אמרי אש חלק ב צו

שאיננו מקפיד נגד זה לא מהני דהא חזינן דבהפקר כהאי גוונא לא מהני ה"ה דכאן לא מהני דהא אכתי לא נפיק מרשותו

וגם לדעת האב"מ דהוי כמו מתנה ומהני אף לעומת אדם אחר מ"מ יש לעיין אם מהני למפרע כיון דקי"ל יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש יעויין בב"ש מש"כ בסי' כ"ח ס"ק מ"ג ומ"ש דסוגין מיירי וודאי מכאן ולהבא דהא קי"ל יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש צ"ע דהא התם כרבא קיימינן ואיהו ס"ל דישל"מ הוי יאוש ואולי ס"ל לב"ש דזה הוי כמו דבר שיש בו סימן דגם לרבא לא הוי יאוש ולא מהני למפרע אלא שלשונו אינו מורה כן ואפשר כוונת הב"ש דתלמודן לא הוי סתים אם לא הוי אליבא דהילכתא ועכ"פ לדידן דקי"ל יאשל"מ לא הוי יאוש צ"ע. ונראה דהיותר ראוי לסמוך בזה אחר שכבר ניתן הוא על השינוי מעשה דעל שינוי רשות שבא ליד הסופר מן המביא הדיו אין לסמוך דכיון דאז עדיין לא ידע בעל הדיו שנגזל ממנו לא הוי יאוש וא"כ לא הי' קונה הסופר בשעת נתינה וא"כ הוי שינוי רשות ואח"כ יאוש דלא קי"ל כהרמב"ם דקני. ואולם מפני שינוי המעשה דמעיקרא דיו בעלמא והשתא אותיות ואם אמכם גם יש לעיין כיון דבשעה שנתן הסופר להבעל הדיו עדיין לא נשתנה וא"כ לא קנה הבעל הדיו כלל ואח"כ כאשר כתב הסופר דימה שהוא כותב בדיו של הבעל ולא הי' מכוון לקנות לא לעצמו ולא לבעל. ויש לעיין אם נאמר לגבי קנין שינוי ג"כ בגזילה וגניבה ג"כ דאם חשב שהוא שלו דלא קני כמו בעודר בנכסי הגר וסבור שהם שלו דלא קני ולא קני הסופר הדיו לא לעצמו ולא להבעל אף כשנתנו להבעל אח"כ מלבד שהיה צריך ונכון להקנות לו בפירוש וגם בפירוש מי הוא המקנה לו כיון שהמביא הדיו כבר נסתלק מ"נ כראה כיון דאף שינוי דממילא קני דאפי' גזל בהמה והזקינה משלם כשעת הגזילה וכ"כ הקצה"ח בסי' שנ"ד סעיף ד' בפשיטות יעש"ה שתמה על רש"י שכתב בב"ק דף ס"ו ע"א ד"ה שינוי קונה היכא דשני לי' בידים יע"ש והניח בצ"ע. ולפענ"ד כראה דקשי' לי' קושי' התוס' בדף ס"ה ע"ב ד"ה הן ולא שינוייה' וז"ל תימא דבסמוך נפקא לי' מוהשיב את הגזילה