אמרי אש חלק ב צט

דעת הנודע ביהודה ז"ל וכן אפשר להורות בזה במקום עיגון כן נראה לפע"ד להלכה ולא למעשה

ובדבר הספק אשר נסתפקתי אם מהני תביעה להנשא שתוכל לספור שבעה נקיים אע"פ שהכלה לא ראתה מעולם את החתן דאולי עיקר החימוד כשתראה אותו ומורי הגאון בספר חתם סופר האריך להתיר וכתב הדר"ג דנעלם ממנו סוגיא פשוטה דיומא דקאמר דרבנן שליחא משדרא ואם היה הדין שצריך לראותו אולי לא הכיר האשה ולא ראתה אותו מעולם תמה אני איך החליט שנעלם מן מורי הגאון זצ"ל דנהירין ליה שבילי התלמוד סוגיא זו ובפרט שהב"י בסימן קצ"ב פלפל בסוגיא זו והביא דעת הרמב"ם והרשב"א בפירוש יחודו מיחדי להו ואיך יתעלם סוגיא זו ממי שלמד הלכות נדה. ואולם פשוט שאין ראיה משם דגם אם אין הנשים יודעות דין זה מ"מ שלוחי דרבנן הגידו ושאלו לאשה שהזכירה עצמה להיות כיומא וכן לדעת הט"ז פשוט שאין ראיה משם. יזכהו ה' להראות לפני ה' אשר משכן כבודו שם כאות נפשו הקדושה ואות נפש אוה"נ: הקטן מאיר א"ש

סימן סה

שנית להגאון הנ"ל על ענין הנ"ל

אמרותיו הטהורות הגיעוני וארא והנה הניף ידו על הדברים אשר הצעתי לפני הדרת גאונו ני' ובעים רוח מבינתו הרחבה צרפו עד כי כמעט לא נשאר מאומה ולולא כבודו הרמה נסוגותי אחור מכתוב עוד בזה כי לא לנצוח באתי וגם טרדות רבות בכמה ענינים אבל גאון תפארתו הרמה פקד עלי לכתוב עוד בזה לפע"ד ומצותו חובה עלי

הדר"ג ני' כ' במכתבו ותשובתו הרמתה הראשונה כי גם לדעת הסוברים דצריך לכתוב למהך להתנסבא מ"מ לא בעינן לכתבו לשמה דאינו שיעור בגט אע"פ שאסור' להנשא מחמתו והשבתי אליו דא"כ יהי' לר"ע ולר"ט ע"מ חמור מחוץ ומעכ"ת ני' השיב דאין בכך כלום אם לדידהו חמיר אליבא דר"א קיל חוץ מע"מ ע"ז איננו נדון עמו אם ישר בעיני כבודו יהיה כן. ואולם עוד כתב הדר"כ כי הם לא הקשו רק לר"א לשיטתו דס"ל דפנוי הבא על הפנוי' שלא לשם אישות עשאה זונה דלדיד' וודאי זנות אסור בפנוי' מד"ת וא"כ חשוב נשואין שיור לדבר זה יסלח כא אדוני כי ר' אליעזר דשמעתין אשר היה בימי ר' יהושיע וחביריו ס"ל ביבמות דף ס"א ע"ב דזונה כשמה ופירש"י דהיינו אשת איש והוא ר"א בן הורקנוס אבל ר' אלעזר בן שמוע הוא דס"ל שם דף ס"א ע"ב פנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה וכן הוא מוזכר שם בסוף בין תנאים האחרונים חבריו ואע"ג דבמקצת ספרי ש"ס גם שם מוזכר ר' אליעזר ביו"ד טעות הדפוס היא וכן הגי' כבר שם ביבמות דף ס"א הגאון מהר"י פיק ר' אלעזר וכן הוא מוזכר בכל מקום בסברא זו דפנוי בלא יו"ד ולזה כתבתי במכתבי העבר דלכך לא צריך שמואל להזכיר דצריך לשייר למהך להתנסבא משום כיון דזנות אסור מדאוריית' לר"א דס"ל ע"מ כרתי (דהוא ג"כ ר' אלעזר בלא יו"ד) אם כן אם אומר הרי את מותרת לכל אדם וודאי בנשואין עיקר הכוונה אחרי דזנות אסור מד"ת

ועל אשר אמרתי דאת"ל דהרי אמל"א אינו מתירה רק בזנות ולא בנישואין יש כאן איסור וודאי ולא הוי כריתות כע"מ שלא תשתי יין לעולם ובזה מודים החולקים על הרמב"ם בע"מ שלא תנשאי לפלוני וע"ז הרבה הדר"ג לתמוה שלא הרגשתי דבע"מ שלא תשתי יין דכיון דאם עברה על התנאי בטל הגט כולו לזאת באומר ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חייכי אין זה כריתות אבל באומר חוץ ולא בתורת תנאי וכן בנידון של הר"ן אם לא כתב למהך להתנסבא די"ל דלא התירה רק בזנות ולא בנשואין אין זה בתורת תנאי וכיון דגם אם תעבור ג"כ לא תתבטל הגט שפיר הוי כריתות וכתב דבזה נסתרו כל דברי ואין צורך לראי' כלל תחילה אני אומר על הגוף הדין שאנו דנים אחריו כי יש נ"מ גדולה בזה בדין ערוה צריך להתיישב בזה ולבקש רק האמת ואעתיק מקצת דברי קדשו במכתבו הראשון אחרי שכתב הדר"ג דכל שאינו עיקר גירושין אעפ"י שצריך לכתבו מ"מ אין צורך לכתוב לשמה דווקא וכתב וז"ל ולכן הרי את מותרת לכל אדם כיון דאינו בלמהך להתנסבא הוי שיור עכ"ל אבל אם התירה בזנות לכל אדם ורק להנשא לא התירה כיון דעכ"פ מותרת לכל אדם לזנות אין זה שיור בגט דהרי באומר חוץ מזנותיך נמי מבעי לן בש"ס ויש סברא לומר דלא הוי שיור אלא תנאי א"כ ג"כ להך סברא דהוי שיור היינו רק בזה דלנשואין דא"א רק בחד וכו' וסיים גאון תפאתו מיהו לכתבו צריך דבלא"ה יכול הבעל לומר דהוי כתנאי בעלמא. הנה שינה ושילש הדר"ג דאם לא הוי שיור דהוי תנאי וכן בדין דברור לרבנן דפסלי שיור בגט כל שאינו שיור באיזה כח יכול לאסור עליה באומרו חוץ בדבר פלוני וכי יעלה על הדעת כי הבעל יוכל לומר אמל"א חוץ שלא תשתי יין ויהיה היין אסור עליה מכח אמירתו חוץ בלא תנאי ובכל האבעי' דבעי לקמן פירש תלמודן דשייך לצד אישות ויהיה שיור. אבל אם איננו שיור במה כחו גדול לאסור עליה אם לא מפני תנאי וכל שאינו שיור אז באמת דבריו בטלים כיון שלא אמר בתורת תנאי ובמשפטי התנאים או שאנו דנין דבריו בתורת תנאי אף שלא הוציאו בלשון תנאי (דומיא דהתקדשי לי במנה ונתן לה דינר דפ"ק דקידושין אף דלא דמי ממש) אבל שלא יהיה שיור ואפ"ה יהיה כח לבעל לאסור אותה שלא בתורת תנאי רק מטעם חוץ א"א כלל לפענ"ד וזה היה גם כן דעת הדר"ג לפי הנראה בתשובתו הרמתה וקצת ראיה לזה מתוס' בגיטין דף פ"ב ע"ב ד"ה אפילו לא נתגרשה שכתבו בסוף דבריהם להקשות לר' אבא לפי מאי דמבעיא ליה בקידושין היאך וזה אינו קושיא כ"כ כיון דבאמת בתר דבעי' הדר פשטא ואמאי לא קשיא להו בתר דפשטא ג"כ דהרי אבעי' דחוץ מנולדים וחוץ מבעל אחותך לא אפשטא וכ"פ הפוסקים דהוי ספק מגורשת וא"כ הוי מצי בתחלה להקשות לרבנן ג"כ בגירושין אם גירשה אחד חוץ מנולדים ושני אחים אלו אחד נולד לאחר הגירושין ונשאה זה שהיה בעולם בשעת גירושין ובמותו תפול לפני אחיו שלא היה בעולם בשעת גירושין ואסורה עליו משום א"א ופוטרת צרתה וכן בסוף דבריהם משכחת לה כה"ג בקידושין דכיון דבגירושין לא הוי שיור לכאורה ה"ה בקידושין אע"כ דאת"ל דנולדים ובעל אחותך לא הוי שיור אינה אסורה עליו כלל רק בתורת תנאי וכבר כתבו התוס' שם דבתנאי וודאי לא הוי דומיא דאחות אשה ויש לעיין עוד בזה אבל עכ"פ נראה דאם נישואין לא הוי שיור אם כותב הרי את מותרת לכל אדם אין לאסור נשואין רק מתורת תנאי ולא בתורת חוץ כמו שאין שייך לומר חוץ שלא תשתי יין ואם נאמר דיין אין זיקת הבעל אוסרה גם נשואין דלא שייך בא"א הוא מפני שאין קידושין תופסין בה אבל כל שהיא פנוייה איך יכול לאסרו לנשאה אם משייר אין זה כריתות (וכ"כ הב"ש בשם פרישה בפשיטת) ואם בתנאי אינו גט דאין זה כורת בינו לבינה לעולם גם לדברי הדר"ג כיון דתנאי הוא אם תנשא יתבטל הגט למפרע

והנה להתבסם ממנו וכדאמרי אינשי אלקפטא נקטן ריחא אתלי ליד כתבתי עוד ליישב בסוגיא ההוא לדעת הרמב"ם לשון השיב הרשב"א לדברי ר"א ולפענ"ד הדברים נכונים וכך אני אומר כיון דחזינן דראב"ע השיב על ר"א כריתות דבר הכורת בינו לבינה הא למדת שאין זה כריתות הרי לדברי ראב"ע חוץ לא הוי דבר הכורת בינו לבינה ולכך פוסל בחוץ ולעיל דף כ"א ע"ב איתא דע"מ שלא תשתי יין פסול בזה הלשון דלא הוי דבר הכורת בינו לבינה לזה אמרתי דיתכן דלכ"ע פשיטא להו דאם לא היה נמצא כלל היתר בחוץ וודאי הוי ממעטינן חוץ לפלוני משום דאינו כורת בינו לבינה ואע"ג דאם ם תעבור לא יתבטל הגט מ"מ הרי אסורה כל הימים מחמתו לפלוני שאסרה עליו ואגידה בבעל מקרי (וכסברת ראב"ע) וע"כ לא פליג ר"א רק משום דס"ל דאם נשאת. לאחר מותרת לזה שנאסרה עליו ולדעת הרמב"ם אין זה דבר הכורת וכו' ור"א וכן