אמרי בינה חושן משפט קמד

הריב"ש דאף מדרבנן לא מפסל בעבר עבירה שאין בו מלקות א"כ בודאי יש להבין דבריו (שבסי' רס"ו)

ובעיקר דעת הריב"ש ודעת מהרש"ך בדעת הטור דלענין עדות מפסל בשבועה דלהבא ולענין חשוד על השבועה תליא במחלוקת הכנה"ג מגמגם בזה. וכן אחיו הגאון ז"ל מובא בתשובת פני משה (ח"ב סי' צ"א) כתב בדעת רמב"ם להיפך דלענין עדות שלא הזכיר הרמב"ם שבועת בטוי משמע דס"ל כרש"י דלא מפסל בשבועת בטוי דלהבא אבל להיות חשוד ופסול לשבועה דעת רמב"ם כר"ת והפ"מ לא הסכים עמו וכתב דעדות ושבועה הא בהא תליא וכל הפסול לשבועה פסול לעדות וכתב דהרמב"ם סמך בהל' עדות על מ"ש בהלכות טו"נ וכלל הכל בשבועת שקר והא ראיה דהרי גם בעבר על שבועת עדות ופקדון לא הזכיר. ולכאורה יש להוכיח דגרע למפסל לשבועה מלעדות וכמו שכן מבואר במהרי"ק דהא במתניתין דשבועות לא קתני רק החשוד על השבועה וקתני פסולי דרבנן כמשחק בקוביא וכדומה שהוא חשוד על החמס ולא קתני ברע לשמים והרמב"ם הוסיף וכן כל הפסול לעדות משום עבירה והמ"מ שם כ' שאעפ"י שלא נשנו כולם במשנתינו הדין שוה בהן. ויש להבין הא אנן לא קיי"ל כר"מ והחשוד לדבר אחד לא חשוד לדבר אחר ועל הקל לא חשוד על החמור. ועיין ש"ך יו"ד (סי' קי"ט ס"ק י"ב) שכתב הא דחשוד ע"ד החמור בין בעונש בין בעיני הבריות חשוד ע"ד הקל ממנו הוא דוקא אם הוא מין איסור אחד הא לאו הכי לא וכתב ראיה דמומר לערלות אינו מומר לשחיט' אעפ"י שהדבר ידוע דהמילה חמור בעונש ובעיני הבריות משחיטה [ובס' דגול מרבבה שם כ' דאינו ראיה ממילה שאף שחמורה בעונש כרת מ"מ יש לו זמן כל ימי חיו משא"כ שאר איסורין שאין לו תקנה ובאמת ראיה הזאת לא כ' הש"ך מדעתו שכן מבואר בתשו' רשב"א (סי' ס"ד) ויש ראיה מש"ס חולין (דף ד') דע"כ מילה חמור דקתני האי ערל ה"ד אלימא כו' אלא פשיטא מומר לערלות אימא סיפא ואפילו ישראל מומר אי מומר לדבר א' היינו מומר לערלות ואי מומר לערלות הוי קל דיכול עוד לתקן איצטרך לאשמועינן במומר לדבר אחד באינו יכול לתקן א"ו דאין חילוק. ועיין רמב"ם הל' מילה דכל יום מבטל מ"ע וראב"ד סובר דעובר בכל יום בחיוב כרת ועיין טיו"ד (סי' רס"א) עכ"פ החשוד על החמור אינו חשוד על הקל אם אינו ממין אחד] ולענין עדות קיי"ל כאביי דרע לשמים פסול לעדות כבר כתבו תוס' בכורות (דף ל"ו) דהוא דוקא לענין עדות דרחמנא אמר אל תשת רשע עד אבל בשאר מילי לא חשוד וכ"כ הרא"ש וא"כ זה דוקא לענין עדות אבל לעשותו חשוד על השבועה מניין לנו דנעשה חשוד בשביל שעבר עבירה אחרת

