אמרי בינה חושן משפט קנ

דעבר ופעל ועשה שלא כדת של תורה וכמו"ש הרשב"א המובא בקצוה"ח הנ"ל והוכחת עצמו בש"ש שחזר מדרכו הזה מדברי ר' יוסף ע"כ כוונתו כמו"ש דמדר"י נשמע לרבא במקום דל"ש לומר פלג"ד נאמן בתורת עדות במקום דרשע כזה כשר לעדות. וכן הוכיח רבינו הגדול מרן עק"א ז"ל יסוד זה בגליון משניות יבמות שם

אולם הקשה נגד זה שני קושיות. הא' מכתובות שם דבאומרי' כ"י ואנוסים היינו מחמת ממון דאינן נאמנין דאין אדם משים עצמו רשע ולמה ל"א בלא"ה דבממנ"פ אם האמת כן הוא כדבריהם הם רשעים וא"נ להעיד דהתם לא אמרינן פלג"ד. וצריך לומר דמה בכך שאינן נאמנין מדין עדים מכל מקום היו נאמנים במגו דאין זה כ"י לכך צריך לומר דאין אדם משים עצמו רשע וא"כ קשה כיון דראוי להאמין מדין מגו מה בכך דאין אדם משים עצמו רשע הא מטעם זה לא דחינן דבריו כמו בהרגתיו דאם גזלן ד"ת כשר לעדות אשה מקבלין דבריו דהוא הרגו ומהימן. הב' הקשה מהא דכתב בנ"י ב"ב פרק יש נוחלין בההיא דנאמן לומר בני זה בן גרושה היינו באומר שבא עליה בשוגג אבל במזיד לאו כל כמיניה לשויה נפשיה רשע וע"כ הא דלא נקט הטעם בממנ"פ דאם כדבריו הוא רשע וא"נ להעיד שבנו הוא פסול א"ו דסובר דגם אביו רשע נאמן להעיד על בנו ואם כן יקשה עדיין מה בכך דאין אדם משים עצמו רשע הא מ"מ לא מסלקינן דבורי' ודמי ממש להרגתיו והניח בצ"ע וכבר הבאתי דבר זה בהגהותי לדברי חיים דיני נחלות (סי' ד') ושם כתבתי דאם נאמר בדעת הנ"י דאב רשע הפסול לעדות אינו נאמן על בנו י"ל באמת להעיד על בן גרושה אינו נאמן רק הנ"י הוכרח לומר מטעם דאין אדם משים עצמו רשע משום דקתני ג"כ בן חלוצה דלא מפסל רק מדרבנן וכיונתו שם אף דמ"מ מדרבנן מפסל מכל מקום כל זמן שלא הכריזו עליו נשאר בחזקתו וכאן לא נכריז עליו אולם מכל מקום י"ל כמו שכתב הנ"י סנהדרין דאותו עדות בטל. וגם הוכחתי שם מש"ס גיטין (דף ע"א) דבאמת אף הפסול לעדות מה"ת נאמן בעדות אב על בנו ועיין מ"ש בס' בית מאיר (סי' ו' ס"ג) בפרט הזה ואכ"מ ואם כן מ"מ כיון דגם הפסול נאמן למה לא יהיה נאמן לומר במזיד כמו לר' יוסף בהרגתיו

לכן נראה ליישב דאף דדעת ר' יוסף כן הוא לומר במקום דרשע כשר לעדות זה מקבלין עדותו מ"מ לדידן אליבא דרבא מוכרח לומר דהפירוש של אמרם ז"ל א"א משים עצמו רשע הוא כפשוטו דא"נ לומר שעשה מעשה שלא כדת. דהא גם לר' יוסף דסובר דל"א פלג"ד ואם לא נקבל כל דברי העד כהויתן מבלי יפול דבר מדבריו לא מקבלינן עדותו והוכרח להוציא סברא הזאת דבמקו' דרשע נאמן מקבלינן עדותו כמו שהוא מדברי הת"ק דאמר הרגתיו לא תנשא לו הא לאחר תנשא ע"כ הטעם הוא משום דאף אם נקבל עדותו כמו שהוא אומר מכל מקום גזלן דאורייתא כשר לעדות אשה וע"כ אף דזה ודאי גם לדעת ר' יוסף לא פסלינן לי' אחר כך לשאר עדות לחשוב אותו לרוצח דזה ודאי לא יאמר ר' יוסף שיהיה אדם נפסל ע"י עצמו רק זה לא איכפת לן במה שנדון על העד שלא לפסלו אח"כ דע"ז לא בא עדותו של עכשיו ועכשיו לא בא רק לדון להנוגע לאשתו או לפלוני שרבעו לכך אמר ר"י רשע הוא והתורה פסלו היינו אף דבאמת ישאר בחזקתו שאחר כך יהיה כשר לכל עדות שבעולם מכל מקום לדברי עדותו אם נקבל עדותו של עכשיו כמו שהוא אומר רשע פסול להעיד ועיין רמ"ה סנהדרין דכתב וכ"ת מה נפשך אי מהימנת ליה לשוי נפשיה רשע הימניה נמי למקטליה להאיך לאו קושיא הוא דכיון דרשע הוא ע"כ התור' פסלתו לעדות עיי"ש ובהרגתיו מקבלינן עדותו הואיל דגם אף אם נקבל עדותו ורשע הוא מ"מ סובר אליבא דרבנן גזלן דאוריית' כשר לעדות אשה. ולדבריו ע"כ ר' יהודא דאומר הרגתיו לא תנשא ע"כ דסובר דאין אדם משים עצמו רשע ולא נאמין לו שעשה מעשה רשע דא"ל דסובר דגזלן דאורייתא פסול לעדות אשה וכר"מ דאמר גזלן דאורייתא פסול ולכך כיון דלא פלגינן לדיבורו ואינו נאמן דרשע פסול לעדות הא מכל מקום יהיה נאמן מצד בירור הדבר מצד מגו דאי בעי היה אומר דנהרג והי' שותק מלומר הרגתיו ומצד בירור הדבר יהיה נאמן אף דרשע הוא וכקושית הגר"ע ז"ל בהך דאנוסים היינו:

