אמרי בינה חושן משפט קנב

סהדי אלא לשקרא ואם ידעינן דאמת אתו היינו פסלינן אותו רק גזירת הכתוב שלא יקום דבר רק על פי שני עדים היינו דהב"ד לא יוכלו לדון מדבריו לגבי דבר הנוגע לאחרים ונשאר בחזקת כשרות לכל עדות שבתורה הואיל דליכא גילוי לדבר אם עשה מעשה רשע. ור"י סובר הואיל דלא נוכל לקבל כל דברי עדותו דאם לרצונו הוא רשע וזאת ל"נ לקבל לכן בטל כל עדותו ורבא ס"ל דאף דאומר שקר לגבי' דנפשי' דאין אדם משים עצמו רשע ואנן מחזקינן לדבריו דאמר לרצונו דשקר הוא מ"מ משום דפתך שקר בעדותו לא נבטל עדותו הואיל דלגבי זה אינו בגדר עדות וכיון דלכל העולם נשארו כשרים לכן מקבלין עדותן הנוגע לפלוני אף דאמר בעדות זה גם כן שקר דהי' לרצונו מכל מקום בשביל זה לא נתבטל העדות לגבי' דחבירו הואיל דיכול להיות זה בלא זה

והא דק"ל לתומים מפלוני רבעני י"ל אף לגבי חבירו דאומר שנרבע לרצונו אמרינן פלג"ד דאם אמת שרבעו לרצונו א"כ יודע בחבירו שהוא רשע ופסול ואינו רשאי להעיד עמו בעדות אחת ואם כן גם הדיבור שנרבע לרצונו נוגע לעצמו ושייך בי' לומ' אין אדם משים עצמו רשע ופלגינן דבורו. וגם לדברי הסמ"ג קרא דלא יקום עד אחד באיש הוא ללאו שלא יעיד עד אחד על חבירו שעשה עבירה היכא דלא יש אחר עמו ובודאי איירי ע"כ דזה שאומר שפלוני רבע אותו העיד מקודם דבזה אפשר דחבירו שמעיד גם כן כן שלרצונו היה אינו עובר בלאו דלא יקום נגד חבירו כיון שהודה מעצמו שכן הוא ואם כן איך מעיד חבירו עמו אם אמת הוא הוא רשע ואינו רשאי לצרף עמו בעדות אחת אף אם אמת הוא הדבר. א"ו דגם בזה פלג"ד ומקבלין עדותו שפלוני רבע אבל לא מה שאמר שלזה האיש רבע לרצונו דזה דבר הנוגע לעצמו שאומר שעשה שלא כדת להעיד עם רשע ביחד

ועיין תומים (סי' מ"ו ס"ק מ"ח) בעדים שאמרו אנוסים היינו וכל אחד מעיד על חבירו אף כשאומר מחמת ממון נאמן לגבי חבירו במגו דאין כ"י וכתב לפקפק דהוי במקום חזקה והוכיח כן משיטת ראב"ד דפלג"ד אף דנאמן על המעשה כמות שהוא מכל מקום לגבי עצמו גזירת הכתוב הוא א"כ למה אינן נאמנין אנוסים היינו וע"כ כמו"ש. ולכאורה הא לרב"ח לס"ד דהיכא דיש להן מגו נאמנים על עצמן אף דאינם נפסלין עי"ז רק אנן מאמינים להן במגו דאין כ"י ולא עדיף מטענת המיגו דל"ה נפסלין מ"מ לגבי המלוה נאמנים ורבא פליג וסובר הואיל דאין אדם משים ע"ר א"נ אף במגו אבל לגבי אחר מה"ת לא יהיה נאמן לגבי חבירו כיון דמכל מקום לא נפסל ועיין (סי' פ"ב) דהלוה נאמן אמנה על השטר במגו דמזויף אף דמשוי לעדים לרשעים. אולם למ"ש א"ש כיון דמעידין ביחד לומר כ"י אם אמת כמו שאומר דאנוס הי' חבירו ורשע הוא האיך מעיד עמו ביחד לכן ע"כ דאינו נאמן אף לגבי חבירו במגו כיון דעי"ז עושה עצמו לרשע. וא"ל אם אמרו תרוייהו וייהו אנוסים היינו וכל אחד מעיד ע"ח נימא ממנ"פ אם העיד שקר יתבטל העדות של כ"י הוא זה כמו הא דב"ק (ע"ג) מיגו דאתזמו על טביחה מפסלו העדות של גניבה מטעם עדות שבטלה מקצת' בטלה כולה. ועיין תומים כ"מ (ס"ק נ"ב) שהקשה כן על האומר אניס היתי נימא ממנ"פ ותירץ כיון דלא הוי תועלת בעדותו זה לא נפסל דהוי כאלו הגיד דבר שקר דלא מפסל בשביל זה עיי"ש. וזה א"ש לגבי נפשו אבל כשמעיד לשם עדות על חבירו דאנוס היה ויש בזה תורת עדות ואף עד א' המעיד בתורת עדות על חבירו בשקר אף דלא נתקבל עדותו דהוי רק עד אחד מ"מ מפסל על ידי זה לעדות כמו דמבואר מדברי ר"ן כתובו' גבי תרוייהו בא"א מסהדי המובא בש"ך (סי' ל"א) וגם הא נ"מ באם יעיד עוד ע"א על חבירו זה החתום על השטר דעבר עביר' אחרת יהיה פסול ע"י צירופי שני עדות ואם כן אם זה שמעיד עכשיו עליו דהיה אנוס מעיד עדות שקר יתבטל העדות של כ"י גם כן. וע"כ צ"ל דמה דמעיד מקודם לא נתבטל ובנתגרשה הכל על ידי דיבור אחד ועיין מ"ש אאמ"ו ז"ל בחידושיו שבספר ד"מ (סי' ל' ול"א) ובדברי רמב"ן המובא בש"ך (סי' מ"ו ס"ק ק"ח) אף דשם הם שני דבורים כ"י הוא וזה אומר תנאי הי' וז"א ל"ה תנאי מ"מ שם עכ"פ חד מכחיש לחד וכיון דמכאן ולהבא נפסלין להעיד יחד לא נוכל לצרף מדבריהם של השתא שום דבר משא"כ באומר ע"ח שהיה אנוס כיון דלא נפסל לשום דבר מכאן ולהבא בזה לכ"ע אמרינן אף אם העיד שקר מ"מ לא נתבטל הדבור של כ"י הוא זה ועיין ס' דו"ח כתובות שם ובמה שכ' בס' ד"ח דיני עדות (סי' ג') בהשמטות

