אמרי בינה חושן משפט קלג

כא"ב זמן ושם הוא רק לכתחילה ואם נשאת הולד כשר ועיין רמב"ם (פ"א הי"ד) ובכ"מ שם א"כ אם יאמר דגרשה בכתב ידו למה אינו נאמן הא שוב ליכא ריעותא ממה דאין לו קול כיון דגרש' בכ"י ובלא עמ"ס דכשר מטעם דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי לדעת הרי"ף והרמב"ם. ועיין אה"ע (סי' ק"ל ס"כ) ובתו"ג שם שכ' להדיא דמש"ע משמע דבכ"י אפילו מסרה בינו לבינה כשר אף לדידן מטעם שכתב הרשב"א יבמות כיון דכתיב וכתב ולא כתיב בקרא והעד עדים כמו בשטר מקנה מוכח כשכותב בעצמו ל"ב עמ"ס ולדעת הר"ן דבכ"מ בגט הנחתם בע"ח אנן עדי מסירה והיינו כיון דמוכח שבא מיד הבעל נידה כן נמי בכ"י דבעל דהוי כגט בע"ח אם כן ליכא ריעותא מן הקול. ועכ"פ תהיה ודאי מגורשת מן התורה ולמה יהיו הבנים ספק ממזרים הא בכתב בכ"י אם נשאת ל"ת

וצריך לומר דאינו נאמן לומר שעשה שלא כדין אף דבידו לעשות מ"מ אינו נאמן דעשה מכבר שלא כדין אולם אם כבר יש ביד האשה כ"י אז אם נשאת לא תצא. ועיין תוס' ריש גיטין שכתבו כיון דפסלו לכתחילה משום דהוי כא"ב זמן א"ש מטעם דלא יחפה על ב"א דבכ"י נמי איכא למיחש וקשה לכאורה הא כ"י לא עדיף ממה שאומר בע"פ שכבר נתגרשה ואעפ"כ אינו נאמן על למפרע דמה שבידו לא מהני על למפרע לגבי דבר שבערוה ומה עדיף הכ"י שיהיה בידיה מאם אומר בפיו דגרש אותה דאף דנאמן מכאן ולהבא מ"מ לא באנו לבית הספק על למפרע ואם נתברר שזינתה מקודם שאמר קטלינן לה כמבואר שם ב"ב ובתוס' ועיין תשובת רע"א ז"ל (סי' קכ"ד) הטעם כיון דכל הנאמנות שלו הוא רק מטעם מיגו דבידו לגרשה אין דנין יותר ממה דאפשר לדון במגו זו לפנינו ולא משוינן הספק על העבר כיון דאין בידו להוליד הספק למפרע וא"כ אף בכ"י דבעל איך יהיה נאמן על למפרע לעשות ספק דהודאתו לא עדיף ממה שאומר בפיו וממילא ליכא חשש שמא יחפה כיון דלא משוינן לספק למפרע