א"ו ההכרח לומר דלר' יוסף מכל מקום לר' יהודא אמרינן דאין אדם משים עצמו רשע ואינו נאמן בשום אופן לומר על עצמו דעשה מעשה רשע וכיון דלא פלג"ד לכך לא תנשא רק לרבנן הוכרח ר' יוסף לומר דסברו גזלן דאורייתא כשר לעדות אשה וגם במקום דרשע נאמן ג"כ נאמן לומר שעשה מעשה רשע ולכך תנשא מש"אכ לר"י דלא תנשא ע"כ דאינו נאמן לומר דעשה מעשה רשע דא"ל דלר' יהודא הטעם משום דגזלן דאורייתא פסול לעדות אשה ומגו ג"כ לא מהני כיון דהוי נגד חזקה דעשה מעשה רשע כיון דבאם הי' נאמן רשע בתורת עדות הי' נאמן אף נגד חזקה זו מכ"ש דראוי לומר שיהיה נאמן מצד בירור הדבר דמגו דעשה מעשה רשע וכמו שכ' הגר"ע ז"ל וכן ע"כ מוכרח הדבר מדברי ר' יוסף עצמו דאמר דטעמ' דרבנן דגזלן דאורייתא כשר לעדות אשה ולמה ליה לזה נימא דפסול רק לכך תנשא דיש לו מגו דהיה אומר דנהרג. ובפלוני רבעני אף דג"כ יש לו מגו מ"מ אינו נהרג אף ע"י אומדנא טובה ועיין ש"ך כ"מ (סי' פ"ב) וכבר השיגו עליו בזה דמטעם מגו לא נאמין לענין מיתה וא"כ הי' לר' יוסף דרך נכון לתרץ דבריו אליבא דת"ק דלכך לאחר תנשא משום דנאמן מצד מגו א"ו דאם אינו נאמן מצד עדות גזלן דאורייתא אז אף מגו ל"מ דמגו לא מהני רק להאמין הדברי' כהויתן כמו שהוא אומר וכיון דאם נקבל הדברים כמו שאומר אז שוב נאמר דהוא רשע ולא נוכל לקבל עדותו לכך מוכרח ר' יוסף לומר דגזלן גם כן כשר לעדות אשה ונאמן אף בכח עדות לזה ור' יהודה דסובר דלא תנשא על כרחך דסובר דגזלן ד"ת אינו נאמן ולכך אף מגו אינו מועיל

