אמרי בינה חושן משפט קכז

דבריו הרמב"ן ז"ל בחידושיו ובמלחמות ד' דדוקא באם כל כת מעידה על שערה אחת כל כת על קטנה מעידה ואין כאן התחלות גדלות משא"כ כשמעידין שאכל פירות הקרקע מעיד שהחזיק כאדם המחזיק בשלו הלכך הוי התחלות עדות שניה ושלישית ועדות כולן בדבר אחד א"כ כיון דהצירוף של כולן הוא על דבר אחד להחזיק הקרקע כשלו ממילא הוי עדות אחת ויכולין כל כת לחזור תוכ"ד של אחרונה דאז נגמר עדותן. ועוד יש נפ"מ אם המערער מחל הפירות של שני שנים ואינו תובע רק הקרקע לדעת הרי"ף אין השני כיתות עושין שום פעולה בעדותן אם לא בצירוף הכת השלישי' להחזיק הקרקע ביד המחזיק וכיון דאין עושין שום פעולה הוי חצי דבר ודוחק לומר כיון דאם לא היה מוחל לו היו פעלו בעדותן לאהדורי הפרי מקרי כל כת דבר שלם דז"א כיון דהמערער אמר אף אם יתברר שאכל שנה ראשונה ושניה אינו תובע הפירות כלל ומוחל א"כ אין בעדותן שום פעולה רק להחזיק ביד המערער וזה הוי לדעת הרי"ף ח"ד ולאינך פוסקים לעולם הוי דבר שלם ומצטרפין ואפשר אף לדעת הרי"ף משכחת אם המחזיק אמר שאין רוצה במחילה להסוברים דמחילה בע"כ ל"מ כמבואר במח"א הבאתי לעיל דיני דיינים (סי' כ' אות ב')

והנה התוס' ב"ק (דף ע') כתבו להקשות על דעת האלפסי מהא דאשה שאמרה התקבל לי גיטי צריכה ב' כתי עדים ב' שיאמרו בפנינו אמרה וב' שיאמרו בפנינו קבל ושם לא עשו כת הראשונה פעולה ואפילו למ"ד שליש נאמן מ"מ צריך שנראה הגט בידו חצי דבר הוא אלא ע"כ כיון שכל כת רואה מה שיכולה לראו' באותו שעה ל"ה חצי דבר ובתוס' גיטין כ' דאם שליש נאמן ניחא דעדי אמירה ל"צ לע"ק ועיי"ש בפנ"י ובת"ג כתב דתוס' גיטין ס"ל דהקפידה על שעת ראי' הוא וכיון דמשכחת לפעמים שיועיל עדותן לבד ל"ה חצי דבר והתוס' ב"ק ס"ל דהקפידה הוא על שעת הגדה וכיון דבשעת הגדה צריך ב' כתי עדים הוי ח"ד והרמב"ן ב"ב ורשב"א גיטין שם כתבו דעדי אמירה ל"צ לעדי קבלה דעל ענין אחר הם מעידין שעשאתו שליח ודומה לעדי קידושין שא"צ לעדי ביאה. ולכאורה נראה דס"ל אף דלא עשו עדי אמירה שום פעולה בעדותן זולת עדי מסירה מ"מ כיון דעדי מסירה לא מסהדי כלל בגירושיה ובגיטה רק דשויה לזה שלוחה ויכול לקבל הגט מעת' דידו כידה עדות בפני עצמה הוא ול"צ לאצטרופי וקשה לכאורה הא בסנהדרין (דף פ"ו) בפלוגתא דחזקיה ור' יוחנן בעדי גניבה ועדי מכירה בנפש דחזקיה אמר אין נהרגין דאמר דבר ולא חצי דבר ופריך כיון דעדי גניבה יכולין לומר להלקותו באנו והיינו הואיל דיש עונש עפ"י הראשונה לא שייכא ההוא סהדותא קמייתא בהני בתרייתא והני בתראי כוליה דבר עבדי כמו"ש שם רש"י חזינן עכ"פ דאם כת הראשונה לא פעלו מאומה ל"ה רק חצי דבר אף שהן מעידין על דבר אחר וראיתי בספר פה"ב דעמד ע"ז ומדחיק א"ע בזה

