אמרי בינה חושן משפט קטז

הכחשת הבע"ד להאומר מאתים אם אינו תובע רק מנה ומוציאין מידו ולדעת הראב"ד כפי שהביא הש"מ ב"ב משמו דסובר דלגבי בע"ד הוי שם ספק הכחשה וכאן כפי שהביא הר"ן בחידושיו משמו סובר דאף הכחשת התובע עם העדים בכולן יש בכלל ר' מנה צריך לומר דוקא היכא דיש הכחשה עד לגבי עד כיון דמיישבין דבריהם שוב נקטינן דיש בכלל מאתים מנה אף בהכחשת התובע משא"כ היכא דמכחיש לעדים סובר דאמרינן הודאת בע"ד כמאה עדים וכמו"ש לעיל בדברי הרמ"ה ומה שיש עוד לדקדק בדברי הראשונים והש"ך והקצוה"ח (סי' פ"ב) יבואר אי"ה לקמן בדיני טו"נ

ויש להבין בדברי הר"ן סנהדרין שכתב שצריך כשיעור שני העדי' דלכאורה משמע שצריך שיתבע מנה ומאתים ואינו מובן כל צורך למה הא בזה מכחיש לשניהם ובל"ס סגי כשתובע מאתים וכן נראה מדברי הר"ן עצמו שכ' אם תובע מנה הרי כמודה שאינו חייב לו יותר מבואר דבתובע מאתים סגי ותלינן הטעות בדברי העד האומר מנה וע"כ הא דכ' כשיעור שני העדים היינו השיעור היותר גדול אשר יכלול בו המנה וראיתי בנתיבות שכ' ג"כ דסגי בתובע ר' וכן אאמ"ו ז"ל בחידושיו שבסוף ספר דברי משפט כתב בטעם וסברא דסגי כשתובע מאתים אולם בכנה"ג (אות ל"ג) כתב דנראה מדברי מהרי"ט שצריך שיתבענו מנה ומאתים שהם ג' מאות וכ' והכי מסתברא דכל שלא תבע את שניהם איכא הכחש' בין העדים. ודברי מהרי"ט שהביא תמוהין כמו שהקשה עליו בס' קמ"ר (ח"ב) הלכות עדות דודאי ז"א ק' וזה אומר ר' איירי בהכחשה ואפ"ה מצטרפין ודברי כנה"ג דצריך שיתבע ג' מאות הם יותר קשים לשמוע דלהיפך הוא דאם תובע ג' מאות הוא מכחיש לכל אחד מאלו השנים ואם תובע רק מאתים תלינן הטעות בהאומר מנה. וראיתי מבואר הדבר בדברי הרב המאירי בש"מ סנהדרין שכתב וז"ל ז"א ק' וזה אמר ר' היו אין זה הכחשה שיש בכלל ר' ק' ויש מי שכתב שצריך שיתבע מאתים שאל"כ הרי הוא כמכחישן מאחר שהוא טוען שלא הלוה אלא מנה ונראה שא"ז נכון שמאחר שאין אנו חושבין אותן כמכחישין זא"ז משום שיש בכלל ר' מנה אף הוא אינו כמכחישן שיש בכלל מאתים מנה וא"ד להלואה אחר הלואה שכל שאינו תובע ר' מוכחשים גמורים הם שאומר שלא הלוה אלא פ"א והם מעידים על ב"פ עכ"ל הרי מבואר דהסוברים שצריך שיתבע שניהם א"צ לתבוע רק מאתים

