אמרי בינה חושן משפט קיז

תימא דהא מכל הראשונים וכן מסוגית הש"ס דסנהדרין משמע דדברי ריב"ק דיליף דמצטרפין הוא מה"ת. ועיין תומים (ס"ק י"א) ומ"ש במ"א אולם הא דבאינם מכחישין כל העדות בז"א מנה וז"א ר' דמצטרפין הוא רק מדרבנן. וכן נראה מדברי רמב"ם (פ"ג) מעדות דכתב וסדר דד"מ א"צ דו"ח וכ' בהוכחשו בבדיקות עדותן קיימת ואח"כ כ' בז"א ק' וז"א ר' שיש בכלל מאתים מנה משמע דהכל הוא מדרבנן ולכן א"ש נמי דל"א בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וי"ל דגם דעת רמב"ם באם יש הכחשה בכל עדות כגון שזה אומר מטבע של זהב וז"א של כסף או שזה אומר שהודה מנה וז"א שהודה מאתים דלא מצטרפין. ועיין רמב"ם (פ"ג) מנזירות בב' כתי עדים מעידין אותו אלו מעידין שנזיר שתים ואלו מעידין שנזיר חמש ה"ז נזיר ב' שבכלל חמש שתים והרי כולן מעידין בשתים ובלח"מ שם הקשה הא לר' ישמעאל בנו של ר"י ב"ב אפילו כת אחד שנחלקו אחד אומר ב' וא' אומר ה' יש בכלל חמש שתיים כמו בהלואה דפסקינן כרשב"א דיש בכלל מאתים מנה. ובס' בני שמואל המובא בכנה"ג משמו כ' דכולה האי לא טעו כשזה אומר מנה וזה אומר שלש בהלואה וראיתי שמה דחילו הוא מדברי הרמב"ם בנזירות. אולם אם נאמר דגם דעת רמב"ם דהא דיש בכלל מאתים מנה הוא לא משום דתלינן בטעות רק כיון דליכא הכחשה בכל העדות וכמו שכתבתי משם המאירי וסייעתו ולדידהו רק כשמוסיף האחד על חבירו שזה אומר שמנה לו ק' וז"א שמנה מאתים אבל כשזה אומר שנתן לו מטבע של מנה וז"א מטבע של מאתים נתבטל עדותן א"כ גם שם בנזירות איירי באופן זה שז"א שנזיר ב' בב"א וז"א שנזיר חמש בב"א ואז הוי הכחשה בזה דוקא בשני כתות עדים המכחישין אמרינן שבכלל חמש שתים אבל בחד לגבי חד ל"א יש בכלל חמש שתים רק במונה בפרט שפרט שנזיר א' ב' וזה הוסיף ג' ד' אז מצטרף כמו בממון והרמב"ם העתיק המשנה כצורתה בב' כיתות עדים שיש בכלל חמש שתים אף בכולל ובפורט דזה הוי כמו שאמרו בש"ס במונה אף בחד לגבי חד י"ל כיון שאין ביניהם הכחשה ברורה יש בכלל חמש שתים וכמו שכתב שם הרב המאירי בביאור דברי הש"ס נזיר וירושלמי סנהדרין