וכו' וניחא לי' להקצ"ח לתרץ עפי"מ שמקשה בתמורה דף וי"ו לרבא דאמר אי עביד לא מהני ממתני' דתנן הגוזל צמר ועשאן בגדים משלמין כשעת הגזילה ופירשו רש"י ותוס' דשינוי קונה אלמא מהכי ותיובתא דרבא ומשני שאני התם דכתיב והשיב את הגזילה. ונראה פשוטו דהא דפריך דנימא בשינוי אי עביד לא מהני דהיינו כיון דלא היה לו לשנות אלא להשיב ראוי שלא יקנהו בשינוי דאין לו' דמאי דאמר רחמנא לא תעבוד היינו שלא יגזול דהרי אין זה לענין שינוי שהוא משנהו עכשיו ועכ"פ א"א ללמוד זה מדכתיב באתנן הם ולא שינויהם דאם נשתנה כשר מכלל דאי עביד מהני בגזיל' דהתם אין השינוי איסור כלל ושפיר איכא למשרי כשנשתנה אבל בגזילה דאיכא לא תעבוד מנ"ל ולכך הוצרך והשיב את הגזילה. ולענ"ד יש לתמוה על התוס' בקושייתם אמאי לא תירצו כן. ולפ"ז י"ל דוודאי שינוי דממילא דלא עבר אמימרא דרחמנא עתה יש יותר סברה דקני ויש ללמדו מאתנן וכי איצטרך קרא בשינוי בידים דעבר אמימר' דרחמנא ולכך פירש"י שינוי בידים לא למענו שינוי דממילא רק דלא איצטריך והשיב את הגזילה רק להכי דשינוי דממילא מאתנן איכא ללמוד. ועכ"פ כיון דשינוי דממילא קונה דלא אמר רחמנא להשיב רק בדאית' בעיני' א"כ נראה אף שאין מתכוון לקנות מ"מ כיון שנשתנה אין כאן רק חיוב דמים ולא השבת הגוף וא"כ כיון שהבעל מסר הקלף שלו לכתוב לו הגט והסופר כתבו בשליחותו אין לבעל הדיו רק דמים על הסופר או על הבעל אבל חלק בגט אין לו שיהי' צריך להקנות לו בפירוש. והא, דכתב הב"ש בסי' ק"כ ק"כ ב' דבריו ג"כ יש קפידא בדיעבד אם לא הקנה לו היינו כשהדיו של סופר דאז וודאי אין כאן מקום לומר דקני בשינוי וכן אם הדיו של האשה ואינו מתכוון לגזול כלל כי הלא יתן לה הגט ולא שייך שינוי אבל בזה שהמביא לקח הדיו לכתוב בו ויצא הדיו עכ"פ מרשות בעבים מהני השינוי אעפ"י שאין מתכוון הבעל לקנות מחדש והרי הוא כונו שכתב שם בסעיף ב' ובב"ש סעיף קטן ג' כן יתכן לומר אם יסכים מעכ"ת כי' עם חכמי העיר הש"י ויסכים גם כן עמנו אחיו הגאבדק"ק פ"ב וב"ד הש"י ואם לאו גם דברי בטלים. דברי ידידו אוה"נ הק' מאיר א"ש

