אמרי בינה חושן משפט קיט

עדותו של הכשר וכיון דאם יגידו פעם שנית דיודעים דאינו חי ומועיל עדותן לכך ה"ז תנשא אף ע"י הגדתן של עכשיו משא"כ בד"מ אם יגידו שניהם מחדש יתבטל מחדש ואף אם יעידו בסתם שיודעים שפלוני חייב לפלוני מנה מ"מ הוי כדין מרומה וצריך דו"ח ויחזרו לפסול הראשון

אך יש להתבונן בדברי סמ"ע (סי' ל"א ס"ק ב') באם ב' כתי עדים המכחישות זא"ז ובאו אח"כ אחד מכת זו וא' מכת זו והעידו בעדות אחרת דאין כאן עדות שהרי בודאי א' מהם שקר וכתב הסמ"ע דאפילו שבועה א"צ ועיי"ש באורים דתליא אם מתחיל' כוונו להעיד דאל"כ לא נפסל. וקשה לכאורה הא התוס' סנהדרין שם כתבו דהיכא דאין הפסול ידוע לא בטלה עדותן א"כ ממילא יתחייב שבועה [ובס' ט"א מס' ר"ה עמד ע"ד תוס' כיון דמקשינן שלשה לשנים ומה נפ"מ אם הפסול ידוע או לא. אולם י"ל דכוונת תוס' שם לדידן דקיי"ל כר"ה בב' כיתות עדים המכחישות זא"ז דזו בא בפ"ע ומעידה רק ביחד פסולין לכך בעי דוקא שיהיה הפסול ידוע וכיון דאינו ידוע ומס' המה כשרים בפ"ע לכל עדות בזה ל"א שיתבטל כל העדותן] עכ"פ כיון דע"א הוא ודאי כשר ולא נתבטל בהתחברותו עם הפסול כיון דכשר לכל עדות שבעולם. אולם י"ל דדוקא בב' כיתות המכחישין כיון דלא נוכל לבטל עדותן של האומרי' מנה רק מטעם צירוף דנמצא קאו"פ בזה היכא דאין הפסול ידוע לא נתבטל אבל היכא דבאו ונצטרפו יחד לחייבו ממון ונתבטל עדותן מטעם דנמצא אחד פסול בזה נתבטל מטעם דאמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה

ועיין מתניתין מכות (דף ו') דכ' תוס' בטעמא דר' יוסי דדוקא בדנ"פ ולא בד"מ משום דבדיני ממונות לא נוכל לומר מה שנים עדותן בטילה דמ"מ נשאר לענין שבועה וכתב שם הריטב"א בטעמא דרבי דאף בד"מ בנמצא אחד קאו"פ דנתבטל עדותן דילפינן שנים מדיני נפשות כמו בדנ"פ נתבטל כן נמי בד"מ והדר מקשינן שנים לג' בד"מ. והקשה בנו"ב מה"ת חלק אה"ע (סי' ע"ו) דאיך אפשר למילף ד"מ מדנ"פ הא ע"א קם לשבועה וכמו בהעיד לבדו מחייב שבועה אף דנ"מ בד"מ למאומה ה"נ בשנים ונמצא א' קאו"פ מהני לשבועה. עוד קשה על הריטב"א למה צריך בד"מ עפ"י שנים או שלשה כיון דמשנים ידענא בנמצא א' מהם קאו"פ דנתבטל אף הכשר לחייבו שבועה כמו בדנ"פ דנתבטל ממילא שלשה ג"כ נתבטל וכבר תמה בזה בס' ש"מ (סי' ל"ו) ומה שמתרץ שם דבעי ג' בד"מ שיתבטל אף בעדות מיוחדת לא נתישב בזה דברי הריטב"א דמבואר שם בחידושיו (דף ו' ע"ב) דאף בד"מ בעינן שיראו יחד כדי שיתבטל אם נמצא אחד קאו"פ יע"ש. [ובתוי"ט שם כתב מה שנים כו' ה"ז בא ללמד ונמצא למד והקשו עליו הא שנים ממילא נתבטל שלא נשאר רק ע"א אך י"ל דמ"מ נ"מ אם יהא נשאר ע"א עכ"פ על מעשה זו שהעידו דאם יבא עוד ע"א שיצטרפו בדבר דמהני עדות מיוחדת כגון בהורג נפש דמכניסין אותו לכיפה בעדות מיוחדת כמבואר סנהדרין (דף פ"ד) ואם יבא אחד שראה מחלון אחר ויעיד דהיה ס"ד שיצטרף עם זה הכשר שהעיד מקודם או אם יבא עד א' על מעשה אחרת שיצטרף עכ"פ לפסלו דמהני בזה עדות מיוחדת לריב"ק לזה כתב התוי"ט דשוב מקשינן שנים לשלשה כמו דשלשה בטלו שנים הכשרים כן בשנים בטל הגדת הכשר וי"ל בזה גם קושית הנו"ב דמקשינן שפיר בד"מ שנים לשני' דדנ"פ כמו דבדנ"פ נתבטל הגדת הכשר כנ"ל כן נמי בד"מ לענין לחייב שבועה]

