אמרי בינה חושן משפט קצה

ואם נאמר דאף אם עדיו בחתומיו זכין לו מ"מ מהני ביטול השטר וכמו שכתב הריטב"א ב"מ (דף י"ז) והא דקשה מה הקשה הסוגיא (דף י"ג) על אביי דנוקמי המתניתין בחייב מודה רק דחיישינן על ביטול השליחות כבר כתב הנתיבות ליישב דכיון דבעינן מטי לידו למה לו לבטל ולהפסיד פשיטי דספרא יש ליישב קושית הש"ך ודו"פ על הרא"ש בדעת הרי"ף דבשובר לא בעינן מטי לידו אם כן למה אם אין האשה מודה לא יחזיר וגם הא בש"ס הקשה על אביי ממתניתין דמצא ג"נ ושוברין ומשני דבעינן מטי לידו ולדעתו בשובר לא בעינן מטי לידו ויש לומר אף דלא בעינן בשובר מטי לידו והיינו דהעדים זכו לו מיד בכח השעבוד ובזה ודאי דל"מ בטול השטר מ"מ הא דעדיו בחתומיו זכין לו הוא דוקא מסוף היום כמו"ש תוס' סופ"א דב"מ ובאותו יום יש לומר דמהני ביטול שליחותייהו יהו דלא נגמר השעבוד רק מסוף היום ויש לחוש דהלך אצל העדים לבטל השליחות ממסירת השובר רק יש לומר דתוס' כתבו שם דלא שכיח דתמכור באותו יום כמו כן לא שכיח שיחזור באותו יום ויבטל השובר ול"ח אביי לזה ועיי"ש בקצוה"ח אלא ודאי כמו דלא חייש אביי לאקרי וכתב אף דנפל ואיתרע לא חיישינן דהעדים יעשו שלא כהוגן כמו כן לא חייש על ביטול דהעדים לא יתנו להמלוה כיון דזכו לו ולא בעינן רק שיעבור היום או דיחושו לקנוניא דימכור את השטר או הכתובה והשובר יבטל ואם כן החשש רק דהלך אצל העדים ואם כן לא ימסרו ומן העדים לא חיישינן דנפל מהם דהם זהירי. ויש לומר הא דלא חייש אביי לאקרי וכת' היינו אם החייב מודה רק דהב"ד יחושו על אקרי וכתב ונאמר דהעדים עשו שלא כדין זה לא חיישינן אבל אם טוען כן להדיא דכך היה יש לומר דאף אביי מודה דחיישינן בנפל וכן כתוב בש"מ (דף י"ד) משם גליון תוס' דאף דשמואל לא חייש לאקרי וכתב הוא רק בחייב מודה אבל באין חייב מודה חיישינן בנפל ולפי זה שפיר קתני בברייתא בזמן שאין אשה מודה לא יחזיר דחיישינן לנמלך שלא ליתנו וביטול השובר אבל במודה לא חייש אביי כמו דלא חיישי לאקרי וכתב לכך יחזור דעדיו בחתומיו זכו ליה ולא בעינן מטי לידו בשובר וה"ט דמתניתן דשוברין דלא יחזיר דחיישינן לביטול ושם איירי באין חייב מודה ואף דלא קתני באין חייב מודה וטוען מ"מ יש לומר כיון דעכ"פ אינו מודה חיישינן לכל החששות גם לביטול השטר רק בחייב מודה סובר אביי דלא חיישי' לאקרי וכתב וגם דנימא דהלוה שכח ולאו אדעתו אם לוה בניסן או בתשרי דלס"ד לא חיישי' לקנוניא ועל כן לא הוי רק חשש רחוק דשכח ועיין בש"מ שם משם הריטב"א אבל באין חייב מודה חיישינן לכך אף בשובר לא יחזור דחיישינן לביטול כיון דלא בעינן מטי לידו ההכרח אליו לבטלו ובאותו יום דל"א עבז"ל מהני הביטול ועיי"ש בקצוה"ח