ונראה בדעת תוס' דהא חזינן בבעל שאמר גרשתי את אשתי אף דהוי כבעלים ונאמן מטעם דבידו מ"מ לא מחזקינן לבירור אף מכאן ולהבא ואם הבעל חוזר ונותן אמתלא לדבריו יכול לחזור. גם לדעת הפנ"י והסכים ע"י בעל ח"ד (סי' קפ"ה) דהיכא דנאמן מטעם בידו ל"מ להחזיק ע"י ללקות. ובנתיבות כתב הטעם אף כששניהם מודים בקידושין ובידם לעשות דלא מהני בלא עדים משום דבידו ל"מ לסקול ע"י משום הכי ל"ה קיום הדבר וכמ"ש הפנ"י קידושין עיי"ש בדבריו (סי' ל"ו) וכבר כתבתי דדבריו מוקשים מ"ש הטעם דבגירושין מהני כ"י ולא בקידושין משום דבעינן בקידושין עדים לקיום הדבר לדון ע"י לאחרים ולא תהיה אשת איש לחצאין משא"כ בגט הא בגט ג"כ אף דעיקר הגט בא להתירה לשוק מ"מ בא ג"כ לאוסרה על כהן וללקו' ע"י אם תנשא לכהן אחר מיתת הבעל א"כ נימא ג"כ אין גט לחצאין א"ו דכ"י עדיף וכמו"ש הרשב"א יבמות (דף ל"א) ובאמת בכ"י מגורשת לגמרי אף לדון אותה כגרושה גמורה אח"כ אף לענוש לכהן עי"ז והיינו כיון דעשה מעשה וכתב כ"י ונתן בידה לא צריך עדים לקיום הדבר ונתחזקה עי"ז לגרושה ממש לכ"ד משא"כ באומר הבעל גרשתי אותה אף דנאמן לומר שכבר עשה מעשה מטעם דבידו מ"מ א"נ רק להתירה לשוק ולא לענוש עי"ז אם מת הבעל ונשאת אח"כ לכהן אינו לוקה. וכן אם קדשה אחר קודם מיתת בעל הראשון ואח"כ מת וזינתה אינה נהרגת דלא איתחזקה לבירור גמור כמו בכ"מ דנתחזק ע"י עד א' באיסור כשנאמן מטעם עדות ולפי זה יש לומר אף דנאמן לומר גרשתי מכאן ולהבא מטעם בידו ומ"מ כיון דאינו נאמן על למפרע ממילא קטלינן לה דמוקמינן אותה על חזקת אשת איש אף דהרי גרושה לפנינו וכ' תוס' גיטין (דף י"ז) דלכך בגט שא"ב זמן ל"ה קטלינן לה מטעם דהרי גרושה לפנינו וחזקת כשרות וכתב שם הפנ"י דב' תירוצים של תוס' הוא חד כמו"ש הר"ן והיינו אף דאיתרע החזקה מ"מ חזקה דמעיקרא עדיף מדהשת' וצריך שיהיה חדא במקום תרתי חזקה דהשתא דהרי גרושה לפנינו מכח דהגט שבידה מחזקינן אותה בבירור לגרושה וחזקת כשרות. משא"כ בבעל שאומר גרשתי את אשתי דגם מהשת' לא מחזקינן בבירור לגרושה רק כיון דשניהם מודים ובידם לעשו' נאמנין על עצמן ומ"מ לענין עונש דאח"כ לא מחזקינן בבירור גמור א"כ לא נוכל לומר חזקה דהשתא כמו דעכשיו היא גרושה כן היתה גרושה מקודם כיון דגם עכשיו אינה גרושה בבירור גמור לכל דבר וגם שיכולין אח"כ לתת אמתלא לדבריהן ולכך אין אנו יכולין להמשיך החזקה דהשתא על למפרע ואף בצירוף חזקת כשרות חזקת אשת איש עדיף ועיין רמב"ם (פ"כ) מא"ב בעד המעיד על אביו שהוא כהן דלא מחזקינן לבנו שהוא כהן כיון דצריך עוד לצרוף חזקה דאביו אין סומכין על העד במקום דצריך צירוף חזקה כמו"ש הנתיבות (סי' מ"ו ס"ק ו') ואף דכבר הוכחתי מכמה דוכתי דלא כדבריו רק לעולם דנין על פיו של עד אחד אף דצריך לסייע לו חזקה מ"מ כאן גרע דלא נוכל להמשיך החזקה דהשתא מה דגם השתא לאו בירור גמור הוא. אבל כשיש בידה כתב יד ונתחזקה מהשתא בבירור גמור לגרושה ירדנו לבית הספק ג"כ על למפרע ולא קטלינן לה לכך פסלו כתב בכתב ידו לכתחילה שלא יחפה על בת אחותו וממילא כיון דפסול לכתחילה לרמאי ל"ח וכמו שמפרש המר"ם שיף ז"ל גיטין (דף י"ז) ועיין בית מאיר (סי' קכ"ז) שכ' ג"כ דבזה הזיוף ניכר. וכן צריך לומר הא דאינו נאמן על למפרע אף דאינו בידו מ"מ יהיה נאמן במיגו דהיה נותן כ"י בידה אכן כיון דלכתחילה לא תנשא אין זה מגו טובה. ועוד י"ל כיון דעושה הבעל שלא כדין יש חזקת כשרות שלו לצרף לחזקת אשת איש וקטלינן לה וכמו"ש הש"ש ובאבני מלואים בישוב דעת הטור דעכשיו כשיש בידה גט שא"ב זמן קטלינן לה מטעם חזקת כשרות דעדים כן ה"נ יש חזקת כשרות דבעל ואמרינן עכשיו איתרע לעשות שלא כתיקון חכמים לגרש בכתב יד ולא מעיקרא

