אמרי בינה חושן משפט קכח

ועיין מ"מ (סי' ר"ה סק"ה) דמסיק הרמ"א אם כבר נכתבה המודעה והביא אח"כ ראיה דאנוס היה המכירה בטילה וכתב שם הקצוה"ח דזה דוקא לשיטת התוס' בראו כל מה שהיו יכולין לראות ל"ה חצי דבר אבל לדעת הרי"ף הו"ל ח"ד כיון דמודעה בלא אונס וכן אונס בלא מודעה לאו כלום הוא. ויש לומר במטלטלין עשו עדי המודעה פעולה אם תפס שלא בעדים דנאמן דהיה אנוס במכירה במגו דלא תפסתי אולם בלא עדי מודעה אף עפי"כ מהני המכירה דתלוהו וזבין זביני' זביני דאגב אונסי וזוזי גמיר ומקנה כשלא מסר מודעה וא"כ מהני עדי מודעה אף בלא עדי אונס. ובקרקע נמי באם תוך שני חזקה נאבד השטר והמוכר מודה על המכירה רק דטוען דהיה אנוס במכירה מהני לו עדי המודעה ועוד נראה למ"ש תוס' הא דמהני שטר המודעה ול"ה מפי כתבם דהוי תקנות חכמים שיועיל כמו כן י"ל דמהני עדי מודעה בצירוף עדים אחרים שהיה אנוס אף דהוי ח"ד כדי להציל אנוס מאונסו אולם יש לומר כיון דלכתחילה אין לכתוב המודעה כשלא ידעו מן האונס דתתזיל ארעי' כמו"ש בש"מ ב"ב פ' חה"ב אף בדיעבד לא יהני מטעם ח"ד אך אם נאמר כן אף לשיטת התוס' הואיל דראו כל מה שיכלו לראות מ"מ לא יהני מטעם מפיהם ולא מפי כתבם וע"כ צ"ל דלא פלוג ומ"מ לענין ח"ד ל"ה כלל התקנה. וע"כ צריך לומר לדעת הרי"ף דעדי המודעה פעלו לאיזה דבר וכמש"כ לעיל

והנה מדברי הש"ע אין ראיה מוכרחת להלכה אם כשיטת הרי"ף או כתוס' וכ"כ בספר פתח הבית ולכאורה מהא דפסק באה"ע (סי' קמ"ב סי"ב) בשליח להולכה דיהיב לה באפי הנהו סהדי גופייהו ועיי"ש בב"ש דזה לדעת הרי"ף והרמ"ה כדי שלא יהיה ח"ד אבל לדעת התוס' א"צ יש לומר דהש"ע חשש לחומרא לדעת הרי"ף והרמ"ה וכ"כ שם בב"מ דיש לנו לתפוס להלכה כחומר פסק הטור עפ"י הרמ"ה והרי"ף ונפלאתי על מאור הגולה בעל ח"ס שכתב חח"מ (סי' קמ"ח) בנידון דהי' שני עדים על בכור שהוא פטר רחם לאמו וב' עדים דאביו לא נשא מקודם אשה אחרת ודן דהוי ח"ד לדעת הרי"ף והוכיח מדברי הש"ע אה"ע הנ"ל דפוסק כשיטת הרי"ף והרמ"ה ול"מ דהפשוט יכול לטעון קים לי דהוי ח"ד אלא אף אם היה הבכור מוחזק לא הוי מצי למיטען קים לי כהתוס' נגד הכרעת הש"ע דמניין לו לומר דהכרעת הש"ע היה אף להוציא מהמוחזק וכי משום דחשש לחומרא לגבי איסור א"א לדעת הרי"ף והרמ"ה נוכל לדון מזה דהכריע אף בדיעבד ואף להוציא ממון. ומה דקשה (מסי' ק"מ) דשלשה כתות שוכרים יכולין להעיד שדרו בהבית כל כת שנה אחת אף דלא פעלו כלל יבואר אי"ה במקומו ולדינא צ"ע בכל הנ"מ שבין השיטות האלה

סי' כז הב"י (סי' ל"א) הביא משם המישרים אם אינם מכחישין זה את זה אלא במקצת עדות ובקצת אינם מכחישים נתקיים אותו קצת ותמה בכנה"ג הא ש"ס ערוך הוא ב"ב (דף ל"א) האי אייתי סהדי דאבהתי' הוא ואכלה שני חזקה והאי אייתי סהדי דאכלו אותן שני חזקה אמרינן לר"ה נהי דאיתכחשו בשני חזקה באבהתא לא אתכחש וכשרה ועיימ"ש בתומי' ליישב ויש לגמגם בדבריו מש"ס דקידושין (דף ס"ה) ה"ד אי דאיכא סהדי כו' וברשב"א וריטב"א שם