אולם נראה דהא שם איירי היכא דמיפסל מעיקרא וקאי כמ"ש תוס' שם דאל"כ מצו למימר לפוסלו לעדות באנו א"כ כשלא יש שום תועלת בעדותן אין צורך בעדותן כלל ואפשר שאינם רשאין להעיד כיון דליכא שום נפ"מ בעדותן שגנב נפש רק לענין אם מכרו אח"כ שיחייב ושפיר הוי ח"ד כיון דעיקר עדותן על צורך זה דבלעדי זאת הוי כהוצאת שם רע בעדותן משא"כ בעדי אמירה דגע אף דלא יש שום תועלת בעדותן שעשתה לזה שליח וידו כידה אם לא כשימסור לו הבעל הגט כיון דלא מסהדי כלל עליה בגירושיה ובגטה רק דידו כידה מקרי עדות בפ"ע ועדות שלם הוא ויש להסביר ביותר דדוקא באכילת ג' שנים שכל שנה הוא חלק מן החזקה לכך הוי ח"ד אם לא דכיון דיש תועלת בכת הראשונה לענין דמי הפירות אבל עדי אמירה ועדי קבלה כל אחת הוא עדות אחרת עדי אמירה מעידי' על פעולת האשה שעשתה ומסרה כחה לשלוחה ועדי קבלה על פעולת הבעל שמסר להשליח הגט הגם דלא יש תועלת מן רצונה ופעולתה שמסרה כחה להשליח אם לא יתן הבעל הגט מ"מ זה ענין אחר ועדות אחר ואף דלא נתקיים הדבר זה בלא זה מ"מ ל"ה ח"ד אבל בעדי חזקה כל עדות הוא חלק ומקושר בחבירו וכן בעדי גניבה בנפש אם לא יש שום תועלת בעדותו הוא חלק מעדות אחת לצורך שיתחייב מיתה כשיעשה עוד פעולה אחרת כשיבואו עדים שמכר וגניבה ומכירה הוא עדות על אדם אחד כשיגמור השני פעולות הרעות האלה יתחייב ושפיר הוי ח"ד אם ל"ה שום תועלת בעדי גניבה לחוד

וראיתי בספר המקנה הלכות קידושין (סי' ל"ה ס"ג) דחקר להסוברים דגם בשליחות האיש לקדש צריך שני עדים דמשמע דל"צ שאותן עדים המעידין על השליחות יהיו עדי קידושין ול"ה חצי דבר דבקדושי שטר שיש עליו עדים דומה לגט וקידושי כסף נמי ל"ה ח"ד דמהני סהדותייהו לענין דאין השליח יכול להכחיש הנתינת כסף ולומר להד"מ אבל בשטר קידושין דאין חתומין עליו עדים והשטר אינו ש"פ ל"מ עד דעדי השליחות יעידו על הקידושין והרגיש מדברי רמב"ם (פ"ט הלכה ל"ב) מגירושין דאף בגט שאין עדים חתומים עליו ג"כ סגי אף דמוסר לשליח בפני עדים אחרים שהשליח מסר לה הגט ול"ה ח"ד מפני דאיירי בגט שש"פ ויש תועלת בעדותם נענין הממון וכתב דמה"ט כתב שם הרמב"ם ואם היו שם ב' עדים שיעידו שגט זה הבעל נותנו לשליח לגרשה דקשה למה צריך ב' עדים הא סגי בעד א' ושליח נעשה עד כמו"ש הטור דשליח והעד מצטרפין אלא משום דאיירי בגט שש"פ הוי השליח נוגע בעדות לבתר דתיקנו היסת אבל בשטר שא"ב ש"פ י"ל דהוי ח"ד עכ"ד ויש לגמגם בדבריו דהא איירי דהגט יוצא מת"י האשה ואם יתבע הבעל לשליח שלא מסר לו הגט שיתננו להאשה סגי ג"כ בעד אחד ועד המסייעו פוטר אותו משבועת היסת ועיין ח"מ וב"ש(סי' ל"ה ס"ב) דאף בשולח לקדש בכסף דהשליח הוי נוגע מ"מ סגי בעד אחד לפוטרו מהיסת ואף למ"ש שם בטו"ז דזה גרע מעד הצריך שבועה ועיין מ"ש שם המקנה ליישב ובמה שכתבתי בהגהותי לדברי חיים דיני העושה שליח (סוף סי' ה') בזה מ"מ כאן דהגט יוצא מת"י האשה והשליח טוען שנתנו לו לגרשה בו ודאי דהשליח מצטרף להעד ועוד הא כתב שם ברמב"ם שאין השליח נאמן להתיר הערוה אף עפ"י שהוא עד א' הרי דאיירי במקום דשליח נעשה עד וליכא חשש נגיעה בדבר ועיין בטור אה"ע (סי' קמ"א) ובב"י ובב"ח שם ובס' בית מאיר (ס"ט) וספר תורת גיטין שם ואכ"מ להאריך בזה

ולכאורה יש לדון דלעולם יש תועלת בעדותן שעשה אותו לשליח דהא מבואר ברמ"א אה"ע (סוף סי' ל"ה) שליח שאמר קדשתיה למשלח והיא אומרת לא קדשתני המשלח אסור בקרובותיה ע"פ השליח ועיי"ש בב"ש כיון דאומר דעשה שליחותו וחזקה שליח עושה שליחותו מסייע ליה ובאמת יש להבין הא איכא חזקת פנויה כנגדו והו"ל השליח עד א' בהכחשה דלאו כלום הוא וע"ש במקנה דכתב דעיקר הטעם כמו"ש הריב"ש (סי' פ"ב) דשלוחו כמותו ומהימן ליה לגבי דידיה יותר מעד א' והמעיין בריב"ש יראה דהביא ראיה משליש דנאמן דהא הימניה ולכאורה שם י"ל דהימני' נגד עצמו בכל מה שיאמר אבל כאן כיון דהאשה מכחישתו מניין לומר דנאמן כיון דלא סגי לקידושין בלא עדים דלמא לא הימניה במקום הכחשות האשה עד שיברר ע"י עדי קידושין. וצריך לומר דעיקר סמיכתו של הריב"ש כמו"ש שם אעפ"י שאין השליח כבע"ד לגמרי דהא קיי"ל דשליח נעשה עד מ"מ הרי הוא כמותו בכל עניני שליחות וכל מה שאומר בענין השליחות הרי הוא כאלו אמרה המשלח וכיון שאומר שקדשה להמשלח נאמן אף אם אין העדים לפנינו עיי"ש בריב"ש ודוגמא לזה מ"ש הראב"ד בהא דחכם שאסר דאין חבירו רשאי להתיר דהוא מטעם דשויה אנפשיה חתיכה דאיסורה לאסור מה שהחכם יאמר לו ועיין תומים (סי' כ"ה ס"ק י"ג) אף דלא קבל עליו רק ששואל ממנו להורות לו הוי כקבל ע"ע הוראתו וה"נ מוסר הנאמנות לשליח בכל מה שיאמר והוי דברי השליח כדברי המשלח וכאלו אמר המשלח אני קדשתיה ואסור בקרובותיה ולפי"ז אף בשטר שא"ב ש"פ מ"מ ל"ה ח"ד דהעדים המעידים על מינוי השליח הוי כמעידים על דבר שלם דכל מה שיאמר השליח הוי כמאמר המשלח ויכול לאוסרו בקרובתיה

אולם אם נאמר כן ל"ה קשה קושית הראשונים כלל מהא דשליח לקבלה דעדי אמירה ל"ה ג"כ מה"ט ח"ד דהא עדותן הוא דבר שלם דדברי השליח הוי כדברי המשלח לאוסרה לכהונ' א"ו דאין בכחו לאסרה רק במקום דשליח נאמן וכן יש להוכיח מדברי הרמב"ם מדכתב (פי"ב ה"ג) מגירושין בבעל המערער על הגט ואמר שלא נתן לה דא"נ אבל אם אמר על תנאי היה פקדון היה מזויף הוא אם לא נתקיים אינה מגורשת להיות מותרת לאחרים אבל פסלה נפשה מכהונה שהרי פסלה עצמה בהודאת פי' ועשתה עצמה כחתיכה של איסור ושם כ' בהלכה (י"ג וי"ד) בשליח קבלה שקבל גט לאשה ושלחו לה בפני ב' עדים והגיע הגט לידה ה"ז מגורשת ואם הבעל מערער יתקיים בחותמיו שהרי עדים מעידים שהגט שנתנו לה יצא מת"י שלוחה שידו כידה ואעפ"י שהיא אינה יודעת הרי העדים ידעו ואם לא נתקיים אינה מגורשת ולא כתב הרמב"ם דעכ"פ פסלה מכהונה דהא השלוח שלח לה הגט בפני עדים ואמר שקבל גט זה מבעלה וא"כ כיון דהוא שליח קבלה מהאשה וידו כידה הוי כאלו אמרה היא שקבלה גט זה מבעלה לדברי הריב"ש ומ"ש זה משליח לקידושין דנאמן לאסרו בקרובותיה אף אם האשה מכחשת ואומרת לא נתקדשתי ה"נ יהיה נאמן שקבל הגט מבעלה והוי כאלו היא אמרה שקבלה גט זה מבעלה דפסלה נפשה מכהונה בהודאת פיה וה"נ תהיה פסולה לכהונה ע"י אמירת השליח שהוא כמותו א"ו דלא ס"ל לסברת הריב"ש וצ"ע: