אמרי אש חלק ב צח

להתנסבא (אבל לרבנן דאמרי) שיהיה מוכיח שהוא מתירה לנשואין והרי ר"י הוי דקאמר לה במתניתן דת"ק קאמר גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם ור"י אומר ודן כו' למהך להתנסבא אבל לרבנן דאמרי דלא צריך ודן ולא מנאי לפום סוגיא דגיטין פ"ה דלמהך להתנסבא נמי לא צריך דכיון דידים שאינן מוכיחות לדידהו הוי ידים. ולפ"ז ממילא מיושב הא דלא קאמר בכותב טופסי גיטין שצריך לשייר למהך להתנסבא אע"ג דצריך וע"כ משום דפלוגתא לא קמיירי ואם כן מהאי טעמא נמי למהך להתנסבא רק שקשה לחדש מחלוקת אחרות בין ת"ק לר"י מה שלא הוזכר בגמרא ולומר דהר"ן יסבור כן

עוד עלה ברעיוני לומר דזה שכתב הרמב"ן והר"ן דהרי את מותרת לכל אדם לא סגי דאיכא למימר דלא התירה רק בזנות היינו משום דאינהו ס"ל דאין בפנויה איסור תורה ולהרמב"ן אפילו מדרבנן שריא וא"כ שפיר איכא למימר דהרי את מותרת דכתב לביאת פנויה אבל לר"א דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה וכתב הרי"ף דלדידיה וודאי איכא איסור תורה בפנויה א"כ איך נאמר דהרי את מותרת בזנות קאמר דאסורה מן התורה וא"כ לר"א וודאי מפרשינן דהרי את מותרת לנשואין קאמר והרי מתני' דהתם את"ל דצריך שיניח הרי את מותרת לכל אדם ר"א היא ולדידיה א"צ להניח למהך להתנסבא כאמור

ולפמ"ש בנודע ביהודה קמא סימן פ"ה ותנינא סימן קי"ג דהא דקאמר הרמב"ן דאם לא כתב הרי את מותרת הגט פסול היינו אם הבעל כתבו או סופר מפיו וזה דווקא אם הבעל מערער ואומר דלכך לא כתב הרי את מותרת לכל אדם שכיון לשייר זנות. אבל זולת אלה לא פסול הרמב"ן והכריח כן דאל"כ אמאי החמיר הרמב"ן לומר דגם אם ניסת תצא הא איכא ספק ספיקא אולי כיוון הבעל להתירה לגמרי ואת"ל שלא התירה רק לנשואין ולא לזנות דלמא זנות לא הוי שיור דהא אבעי' דלא אפשטא אע"כ דהרמב"ן לא פסיל רק בדאתי בעל ומערער. ולדבריו ז"ל הא דאמרינן דצריך לשייר הרי את מותרת לכל אדם בכותב טופסי גיטין כיון דאם שתק הבעל ולא מערער כשר הגט ומהי תיתי יהיה צריך לכתבו לשנה רק הא ליתא דכיון דלא שיור וכתב למהך להתנסבא לשמה כמשפט מה שאין כן בכותב טופסי גיטין שפיר קאמר שמואל דצריך שיניח מלבד מה שהוזכר במתני' עוד יניח גם כן הרי את מותרת לכל אדם מעתה כיון דהנו"בי אומר להרמב"ן לענין הרי את מותרת לכל אדם דלא פסיל רק בבעל מערער אף אנו כאמר כן לענין למהך להתנסבא להר"ן שכתב דאע"ג דכתב בגט הרי את מותרת לכל אדם מ"מ צריך לכתוב ג"כ למהך להתנסבא היינו דאם לא כתיב אם הבעל מערער ואמר שלא התירה רק בזנות יש לחוש לערעורו וכמ"ש הנו"בי וכיון שאינו רק מחמת ערעור הבעל לא צריך לשיירו כיון ששייר הרי את מותרת לכל אדם ואי לא אתי בעל ומערער הרי הוא כשר גם אם כתוב למהך אף כתבו שלא לשמה כשר וכ"ש דהרי לא יבא הבעל לערער כיון דבאמת כתוב בו למהך להתנסבא איך יערער. אכן מ"מ לבי מגמגם בראיית הרב נב"י שכתב דאיכא ס"ס אולי כיוון להתירה לגמרי וגם אם כיון לשייר זנות הא הוי אבעי דנראה לכאורה את"ל דלמהך להתנסבא לא משמע רק נישואין ולא זנות גם אם כוונת הבעל לגמרי מ"מ אינו מועיל כיון דבלשון שבגט מורה רק נשואין מה יועיל רצונו וכוונתו וכי בדיבורא יגרש אם כדברי הנודע ביהודה למה הוצרך הרמב"ן לכתוב הרי את מותרת לכל אדם יאמר כן בשעת המסירה לפני עדי מסירה ואולי יאמר הגאון נודע ביהודה דאה"נ אם נותנו לפני עדי מסירה לא צריך אלא זמנין דמייתי עדי מסירה או אזלי למ"ה כדאיתא בהשולח. ועוד להרי"ף וסיעתו אם יש ע"ח א"צ לעדי מסירה גם על הספק השני אולי שיור זנות אינו פוסל מאחר דהוי אבעי' דלא אפשיטא יש לדין לפמ"ש למעלה לחלק לדעת הראב"ן בין ע"מ שלא תנשאי לפלוני ובין שלא תנשאי כלל דגרע משום דאגידא ביה לעולם א"כ יש לעיין בחוץ מזנותיך ראוי ג"כ להיות דוקא לפלוני אבל זנות לגמרי הוי שוה לעל מנת שלא תשתי יין לעולם אבל הא ליתא דאת"ל דחוץ מזנותיך שיור לא הוי א"א לפסלו משום דבר הכורת בינו לבינה דהרי אם תנשא לאחד ותתאלמן או תתגרש תהיה מותרת בזנות גם כן דקידושי שני מנתק ממנה זיקת בעלה ראשון ועכ"פ אם דברי הנו"בי אמת לדעת הרמב"ן בהרי את מותרת לכל אדם יתכן לומר כן להר"ן בלמהך להתנסבא דלא צריך רק לבטל ערעור הבעל ולא קשיא מהך דכותב טופסי גיטין כן נלפע"ד וזה נוטה לדעת הפר"ח שהביא הדר"ג ני'