אולם מדהוסיף הרמב"ם והרי כולן מעידים בשתים משמע קצת דגם בב' כיתות איירי במונה שהעדים העידו שנזיר א' ב' וזה הוסיף ג' ד' ה' ואף דבכה"ג בחד לגבי חד נתבטל עדותן ועיי"ש במאירי שכ' אף דבש"ס אמרו לדעת ר' ישמעאל שאף בכת אחת יש בכלל חמש שתים יחידאה הוא וסתם משנה עדיף ואעפ"י שבד"מ אמרינן אף בכת אחת שיש בכלל מאתים מנה בדין זה אינו כן ויש פוסקים מזו של ד"מ כר' ישמעאל עיי"ש וכנראה מסתימת רמב"ם דפוסק כסתם משנה ודלא כר' ישמעאל ועיין בתומים (סי' ל' ס"ק ז') בטעם הדבר דרק בד"מ מטעם נע"ד כה"ג הוי רק כמו הכחשה בבדיקות ולא בנזירות. ומ"מ אתאן לדברינו דאינו ראיה לכ"ע מהך דנזירות לדון בד"מ כשזה אומר ק' וז"א שלש מאות שיתבטל עדותן וכמו"ש הבני שמואל ובפרט במונה דל"ה רק כמוסיף ואף דלא תלינן בטעות עדותן קיימת על מנה ועיין בש"מ נזיר דכתב משם תוספת הרא"ש וז"ל וצ"ע דמשמע דאחד אומר חמש דהוי הכחשה לדברי הכל וא"כ כיוצא בזה אחד אומר מאתים ולא מנה ואחד אומר מנה ולא מאתים משמע דהו' הכחשה עכ"ל מבואר דלית ליה לחלק בין הכחשה מועטת דנוכל לתלות בטעות להכחשה גדולה כמו בין שתים וחמש ומשמע קצת מדבריו דלא אתי עלה הא דבממון שיש בכלל מאתים מנה מטעם דתלינן בטעות דאל"כ היה לו לחלק בין שתים לחמש לבין מנה ומאתים וכמו"ש הבני שמואל הנ"ל ורק תליא אם הוי הכחשה גמורה דזה אומר לא כי. אולם מדברי הטור מבואר דאף בהכחשה גמורה אמרינן יש בכלל מאתים מנה וע"כ או דתלינן בטעות או י"ל דגם כוונת הרא"ש הוא כמו"ש בכוונת הראב"ן דאם יש הכחשה בלא"ה היינו שזה אומר מטבע אחת של מנה וז"א מאתים כמו זה אומר ליטרא כסף וז"א זהב והיינו בכולל אז לא מצטרפין רק במונה. אולם בכ"ז י"ל ולחלק בין דיני ממונות לנזירות וכמו"ש התומים בדעת הרמב"ם ובאמת לא משמע דהרא"ש והטור אזלו בשיטות הר"י והמאירי הנ"ל דהא ס"ל דבעינן שיתבע שניהם וכנ"ל

וגם נ"מ טובא דלדעתם דהכחשה במקצת עדות אמרינן יש בכלל מאתים מנה ולא תלינן כלל בטעות רק במנה שחור ולבן א"כ בהודאה אם יש הכחשה לבין מאתים ומנה לא מצטרפין וכמ"ש המאירי ז"ל ולא משמע כן בטור. ועוד דלדבריהם הא דמוקי בש"ס ז"א חבית יין וז"א שמן בדמי צריך לומר כמ"ש המאירי שא' אומר דמי חבית מסר לו יוד דינרין לחבית של יין והשני אומר עשרים דינרים מסר לו לחביות של שמן אף בהכחשה גמורה משלם בפחות שבהם אבל אם ז"א שחייב לו יוד בעד יין וז"א עשרים בעד שמן כיון שהחיוב היה בכולל ולא בפורט דהיינו מונה בזה הוי כולה בהכחשה לא מצטרפין וזה דלא כפירש רש"י דכ' ז"א בפני הודה לו דמי חבית של יין וז"א שהודה בדמי חבית של שמן דלדעתם אף בהודאה כשמחולקין בממון כמה הודה בפ"א לא מצטרפין ומסתימת דברי הטור דכ' מקודם בתובע שהלוה לו ז"א חבית של יין הלוה לו וז"א חביות של שמן עדותן בטילה ואח"כ כתב אם א' אומר דמי חביות של יין והשני אומר דמי חבית של שמן דנותן הפחות שבשניהם משמע דקאי אדלעיל מיניה דמכר לו ואז הוי ההלואה בכולל ולא בפורט דלא מנה לו המעות ואעפ"כ נותן לו הפחות ע"כ דלא ס"ל כדעתם. ובדברי הרמב"ם יש לפרש דכ' דמי חבי' של יין יש לו בידו היינו שמעיד שמסר לו דמים על חבית יין וז"א על שמן והוי כמו ז"א מנה וז"א מאתים והיינו במונה שמנה לו המעות דאז שניהם מודים שמנה לו עשרה וההכחשה הוא רק על התוספת מן עשרה עד עשרים והרבותא הוא אף דמזכירים שניהם על מה נתן עשרה הראשונים ז"א על יין וז"א על שמן מ"מ ל"ה בעשרה רק כהכחשה בבדיקות ומשלם בפחות שבדמים

