אמרי אש חלק ב ח

סימן א

אשר דרש מעכ"ת ני' אודות אשה אחת נשאת לכהן בחזקת אלמנה ואח"כ נשמע הקול כי היא גרושה וברחה ממנו והבעל נסע לעיר אשר היתה שם ולא מצאה והביא בידו כתוב וחתום מן הב"ד אשר שם כי היא גרושה ויבא הבעל לפני הב"ד צדק להתיר לו לישא אחרת

והנה כבר ראה מעלתו ני' דברי הרמ"א ומה שנחלקו בפי' דברי הרמ"א הב"ש והשב יעקב לפי מאי שכתב הנוב"י קמא בחלק אה"ע סי' א' הב"ש פי' דהרמ"א מתיר בין בשוטה ובין אם מן הדין לגרשה ואינה רוצה לקבל גט ממנו מותר לו לישא אחרת והביא ראיה מסימן קט"ו בעוברת על הדת והשב יעקב כתב לחלק בין היכא דפשיעתה גרם לה שתאסור כמו בעוברת על דת דהתם לא תיקן ובין שהתה יו"ד שנים דאז צריכין חכמים להתיר לו והכריח כן דאם לא כן למה הביא רמ"א בסימן א' דעות חלוקות ובסימן קט"ו סתם בפשיטות דאין לחוש והגאון השואל שם בנוב"י רצה לומר דלגרש בע"כ סתם רמ"א בסימן קט"ו דמותר אבל לא לישא ב' נשים כי כן כתב מהרמ"פ בתשובה והנוב"י דחה דבריו דהרי לגרש בע"כ חמור שלא קבע רגמ"ה זמן להתיר ולישא שתי נשים קבע זמן ולכך כתב נוב"י דדוקא בעוברת על דת נוח יותר לגרש בע"כ מלישא שתי נשים דאם תחזור בה ויהא רשאי לקיימה נמצא נשוי שתי נשים אבל לגרש בע"כ מותר דעתה עכ"פ היא עוברת על דת וראיתי בדבריו במכתבו שכתב לחוש גם כן חשש זה במומרת ולכך מזכה לה גט וכמו שהאריך בזה. וז"א דמומרת החוזרת וודאי אסורה לבעלה עיין בח"מ סימן ז' סעיף קטן כ' ובב"ש שם. ואף הרמ"א שהביא שם יש מקילין מ"מ הרי האומרים לזכות לה גט שלא מדעתה וודאי לא סברי כיש מקילין אלו דאיך אפשר לומר דזכות היא לה הגירושין כי וודאי היא מזנית ואח"כ להתיר אותה לבעלה ולומר כי טהורה היא הרי זה מאמר סותר עצמו

והנה מ"ש הנוב"י לפרש דברי מהרמ"פ פשיטות דברי מהרמ"פ לא משמע כן גם הח"מ בסי' קי"ט וודאי לא פירש כן שהרי שם תחלה כתב הרמ"א בפשיטות דאין לגרש בע"כ אם לא שעברה על דת ואח"כ בלשון יש אומרים דבמקום מצוה יכול לגרש בע"כ או מתירים לו לישא שתי נשים והנה בכאן נראה דמחלק הרמ"א בין עוברת על דת ובין מקום מצוה והח"מ שם השיג עליו וכתב דמהרמ"פ לא התיר רק לגרש בע"כ ולא לישא אחרת ע"ש שמסיים לכן אין להתיר לישא אשה על אשתו אם לא בהסכמת ק' רבנים אם הראשונה אינה בת גירושין או שמצוה לגרשה הנה נראה מבואר דאף בכ"מ שמצוה לגרשה כגון שהתה יו"ד שנים דבזה מיירי הרמ"א שם מדכתב בלשון יש אומרים כדלעיל ואפ"ה אסור לישא אחרת ומותר לגרש בע"כ לדעת הח"מ. ומה שכ' הנוב"י דלגרש בע"כ חמיר מדלא קבע זמן נראה דדעת הח"מ הוא תקנת ר"ג לגרש מדעתה דוקא היא מפני שהיו בנות ישראל קלות להוציא והנשים אשר משפטן להוציא (גם מבלתי פשיעתן) והיא ממאנת לבלתי קבל הגט לא עליהן תקן ר"ג אבל תקנת לבל ישאו שתי נשים כי שקד הגאון זצ"ל משום קטטה כמ"ש הד"מ אם היא עבריינית ואינה חפיצה לקבל הגט אף כי אין ראוי עוד לחוש על תקנתה מכל מקום יש לחוש לתקנת השנייה אשר ישא אח"כ ואף כי נשאת אדעתא דהכי מ"מ הרי התקנה היתה גם אם תתרצנה הנשים שתיהן להנשא לאחד עם כל זה אסור כמבואר ולכך אף שמותר לגרש בע"כ מ"מ אסור לישא אחרת עלי' גם במקום מצוה