וראיתי שם בדברי המאירי שכ' בתבעו שהודה לו ביום זה מאתים ובאו עדים והעיד אחד על מנה ואחד על מאתים י"א שאין אומרים בזו יש בכלל מאתים מנה שלא נאמר כן אלא בהלואה שאף האומר מאתים אומר ומודה שמתחלה מסר לו מנה ונמצא ששניהם שוים במסירות המנה אבל בזו המעיד בהודאת מאתים לא העיד בהודאת מנה כלל ונמצא שאין זו עדותו של זה אף אצל הק' ולדעת זה אף בהלואה אפשר לומר כן הגע עצמך שלא מנה לו עכשיו אלא שהי' מאתים בארנקי ביד העדים ומצד אחר מנה בארנקי אחר ואמר אחד אותו ארנקי שבו הר' מסרת לו ואחד מעיד על אותו של מנה הרי אין כאן מנה אחד שיעידו עליו כלל וכן אם אמר אחד זהובי' במאתים מסרת לו וזה אומר מנה במטב' מסרת לו בכל אלו ובכיוצא בו אין מצטרפין עכ"ל ועיין בחידושי הרב המאירי מס' נזיר סוף (פ"ג) דמתאחדים דבריו שמה לכאן ולדעתו אף במכחישין זה עם זה במספר החיוב ואף הבע"ד מכחיש ואינו תובע רק מנה מ"מ יש בכלל מאתים מנה אף דאמר בדיבור אחד שהלוה מאתים וע"ז מוכחש מן העד והבע"ד כיון דנחתו למנין אין האחרון אלא כמוסיף על דבריו ואף אם הראשון העיד על מאתים והשני על מנה ובהכחשה מ"מ כיון דנחתו למנין והעידו שראו שמונה וז"א שמנה מאתים וז"א שרק מנה ראה אותו מונה ולא יותר עכ"פ אינם מוכחשים על מסירת מנה הראשונה משא"כ כשמכחישים במסירת הממון ז"א שמסר לו מטבע של מאתים וז"א שהי' מטבע מק' בזה יש הכחשה ביניהם לא מצטרפין ולשיטה הזאת לא תלינן כלל בטעות דעדים דייקי ואינם טועים רק מחזיקין אותם למוכחשים ושניהם יחד פסולין לעדות אחרת ואף אותו עדות נתבטל אם לא השתוו יחד על מסירת מנה רק אם מעידים יחד על מסירת המנה אף דזה הוסיף שמנה לו עד מאתים לא נתבטל עדותו על מנה הראשונה דל"ה רק כמוסיף על דבריו ואפשר שזה נמי דעת רשב"ם ב"ב (דף מ"א) דכתב אלא מוסיפין מנה אחת היינו דזה הוי כעדות אחרת

וכן כתב הרבינו יונה מס' סנהדרין דמנה אחרת שחולקין בו כעדות אחרת דמיא ובשעה שהעידו ל"ה פסולין ואלו היה הכחשה גדולה כזו באותו מנה אעפ"י שמודים במנה הי' עדותן בטילה אבל עכשיו שהם מודים במנה ובמנה אחרת הם מעידין ומכחישים זה את זה אותו מנה ששניהם מודים משלם והכוונה כנ"ל דכיון דמעיד שהלוה מאתים במספר עדותו על מנה הראשונה לא נתבטל אבל אם זה אומר מטבע של מנה וז"א מטבע של מאתים הוי הכחשה גדולה וכ' שם דבין שחור ולבן כהכחשה בדבר אחד דמי רק דקילא מאחד אומר מנה ואחד אומר מאתים דשם לא דייקי אינשי אבל בין מנה ומאתים ודאי דייקי ומכחישין זה את זה נינהו ופסולים להעיד ביחד בעדות אחרת וכן נמי דעת התוספת רי"ד ב"ב (דף מ"א) דפסולין לעדות אחרת ולא תלינן בטעות בין מנה ומאתים רק דמחלק בין עדות אחרת לאותו עדות דאנן תפסינן מקצת העדות ששניהם מודים והביא דעת הר"י ז"ל דהוכיח מזה דחד המכחיש עם חד כשרים לעדות אחרת והוא ז"ל מתמה עליו וכתב דברור כשמש דכמו בב' כיתות עדים המכחישין זא"ז אין אחד מכת זו ואחד מכת זו מצטרפין לעדות אחרת כן נמי בחד המכחיש לחד דאין מצטרפין רק בז"א מנה וז"א מאתים נקטינן העדות על מנה האחרת כעדות אחרת ולא נתבטל אותו עדות על מנה והש"ך (סי' ל"א) הביא משם חכמי בריסק להסתפק בחד המוכחש מחד אם מצטרפין יחד לעדות אחרת ובאחרונים הקשו ע"ז מש"ס שבועות (דף מ"ח) ועכשיו זכינו לאורן של הראשונים ז"ל וראינו דדעת הר"י ז"ל דאינם פסולין ודעת ר' יונה ז"ל והתוס' רי"ד בפשיטות דפסולין רק אותו עדות לא נתבטל ועיין חידושי אאמ"ו ז"ל בסוף ס' ד"מ הנ"ל שכוון דבריו לדעת הראשונים רק המה הוסיפו דאף אם העיד בדבור אחד מאתים לא נתבטל העדות על מנה אם מעידין שמנה לו עד מאתים משא"כ כשמכחישין על מטבע אם זה אומר מטבע של מנה וז"א מטבע של מאתים בזה הוי הכחשה גמורה ול"א יש בכלל מאתים מנה