ויש מקום עיון בדברי הטור (סי' רנ"ח) דכ' בניתן מתנה לאחר מיתה אם יש זמן בהשטר קנה הגוף מיד ואינו יכול לחזור בו דזמנו של שטר מוכיח עליו אפילו אין קנין בשטר וכן אם יש בו קנין קונה הגוף מיד אפילו אין בו זמן כיון שהוא בקנין קונה הגוף מיד כשהגיע השטר לידו והרמ"ה ז"ל כתב דוקא דכתב בו זמן אבל באין בו זמן צריך מהיום ואע"ג דכתב ביה מהיום ל"ק אלא מעידנא דמטי שטרא לידיה ובב"י שם תמה כיון דאיכא קנין מה צריך שהגיע השטר לידו. ובפרישה שם כתב דכיון דהזכיר לאחר מיתה די שיועיל הקנין עם השטר ושתחול המתנה משעה שהגיע השטר לידו ואם כתב לו מהיום וגם יש קנין בשטר או זמן עם הקנין קנו מיד ממש שמהיום לחוד עושה מתנות ברי והרמ"ה פליג בתרתי דסבירא ליה דגם לר' יוסי לא סגי בלא מהיום אלא דוקא בכ' בו זמן ובלא זמן אפילו היה בקנין אין המתנה כלל כיון שהזכיר מית' ועוד אפילו כתב לו מהיום בקנין לא מהני למקני מיום המעשה או הכתיבה אלא מיום דמטי שטרא לידיה הוא דקני ליה. ובש"ע שם השמיט במכוון דברי הטור שכתב בקנין קונה הגוף מיד ולא הזכיר כשהגיע השטר לידו ועיין שם בסמ"ע (ס"ק ד') דתמה על הרמ"א וכ' דהפירוש מיד הוא משבא השטר לידו כמו בשטר שאין בו קנין ויש בו זמן שכ' שם המחבר דקונה דשם פשיטא דבעינן שימטי השטר לידו עיי"ש. והנה מ"ש בדעת הרמ"ה דאפילו בכ' מהיום בקנין בעינן דמטי שטרא לידו מבואר לפנינו שזכינו לדברי הרמ"ה מס' ב"ב להיפך וז"ל שם (פ"ח סי' קע"ח) וכבר איפסקא הלכתא כר' יוסי וכולהו נמי לא אמרן אלא דכתב ביה זמן בשטרא אבל שטר שאין ביה זמן אע"ג דכתיב ביה קנין נמי צריך מהיום ואע"ג דכתיב ביה מהיום נמי לא קני אלא מעידנא דאייתי ראיה דקנו בי' מניה אי נמי מעידנא דמטי שטרא לידיה וכן הלכתא עכ"ל הרי מבואר דאם כתב מהיום מעידנא דאייתי ראיה דקנו ביה קני אף דלא מטי שטרא לידו ומה שכ' אי נמי מעידנא דמטי שטרא לידיה הוא באם אין בו קנין ואם כן יש לומר דגם כוונת הטור מה שכ' קודם לכן וכן אם יש בו קנין קונה אפילו אין בו זמן קונה מיד היינו מיד ממש אף בלא הגיע השטר לידו ומה שכ' כשהגיע השטר לידו הכוונה באם אין בו קנין אבל ביש בו קנין לא בעינן מטי לידיה כלל ובב"ח שם כתב כיון דאיכא ריעותא דהקנה לו לאחר מותו חיישינן שמא צוה לעדים שיחזיקו בשטר ולא יזכה בו עד שימסור לו הנותן מידו ליד המקבל ואינו מובן מה ריעותא יש בלאחר מיתה כיון דאמרינן גופא מהיום ופרי לאחר מותו וגם לא הוי צריך שיגיע השטר לידו דוקא והיה סגי אם העדי' בפנינו ואמרו שלא צוה על מסירת השטר כלל אלא ודאי דמה שכ' הטור כשהגיע השטר לידו הכוונה על אין בו קנין אבל ביש בו קנין מעידנא דקנו מניה קנה וכמבואר בדברי הרמ"ה ומה"ט בכוונה השמיט מרן הב"י דברים אלה בש"ע