וי"ל דזה כוונת הש"ך (סי' פ"ב) משם רבינו שמשון דמדר"י לגבי פלוני רבעני נלמוד דלא אמרינן מגו במקום דמשים עצמו רשע אף דלענין להרוג ודאי לא מהני מגו דלא עדיף מעדות ידוע בלא ראיה דאינו מועיל לגבי דיני נפשות אך הראיה ממה דהוכרח ר' יוסף לתרץ דבריו אליבא דרבנן דבהרגתיו תנשא אף דלא פלגינן דיבורו הוא משום דגזלן דאוריית' כשר לעדות אשה ולמה לא מתרץ בפשיטות דלכך תנשא משום דלענין זה סגי באומדנות ומגו הוי בירור הדבר ולעולם נימא גזלן דאורייתא פסול במקום דאין לו מגו א"ו מוכח דאם לא יהיה נאמן בתורת עדות אזי ליכא אומדנא כיון דהוי נגד חזקה חזקת כשרות ואין אדם משים עצמו רשע ואינו נאמן אף במגו רק כיון דלגבי עדות אשה גזלן דאורייתא כשר נאמן בתורת עדות כיון דאף להבא יהיה נשאר כשר וגם השתא אף אם נקבל כל דבריו גם כן נאמן בתורת עדות כמו דאם גזלן דאורייתא לא היו בכלל פסולי עדות דהיינו חותכין הדין עפ"י עדותו מצד חק התורה לעשות עפ"י עדות כן לגבי עדות אשה דאף גזלן דאורייתא ככל עד כשר הוא ומקבלין דבריו דבתורת עדות נאמן אף נגד חזקה דעדות מכח חקי התורה נאמנין ור"י דסובר גזלן דאורייתא פסול בכח עדות ולכך לא תנשא דמגו אליבא דכ"ע ליכא במקום דמשים עצמו רשע

ולפי"ז לרבא דסו' פלגינן דבורו מה"ת נעשה פלוגת' אחרית' בין ר' יהודא לת"ק וכיון דפלג"ד ולכך לת"ק תנשא הדרינן לסברא פשיטא דגם לת"ק גזלן דאורייתא פסול לעדות אשה. וגם אין אדם נאמן לומר דעשה מעשה רשע דסברא פשיטא דאין אדם מעיד על עצמו שום דבר וכמו לר' יהודא דאינו נאמן הואיל דאינו סובר פלג"ד ואינו נאמן לומר דעשה מעשה רשע אף במגו דיש לנו בירור הדבר מ"מ אמרינן דאינו נאמן לומר דעשה שלא כהוגן ואין אדם מעיד לחובתו גם רבנן מודים לסברא הזאת רק ע"ע אינו בגדר עדות ופלג"ד במקום דאפשר למיפלג דיבורו ולסלק הדבו' דהרגתיו או דאמרינן שהי' באונס או דאף המשמעות פלגינן אבל לכ"ע אמרינן דאין אדם משים עצמו רשע לומר דעשה שלא כתורה ואף שלא כהוגן וכמו"ש הרשב"א כתובות וא"ש הכל ע"נ הן דברי הש"ס כתובות הנז' ודברי הנ"י ב"ב דאם אומר דבא עליה במזיד דאין אדם משים רשע וכן א"ש דברי תשובת רשב"א וכמ"ש הקצוה"ח (סי' ל"ה) וזה פשוט וברור לענ"ד

אך לפי"ז יש להבין קצת מה דקאמר שם הש"ס ביבמות אמר לך ר' יוסף אנא דאמרי אפילו לרבנן ושאני עדות אשה דאקילו בה רבנן ורב מנשה דאמר כר' יהודא ועיי"ש ברש"י דר' יוסף מוקים לר' מנשה כר"י ולמ"ש אף ר' יהודה אינו מוכרח לומר דסובר דגזלן דאורייתא פסול לעדות אשה רק אף דנאמן מכל מקום היכא דמשים עצמו רשע ואומר אני הרגתיו כיון דלית ליה פלג"ד אינו נאמן מטעם דאין אדם משים עצמו רשע ואינו נאמן דעשה מעשה רשע ולכך לא תנשא. וי"ל דלר' יוסף על כרחך מוכרח מדברי ת"ק דגזלן דאורייתא נאמן מדלא ס"ל פלג"ד ורב מנשה יכול לומר הדין דגזלן דאורייתא א"נ אליבא דר' יהודה אף דבאמת ליכ' הכרח גמור לזה. ועיין פירוש משניות לרמב"ם שם דכתב דר' יהודא סובר אדם משים עצמו רשע. וא"י לפרשו ממנ"פ אם אליבא דר' יוסף דלא פלג"ד ולרבנן הטעם דגזלן דאורייתא נאמן ולר' יהודא י"ל דאינו נאמן ואדרבא סובר דאף במגו אינו נאמן וכמו"ש ואם לרבא דפלג"ד י"ל דר' יהודא אינו סובר פלג"ד ולכך אינו נאמן דאין אדם משים עצמו רשע וכן משמע מדברי תוס' דלר' יהודא הטעם משום דלא פלג"ד ויש לדבר בזה אכ"מ

ועוד קשה על הש"ש הא זה מבואר מכל הראשונים דאמרינן אין אדם משים עצמו רשע היינו אף דלא מאמינים לו לעצמו ואף להוציא ממון דעת הסמ"ג וכן פסק הש"ע יו"ד (סי' קע"ז) באם נותן לחבירו מעות למחצית שכר והמלוה אומר שיש בו ריבית דאינו נאמן מטעם דאין אדם משים עצמו רשע. ובתו'