ולכאורה י"ל הטעם דהא כבר כתב הרשב"א בתשובה הטעם דחשוד על דבר אינו נאמן אף אם נשבע שהוא כשר משום דחשוד לאותו דבר דכבר מושבע ועומד מהר סיני וכן פסקינן בש"ע יו"ד (סי' ב' וסי' קי"ט) א"כ חשוד הוא על השבועה כשעבר על עבירה. א"כ מזה מבואר דאף בנשבע על שבועה דלהבא גם כן חשוד על השבועה דאל"כ למה נעשה חשוד על השבועה אף כשעבר עבירה שמפסל ע"י לעדות שם התורה אמרה אל תשת רשע עד אבל בחשוד על קל אינו חשוד על החמור ונימא גם דאף שהוא רשע ורע לשמים בעבירה אחת מ"מ אינו חשוד על השבועה דאף דעבר על מה דמושבע ועומד מהר סיני זה הוא שבועה דלהבא משא"כ שבועה שיצא מפיו בשקר ע"ז לא חשוד א"ו דשם שבועה חד הוא ואם כן ממילא מהראוי להיות חשוד כשעבר על שבועה דלהבא. ובש"ך (סי' קי"ט ס"ק כ"א) הקשה באמת על הרשב"א דהא ס"ל דיש הבדל בין שבועה דלעבר לשל להבא וכתב לחלק דוקא לענין ממונא אמרינן הכי אבל לענין איסורא אין חילוק בין שבועה דלהבא לשלעבר ותירוץ זה הוא דוחק גדול דהא אדרבה באיסור א"צ לתורת עדות ואף אשה ועבד כשרין ומומר לדבר אחד אף שהוא רשע ופסול לעדות ממון כשר לגבי איסורין רק חשוד לאותו דבר פסול ואפי"ה לאותו דבר אינו נאמן אף בשבועה מטעם דחשוד על השבועה כ"ש לגבי ממון דיהי' חשוד על השבועה. וע"כ דיש לחלק בין שבועה דלהבא לשעבר א"כ אמאי בחשוד לאותו דבר אינו נאמן בשבעה. ובתירוץ השני מתרץ הש"ך כיון שמושבע ועומד ועובר ג"כ ועל עבירה גרע טפי ולכך הוא חשוד אף בשבועה דלשעבר. וצריך להבין א"כ שבועה דלהבא דידענו שעבר ע"ז וגם עבר על מה שמושבע ועומד מהר סיני נימא ג"כ כיון דבאנו לברר ע"י שבועתו אין זה בירור כיון דחשוד על שבועתו. וראיתי בת"ש (סי' ב' ס"ק י"ב) דמפרש דברי הש"ך דודאי מושבע ועומד קיל הוא דאינו משים על הלב ואין לפוסלו לשבועות ממון עי"ז דחמירא ליה לעבור על שתים איסור גזילה דלא נחשד עדיין ואיסור שבועה אבל היכא דחשוד לאותו דבר ואין לנו לסמוך כ"א על שבועתו לחוד דחינן לה אפילו ע"י עבירת מושבע ועומד עיי"ש. ויש לומר למ"ש הסמ"ע (סי' צ"ב ס"ק ז') הטעם דשבוע' דלהבא קיל דיש מקום ליצה"ר לגרותו כיון שלא אסרהו התורה ובשביל זה אינו חשוד להוציא שבועת שקר מפיו וי"ל דזה דוקא מה שהוא קבל על עצמו בשבועה אבל במה שהוא מושבע ועומד מהר סיני חמור הוא והוי כחשוד לאותו דבר ולכך באוכל נבילה דפסול לעדות מטעם דהוי רשע פסול ג"כ לשבועה כיון דעבר על מה דמושבע ועומד מהר סיני. אולם באמת זה דוחק גדול דמה"ת יהיה פסול לשבועה דלא משמע להו לאינשי איסור זה דמושבע ועומד מהר סיני וכבר כתב הרמ"א יו"ד (סי' קי"ט ס"ד) בדבר דלא משמע להו לאינשי שהוא אסור לא נעשה חשוד והא דכ' הרשב"א הטעם דאין חשוד נאמן בשבועה על איסורין דחשוד על השבועה מצד דמושבע ועומד מהר סיני כבר כתב הת"ש שם דלא כתב כן רק לסיוע בעלמא למימר דכבר ראינו קצת דעבר אשבועה ולאו דחשוד ממש ועיקר הטעם כיון דלתאותו עובר גמר בכל לבו לעבור על איסור זה בכ"מ שיצטרך אליו אף אם יתלוה אליו איסור אחר חמור בשבועה וכן משמע בתשובת רשב"א (סי' ת"ל) וא"כ שוב יתעורר הקושיא אמאי חשוד על נבלה פסול לשבועה. וגם כיון דפסול לשבועה למה צריך רשב"א לטעמ' דמושבע ועומד מה"ס הא בלאו הכי החשוד על איסור פסול לשבועה. והת"ש שם כ' דמשמע מתשובת רשב"א הנ"ל דאף לשבועת ממון לא מפסל כ"א בחשוד על עבירת ממון דהוי ליה כחשוד לאותו דבר. וזה דוחק גדול לומר כן בדעת רשב"א ובפרט דהא מבואר ברמב"ם (פ"ב) מהלכות טו"נ דאוכלי נבלות חשודין על השבועה ויקשה כיון דלא קיי"ל כר"מ וחשוד לדבר א' א"ח ע"ד אחר רק לעדות פסול מצד גזה"כ אל תשת רשע עד ומנ"ל דחשוד ג"כ על השבועה