סי' יא והנה בשטר שיש בו קנין דכותבין ללוה לכאורה יש לדון הא גם בשטרי מכר דעת הטור ומחבר (סי' רל"ח) דאין כותבין למוכר בלא לוקח רק אם הקנה לו השדה בקנין דאם לא כן איכא חשש לכתב ליתנו בניסן ולא נתנו לו עד תשרי ובנתיים זבניה לאחרינא ואזיל האי ומפיק שטרא שזמניה בניסן וטרף שלא כדין מאידך וקשה לכאורה באתרי דכתבי שטרא הא לא סמכה דעתו דלוקח עד שיכתוב ויחתום וימסור לו השטר רק בשטר מתנה אפילו במקום שכותבין את השטר קנה לאלתר דכיון דקנה מידו גמיר ויהיב אבל במכר לא עדיף כח קנין מכח כסף ועד שיכתוב השטר לא קנה כמבואר בריטב"א קידושין (דף כ"ו) ובמלוה דינה כשטר מתנה דמשעת קנין זכה בין ילוה בין לא ילוה רק בעייל ונפיק אזוזי ולכך במוצא שטר הקנאה יחזיר דאף על פי שלא הגיע השטר לידו זכה ולדלמא עייל ונפק אזוזי לא שכיחא ולא חיישינן כמו דלא חיישינן לשמא קנו מידו על מנת שלא יזכה עד שיגיע השטר לידו דלתנאין לא חיישינן וכמו שכ' שם הריטב"א אבל במכר אינו קונה עד שיגיע השטר לידו ואם כן שניהם יכולין לחזור ומה מהני דקנו מידו בשטר מכר כשאין הלוקח בפנינו ולא נמסר לו השטר. וצריך לומר דמ"מ השטר לא הוי רק תנאי בעלמא וכשבא לידו קונה למפרע וכמו שכ' שם הר"ן בקידושין דבשטר ראיה אינו קונה בשטר רק בכסף כשיגיע לידו השטר קונה למפרע אולם בשטר קנין הוכיח שם הר"ן מש"ס דב"ב (דף נ"ד) בהא דנכסי עכו"ם הם כמדבר דכל המחזיק בהם זכה דהעכו"ם כיון שבא לידו הכסף איסתלק וישראל לא קני עד דמטי שטרא לידו הרי דלא חל הקנין למפרע עיין שם בדברי הר"ן וכן הביא דבריו בב"י (סי' קצ"ד) ואם כן בשטר קנין דאז לא קנה הלוקח רק כשהגיע השטר לידו ולא חל למפרע קשה אמאי כותבין למוכר אעפ"י שאין לוקח עמו

אולם באמת בריטב"א שם מסתפק בזה אף בשטר קנין יש לומר דקונה למפרע דז"ל שם וכי תימא במקום שכותבין את השטר למה ליה לקנות בכסף או בחזקה לקני בשטר ואיכא למימר דנ"מ משעה שנתן הכסף או שהחזיק לקנות דהוי לי' כאומר קני בכסף על מנת שתכתוב את השטר ולכשת"ל שלא קנה אפילו בכסף אלא מכתיבת השטר ואילך נ"מ במקום שכותבין שטר ראי' דלא קני בשטר וקני בכסף ואי שטר מקנה הוא קונה בכסף אי פירש ליה עכ"ל הרי דאף בשטר קנין מספקא ליה אם קונה למפרע ולהך צד אתי שפיר הא דכותבין שטר למוכר אעפ"י שאין הלוקח עמו אף בשטר קנין כיון דכשיגיע השטר לידו יחול הקנין למפרע

אך יקשה מראיות הר"ן מהך דב"ב. אולם באמת כיון דהב"י מביא דברי הר"ן להלכה יקשה לכאורה הא הר"ן לשיטתו דסובר מצד דינא דמלכותא מהני השטר קנין של ערכאות גם כן כמבואר בדבריו (פ"א) דגיטין וכן פסק הרמ"א (סי' ס"ח) אתי שפיר הך דנכסי עכו"ם שהם כמדבר דאיירי בשטר קנין ואינו קונה למפרע רק מזמן שמטי שטר לידו לכך שפיר הוי הפקר דכיון דמטי זוזי לידו אסתלק והישראל לא זכה עד שבא השטר לידו אבל למה שכ' הרא"ש והטור (סי' ס"ח) דהאידנא הני שטרות חספא בעלמא הם אפילו נמסרו בפני ישראל ואינם רק שטר ראיה וכן הרמב"ם והמחבר שם פסקו דל"מ דינא דמלכותא לענין זה והמה רק שטר ראיה אם כן לא משכחת הדין דיהיו הפקר כיון דעל ידי השטר ראיה זוכה למפרע. ובאמת מצד הדין מבואר בתוס' ב"ב שם דשטר בעכו"ם לא קני דישראל גופיה לא קני בשטר אלא מספר המקוה דירמיה והתם ישראל הוו וכמו כן להיפך שיקנה הישראל בשטר מעכו"ם לא מצינו ובפרט להסוברים דשטר לא הוי מפי כתבם רק מפי כתבו של המתחייב ומצד שליחות אתינן עלה ואין שליחות לעכו"ם [ועיין קצוה"ח (סי' ס"ח) דהק' לד' המרדכי בשם ס' החכמה דכ' דלכך ערכאות כשרין משום דלא מרעי נפשייהו דמי שמוחזק בכשרות כשרים להעיד אם כן מאי פריך בש"ס גיטין (דף י') אלא מתנה כו' האי שטרא חספא בעלמא הוא וכ' לתרץ משום דלאו בני