ומה דקשה לתומים על שיטת הראב"ד י"ל דמ"מ כיון דלא יהי' נאמן רק במגו דאין כ"י ואף אם יהיה נאמן יהיה הדין דלא מקרע קרעינן ולא מגבי גביינין כמבואר במהרש"א כתיבות שם אם כן שוב אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו ואין לגמגם דמטעם דל"ה רק עד א' ל"ש עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה דהא מ"מ א"נ תרוייהו בעדותן רק מצד מגו דהפה שאסר ואם היה השטר מקוים לא היו נאמנים לומר אף אנוסים מחמת נפשות מטעם כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד רק הואיל דאין כ"י יממ"א נאמני' מכח הפה שאסר אבל א"נ לבטל השטר לגמרי ואף למ"ש בש"מ שם ומדייק בדברי רש"י במשנה דכיון דצריך עתה לקיים השטר ולא נמצא לקיים רק על ידי עדותן שאמרו כ"י הוא זה שוב נאמן לגמרי אף לקרוע השטר ואף אם יתקיים אחר כך ממקום אחר גם כן לא מהני ואם כן לא נתבטל שום דבר מעדותן אל הנוגע לאחרים אכן מ"מ אף דנתבטל השטר מ"מ אל הנוגע להמלוה שעשה מעשה רשע ואנס להם לחתום בשקר זה ודאי נתבטל ולא נוכל לקבל כיון דאינו נאמן רק בכח המגו דהפה שאסר לא נוכל להאמין יותר מכח המגו וא"כ אף דאחד מעיד ע"ח אמרינן עדות שבטלה מקצת' בטלה כולה וגם דנתבטל כח העדות לגבי חבירו כיון דמן התורה הוי חוזר ומגיד דא"צ קיום רק מדרבנן לא נקבל עדותו מן התורה אל הנוגע להמלוה וז"ב. אולם למ"ש אתי שפיר בלא"ה או דגם עדות זה נוגע לעצמו או מטעם דאף לדעת ראב"ד ע"כ דלא מקבלין הדברים כהויתן דאם באמת יהיו כנים הדברים כמו שאמר הוי רשע ופסול ולא שייך בזה לומר גזה"כ דאינו נפסל על ידי עצמו רק הטעם הוא דלגבי עצמו לא נקבל הדברים רק דבר הנוגע לעדו' ואמרינן דהנוגע לעצמו משקר