אולם י"ל בפשיטות דשנים ידענו מסברא דנתבטל מטעם כיון דבאו יחד לחייבו בכח שני עדים ונתבטל כחו של שני עדים והורע כחן ע"י שהיה אחד קאו"פ ונתבטל מקצת עדותו של הכשר דבא לחייב מיתה ונתבטל עדותו מסברא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ומקשינן שפיר שלשה לשנים כמו דבשנים נתבטל אף עדותו של הכשר מטעם דיקום דבר כתיב לקיים כל דבר אשר בא להעיד עליו ואם נתבטל מקצת עדותו נתבטל מכל וכל כן שלשה נמי אף דכחן של הכשרים לא הורע כלל ונשאר עדות המועיל על הנידון שבאו עליו ונוכל לקיים בו ע"י עדותן יקום דבר מ"מ נתבטל ע"י צירוף של הפסול כמו בב' דנתבטל מטעם יקום דבר ולא מצי דבר. וממילא י"ל בד"מ ג"כ מטעם זה בשני' נתבטל עדותו של הכשר מטעם עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כמו בדנ"פ דנתבטל לגמרי אולם לא היינו ידענו דגם ע"י צירוף הכשרים שלא הורע כחן כלל רק בשביל שנצטרפו עם הפסול יתבטל ג"כ עדותן דלמא רק בשנים הואיל דנתבטל מקצת עדותן שבאו עליו נתבטל כל עדותן משא"כ בג' דרק ע"י צירוף יתבטל עדותן לזה צריך גם בד"מ להקיש שלשה לשנים

וכן י"ל בטעמו של דברי הסמ"ע הנז' אף דאין הפסול ידוע מ"מ כיון דבאו יחד והתחברו לחייב ממון וזה נתבטל בשביל שיש אחד פסול ונתבטל והורע כחו של הכשר מחיוב ממון נתבטל ג"כ אף לחיוב שבועה מטעם עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. והיה מקום לומר ממילא דאף אם לא כוונו יחד להעיד נתבטל ג"כ כיון דבאו יחד

ברם למ"ש לעיל אם זה יהיה טעם הביטול מחיוב שבועה היה ראוי שיהיה מועיל ההגדה מחדש כיון דלא כוונו יחד בראייתן או דלא העידו יחד תוכד"ד א"כ הי' כשר בשעת ראיה עדותו של הכשר ותחילתו בכשרות ממילא יהיה מועיל ההגדה מחדש וכל אחד המעיד מחדש מקבלין עדותו עכ"פ לחייבו שבועה כיון דקיי"ל זו בא בפ"ע ומעיד' כר"ה וע"כ אם לא יועיל הגדה מחדש צריך לומר כיון דנתבטל משעת ראיה ע"י צירוף הפסול וההגדה תוכד"ד שהגידו יחד ואינו סובר סברת תוס' רק אף באין הפסול ידוע ג"כ נתבטל העדות מטעם דנמצא אחד פסול. וכן הא דשנים נתבטל מכל וכל אף דברי האחד לענין מה שמועיל הגדתו לבדו הוא מטעם דכ' התוי"ט דה"ז בא ללמד ונמצא למד