ואפשר שזה נמי דעת הראב"ן שדבריו צריכין ביאור שכתב (בדף י"ז) תשובה לחכמי רעגנשבורג דכיון דקיי"ל דהלואה אחר הלואה מצטרפת כ"ש היכא דתרוייהו אמנה מסהדי אלא שמכחישין שחלוקין בזמן מצטרפי דקיי"ל כרשב"א דיש בכלל מאתים מנה והאריך שם דכיון דל"ב בד"מ דו"ח מפני נעילת דלת הוי הכחשה בחקירות כמו בבדיקות והחכמים הנ"ל הסכימו לד לדבריו רק הקשו לו מ"ט דב"ה לרשב"א דמכשרי עדותן במנה הא אחד מהן פסול בודאי דהא מוכחש במנה השני והשיב אם נאמר דהוי הכחשה ויפסול אחד מהם למה בב' כתות אחת אומרת ק' וא"א ר' דאף ב"ש מודים דיש בכלל מאתים מנה ולא מיפסלי א"ו ל"ה הכחשה עד שמכחיש זא"ז בכל העדות כיון דקיי"ל כר"ח דל"ב דו"ח בד"מ משום נע"ד הלכך כל היכא דמצינן לצרופי עדות המכחשת בבדיקות כשרים בד"מ והודאה אחר הודאה והלואה אחר הלואה מצטרפין וכולה משום נע"ד הלכך כל היכא דמצינן לצרופי עדות העדים משום תקנות המלוה שלא תהא נע"ד מצרפינן ואזלינן בתר מאי דשוה סהדותייהו וכי אמר אחד ק' ואחד ר' בק' דשוה מצרפינן לסהדותייהו ומנה השני לא הכחשה הוא אבל כי מכחשי בכל העדות הוי הכחשה והביא ראיה בעד אומר מת ועד אומר לא מת לא ינשאו אבל עד אומר מת ועד אומר נהרג הואיל ושניהם מודים שאינו קיים ינשאו ור"ה ור"ח במכחישין זא"ז בכל העדות כגון כת אומר ליטרא זהב או חבית של יין ממש וכת אומר לא כי אלא ליטרא של כסף או של שמן ממש או שאומר כת אחד מנה הלוה פלוני לפלוני ביום פלוני ובמקום פלוני וכת אחת אומרת המלוה או הלוה הי' עמנו במקום פלוני ביום פלוני או שאמרה כת אחת ק' ולא ר' והשניה אמרה ר' ולא ק' דמכחישין זא"ז בכל העדות בהא פוסל ר"ח אותן לכל העדות ור"ה אמר זו באה בפ"ע כו' אבל א' זו וא' מכת זו דודאי איכא פסול לא כו' ומדאמרי ב"ש נחלקה עדותן ול"א בטל עדותן משמע דמנה דקמסהיד האי לא קמסהיד האי וב"ה סברו כיון דתרוייהו אמנה קמסהדי מצטרפין לעדות עכ"ד ודבריו צריכין ביאור דמ"ש כי אמר זה מנה וזה ר' דל"ה הכחשה בכל העדות והוי רק כהכחשה בחקירות וכשאומר ק' ולא ר' וז"א ר' ולא ק' הוי הכחשה דאין מצטרפין ובמכחישין בזמן מצטרפין ממה דיש בכלל ר' ק' הרי דסובר דז"א ק' וז"א ר' הוי הכחשה ובכ"ז מצטרפין ולהנ"ל א"ש דכוונתו דוקא כשזה אומר שראה שהיה מונה מאתים באותו זמן וז"א שראה ק' אז יש בכלל מאתים מנה כיון שאף לדברי המכחיש מודה שמקצת עדותו היינו מנין מאה שמנה הוא אמת אבל כשזה אומר ק' ולא ר' היינו שנתן רק מטבע מק' ולא מר' וז"א ר' ולא ק' הוי הכחשה בגוף הדבר שסותרין כ"א דברי חבירו מכל וכל בזה אין עדותן כלום כיון דמכחשי אהדדי בכל העדות ובעד אומר מת ועד אומר נהרג עיקר עדותן שאין הבעל חי בזה הוי הכחשתן כדבר אחר משא"כ כשמכחישין בעיקר החיוב כיצד היה בשעת החיוב הוי כהכחשה בכל העדות וכמו זה אומר ליטרא כסף וז"א זהב או חביות יין וז"א שמן ממש

אך הא דמבואר מדברי הראב"ן דזה הכל הוא מדרבנן מטעם נע"ד דכל היכא דמצינו לצרף עדותן מצטרפין אבל מד"ת נתבטל עדותן אף אם זה אומר מנה וז"א מאתים מבואר מדבריו דהלואה אחר הלואה דמצטרפין זה ג"כ ל"ה רק מדרבנן זה דבר