אמרי אש חלק ב ק

אינך רבנן דלא השיבו לר"א מכריתות כראב"ע טעמיי' משום דכיון דר"א מתירה לפלוני אם נשאת לאחר מקרי שפיר דבר הכורת וכו' ולזה רשב"א דס"ל דאין זה אוסר וזה מתיר וודאי הוי תשובה לדברי ר"א עצמו לדעת הרמב"ם ולפענ"ד דברים ישרים המה ואם היה נ"מ לדינא הייתי אומר שהמקיל בזה צריך להביא ראיה מכרעת אלא שאין זה רק למו"מ של הלכה דאנן קי"ל כרבנן ולדידהו כל דהוי שיור אינו כריתות וכל שאינו שיור אם אמרנו שצריך לקיים דברי הבעל אינו רק מתורת תנאי כדאמרן וכמ"ש הדר"ג במכתבו הראשון

ומה שהשיג הדר"ג על דברי הגאון מהרנ"א זצ"ל הלא דבריו מוכרחים לר' ינאי דיליף טעמא דר"א מויצאה והיתה לאיש אעפ"י שלא התירה רק לאיש אחד וא"כ מאי מהני קידושין דהאי איש שהתירה דליתסרא אח"כ משום מחזיר גרושתו לב"ש בתרי לאווין או בלאו ועשה הרי קידושיו אינן קידושין כלל וגם הרי כתב רחמנא והיתה ומזה ילפינן כמה דינים בקידושין דהוי קידושין נינהו ולא הבנתי כלל מה שכתב הדר"ג דאיירי שהתירה לו בזנות וע"כ כיון דע"י קידושי שני מנתק זיקת בעלה הראשון ואינה אסורה רק מחמתו שפיר מהני קידושיו ולא דמי להך דאביי דע"י קידושי שני לא מנתק קידושי הראשון. גם מה שהשיב המשכיל דהרי על בעלה הראשון הנה אכן לר"א קיימינן ומלבד דהוא שמותי מתלמידי שמאי הרי כתבו התוס' בסוטה דף ג' ע"א ד"ה ר' ישמעאל דר"א ס"ל כב"ש דלא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר ובלא"ה אסורה לו ומחזיר גרושתו איצטרך לעבור בלאו ועשה ואע"ג דמסוטה תפסי קידושין ועתה לא יתפסו קידושין בעלה בה מ"מ צריך שיהיו הקידושין אוסרין דבר המותר ודברי הגאון ונאותים

בענין הוכיח סופו על תחילתו לא אטריח עוד הדר"ג ני' עיניו חזו דברי תה"ד אשר משם מקור דברי הרמ"א ולא נמצא זכר מזה וגם הב"ש כתב שכ' בפירוש מקצת שלא לשמה ואולם דבריו ז"ל צ"ע במה שחילק בין שמו למקצתו דלכאורה אין הכוונה ברמ"א רק מקצת חתימתו ושמו ושם אביו בכלל שמו הן ומה שהשיג דאינו ס"ס במקום חזקת א"א כמו שהשיג הפ"י אם הוא ז"ל השיג הרי הפלאה ספ"ק דכתובות קיים דבריהם ויש לפע"ד בזה דברים לחלק ואין כאן מקומם ואולם גם מבלעדי הס"ס יתכן לומר דהרמב"ן בלא כתב למהך להתנסבא היינו דוקא בערעור הבעל וכמ"ש העיטור בשאר דקדוקים דאמר אביי סוף המגרש ומ"ש להביא ראי' להרמב"ן והר"ן מדפשט מאבא ואביך כמבואר בתשובתו הנה מלבד דרבא ור"ל דברו יחד עוד אינו מובן דהא קי"ל כר"א דע"מ כרתי וגם נה שייך כאן שחתמו שקר מאין ידעו הם מה שיאמרו בשעת נתינה דא"כ כל תנאי דעלמא כמי הרי גט כתוב סתם והוא מתנה בשעתו מה שירצה וגם נראה רחוק דמתני' דמיירי מדין שיור נקטה אבא ואביך דכשר לאפושי אחר דפסול משום חתימת העדים מ"מ אם נכון הדבר לפני הדר"ג יהי' כן

ובגוף השאלה כתבתי להלכה ולא למעשה הנלפענ"ד אם מפני כי תרוכית יתיכי ליכי רשאה וכו' משמע ג"כ שרשות בידה להנשא ומ"ש הדר"ג דצריך שיהי' מובן דבגט זה מגרשה הרי לכך כותבין ודין דיהוי ליכי מונאי ס"ת וכו' וכ"ש דעיקר התיבה כתובה ורק אירע הפסד באותו נו"ן ולא נרחיק מחלוקת בין הרשב"א דאינו מצריך כלל ובין הרמב"ן ומ"מ להורות למעשה חלילה הן אם אירע המעשה לפני והייתי מסכים להקל והי' נשמע לי כי הדר"ג פוסל הייתי נסוג אחור מעשות מעשה וגם אם לא טעם ההיתר אף כי עתה שהמעשה אירע לפניו והדר"ג מחמיר וראה סברתי ולא קבלה אהי' מקיל ח"ו

מה שכתבתי לזכות דברי הנוב"י מדברי תשובת הרא"ש והביאו הטור לפענ"ד נכון דלא שייך כאן לומר עשו עדים שליחותן כיון שהרא"ש מתיר לעדים אחרים מטעם דכוונת הבעל לגרש ובוודאי שאף הרא"ש לא קאמר רק בדבר שאינו מעכב מטעם מהיות טוב ירבה ד' לו טוב וחסד כל ימי חייו וירבה שנותיו בנעימים ויחזו עיניו בנפשו היקרה ובצאצאיו כולם ובפרט בבן יקיר לו כל משאלות לבבו הטהור עד כי יבן ד' מקדשו כמו רמים ויעמוד הכהן לאורים ותומים כחפצו וחפץ אוהבו כנפשו כל הימים: הקטן מאיר א"ש

סימן סו שאלה להגאון חת"ס זצ"ל

(יעויין בח"ש אה"ע. סי' כ"ח נ"ט)

ילמדנו רבינו ני' זה שנתים ימים ויותר אשר גירש אחד אשר נלקח לצבא הקיר"ה בגט פטורין מוחלט רק שאח"כ נתקשרו יחד שתמתין עליו זמן קצוב ביניהם ובתוך כך שב הבעל המגרש ברשיון מן שרי הצבא על זמן לביתו והיה עם אשתו ולדברי' הוגד לה אז הגט היה על תנאי אם לא ישוב ואחרי כי שב בטל הגט וספרה נקיים וטבלה ונתעברה וילדה ממנו ובכלות זמן הרשיון שב הבעל לצבא המלחמה והאשה עגונה כי לא נודע מקומו אי' וכבר נשאל אדמ"ו הגאון ני' ע"ז אבל השאלה היה שהגידו בבירור לפני היחוד להאשה ולהבעל כי הגט בטל והשיב אדמ"ו אחרי אשר פלפול בדברו תשובות הרא"ש שהביא המל"מ בפ"י מ"ה גרושין והעלה כיון דההוכחה היתה קודם היחוד כמו בעובדא דהרא"ש דמיירי שבטל הגט קודם היחוד רק אח"כ חפץ לטול הגט אבל הביטול קודם לכן היה ויש הוכחה שלא בעל לשם קידושין לפני היחוד ולכך לא חייש הרא"ש וה"ה כאן שההוכחה היה קודם היחוד דודאי לכך ספרה וטבלה מפני שחשבה שהגט בטל דאל"כ איך תשוב להאסר ככבלי העיגון אחרי התאמצותה לנתק כבלי' מעל' בגירושין. עוד כתב רבינו ני' דאם היה לשם קידושין אין דרך לקדש ולישא בפ"א בביאה זה כוונה הב"ש סי' קמ"ט סק"א והריב"ש בסי' ה'

והנה במה שסיים רבינו צד ההיתר מפני הקידושין והנשואי אין דרך לקדש בביאה סתם רבינו הדבריה בודאי אין כוונתו דדוקא במצא מומין מפני שהיתה כבר ארוסם חיישינן דהרי הב"ש שם לא הקשה על מה העתיק הרמ"א דאף בלא ידעינן שבעל רק שנשאת אפ"ה חיישינן ולא כתב כלום על מ"ש הב"י אח"כ דינא דמתני' דקי"ל כב"ה בנתגרשה מן הנשואין אפי' רק נתייחדה חיישינן שמא בעל לשם קידושין ולא אמרינן דוודאי לא בעל שאין דרך לעשות נשואין וקידושין בב"א והב"ש לא הקשה רק על מה שכ' הרמ"א דבנשאת אפי' בנתגרשה מן הארוסין אמרי דודאי נבעלה וע"ז כ' דאם קידש אין כאן ספק ואם לא קידש ונשא כיון שלא עשה כדרך אין מעשיו ראי' על הבעילה אבל וודאי לא חלק על מה שכתב המחבר שם בסעיף ב' מיד בנתיחדה חיישינן לקידושין אם נתגרשה מן הנישואין ואפשר הטעם דגם אם לא בעל לשם קידושין איסורא עביד ומכות מרדות על כתפי' על שנתיחד עם הפנוי' שגזר דוד וב"ד וא"כ יותר י"ל שבעל לשם קידושין דלא ידיעא כ"כ איסורא

וברור בעיני שכוונת אדמ"ו הגאון ני' דודאי בנתיחדה מן הנשואין אף בזה"ז חוששין אבל כל שיש מקום לומר שלא שינה לעשות מדרך כל הארץ יותר יש לומר כן דוגמא שכתב הב"ש וכן הריב"ש דקאמר להסוברים דחשש סבלונות משום דאמרינן דקידש מתחילה וחיישינן למיעוט דלא מסבלי אלא א"כ קידשו וקאמר הריב"ש דמ"מ אין לו לטעון שקידש בביאה תחילה דהא אין ראוי לקדש ב בביאה וודאי אף הריב"ש מודה בנתגרשה מן הנשואין חיישינן בזה"ז ג"כ בנתייחדה רק התם דלא באנו לחוש לקידושין בסיבלונות רק משום שאולי הוא מן דלא מסבלי אלא א"כ קדשו וע"ז קאמר הריב"ש מ"מ אין לחוש לקידושין בביאה כי מן הסתם לא שינה מדרך העולם וכל עצמנו לא חששנו לקידושין רק מפני דרך העולם דמקדשי והדר מסבלי וא"כ בנידון דידן דאיכא למימר דהוא סבר שהגט בטל