גם יש לחלק דלכך נבחר לגרש בע"כ מלישא אחרת עלי' גם שגירושין בע"כ חמיר מלישא שתי נשים מ"מ אין האיסור רק פעם אחד מה שאין כן בנושא אחרת הוא עובר בכל שעה ושעה ומצאתי סברא זו בבאר היטב סימן א' סעיף קטן כ"ג ליישב דברי המבי"ט לא אדע אם מלבו כתב כן או הוא מכנה"ג כי אין ספר כנה"ג בידי וסברא זו לא נפלאת ולא רחוקה היא כי כן כתב הר"ן ליישב הא דשוחטין בשבת לחולה ואין מאכילין אותו נבילה הקלה משום דאיסור שבת אינו רק פעם אחד מה שאין כן נבילה שעובר בכל כזית: וכנראה שזה התירוץ עיקר אצל המגינים בא"ח סימן שכ"ח ולפ"ד המג"א בס"ק ט' שם מבואר כי אפילו אין צריך אלא לכזית מכל מקום כיון דיש בכל משהו ממנו איסור ח"ש מן התורה חוב יותר לשחוט מלהאכיל. (ובזה נסתר מ"ש התשב"ץ ח"ג סימן ל"ח עיין שם) וכיוצא בזה כתב המג"א בסי' תמ"ד סעיף קטן י"א והאבן העוזר השיג עליו והביא מהולך לשחוט את פסחו ומלבד שדבריו תמוהים וכמ"ש בצל"ח ועיין שם גם גוף הדברים הרי לדעת הר"ן הנ"ל צריך לומר דאפי' באיסור חצי שיעור נוח יותר לעבור על איסור חמיר דשבת מלרבות באיסור ח"ש (ויש עוד מקום להאריך אלא שאכ"מ) ועכ"פ אין כאן כ"כ תימה אף אם יהיה גירושין בע"כ חמיר מלישא ב' נשים מצד האיסור עצמו מ"מ אם א"א רק להתיר לו אחד משני אלו יותר ראוי להתיר גירושין בע"כ וכמ"ש לדעת המבי"ט

והיה נראה לומר דדעת הרמ"א דוודאי לא תקן רגמ"ה שיהיה הבעל עגון כל ימיו וישב בדד והרי כמה חששו חכמים לעגונה דאשה אף שיש לה בנים מכל מקום היכא דאקילו רבנן משום עגונה לא חלקו כגון בעד מיתה כל היכא שהתירו לא חלקו ואף בש"י סימן מ"ב (ועיין שם שהביא גדולים שחלקו עליו ואולם הרי הם אף בשוטה לא רצו להתיר כלל ולא אמרו לו כי יבקש היתר ע"י מאה רבנים ובזה כבר פשוט המנהג שלא כדבריהם ולפי"ז היכא דאסורה עליו אפי' שלא בפשיעתה כגון אשת כהן שנאנסה אם אינה רוצה לקבל גט לא תקן רגמ"ה כיון שיהיה מכח תקנה זו עגון כל ימיו ולא נחלקו רק במצות יבום וכן בשהתה עשר שנים ולא ילדה שאם לא נתיר לו כלום מ"מ אינו שרוי בלא אשה בזה הביא הרמ"א שני דיעות אם מותר לישא אחרת דדעת כמה פוסקים דאפילו בכה"ג לא גזר ר"ג לבטל מצוה והחולקים ס"ל דהעמיד הגאון תקנתו אף במקום מצוה ולא ייבם או ישהה עמה עוד בלא בנים אבל היכא שאסורה עליו אפילו שלא מחמת פשיעתה אז אם אפשר לו לגרשה בע"כ לא נתיר לו לישא אחרת מטעם הנ"ל אבל אם א"א לגרשה מותר לו לישא אחרת. וזה נראה מדברי הרמ"א בסימן קי"ט בסעיף א' תחלה סתם דבעוברת על דת כתב סתם דלא גזר ר"ג ובסוף אותה הג"ה הביא שוב י"א דבמקום מצוה ואף דעת ב"ש קרוב לזה רק דהוא ז"ל כתב דדעת הרמ"א דמחלוקת הפוסקים לענין מקום מצוה היא ביבום וכן לענין שהה עשר שנים והוא רוצה לקיים מצות יבום או מצות פ"ו ולישא אחרת די"א דבכה"ג לא גזר ר"ג ואם אין הראשונה חפיצה להתגרש והוא גם הוא קשה עליו גירושין רק חפץ לקיים מצוה מותר לו לישא אחרת עליה וזה נראה דעת רא"ם בתשובה וכן דעת הב"י בתשוב' ור"י מינ"ץ חולק עליהם אבל אם הוא רוצה לגרש בכל כמה דאגידא ביה לא יהבא ליה אחריתא והיא אינה רוצה להתגרש וא"א לגרשה בע"כ שהרחיקה נדוד ממנו כיון דחזינן דמותר לגרש בע"כ ה"ה שמותר לישא אחרת וכיוצא בזה כתב הג"פ סימן קי"ט וכן מצאתי בספר בית מאיר סוף סימן קנ"ד בקיצור ועכ"פ אם היא אסורה עליו היה נראה וודאי דמותר לישא אחרת עליה אבל לא משמע כן בדברי הח"מ שם בסימן קי"ט שאפילו בשבוייה אוסר הב"ח בסי' ע"ה ומ"מ זה דווקא שהוא שלא בפשע אבל אם זנתה לכאורה וודאי מותר לישא אחרת מבלי היתר מאה רבנים. אבל ראיתי בתשובת שבות יעקב חלק א' סימן ק"כ שם שהסכימו האחרונים שלא להתיר לו לישא אחרת כי אם בהסכמת מאה רבנים אף שמדברי הב"ח והח"מ בסימן א' לא נראה כן הרי העיד הרב ז"ל