ועוד י"ל בטעם הדבר דלענין חיוב שבועה דע"א כללא הוא דכ"מ שב' מחייבין ממון אחד מחייב שבועה ובמקום שאף אם היה אז בשעת הגדה ב' עדים היינו שהיה עמו אז בשעת הגדתו עוד אחד שמעיד כמוהו ל"ה מחייב ממון אין ע"א מחייב שבועה ומה"ט בנמצא אחד קאו"פ אין השני מחייבו שבועה שהרי אם היו ג' אין מחייבין אותו כ"כ ממון עפ"י הב' הכשרים וכמו"ש טעם זה הרב מאירי ז"ל בשיטה מס' סנהדרין (דף ט') והנו"ב ת' אה"ע (סי' ע"ו) א"כ ה"נ כיון דאף אם היו ג' ואחד היה מכחיש לב' בחקירות עדותן בטילה לענין חיוב ממון ממילא בחד לגבי חד אינו מחויב שבועה משא"כ בעד אומר מת ועד אומר נהרג כיון דסגי בע"א לעצם נאמנות דבעלה אינו חי ממנ"פ מותרת אולם זה א"ש להסוברים דגם בד"מ אף דל"ב דו"ח השתא מ"מ אם היה שלשה ושנים כיוונו יחד בדו"ח והשלישי הוכחש בחקירות נתבטל עדותן אבל להסוברים דלא נתבטל וכמו שכ' הב"י בתשו' מובא בתומים ולדבריו בב' כתות המכחישין בחקירות כשר עדותן ממילא בב' עדים המכחישין זה את זה י"ל דעכ"פ נשאר אחד

וראיתי לבעל הנתיבות בספרו קהלת יעקב (סי' י"ז) שהעלה הטעם בהכחשה בחקירות במת בעלה דתנשא היינו כשהעידו אחר כדי דיבור ובאם הצטרפו בהגדה תוכד"ד כשיש תועלת בשעת הגדה לענין ממון כגון לענין הורדת נחלה ותוספת כתובה נתבטל עדותן כמו בשני עדים דממון דנתבטל אף לענין שבועה אבל אם העידו על איסור דא"צ רק אחד ואין נ"מ בין א' לשנים לא נתבטל העדות של האומר אמת כיון דלא בא להעיד רק ע"ד דסגי בע"א ולכך אם באו פסולין להעיד והוכחשו בחקירות דאינו מועיל רק להתיר או במקום דליכא נכסים כלל דאין באין רק להתיר לא נתבטל העד האומר אמת אבל אם באו לב"ד בתורת שנים שיועיל לענין ממון ואם לא הוכחשו הי' מועיל עדותן לענין ממון ג"כ כשהוכחשו בטל מכ"א קצת בטל כולה דאין עדות לחצאין עיי"ש ולדעתי אין זה אלא תימא דאם פסולין יעידו ויכחישו דאז יתקיים עדותן ואם כשרים הואיל דבאו גם להיות כב' לענין ממון יתבטל מכל וכל הא אף דכח עדים כשרים נתבטל יתקיים עכ"פ הגדתן כאלו היו פסולין גם אם כדבריו הא אף באם ליכא נ"מ לענין ממון דליכא נכסים ותוס' כתובה נימא ג"כ כיון דבאו בכח שני עדים ונ"מ דאין בכח אחד להכחישן ומן התורה תהיה מותרת ונ"מ לכמה דברים שיהיה מועיל עדותן מה"ת כמובן ואם הוכחשו בחקירות נימא כיון דבטלה מקצת עדותן ואינו מועיל לעדות דאורייתא נתבטל אף עדות של האומר אמת א"ו דבכלל הכשרים יש בהן ג"כ כחן של הפסולין וכמו בפסולין דנשאר כחו של האחד האומר האמת כן בכשרים לא יגרע כחן ואמרינן דכח של עדות המועיל מה"ת נתבטל ומה דנשאר כח להתיר מטעם דאקולי רבנן או מטעם דהוי מלתא דעבידא לאגלויי או מטעם דיקי ומינסבי זה לא נתבטל כלל ואף דהעידו בב"ד נתבטל כח הגדה וקבלת עדות המועיל מן התורה אבל מה דמועיל אף בלא ב"ד זה לא נתבטל. ובפרט למה שכתבתי הגדה מחדש מועיל בזה בודאי ואף דהעידו בפני ב"ד ובאו בכח עדות המועיל מה"ת ונתבטל מ"מ אף אחד יכול אח"כ לומר אף שלא בב"ד דמת בעלה וז"פ וברור

סי' כא אם אחד העיד על חבית יין בניסן והשני על חבית שמן באייר והתובע תובע שניהם ול"א לא כי חייב ליתן לו הפחות כן כתב הסמ"ע (סי' ל' ס"ק ח') והאחרונים העתיקו הדברים לדינא מבלי חולק. ולענ"ד יש להבין את זה דהנה מבואר בש"ס גיטין (דף ע"ו) בהותנה תנאי בגט ע"מ שתשמשי את אבא וחזר והתנה ע"מ שתתן לי ר' זוז רצתה משמשתו רצתה נותנת לו ר' זוז ואין אחד מן הראשונים וא' מן האחרונים