אמרי אש חלק ב ט

שכן הסכימו האחרונים ולחלק ולומר כי התם דווקא שמתחלה חל עליו איסור דר"ג אף בזנתה ברצון לא פקע מה שא"כ בזה שהטעיתו הרשעה מתחילה והרי כתב המרדכי בפרק כ"ד מה' אישות דבלא הכיר בה אין כאן אישות גמורה ועיין ב"ח בסימן קט"ו מ"מ אין בידי ראיה להתיר שלא במאה חכמים וכמו שהעיד השבו"י בשם האחרונים ועיין שם שגם הוא אסר לישא אחרת והתיר לגרש בע"כ

זיכוי גט אין ענין בכאן מלבד סברת הנוב"י שכתב לחלק בין נאסרת למומרת בסימן צ"ב אלא אף להיש אומרים דגם בנאסרת מזכין לה גנו היינו בזינתה דכיון דחזינן דתקיף עלה יצרא דעבירה בהיותם עם בעלה ופת בסלה כש"כ עתה שהיא לבדה וליכא דמנטר לה וודאי תזנה וזכות היא לה להתגרש אבל זו שלא נחשדה כלל על איסור אשת איש לא יעלה על הדעת שיהיה זכות לה בהרחיקה נדוד ואם היתה רוצה לקבל גט אזי היתה תובעת גט ממנו ואף כי אין זה ראיה כ"כ בזו שגנבה וברחה אבל כבר אמרתי כי אין לנו ראיה כלל שיהיה דעת אחד מן הפוסקים לזכות בזו לה גט כיון דמחמירין עליה לבלתי תנשא עפ"י גט זה ועל זנות אינה חשודה כלל כאמור. והנה היכא דאסורה רק מדרבנן על הבעל היה קצת ראיה דלא וגוי זכות לה לדעת הרמב"ם בפרק ז' מהלכות תרומות דשנייה שם נשואה אוכלת בתרומה ואכ"ק בפ"ט דתרומות דתנן האשה ההיתה אוכלת בתרומה ובאו ואמרו לה מת בעלך או גרשך והביא הר"ש שם הירושלמי כמה גוונא לאשכוחי למשנה אחרונה דאין ארוסה אוכלת בתרומה ואם איתא נהי דהירושלמי לא בעי למוקים לה במקום יבם או במקום קטטה משום דמספקי לו כתלמודן מ"מ לוקי דהיתה שנייה עליו והיתה אוכלת בתרומה וגרשה בעלה דזכות הוא לה כיון שאסורה עליו אע"כ דבאיסור דרבנן אין זכות ולפ"ז לדעת הר"ש די מודינה והשבו"י החזיק אחריו בסימן צ"ג דכהני זמן הזה כיון דאין להם כתב המתיחסים לא הוי חזקתן גמורה ולדידהו לכאורה אינם רק בחזקת כהנים לחומרא כיון דרוב אינשי ישראל נינהו ולדידהו לא הוי זכות לה ונהי דחלילה לסמוך על זה לקולא אבל עכ"פ אין כאן ברור לומר זכות הוא לה מיהא ראיה זו יש לדחות דהתם כיון דידע ונשאה וודאי לאו זכות הוא לה להתגרש מכש"כ שאוכלת בתרומה ע"י ואם לא ידע ונשאה נראה דאין אוכלת בתרומה דאורייתא כיון דהוי כעין מקח טעות אף דוודאי צריכה גט מדרבנן עיין בתשובת מהרמ"פ סימן י"ט בסופה ומכ"ש לפמ"ש התה"ד דהירושלמי שהביאו התוספות בגיטין על מתני' דאומר תן גט זה לאשתי יחזור. הגע עצמך היתה אשתו של מוכה שחין משמע כי באשתו של מומר לא זכיה לה ותלמודן ביבמות חולק אם כן הירושלמי לשיטתו לא מצי לאוקמי הכי מיהו בר"ן ריש הזורק משמע קצת דלא ס"ל ההוא דתה"ד דאם לא כן לא היה לו ראי' גם כן מן הירושלמי לענין היתר להתגרש עיין שם. והנה היה עוד מקום אריכות בזה אבל כיון דלדעתי ברור שאין שייך כלל לזכות לה גט בזה אין להאריך. והנה מדברי הב"ש משמע להדיא שהמנהג בנאסרת שלא לזכות לה מדכתב בסימן ק"מ דהרמ"א דווקא במומרת שכבר נתפשט המנהג אלא שדבריו צ"ע קצת והח"צ בתשובה החמיר אף במומרת ועי"ש דפסק דאסורה להנשא עפ"י גט זה אם לא תקבלנה והחמיר עוד להצריכה גם להמתין ג' חדשים ובוודאי גם הוא ראה דברי הרמ"א שכתב ויש מחמירין בזה ולא דייק ליה כי רחוק הוא שיחלוק על הרמ"א ולא יזכירכו

סימן ב

שלום וכל טוב לכבוד ידידי הרב המאוהג"ד חרוץ ושנון וריח לו כלבנון חכם וסופר אשכול הכופר כקש"ת מוהרר מאיר נ"י האב"ד דק"ק קראהלי יע"א