וראיתי בלבוש (סי' צ"ב) דכ' החשוד על השבועה אין משביעין אותו שום שבועה שהתורה פסלתו בפסוק אל תשת ידך עם רשע וכיון דנשבע לשקר הרי הוא רשע והתורה פסלה רשע להיות עד משום שצריכין להשביעו שלא יעיד שקר כדכתיב ושמע קול אלה וכיון שהוא רשע לא יחוש לקול אלה ויעיד שקר. א"כ י"ל דמטעם זה פסול לשבועה הפסול לעדות דכל מה דהתורה אמרה אל תשת רשע עד הוא משום דפסול לשבועה והפסול לשבוע' אינו ראוי להיות עד דלא יחוש לשבועת קול אלה ויעיד שקר ג"כ. אולם כבר כתב הסמ"ע (סי' צ"ב) דדבריו אינם ברורים כלל ובאמת הדבר תימא לדרוש מעצמו דטעם דאל תשת רשע עד הוא משום דא"ח לשבועה. ועוד א"כ בעדות נפשות דלא שייך בהו שבועות אלה דעדות אמאי פסול א"ו דזה הוא גזה"כ ואם כן יקשה לשבועה אמאי פסול ועיין בס' בית מאיר (סי' קט"ו ס"ו) דעמד ג"כ בזה דלמה עבר עבירה של תורה פסול לשבועה כיון דמומר לדבר אחד ל"ה מומר לכל התורה וכתב דבאמת אינו פסול אלא מדרבנן והטעם כיון דפסלתו תורה לעדות הוא להשביעו עיי"ש וא"כ ודאי מוכרח לומר דלעדות גרע ומיפסל אף בשבועה דלהבא ממה דמפסל לשבועה

וי"ל דזה דעת הטור דלענין עדות כתב סתם דעובר על שבועת בטוי פסול ולא הביא כלל מחלוקת דרש"י ור"ת ומשמע דעיקר מחלוקותם הוא רק לענין למפסל לשבועה והטעם כיון דסובר כמו שכתבו תוס' ב"ק (דף ק"ח) דהחשוד על השבועה אינו חשוד מה"ת על השבועה רק מדרבנן וכן יש להוכיח מדברי תשובת רשב"א (סי' ת"ל) הנ"ל בסוף דבריו מדכ' ולדייני גולה פקע דמוטב לפקע ממונא מדנמסר לו שבועה וחזרה שבועה לסיני ואמאי צריך לומר דמוטב ליפקע ממונא הא כיון דלא ס"ל מדאי"ל משלם ושבועה לא נוכל למסור מאי שייך הפקעות ממון א"ו דלא מפסיל אף לשבוע' שהוא אותו דבר רק מדרבנן וכמו"ש תוס' ב"ק הנ"ל ותוס' ב"מ משם הרי"ח ותוס' גיטין ועיין קצוה"ח (סי' צ"ב) מ"ש בביאור דבריהם דאף דיצא מחזקת כשרות לא ידענו אם לעולם חשוד הוא על כך רק לעדות פסלה התורה מגזה"כ. ובאמת ברשב"א מסכת שבועות (דף ל"ב) מבואר דמה"ת ראוי שיטול בלא שבועה עיי"ש וכן מבואר מדברי הר"ן. וקצת יש להבין בדברי תוס' הא קיי"ל החשוד לאותו דבר לא דנו ולא מעידו אף באיסור דל"צ תורת עדות וצריך לומר דדעת התוס' דחשוד לאותו דבר אינו פסול רק מדרבנן וראיתי בס' חק"ל יו"ד (סי' קנ"ט) דהאריך להוכיח דחשוד הפסול לאותו דבר הוא מה"ת אולם יש לגמגם בכל ראיותיו שם דמ"ש דנפ"ל מהא דחולין (דף ה') דנפ"ל דחשוד על החלב אינו מביא קרבן על שגגות חלב ש"מ דמד"ת בחזקת שאוכל תדיר. וזה צ"ע א"כ להמבואר בדברי רמב"ם (פ"ג) ממעשה קרבנות דמומר לאותו דבר לא מקרי אלא מי שהורגל לעשות אותו עבירה אבל לא בפעם א' ועיי"ש במל"מ וא"כ ע"כ מומר לדבר אחד הוא ענין אחר ובחשוד משמע ביו"ד שם דאף בפעם אחד נעשה חשוד ועיין יש"ש חולין פ' גה"נ (סי' כ"א) דבאיסור דרבנן אינו נעשה חשוד בפעם אחד אבל