סימן סד

אלהי הרוחות. ישביע בצחצחות. ובשובע שמחות. ורב ברכות. לראש צדיק נשגב ה"ה הרב המאור הגדול הגאון המפורסים ונודע בשערים. סיני ועוקר הרים. אמרותיו טהורים. אהובים וברורים. כקש"ת מוהר"ר שלמה קלוגיר ני' ראב"ד ומ"צ דק"ק בראדי יע"א

גבר חכם בעוז מכתב קדשו הגיעני לפני ש"ק העבר ואז לא היה הזמן מספיק לקרוא אותו אף כי לירד לעומקו עד מש"ק ברכתי לאורו שמח לבי ותעלוזנה כליותי בתבונתו ודבר שפתיו משרים. והנה פקד עלי מעכ"ת ני' למהר ולהחיש תשובתו ואף כי אין הזמן עתה לצאת ידי חובת עיון כראוי מפני טרדת החג וזולתו עם כל זאת לא אעבור על מצותו אציג לפני הדרת גאונו מאשר הביא אלהים בידי ולו משפט הבחירה ואשר יבחר יקרב

ראשית דברי קדשו חרץ משפט גט אחד אשר נשלח למקום משכן כבודו ומפני טלטול הדרך בתיבת די תצבייין (כ"ה בתחלת תשובתו הרמה ואולם בתוך מו"מ נראה כי אירע כן בתיבת די תיהוייין) נפסק ראש נו"ן הפשוטה מן הרגל והחזיר הדר"ג ני' את הגט כי לא היה מקום עיגון. ואיך יהיה במקום עיגון ע"ז הרחיב הדיבור כיד ה' הטובה עליו ויצו עלי לחוות דעתי העניה בזה. והכה אין הוראותיו צריכין סעד מאחרים ורק לעשות רצון צדיק אשא ואתן בדברי קדשו בהלכה זו. הנה הביא מעכ"ת ני' דעת הר"ן בפרק המגרש דאף על גב שכתוב בגט הרי את מותרת לכל אדם אף ע"פי כן צריך לכתוב למהך להתנסבא דאם לא נכתב יש לומר שלא התירה רק בזכות ולא להנשא ולאסור נפשה על הכל רק לאיש אחד. ומצאתי בחידושי הריטב"א לגיטין דף פ"ה ע"א שהוא דעת הרמב"ן ג"כ ונראה שכן הוא דעת הרשב"א וכתב הדר"ג דלפ"ז הוי תורף ואפילו במקום עיגון יש לפסול אלא דקשיא ליה למר דאם כן בכותב טופסי גיטין דאמרינן שצריך לשייר גם הרי את מותרת לכל אדם ולהר"ן היה צריך לשייר גם למהך להתנסבא וכתב שכ"ה בפר"ח. וראיתי בתשובת הרשב"א סימן אל"ף קס"ג שהביא ראיה זו להוכיח דלא מעכב אם לא כתוב להתנסבא וכקושית הדר"ג ני' וליישב זה חידש כת"ר נ"י דאע"ג דחוץ מזנותיך בעיא דלא אפשטא ולחומרא היינו משום בנשואין איתתא לבי תרי לא חזיא ולזנות דחזיא הרי אסרה לכך איכא למימר דהוי שיור בגט. אבל אם התירה לכל אדם בזכות כיון דמותרת לכל איסור נשואין לא הוי שיור ואע"ג דאיתא להדיא בסוגיא דעל מנת שלא תנשאי הוי שיור אף על גב דמותרת אצלו בזכות כתב כת"ר ני' דהיינו דמדרבנן ביאת פנויה אסורה ומדרבנן אינה מותרת לכל אדם לכך פסול מדרבנן. ולכך הקילו בכותב טופסי גיטין שא"צ לשייר למהך להתנסבא דכיון דהיא רק מדרבנן הם אמרו להחמיר והם אמרו להקל מפני תקנות סופרים את"ד והנה כבר כתבתי שהרשב"א בגיטין כתב דגם דעת הרמב"ן כן ולהרמב"ן אין בפלגש איסור אפילו מדרבנן כמבואר בסוף תשובות להרמב"ן (ויעוין במיוחסת סוף הספר) ולדברי מר הא צ"ע הלא לר"נ ולר"ע שהקשו לר"א בע"מ לר"ט משום דעוקר דבר מן התורה וכתב הרשב"א שזה שסיים ר"ט הא למדת שאין זה כריתות דלאו מכריתות יליף דטעם משום דעוקר דבר מן התורה ולא קאמר רק דאין זה גט שאמרה תורה וכיון דבחוץ אין כאן עוקר דבר מן התורה דהא משרי שרי א"כ יהיה חוץ מנשואין לר"ט ולר"ע רק מדרבנן פסול וע"מ שלא תנשאי דעוקר דבר מן התורה מדאורייתא פסול כלשון אין זה כריתות וכולה סוגיא רהישין דע"מ חמיר מחוץ והרי לקמן בדף פ"ה ע"א מבעי חוץ מקדוטא בשטר ולא אפשטא וחון מהפרת נדרים ואינך. ולדברי מעכ"ת ני' יהיה כל אלה רק מדרבנן ולא משמע כן דעת כל הפוסקים