועיין רדב"ז (ח"ב סי' תק"ץ) דנשאל בשטר שחתם בו עד א' והעד השני צוה לחתום וב' עדים מעידים על זה וכתב דלא מהני דהוי עד מפי עד וכתב ומ"מ אם יבואו שני העדים אשר העידו על אותו שצוה לחתום בפני ב"ד ויאמרו אנו מעידים שפלוני צוה לחתום חתימה זו נתקיים זה העד דהוי שפיר מפיהם ולא מפי כתבם ולא הוי עד מפי עד שהרי על החתימה הם מעידים עי"ש ולא אבין הדברים הא לדברי הרשב"א והתשב"ץ הוא אף אם העדי' מעידים בפיהם דפלוני צוה לחתום לא מהני כיון דהם לא חתמו בעצמם ששמעו מפי המתחייב ורק חתמו בשליחותו דהעד וזה לא מהני ונראה דדעתו דמהני שליחות לזה וצ"ע כיון דאינו מוכח מתוך השטר עד שיעידו העדים ואין להאריך

סי' כז כתב בש"ע (סי' מ"ה סי"ב) שטר שהיו עדיו מרובי' ונמצא א' קרוב או פסול והרי אין עדים קיימי' כדי לשאול אותם אם יש עדות ברורה שכולם ישבו לחתום הרי זה בטל כו' וזה לשון רמב"ם ודייק הב"י דאם העדים קיימים צריך לשאול אותם ונאמנים אף שכת"י יוצא ממקום אחר ולא חשיב חוזר ומגיד כיון שחתומים ביחד איתרע וכן כתב הסמ"ע. אולם בתשובת רי"ף (סי' קפ"ב) כתוב אם העדים החתומים אמרו שנתכוונו שלשתן להעיד רואין אלו העדים יודעין יפה בעניני העדות ויודעין שהקרובים פסולים להדדי אין שומעין להם אלא אומרים בהם עדים החתומים על השטר נעשו כמו שנחקרה עדותן בב"ד וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ואם אינן בקיאים בעדות שומעין להם הרי מבואר אף דחתומים ביחד ואיתרע אם הם בקיאי' בעדות אינן נאמנים שישבו יחד ונתכוונו להעיד ואמרינן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד

וראיתי בשער משפט שתמה הא בקבל עליו קרוב. או פסול בין לעדות בין לדין אחר גמר דין אינו יכול לחזור וכשהעידו בב"ד הוי כגמר דין כמבואר (סי' כ"ב) ואם כן כיון דהלוה קבל עליו הקאו"פ ומיד כשחתם הוי כנחקרה עדותן וכהעיד בפני ב"ד למה פסול השטר וליהני להכשרים שהלוה קבל עליו עדות הפסולים כמו דנאמנין דלמחזי אתו או שלא הכירו בקרובים לדעת הרי"ף ועוד אם עדים אחרים מעידים שישבו כולם לחתום הא לפי עדותם היו כולם כשרים. ונראה ליישב כיון דעכ"פ עכשיו שנודע ע"י ב' עדים שישבו יחד שוב אינו מוכח מתוך השטר ואין כח בזה השטר כיון שצריך בירור מבחוץ על ידי העדים שקבל עליו הקרוב או פסול או על הכשרים החתומים בהשטר ועוד הא כל חילו ותוקף של השטר דכשר ולא הוי מפי כתבם הוא דגלי הקרא דמהני אם נעשה כתיקון השטר וכמו שכתב רש"י גיטין (דף ע"א) דאורחי' בהכי וזה הכל בנעשה על פי כשרין להעיד לו על פי פסולין הפוסלין כל העדות ומבטל אף הכשרים על פי חק התורה לא ע"י קבלות פסולין דבזה לאו תורת שטר עליו

ואם נפסל על ידי חתימת הפסולים אם הכשרים זוכרים עדותן יכולין להעיד כמבואר שם בש"ע (סי"ג) והוא מדברי תשובת הרא"ש ודעת הלבוש והסמ"ע דהחתימה לא מקרי הגדה בב"ד וליכא רק ראיה לבד ולא מפסל כ"א השטר אבל בע"פ יכולין לחזור ולהגיד ודעת הש"ך דאם היו עמהם בשעת ראיה בטל לכ"ע דעדים החתומים על השטר כנחקרה עדותן בב"ד דמי והוי תרתי ראיה והגדה ובנו"ב מהד"ת אה"ע (סי' ע"ו) וקצוה"ח כתבו כיון דהעדים פסולין לאו תורת שטר עליו ולא הוי כהגדה. אולם באמת לא נראה כן מדברי הפוסקים וביותר מבואר בדברי רמ"ה ב"ב (דף קס"ב) וז"ל ובדין הוא דאי מתברר דהאי קרוב או פסול חתם ברישא ובתר הכי חתמין כשרין בין מעילאי בין מתתאי אע"ג דחתימי זה שלא בפני זה כיון דחזיוה לחתימת ידיה בשטרא ואצטרפו בהדיה כמאן דאסהידו בהדיה כחדא דמי וענש הכ' לנטפל לעובר עבירה כו' ולנטפל לפסול כפסול עיי"ש עוד הרי אף לדעת רמ"ה דל"ב ראו ביחד והגדה בלבד פוסלת כמבואר בדבריו שם ובטור (סי' ל"ו) ומ"מ בעינן עכ"פ הגדה תוך כדי דיבור כמבואר שם בדו"פ מ"מ שטר עדיף לעשות צירוף אף דלא ראו ביחד ולא חתמו ביחד וחתימתן על שטר אחד עושה הצירוף. והוי כאלו הגידו תוכד"ד אף דחתם הפסול מתחילה חשיב חתימתו כאלו הגיד בפני ב"ד וכדעת הש"ך. ובאמת מסתימת דברי רמ"ה משמע אף אחר שהי' השטר ביד המלוה גם כן מצטרף וזה צ"ע. גם משמע מדברי רמ"ה ואף דלא חתם מתחילה רק הפסול לבד והוי רק כעד א' מ"מ פוסל לד' רמ"א (סוף סי' מ"ו) דעד א' החתום בשטר לא אמרינן כנחקרה עדותו בב"ד אם כן לא הוי כלל כהגדה בב"ד יש לומר דמה דחתום