והנה כנראה דהח"ד סותר קצת לדברי עצמו דהוא כ' (סי' קכ"ז) כשמעיד בדבר שעדיין בידו להתיר א"י לחזור בו אף אם העיד חוץ לב"ד כמו דמוכח קידושין (דף ס"ד) לרבי דקיי"ל כוותי' דאמרינן מה לי לשקר כעדים דמי ואתו עדים ועקרו חזקה וכן פסקינן אה"ע (סי' קנ"ו) הרי דא"י לחזור מדבריו א"כ כמו דאינו יכול לחזור מטעם כיון דבשעת אמירה היה בידו ממילא הוחזק הדבר לברור גמור וממילא באומר גרשתי את אשתי מדינא דמהימן הואיל דבידו ומטעם מה לו לשקר מחזקינן לדבריו אף לענין עונש דאח"כ וא"ד לאומר נתנסך יינך דשם עכשיו אין בידו וכן לאב דהימני' רחמנא לאסרה וא"נ לסקול שם אין בידו ממש כמו"ש תוס' ישנים כתובות (דף כ"ב) דלכך צריך קרא את בתי נתתי דנאמן דלולא הקרא ל"ה נאמן דאין בידו כ"כ דשמא לא ימצא אדם שיקדשנה ולכך כיון דל"ה בידו כ"כ א"נ רק לאסרה ולא למיקטלי' ע"י אבל מניין לנו לומר בדבר שבידו עכשיו לעשות כמו שאמר שלא יהי' נאמן אף לענין עונש דאח"כ וגם שלא יהיה יכול לחזור עוד מדבריו כיון דקיי"ל כרבי דמה לי לשקר כעדים דמי. ומ"ש הנתיבות דמה לי לשקר כחזקה זה אליבא דר"נ אבל לרבי דקיי"ל כוותיה דא"י לחזור כעדים דמי ואינו חוזר ומגיד

ומ"ש הנתיבות להקשות כיון דבעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן מטעם בידו ומהני גם בממון בחב לאחרינא א"כ גוף הגירושין יהיה כשר בלא עדים דאף בממון אם היה מהני הודאות בע"ד בחב לאחרינא היו גוף הקידושין קיים בלא עדים וכיון דגירושין בידו ומהני בממון בחב לאחרינא גוף הגירושין יהיו בלא עדים. כבר כתבתי לעיל דסברת הפנ"י כמו בקידושין דצריך עדים מטעם דאין קידושין לחצאין והיינו אף דביד שניהם לעשות כמו שאמרו מ"מ בשעת קידושין היה יכול להיות שלא יתברר מה שנעשה ביניהם דאם אחד יכפור לא יהיה בירור הדבר ובשעת מעשה צריך שיהיה קיחה לכל דבר ענין אישות ולכך צריך עדים בדבר דאז יש בשעת מעשה לברר הדבר ויש קיום להדבר וכיון דבשעתה הוו קיום הדבר אז אף אם מתו העדים אחר כן כבר נתקיים הדבר נמי בגט צריך שיתקיים הדבר לכל ענין שהיא גרושה ושלא יהי' הדבר תלוי בבעל אם יודה או יכפור וצריך שנדע בבירור שהיא גרושה לכ"ד הן לענין תפיסת קידושין אח"כ ושיתקיים בה ויצאה והיתה והן לענין אם ימות המגרש אם תנשא לכהן שיתחייבו מלקות לכן צריך קיום הדבר על ידי עדים שלא תהיה גרושה לחצאין. אבל באם אומר הבעל שגרשה בפני שני עדים ובשעת מעשה היו עדים בדבר נאמן מטעם בידו. וכסברת הפנ"י נראה שזה ג"כ כוונת הרמב"ם (פ"א הי"ג) מגירושין שכ' ומניין שיתננה לה בפני עדים ה"ה אומר עפ"י ב' או ג' עדים יקום דבר ואי אפשר שתהיה זו ערוה היום והבא עליה במיתת ב"ד ולמחר תהיה מותרת בלא עדים עכ"ל ועיי"ש בלח"מ והיינו אף בשניהם מודים בדבר מ"מ דבר החב לאחרים ונ"מ לכל העולם אינה מתקיים בשעתה אם ל"ה בפני עדים וכיון דתליא בהודאתם אין קיום לדבר בלא עדים. וכן למדתי סברת הפנ"י מדברי חידושי רמב"ן קידושין (דף ס"ה) שכתב וז"ל קשה לו ואי חב לאחרים כי מודה נמי בפני פו"פ שהלכו למדה"י לא ליהמנה כו' וכתב אינו נאמן כיון שהמעשה מתחילתו חוב הוא ואין בדין לחוב לאחרים בהודאה בלא עדים אין הקידושין חלין שלא קראה תורה קיחה אלא זו שהיא בכל דיני אישו' להחמיר ולהקל הלכך מותרת לכל אדם אבל בפני פו"פ כיון שחלו הקידושין חוששת לאיסור שיודעת ע"ע כו' וסיים שם אבל בקידושין כיון שהם צריכין בכופרים צריכים במודים דהא מחייבו לאחריני בלא מודי עכ"ל וזה ממש כסברת הפנ"י וכן בגירושין כיון שצריך בכופרים צריך לעדים גם במודים דאין גירושין לחצאין. אבל באומ'