ולפ"ז למהך להתנסבא הוי רק טופס ואולם את"ל דהוי תורף מ"מ מלת די תצבייין וודאי לא הוי תורף ואדרבה יש לתמוה למה הוצרך כלל להכתב אפי' לשופרא דשטרי ומ"ש מהרי את מותרת לכל אדם ולא נכתב ונאמר שתרצי (ואולי תקנו כן שלא נצרך להפקיע קידושין אם יקדשנה איש בע"כ כדאיתא בפח"ה ולכן לא הוצרך להכתב בהרי את מותרת לכל אדם דאינו רק משום זנות) ואולי תקנו כן משום חייבי לאוין כגון אלמנה לכה"ג דלא נאמר שלא התירה רק לכשרים לה ולא לחייבי לאוין וכמ"ש לענין התירוה להנשא. אבל ראיתי בחידושי הרמב"ן שכתב לסתור דעת י"א שא"צ הרי את מותרת לכל אדם משום דזנות בכלל להתנסבא כמו בהוראת ב"ד וכתב הרמב"ן דא"כ נימא ששייר אלמנה לכה"ג ואע"פ שכתב לה לכל גבר די תצבייין התם נמי הרי התירה להנשא לכל מי שתרצה עכ"ל הרי להדיא לענין אלמנה לכה"ג אם היה חשוב שיור לא הועילו בלשון די תיצבייין ואחרי כי נראה די תיצבייין אינה מעכבת אם לא נכתבה ואפ"ה אמרינן דצריך לכתוב תלתא יודין מוכרח כדברי הב"ש דגם בדבר שא"צ לכתבו עכ"פ צריך לדקדק בה שלא יגרום השינוי למשמעות הגורם שינוי ענין הגט מיהא בלא"ה דקדקו כן רבותינו הרמב"ן והר"ן והריטב"א בחידושיהם מראשית דברי אביי דקאמר דצריך למכתב ודן בלא יו"ד אע"ג דלאביי ס"ל ידים שאין מוכיחות הויין ידים וא"צ למכתב ודן אפ"ה אם כתבו צריך לדקדק לכתבו בלא יו"ד דלא לשתמע ודין וזה כדברי ב"ש בסימן סכ"ו. ונראה לפענ"ד דאף להסוברים דבעינן למהך להתנסבא מ"מ די תיהווייין אם חסר אפ"ה כשר כיון שכותב תרוכית יתיכי ליכי די רשאה ושלטאה וכו' הרי כותב שהוא מגרש אותה אשר רשות וממשלה בידה להנשא ולמה יפסול ואע"ג דאם כתב די תיהווייין בשני שיטות יש פוסלין כבר כתב הט"ז דהיינו בשלא ניתן הגט עדיין. ונראה מדבריו במקום עיגון אף לדידהו נותנין אותו. ולכך סתם הב"ש וכתב דיתהוייין הוי טופס. ואולם הדר"ג כתב כיון דאפי' במקום דחסר כשר השינוי פוסל. וכאן הוי שינוי שחסר הנו"ן כי תהוי בלשון ארמי הוי לשון נסתר וכמו שתרגום אונקלוס אם היו תהיה לאיש תהוי כמ"ש בחידושי אנשי שם במרדכי (והוא ט"ס שצ"ל כן בתשובת ריצב"א שבמרדכי שם) ואולם הרי הרשב"א והר"ן הביאם הב"י בסי' קכ"ו בשם בעל עיטור דאם כותב די תהווי את רשאה כשר ועדיף טפי ואם תהוי לשון נסתר או לשון זכר אמאי יהיה עדיף טפי האמנם בנביאים נמצא כמה פעמים עתיד לנקבה נמצאת תהיה מ"מ הרי מדברי העיטור מוכח דשייך גם לנקבה נמצאת תהוי ואף דהעיטור כתב תהוי את אם היה לשון נסתר או לשון זכר דווקא לא היה העיטור אומר דעדיף טפי וכ"ש בזה שהנו"ן היא כתיבה כתקנה אלא שנפסק אח"כ ולזה נראה דוודאי שלא במקום עיגון אין ליתן גט כזה. אבל במקום עיגון היה נלפענ"ד לעשות כדברי נודע ביהודה תנינא בסימן קי"ג שיתנו השליח לאשה תחילה ואח"כ מהיות טוב ולתקנו ולמסרו שנית ליד האשה ומה שתמה על זה הדרת גאונו דאיך אפשר כן בגט שע"י שליח דהבעל והסופר אינם לפנינו ואיך יתקננו אחר ובלי צווי'. הנה זה סברת הריב"ש שהביא הב"י בסימן קכ"ו אבל הרי הטור בסוף סימן קכ"ו הביא תשובת הרא"ש שאם יש מקום עיגון כגון שהובא ממקום רחוק יאריכו הווין כי מסתמא הבעל צוה לכתוב כתקנת חכמים ואם לא כתב הסופר כראוי ניחא ליה שיתקנוהו על זה יש לסמוך בשעת הדחק וא"כ העושה כדברי הרא"ש ז"ל ובנו הטור ז"ל שהביאו בדבר שמצד הדין כשר לא הפסיד זהו