סי' מא הא דפלג"ד מבואר מדברי רש"י יבמות (דף כ"ה ע"ב) וז"ל רבא פליגי אפילו אמר פ"ר לרצונו הוא ואחר מצטרף להורגו לרובע דכיון שזה מתכוין לעדות נאמן הוא אצל חבירו וא"נ ע"ע מה שאמר נרצונו כו' נראה בעליל דרק אם מתכוין להעיד וכיון דיש תורת עדות על חבירו לכך מקבלין עדותו ולא נתבטל במה שהוסיף לומר לרצונו אבל אם אינו מתכוין להעיד על חבירו דוקא רק שמגיד דבריו כהויתן בזה ל"א פלג"ד. ולפי"ז בהרגתיו דפלג"ד הוא רק אם מתכוין להעיד ובפני ב"ד שיש בזה תורת עדות להנוגע להתיר את אשתו בזה אמרינן פלג"ד] אבל אם מספר סיפורי דברים בעלמא שלא בפני בית דין שזה הרגו לפלוני בזה יש לומר דלא אמרינן פלגינן דיבורא ואנחנו לא נוכל למפלג דבורו רק אם נוכל לקבל כל דבריו כהויתן ואם לא נוכל לקבל ולהאמין על הכל לא מקבלינן את הנשמע וצורך לנו מדבריו להאמין רק אם מתכוין להעיד בתורת עדות שפלוני אינו חי אז פלג"ד ואולי גם כן צריך דוקא שם עדות בפני ב"ד הואיל דרש"י דייק נתכוין לעדות ואפשר במקום דאין צריך הגדה בפני ב"ד אז אף שלא בפני ב"ד ג"כ אמרינן פלג"ד רק דוקא נתכוין להעיד לעדו' בזה פלג"ד

וראיתי בח"מ (סי' י"ז ס"ק ט"ז) שכתב שם בעבד ושפחה ל"א פלג"ד דעבד משים עצמו רשע ואינו נאמן ודוקא במתכוין להעיד עכ"ל ודבריו סתומים מה בעי בזה מתכיון להעיד ולמ"ש כוונתו על פי לשון רש"י הנז' דבסיפר דברים בעלמא כמו דאינו נאמן להשים עצמו רשע כמו כן אינו נאמן על גוף המעשה. וכן נראה דהא לר' יוסף דאינו סובר פלג"ד והוכרח לומר דגזלן דאוריית' כשר לעדות אשה ול"א דיהיה נאמן בתורת מגו ואנן סהדי דאומר אמת דמגו דהיה יכול לומר דאינו חי וע"כ דאינו נאמן מטעם חזקת כשרות להשים עצמו רשע ואמרינן דשקר הוא רק הואיל דמעיד בתור' עדות נאמן דסובר גזלן דאורייתא כשר לעדות אשה וכמו"ש לעיל. ולר"י ע"כ צריך לומר דמעיד בתורת עדות להתיר האשה ובשביל זה נאמן ואם אינו מעיד בת"ע א"נ להשים עצמו רשע. כמו כן לרבא אף דסובר דגזלן דאורייתא פסול וע"כ הא דנאמן הוא מטעם דפלג"ד בעינן ג"כ דוקא שיתכוין להעיד דאז פלג"ד ולא כשאומר סיפור דברי' בעלמא. ובאמת יש להבין דברי הח"מ דדן בעבד דל"א פלג"ד דעבד משים עצמו רשע וא"נ הא אם נאמר דמשים עצמו רשע יהי' עכ"פ דהרגו ממנ"פ ואם נאמר כיון דגזלן דאורייתא פסול לעדות אשה לכך אין יכולין לקבל עדותו וכמו"ש הרמ"ה סנהדרין הבאתיו לעיל (סי' ט"ל) בפירוש ד' ר' יוסף דאמר לרצונו רשע הוא והתורה אמרה אל תשת רשע עד היינו דגזה"כ הוא שלא לקבל עדות רשע יקשה דזה א"ש לענין מיתה אבל בזה יהיה נאמן דעשה מעשה רשע במגו דהי' אומר נהרג בשלמא בש"ס דמוקי רב יוסף טעמא דת"ק דסברו גזלן דאורייתא כשר לעדות אשה ולא אמר דמטעם מגו נאמן הטעם הוא דמגו במקום דמשים עצמו רשע ל"א וכמו שכתבתי לעיל לפרש דברי מהר"ש מקינן שבש"ך (סי' פ"ב) דהוכחתו מר' יוסף. וזה אתי שפיר באדם כשר דשייך לומר א"א משים עצמו רשע אבל בעבד לדברי הח"מ דסובר דעבד מע"ר אם כן יהיה נאמן מטעם מגו כיון דל"ה נגד חזקה ואי דמ"מ אין אדם משים עצמו רשע לפוסלו לעדות לשאר ענינים מה דעבד נאמן ורוצח וגזלן א"נ. אם כן לא נוכל לקבל כל דבריו יקשה דשוב נימא פלגינן דיבורו לקבל העדות דנהרג כמו בכל אדם כשר כשאומר הרגתיו וצ"ע: