אמרי בינה חושן משפט קיח

מקבלין עדותן אבל בטענות המחזיק לא דייקינן כלל במה דליכא נ"מ לחיובו וזכותו

עוד כ' הנתיבות לדון אם תבעו מנה ועדים מעידין מאתים דאין מקבלים עדותן לחייבו ע"פ במנה דמ"מ חייב שבועה מדין העדת עדים דר' חייא וזה עפ"י דבריו כיון דעפ"י הודאתו טעו בסך המעות אין אנו מחזיקין אותן לעדים אפילו על מנה דאימר היה פחות אפילו ממנה וטעו וקשה לדבריו כיצד ישבע נגד עדים כשרים אשר אנו מחזיקין אותן שכשרים לכל עדות שבתורה רק מצד הודאת בע"ד נתבטלו אבל לדידן הם כשרים וגם הטעות הוא רק על מנה שניה דמנה הראשונה מודה הבע"ד רק לדבריו כיון דהבע"ד הודה דהעדים טעו לא נוכל לסמוך ע"ד עדים דדלמא היה גם פחות ממנה אבל מ"מ גם אם נחזיק דטעו עכ"פ ראו הלואה איזה סך וכיצד מניחין אותו לישבע כמו"ש הוא בעצמו שם ולדון בזה מתשאיל"מ ל"ש כיון דרוצה לישבע. וגם כיון דלא נוכל לחייב אף המנה שתובע והעדים מסייעם על מה יחייבו שבועה על מנה שאינו תובע לא מחייבין כיון דהודאת בע"ד כמאה עדים ועל מנה שתובע כיון דמעידין בברור שחייב ואעפ"כ אין מוציאין מידו ל"ש שבועה וכנראה לדעת הטור והר"ן פטור הלוה רק למה שכ' הקצוה"ח די"ל דהוי ספק הודאה מהני לדבריו תפיסה ומ"מ י"ל דאין מניחין לישבע ויבואר עוד בזה אי"ה בדיני טו"נ ולדעת המאירי הנ"ל וסייעתו מגדולי הראשונים אם מכחישין במונה נקטינן ג"כ העדת עדים עכ"פ על מנה וכמו שכתבתי לעיל ולדינא צ"ע בכל הדינים הללו דעל כל צדי ודאי המוחזק יכול לומר קים לי

סי' ך אעפ"י דאין עדי ד"מ צריכין דו"ח אם הכחישו זה את זה בדרישות או בחקירות עדותן בטילה כמבואר ש"ע (סי' למד ס"ב) ומבואר בסמ"ע דאפילו תובע שניהם בטילה ואף שבועה א"צ. ולכאורה י"ל הא דאינו חייב שבועה אף דעכ"פ אחד כשר הוא מטעם דמבואר בתשובת הר"י מיגאש ז"ל (סי' קס"ב) מובא בש"מ ב"מ (דף ג') דהנשבע להכחיש את העד צריך לישבע שאין אצלו כלום ממה שהעיד עליו העד ואינו נשבע להכחיש מה שהעיד עליו העד בלשון שאין לו כלום עליו לפי שלשון זה הוא לשון שבועת היסת לא דרך שבועת עד אחד ומדקדק זאת ממה שאמרו בש"ס שם מה לע"א שכן על מה שהוא מעיד הוא נשבע א"כ כאן לא נוכל לחייבו שישבע להכחיש השני עדים כיון דעדותן נתבטל לענין חיוב ממון לא נוכל לומר שישבע שאין אצלו כלום ממה שהעידו עליו העדים דע"כ צריך לומר דאינו כשר רק אחד ולסלק את השני רק לקבל הגדות האחד לא נוכל לחייבו שישבע להכחיש השני עדים ושישבע שאין אצלו כלום ממה שהעיד עליו ע"א לא נודע את מי שמעיד עליו שישבע להכחישו. אולם ז"א דהא מבואר מדברי הרא"ש וטוש"ע בתובע רק מנה אחד והעדים בתרי מנה מסהדי דודאי חד מנייהו שקרן משתבע ש"ד ול"א דיהיו כמוכחשין ויהי' עדותן בטילה כיון דיוכל להיות דשניהם אמת רק מצד התובע נתברר דחד מנייהו משקר מ"מ כיון דאחד אומר אמת גם מצד התובע צריך לישבע נגד אותו העד ועיין סמ"ע (ס"ק כ"ה) הרי אף דלא ידענו נגד מי משני העדים שנשבע להכחישו מ"מ חייב ש"ד וע"כ דזה אינו מעכב ויכול לישבע שאינו חייב או דישבע להכחיש מה שהעיד עליו העד הכשר לפ"ד התובע אף אם התובע אינו אומר זמן ההלואה רק תבע סתם שחייב לו מנה מ"מ יכול לישבע שאין לו עליו כלום ממה שתובע וממה שמעיד עליו העד וה"נ אף באומר לא כי אף דחד מנייהו הוא שקרן הא מ"מ אחד הוא כשר יהיה חייב לישבע או שא"ח כלום או אף ממה שמעידים עליו העדים

ועיין נתיבות דאיירי כשנצטרפו יחד להעיד שפלוני חייב לפלוני בראיה דאמרו דראו יחד ובהגדה תוכד"ד הרי הן עדות אחת וכיון שהכחישו א"ע בחקירות דגזה"כ הוא שיתבטל עדותן ע"ש באורך. ולכאורה נראה כיון דלא באנו לבטל עדותן רק מטעם דלא נמצאו נכונים בדבריהם ואין הב"ד יכולין לדון אחר עדותן הא דנתבטל עדותן מכל וכל ואף שבועה א"י לחייב היינו מטעם עדות שבטלה מקצת' בטלה כולה וכיון דבאו יחד לחייב ממון ולא נמצא מכוונים בטלה עדותן מכל וכל ואין לומר דיעיד אחד מחדש ויבא בתורת ע"א לחייב שבועה ז"א דאיך נוכל לקבל עדותו מחדש דאיזהו מהם יגיד אם יגיד זה שאומר בניסן לוה כדי לחייבו שבועה לא נוכל לקבל עדותו כיון דידענו שהשני אמר לא כי ואם יגיד השני מחדש ויאמר באייר לוה ג"כ ידענו שהראשון אמר לא כי ואם יגידו שניהם מחדש בלא דו"ח ג"כ לא נוכל לחייבו ממון כיון דכבר נתבטל עדותן וכיון דלא נוכל לחייבו ע"י הגדה הראשונה מה יתוסף חיוב ע"י הגדה שניה אולם אם בא אח"כ עוד ע"א ויעיד שראה הלואה אחת או שיעיד שראה בניסן או באייר ואז יהי' שני עדים בזה נראה דהראשון יכול להצטרף ולהעיד מחדש עוד הפעם עם זה שבא מחדש ונפסל הראשון שהכחיש

ובזה מיושב קושית האו"ת מהא דמס' שבועות בא' אומר גבוה ג' וא' אומר ה' דעדותן בטילה ומצטרפין לעדות אחרת היינו לר"ח דפסולין לעדות אחרת הפירוש הוא אם יבא עוד א' ויאמר ה' ומה מהני הא כבר נתבטל עדותן ולמ"ש א"ש דכיון שבא עוד א' האומר ה' מצטרף הראשון ויעיד מחדש ואז נפסל הראשון שהכחיש ואומר ג' כמבואר בדברי ריטב"א שם דהאי עדות אחרת מקרייא ואיגלאי מילתא למפרע דהאי אמר קושטא וכשר לעדות זו ולכל עדיות שבעולם ואידך דהוי חד במקום ב' פסול לכל עדות דעלמ' עיי"ש והיינו כשמעיד מחדש בזה לא נתבטל ורק הגדה הראשונה נתבטל מצד גזה"כ אבל למה לא יהיה בידו להעיד מחדש ולהצטרף עם השלישי. וא"ל הא עדותן של הראשון שאמר ה' עכ"פ נתבטל ג"כ כיון דאז דהיה זה שהכחישו וא"כ נתבטל מטעם דנמצא אחד פסול ובכ"מ דקיי"ל אם נמצא א' קאו"פ דעדותן בטילה ואף אם נשאר שני כשרים אינו מועיל אם יעידו מחדש כמבואר בב"ש (סי' מ"ב ס"ק ח') מ"מ י"ל היינו דוקא היכא דהיה צירוף הכשר עם הפסול בשעת ראיה

ועיין מ"ש אאמ"ו ז"ל בחידושיו שבסו' סי' ד"מ (סי' ל"ו סק"ב) להסביר הא דיש פוסקים אף בלא הגידו הפסולין נתבטל אם הי' כוונה בשעת ראיה ואף להסוברים דבעי הגדה מ"מ גם כוונה בשע' ראיה בעינן הא כיון דהביטול נלמד מן ההיקש שנים לשלשה ובקרא כתיב עפ"י ומנ"ל דקפדה התורה על שעת ראיה דלמא די בהגדה דקרא אהגדה כתיב. וכתב הטעם דהא קיי"ל אם היה רחוק בשעת ראיה ובשעת הגדה היה קרוב ונתרחק אח"כ מועיל אח"כ ההגדה פעם שנית וא"כ מוכח דהקפידא הוא על שעת ראיה דאל"כ לא גרע הגדת הכשר עם הקרוב מקרוב עצמו ואם היה רחוק בשעת ראיה ובשעת הגדה היה קרוב מועיל הגדה פעם שנית בעת שנתרחק כן נמי בכשר שהגיד עם הקרוב כיון דהיה כשר בשעת ראי' והתורה פסלה ההתחברות עם הקרוב בשעת הגדה דנתבטל עדותו יהני הגדה פעם שנית כיון דנתרחק מן הקרוב והוי כמו קרוב באמצע דמהני והתורה הורה לנו מן ההיקש דמה שנים שאינו מועיל הגדה עוד כיון דלא נשאר אלא אחד כן בשלשה. מזה מוכרחין לומר דקפדה התורה על התחברות משעת ראיה מאחר דהיה כוונה לעדות נתבטל והוי כמו תחילתו בפסלות ואינו מועיל הגדה אח"כ ואף דבעי הגדה בפסול ג"כ מ"מ מודים דהפסול מתחיל משעת ראיה רק המחשבה אינו מועיל באם לא בא מכח אל הפועל דלא הגידו יחד אבל בהגידו נפסל משעת ראיה ולפי"ז אם היו כשרים בשעת ראיה ואח"כ בשעת הגדה נפסל דג"כ עדותן בטילה כמבואר בהכנה"ג ובקצוה"ח (סי' ל"ו ס"ק ד') דמוכח כן מדברי תוס' סנהדרין (דף ל"א) רק דבעינן דוקא הגדה תוכד"ד א"כ בזה מהני ההגדה מן הכשרים פעם שנית דהא בשעת ראיה היו כשרים רק התחברות ההגדה עם הפסול בטלה עדותן אבל בהעידו מחדש הוי תחילתו וסופו בכשרות ובדברי תוס' שם ל"מ הגדה שנית כיון דלא נודע לנו מי המה הכשרים ואם יעידו שניהם מחדש אחכד"ד זה נכלל בדברי תוס' עי"ש בדברים נעימים לתרץ בזה דברי הרמב"ם (פ"ב ה"ג) מעדות ולפי"ז א"ש בש"ס שבועות שם דקאמר מצטרפין לעדו' החודש היינו כשבא עוד עד שלישי ויעיד מחדש ונפסל הראשון בהכחשת השנים ומטעם נמצא אחד קאו"פ לא נתבטל רק הגדה הראשונה כיון דבשעת ראיה היה גם האומר ג' כשר ולא נתבטל רק התחברתי ע"י הגדה בטלה הגדה ומהני הגדה שניה

ובזה אתי שפיר דברי הב"ש אה"ע (סי' י"ז ס"ק כ"ה) בהא דמבואר שם בעד אומר מת ועד אומר נהרג דאעפ"י שמכחישין זא"ז הואיל ושניהם מודים שאינו קיים ה"ז תנשא והקשו הא הוי הכחשה ונתבטל עדותן וכ' הב"ש משם הפ"מ כיון דע"א מהם אומר מת שאינו חי מותרת משא"כ בד"מ דבעינן שני עדים והקשו האחרונים הא לשבועה סגי בע"א ואעפ"כ כיון דהכחישו בחקירות בטלה עדותן אף לחייבו שבועה ואמאי יתקיים עדותו של האחד. ולמ"ש אתי שפיר דשם נוכל לשאול עוד הפעם שניהם ויעידו מחדש דאינו חי ואף אם נאמר דהגדה הראשונה נתבטל ע"י התחברות הגדתן ואף אם הגידו יחד תוכד"ד ונתבטל מ"מ מחדש מהני הגדה ואף לעדות אחרת קיי"ל דכשר הוא א"כ יכול כ"א להעיד מחדש ומבלי חקור דבר באיזה אופן היה מיתתו רק שיעיד שיודע דבעלה אינו חי ודי משא"כ בד"מ אין הב"ד מקבלין הגדתן בשום אופן דאף אם יעיד אחד לחייבו שבועה כיון דידענו שכבר הוכחשו יחד בחקירות והבע"ד הכחיש שניהם הוי דין מרומה ובעינן הגדה מחדש. וגם לענין להתיר אשה לבעלה דל"ב הגדה בפני ב"ד ולא אמרינן בהו נמצא אחד מהם קאו"פ דיתבטל עדותן כמו"ש האחרונים א"כ יכולין שניהם להגיד מחדש פעם שנית דיודעים דאין הבעל חי וזה העידו גם בפעם ראשון והסכימו יחד רק דהיה הכחשה בחקירות ואף דאחד פסול מ"מ אחד כשר ואין הפסול מבטל