וי"ל בכוונת הרבינו ירוחם דהא הר"ן כתובות (דף כ"א) כתב להקשות על הרי"ף דסובר בתרי נגד תרי המכחישין זה את זה בפסול גברא על איש אחד דפסלינן ליה מספיקא מ"ש משני כיתות עדים המכחישין זו את זו דקיי"ל זו באה בפ"ע ומעידו וזו באה בפ"ע ומעידה ומכשרינן לכ"א בפ"ע וכ' לחלק דשם כשבא כת זו בפני ב"ד להעיד אין אנו דנין על הכת השני המכחישה אז רק על אלו ומחזקינן בחזקת כשרות אבל בנידון הרי"ף אנו דנין ביחד על איש זה מכח שני כיתות הללו ולפי"ז יש לכאורה לדון היכא דאיתכחשו ואנו צריכין לדון מאיזה כח זוכה בהשדה כגון שבאו על ראובן שני בע"ח לדין לגבות ממנו אחד בא בכח שט"ח שיש לו על אביו והוא ירש קרקע של אביו לכן בא שיגבהו הב"ד חוב של אביו דנשתעבד לו הקרקע ואחד בא לגבות שטרו שיש לו על ראובן ורוצה שיגבהו הב"ד מקרקע שלו ויש מערער על הקרקע והביא עדים דשל אבותיו הוא ובא כת שני והעידו דשל אבותיו של ראובן היה וגם דאכל שני חזקה ויש לב"ד לדון באיזה כח לזכות לראובן בהקרקע אם שיזכה בכח דאכל שני חזקה יגביהו לבע"ח של ראובן ולא לבע"ח של אביו ואם יזכהו בכח דשל אבותיו היה יהיה זוכה בע"ח של אביו לגבות חובו י"ל דבזה אין אנו יכולין לקיים העדי אכילה דאז יסתלק בע"ח דאביו וצריכין אנו לדון שלא לקבל עדותן שיעידו דשל אבותיו היה כיון דיש כת אחרת המכחשת להללו ואומרים דשל אבותיו של המערער הוא וא"כ דנין הב"ד עכשיו על כל עדותן וי"ל כיון דצריכין לדון דאלו משקרים הם במה שאמרו של אבותיו הי' הואיל דכת אחרת מכחישין יש לומר דבזה לא מקבלין שוב עדותן של אכילה. ועד כאן לא מצינו בש"ס רק דאוקי אכילה בהדי אכילה ואוקי ארעא בחזקת אבהתא היכא דליכא שום נ"מ באיזה צד ומאיזה כח זה בא לזכות רק שאלו דנין על גוף הקרקע אבל באם צריכין לדון מאיזה כח שיזכה ואנו צריכין לומר על מה דאתכחש דאינו זוכה בכח זה רק בכח אחר שלא אתכחשו א"כ אנו דנין עכשיו על אלו העדים דספק פסולין המה יש מקום לומר דמסלקינן עדותן לגמרי ונשאר בספק

אך נראה דהר"ן לא הוצרך לדון בסברתו הואיל דאין אנו דנין על עדות אחרת מחזקינן לכשרים רק על עיקר הדין דזו באה בפ"ע ומעידה אע"ג דידענו דהוכחשו פ"ח מכת אחרת דמ"מ כשרי' לעדות אחרת כיון דלא דנין אז על אחרים אבל ממילא כיון דכשרים הם לכל עדות דעלמא ממילא אף באותו עדות מקבלין דבריהם במה דלא אתכחשו אף דאז צריכין לדון מאיזה כח מחזקינן לזה להאי ארעא מ"מ כיון דלכל עדות דעלמא כשרים הם לא נוכל לגרוע עדותן ולסלק במה דלא אתכחשו ומקבלין עדותן גם בזה אולם זה לא שמענו מהש"ס ממה דקיי"ל כר"נ דאוקי אכילה להדי אכילה וארעא בחזקת אבהתא דשם ליכא שום נ"מ רק בין אלו הבאי' לדון אבל כשיש נ"מ מאיזה כח להחזיקו באותו נידון אינו מבואר דבכ"ז במה דלא אתכחשו מקבלין עדותן ולימד אותנו הרבינו ירוחם דאעפ"כ כיון דכשרים הם לעדות דעלמא מחזקינן לעדותן אף באופן זה במה דלא אתכחשו. שוב ראיתי מעין זה בס' ברית אברהם

סי' כח מי שהביא עדים והוכחשו מתוך עדותן כו' ואח"כ הביא עדים אחרים ונמצא עדותן מכוונת דנים על פיהם ש"ע (סי' ל"א ס"ד) ובסמ"ע שם דהטור שינה מלשון הרמב"ם דכתב והוזמו משום דהזמה אינה שכיחא. ובאמת בש"ס מכות (דף ה') קתני ואשתקר ופירש"י הכחישו זה את זה בדרישות ב"ד כשבדקו ועיין בב"ח ויש לחקור כיון דבאמת דעת ר"ל שם דהוחזק זה להביא עדי שקר ולא נקבל עוד עדות אחרת רק ר' יוחנן אמר אם הוחזק זה כל ישראל מי הוחזקו. וי"ל דרמב"ם נקיט רבותא דאף בהוזמו ובודאי עדי שקר היו מ"מ לא חיישינן להחזיק אחרים לשקרנים אבל מ"מ י"ל דהוי כדין מרומה וצריך דרישה וחקירה אם לברר הדבר כדעת הריב"ש או לדעת הסוברים דצריך דו"ח גמורה כמו דנ"פ. ועיין תומים (סי' למד) דהעלה דצריך דו"ח לגמרי כדין מרומה וי"ל דעכ"פ כיון דהוחזק להביא עדים שקרנים צריך דו"ח גמורה או די"ל כיון דאמרינן כ"י מי הוחזקו מכשרינן לעדותן של המכוונים גם יש לחקור כיון דזה הוחזק להביא עדים שקרנים אם יש לו דין כמו בהעידו עדים דמהדר לזייף כשמוציא שטר אף בנתקיי' פסול וה"נ אם מוציא אח"כ שטר אם חיישינין לזיוף ועיי"ש בריטב"א הא דל"א גבי שטר אם הוא הוחזק כל ישראל מי הוחזקו דהתם חיישינן דציורי צייריה איהו גופיה וכאן אתו סהדי גופייהו והעידו בפיהם וכ"כ בתשובת הר"י מיגאש ז"ל (סי' קמ"ג) א"כ י"ל דוקא כיון דמסהדי בפיהם אבל כשמ כשמוציא אח"כ שטר חתום בעדים יש לומר דחיישינן שמא זייף ועד דלא מסהדי בפיהם חיישינן. או דיש לומר דוקא שם דמהדר לזייף לכך חיישינן אבל כאן דלא הוחזק רק להסית לעדים שיעידו בשקר ל"ח על זיוף חת"י

שוב ראיתי בכנה"ג (סי' ס"ג) שכתב דוקא כשבא להם שיזייפו אבל אם הביא עדים ואשתקר והוציא שטר מקויים לפנינו גובה בו וכתב משם מהרי"ט וספר בני שמואל ועיין מהרי"ט אה"ע (סי' מ') שהוכיח כן מדאמרינן האי שטרא ריעא לא מגבינן ביה ול"א האי גברא ריעא לא מגבי בשטרא א"ו כ"ז דלא הוחזקו לזיופים אחרים לא מרעינן לשטרא המתקיים ע"י דימוי. וכתבתי זאת מפני שראיתי במחבר אחד דכתב ממה דכתב הר"י מיגאש משום דהעדים העידו בפיהם בפני ב"ד משמע בהוחזק להביא עדים שקרנים ל"מ עדות בשטר והדברים פשוטים דאין להוכיח כלל לאורוע' שטרא כ"ז דלא מיהדר לזייף ואם הוחזק להסית לעדים שיעידו בשקר אינו חשוד לזייף וכמו"ש מהרי"ט ואין כאן שום הוכחה לנגדו מדברי הר"י מיגאש

וראיתי בכנה"ג (סי' ל"א) שכתב וז"ל דוקא בשני עדים אמרינן הכי אבל אם בא עד אחד חיישינן שמא שקר הוא הרא"ם ז"ל הרח"ש ז"ל בתשובה חלק אה"ע (סי' י"ט) ולכאורה לא אדע למה הא כללא הוא כל מקום ששנים מחייבין ממון עד אחד מחייבו שבועה וכמו דאמרינן לגבי עדים לחייבו ממון דאם הוא הוחזק כ"י מי הוחזקו כן נמי לגבי עד א' לחייבו שבועה למה יגרע חזקתו. ועיינתי במהרח"ש שם וראיתי כי לא דן ע"ז הר"א מזרחי ז"ל ולא הוא לענין נאמנות עד אחד לחייבו שבועה רק על מה שכ' הרמב"ם (פי"ג) מגירושין באשה שאמרה לבעלה גרשתני בפני פו"פ ובאו העדים והכחישוה ואח"כ הלכה היא ובעלה ובאה ואמרה מת