ומדברינוו יוצא נ"מ לכמה דינים חדא מה דס"ל לרבותינו האחרונים דבין מנה ומאתים טעו אינשי ולא דייקי וכשרים המה לעדות אחרת יש ויש כמה ראשונים הסוברים דנקטינן לעדים דבדיוק העידו ונפסלין לעדות אחרת רק יש בכלל מאתים מנה הוא ובתוספת דברים לגבי מנה וממילא נפסלין להעיד יחד עדות אחרת. שנית דאם תבע ג' מאות או יותר וז"א מנה ומכחיש להשני שאומר יותר ממאתי' י"ל דכל כך לא טעו ונתבטל עדותן אף על מנה וכמו שהביא הכנה"ג משם ס' בני שמואל ולדעת הני הראשונים מצטרפין על מנה דהמותר הוי כתוספת דברים ולא נתבטל עדותן על מנה. שלישית באם מכחישין על מסירת ההלואה ז"א ארנקי של מנה וז"א ארנקי של מאתים אם אמרינן דהוא מטעם דלא דייקי וטעו גם בזה אמרינן יש בכלל מאתים מנה. ולהנך הראשונים שהבאתי י"ל דלא מצטרפין ונתבטל כל עדותן וי"ל אף דהרמ"א כתב דעת הטור דבעינן שיתבע שניהם היינו דאין להוציא ממון אבל מ"מ לא הכריע כדעת הטור לגמרי ואם מכחישין א"ע בין מנה ומאתים במסירה אחת י"ל דאין מוציאין ממון דלדעת ה"ר יונה ומאירי והעומדים בשיטתם אמרינן דלא טעו והוי כמוכחשין ונתבטל בזה כל עדותן וגם אם בכה"ג מעידין על פרעון שזה אומר מנה פרע וזה אומר מאתים אם מכחישין על מסירת הממון אם אינו אומר המלוה כשיעור שניהם לכ"ע נתבטל עדותן אבל אם הוי כמוסיף באופן דיש בכלל מאתים מנה אז אף דהלוה אינו אומר רק שפרע מנה הממע"ה ואין מוציאין ממנו דלהנך פוסקים לא נתבטל עדותן על מנה. ולעדות אחרת אם מצטרפין יחד י"ל דהוי ספק פסולין כיון דלדעת הנך פוסקים לא תלינן כלל בטעות וספק פסול בספיקא דדינא יבואר אי"ה לקמן ולדינא צ"ע בכל הנ"מ שיש בענין זה אם המוחזק יכול לומר קים לי

והנה הטו"ז הקשה ע"ד הטור שכתב באחד אומר מנה שחור ואחד אומר מנה לבן דצריך שיתבע שניהם ממה דמבוא' (סי' קמ"ה) באחד אומר אכלה חטין ואחד אומר אכלה שעורין דא"צ המחזיק שיאמר שאכלה שתיהן ובנתיבות מתרץ ע"נ דדוקא בהכחש' הנוגע בסך הממון בפחות ויותר שמטבע ישינה חשובה מן החדשה ואם הם משקרין בכוונה לפני ב"ד פסולין לעדות אז כשיש הכחש' נתבטל עדותן כיון דלא דקדק בעדותו אבל כשאינו נוגע לחיוב ממון בפחות או יותר כמו באכל שני חזקה דאין נ"מ מה אכל אם חטים או שעורים א"צ לדקדק כ"כ כיון דליכא נ"מ בענין חיוב אינו צריך התובע לתבוע שניהם ואם כי מצד הסברא דבריו אמתים מ"מ יש להעיר א"כ שם (סי' קמ"ה) אם אחד אומר חטים אכל ואחד אומר קטניות יהיה ג"כ עדותן כשר כיון דליכא נ"מ לענין ממון וכל מה שאכל ג' שנים סגי ובאמת שהמחבר שם כ' שאין העד מדקדק בזה וזה כמו"ש בב"י בבדק הבית דהוי מילתא דלא רמיא עלייהו דאינשי וכך לי חטים כמו שעורים או קטניות אבל הטור כתב שם דאם אחד אומר חטים ואחד אומר קטניות אין מצטרפין דבהכי לא טעו אינשי והסמ"ע והש"ך שם הסכימו לדעת הטור הרי אף בדבר שאינו נוגע להזיק ממון במה שאין אדם טועה הוי הכחשה גמורה ועדותן בטילה ועיי"ש בתומים ובנתיבות ובקושית הט"ז י"ל בפשיטות דבאמת י"ל כמו דתלינן בטעות שבין העדים דלא דייקי בין חטים ושעורים כ"כ תלינן בטעות לגבי תובע דע"כ ל"א לגבי תובע שלא לתלות בטעות רק היכא דתובע את שלו כמה נתחייב לו דע"ז חזקה ברורה הוא דזוכר ומדייק מה דנתחייב לו אבל לזכור במה אכל השני חזקה דליכא שום תועלת בזה לכן כמו דאמרינן בין חטים ושעורים טעו אינשי ומיישבין דברי עדים לומר שעכ"פ ראו שאכל וזרע בהשדה כן נמי מיישבין דברי המחזיק בזה כיון דאינו תובע כלום רק בין חטים וקטניות אם מכחישין העדים זה את זה כיון דלא עבידי לטעות בזה אמרינן שאין זה נכון ולא