נעימות ימינו אשר שלח ביד רבי יעקב בר"ש הגיענו בימים שעברו. והנני לכתוב אליו אודות האיש הנ"ל אשר כתב מעכ"ת כי זה כמה שנים אשר נשטתית אשתו ר"ל וכבר ביקש רפאות תעלה לה והוציא כמעט כל אשר לו ויתר מנכסיו ואין מזור לה והנה הוא מבקש עתה להתיר לו לישא אחרת עליה וכבר פשטה ההוראה להתיר עפ"י מאה רבנים משלש מדינות ורק שישליש הבעל כתובתה ותוספת ויזון אותה משלו וגם למסור הגט ביד השליח כמבואר בדברי הפוסקים. ואולם האיש ר' יעקב הנ"ל אין בידו לעשות כן ואף שאין לה תוספת כתובה מ"מ גם העיקר כתובה אין בידו ליתן לה ואין בידו רק מאה זהובים שיין אבל קרובי האשה רוצים לחייב עצמם לזון אותה בעד פירות מאה זהובים הנ"ל כל ימי חייה וכתב מעכ"ת ני' כי כל הצדדים שכתב הצ"צ בסימן ס"ז להתיר לישא אחרת ע"י שימכרו קרוביה להבעל כתובה בטובת הכאה ישנו גם כן בנדון זה ומעלתו מפקפק על דברי הצ"צ במ"ש שתזון האשה מפירות המעות שנתן הבעל בעד טובת הנאת כתובתה דכיון דמוכרת כתובתה אין להבעל פירות כמבואר באה"ע סימן פ"ה א"כ אמאי לא יתחייב הבעל לזונה משלו והפירות יהיו ג"כ שלה: הנה למ"ש המהרש"א בב"ק בדף פ"ט ע"א תוס' ד"ה פירא דפירא ה"ט דלא תקינו ליה רבנן דהא ל"ל פסידא דהרי אינה מוכרת רק ע"מ אם תתאלמן או תתגרש והרי אם יהיה כן יהיה צריך ליתן להאשה את הכתובה במכירתה ואין תחתיה להלוקח וזה שייך במוכרת לאחרים דהכתובה היה צריך ליתן בלא"ה אם תתאלמן והמעות שקבלה הרי היא משל אחרים ומה להבעל בהם ענין כלל אבל במוכרת לבעלה בטובת הנאה שגם אז אינה מוכרת רק מה שהיה לה לגבות אם תתאלמן או תתגרש ובזה אין הפסד להבעל אבל אולי לא תתאלמן ולא תתגרש רק אם תמות בחייו ונמצא שנתן את המעות הללו בכדי ואע"ג דלעומת זה יוגרע מחיר הכתובה וסך המעות שהוא נותן מ"ע אין שייך לומר בזה שאין לו הפסד וכ"ש אם שלא ברצונה הוא קונה רק להתיר נפשו מכבלי העיגון כנידון של הצ"צ אינו מוכרח שיהיה הפירות שלה

ולכאורה יש לעיין ג"כ על הא דפטר הגאון בעל צ"צ את הבעל ממזונות מהא דמבואר בסימן צ"ג דדעת הח"מ והב"ש דהמוכרת כתובתה יש לה מזונות לכ"ע ואולם הצ"צ כתב שם דהסך שיתן הבעל בעד כתובתה יהיו כ"כ שיהיו הפירות הסך ההוא מספיק לפרנסתה ולזה הקשה מעלתו ני' רק מהך דפ"ה דהפירות שלה. ואמנם יתכן דהצ"צ בשיטת רבו הב"ח אמרה שכתב דהטור ס"ל דהמוכרת כתובתה אין לה מזונות בחייו ואף שהב"ח כתב ג"כ דלהרמב"ם דווקא במוחלת אין לה מזונות אבל לא במוכרת מ"מ כיון דבמוחלת אין לה מזונות אפילו אינו דידיה מכלל דחשיב למזונות ג"כ כמו תנאי כתובה וע"כ הא דמוכרת אין לה מזונות היינו משום דאמרינן זוזי אנסוה וכמ"ש הב"ש וכיון דעכ"פ במוחלת ומחלה ג"כ מזונות יש להבאים מכח האשה רשות ג"כ למכור את הכתובה עם תנאי דהיינו מזונותיה אם רואין כי הוא לטובתה דע"י כן ירבה הבעל במחיר הכתובה וטובתה לתת מיד ותהי בטוחה על הכל וכמ"ש הצ"צ שם ולפ"ז אף את"ל דמוכרת כתובתה לבעלה ג"כ אין לו פירות היינו בסתמא אבל כאן לכך הוא מרבה במחיר הכתובה וטובת הנאה למען יפטור ממזונות והוא לטובת האשה ובאמת שאין הכרח כלל לומר במוכרת לבעלה שצריך ליתן לה מזונות וראיית הב"ש בסי' צ"ג ס"ק י"ח תמוה דעיקר הספק לכאורה היינו דווקא במוכרת לבעלה אבל במוכרת לאחרים וודאי יש לה מזונות וכמו שיש לה כב"ד ורק עיקר הספק במוכרת לבעלה וא"כ מאי ראיה מדלא אוקמי ברייתא בחייו דהרי הברייתא איירי במוכרת לאחרים להדיא וע"כ מיירי ביתומים

ובאמת נראה דלכ"ע אם נראה לב"ד שיש טובה להאשה במה שפוטרין אותו ממזונות כי בכך ירבה כסף מקנתו וכדומה יש רשות לב"ד לפטרו ואין בזה גמגום על דברי הצ"צ ואולם מ"ש כי יש לחוש שיטעון הבעל קים ליה כהרמב"ם דבנשטתית הבעל פטור ממזונות בזה לכאורה דבריו תמוהים דאיך לא נחית לחלק בין אין יודעת לשמור את גיטה דאז הבעל