אמרי אש חלק ב פט

אבל מה נעשה וכבר ניתן הגט ויצא עליה שם מגורשת בכל הגליל ההוא וגם קשה להשיג גט אחר כמ"ש מעכ"ת ני' ויש לצדד ולהקל דכל מה שעשה הבעל לצוות על גט אחר לא הוי אלא גילוי דעתא דקי"ל דלאו מלתא היא וכמ"ש המרדכי ריש פרק השולח (הובא בטו"שע בסי' קמ"א סעיף מ"ד) בשם תשובת רש"י דאשה שעשאה שליח לקבלה וחזרה ועשאה שליח לקבלה אחר דאין השני מבטל את הראשון ואחד נן הטעמים משום דלא הוי רק גילוי דעתא בגיטא דקי"ל דלאו מלתא היא וכ"כ הרמ"א בסימן קמ"א סעיף ס"ב דאם אמר לשליח החזר לי גט זה ואני נותן לך גט אחר אינו אלא גילו דעת ואינו בטל ועיין במהרי"ק שורש ע"ו

ובענין שם העיר אשר יש כמה עירות ששמם כך וחידש המסדר לכתוב בגיטין הסמוכה לאלבערט גם בזה יש להפליא על כי הגיס דעתו בהוראה מה שלא מצינו כלל דברי הפוסקים רק על הנהר או על הים בארות ומעינות לא ולת ואפשר להיות שחששו אולי יחסר מן כמ"ש מעכ"ת וכן לשון סמיכה לשון נלעג כי שייך סמוכה על מה שהיא תוך מיל כמו שמבואר ריש מגילה סמוך אעפ"י שהיא כראה וכמה מיל (יעוין בא"ח סימן תרפ"ח ובמ"א סעיף קטן ג') ולפ"ז מה שפירש רש"י בסוכה דף כ"ו ע"ב דמבי כובי לפומבדיתא הוי ששה פרסי ובגיטין פירש"י על הא דאיתא שם דף ד' ע"א דאמר אביי לדידי חזי לי האי אתרא והוי כמבי כובי לפומבדיתא דהיינו כפר לודים ללוד דהוי מובלעת רחוק מלוד כמבי כובי לפומבדיתא נשמע דכפר לודים דהוי מובלעות רחוק ששה פרסאות מלוד ותמצא רקם וחגר דקרא סמוכות רחוק יותר ועכ"פ שוה אלא שזה מובלע וכמו שפירש רש"י וזה אינו מובלע ולפ"ז הא דאמר במגילה מיל היינו התם לענין מגילה לא מיקרי סמוך יותר ממיל אבל מ"מ שייך לשון סמוך גם ביותר ממיל ויותר היה לו לכתוב אשר בצד אלבערט וכדאיתא ביבמות דף קט"ו בצד קלוניא מתא אנדרולינאי נהרדעא. והתם קלוניא הוי מקום עמידתו ונהרדעאי מקום דירתו. גם אם כותבין הסמוכה לאלבערט לא ידעתי למה לא יכתבו למתא אלבערט כי אלבערט שכיח יותר לקרות לשם אנשי האומות מאשר נקרא לשם עיר. אבל מה שכותבין בלשון הקודש אין קפידא כ"כ כמו שהאריכו הגאונים בתשובת הרמ"א כידוע גם מה שמאריך לכתוב דמתקריא וכו' האריכות אינו מפסיד ומדלא קרא מעלתו ערעור על שם הנכרים שלא היה ראוי להכתב בשי"ן רק בזיי"ן או בסמ"ך לפמ"ש נרשם בבי' דואר על המכתב מכלל דידע מעכ"ת ני' כי כן הברתה בשי"ן גם בלשונם. והנה באמת לא מצאתי שם בשמות אנשים ונשים ועיירות שיסיימו בעיי"ן רק שם אר"לע שהביא הח"מ בא"הע בסימן קכ"ח זולת זה נכתבים כולם או באל"ף או בה"י או ביו"ד ומכל מקום מן הסתם ידוע ומפורסים שכותבין ישראל שם העיר בעיי"ן בסוף ויהיה להרב את אשר לו כי אחרי אשר כבר עשה בוודאי יהיה קשה למונעו. ה' בחסדו יצילנו משגיאות ויאיר עינינו בתורתו וישמחנו במהרה בישועתו דברי ידידו שוחר טובתו: הקטן מאיר א"ש

סימן ס

בעזה"י יום ד' יו"ד שבט שנת בי תמכה ימינך לפ"ק אונגוואר יע"א

ישאו הרים שלום. חיים וברכה עד עולם. לכבוד ידיד ה' וידיד נפשי הרב המאה"ג הגאון המהולל ונודע בשערים. סיני ועוקר הרים. מדברו נאוה כי דובר מישרים. כקש"ת מוה"רר אברהם וועכסלר ני' האבדק"ק שוואבאך והגליל יע"א

אשר דרש הדר"ג ני' אודות אשה אחת משונה וזרה בדעות מאבדת ממון בעלה מוכרת כלי הבית בחצי הדמים עד כי גם הנוצות מהכרים שמטה ותמכור ויאמרו אנשים כשרים להדר"ג ני' כי גם כן חשודה על איסורים לזאת נכון הדבר שיגרשנה בעלה עד כי גם קרוביה אמרו כן להדר"ג ני' וכאשר דבר עם הבעל לא נגמר הדבר מפני חולי האשה ובשובה לאיתנה דברו אבי האשה ואחיה עם הבעל אודות הגט ונתפשרו על פי בוררים בזב"לא וכו' על אודות הנדוניא ותוספות כתובה ונכתב ונחתם הכל באר היטב וגם העלו הדברים בערכאתיהם ויבקשו רשיון על הגט וניתן להם וקבעו מועד על הגירושין ותקח האשה מכל מה שהכניסה מכלי הבית ותכשיטיה ותלך לבית אביה אבל אח"כ לבשה האשה וקרוביה רוח אחרת וימאנו לבוא ליום מועד אשר הוקבע לגירושין כי נודע להם מעושר הבעל ויקריבו תעצומותיהם לפני הערכאות לבטל הפשר ונשתהה הדבר כמשלש שנים ומקרוב יצא דבר המשפט כי האשה חייבת לקיים את אשר קבלה על נפשה ותבוא הפקודה להדר"ג ני' כי יסדר הגט כדמו"י והשיב הדר"ג ני' כי תחילה יבואו האיש והאשה לפניו ולפקח על ענינם והיתה מגמת פני כבודו ני' לראות אולי אפשר לקרב וגם לחקור היטב אם הדין נותן לכוף את האשה לקבל הגט והנה הבעל בא למועד אשר אמר הדר"ג וידבר כת"ר ני' על לבו לקרב את אשתו ויען כי לא אפשר לו כלל כי מלבד דעותיה הזרות והמגונות עוד נודע לו כי שמשתו נדה פעם אחת וגם האכילתו בשר שלא נמלח אבל האשה התרה כת"ר שתבוא לפניו ולא באה וישם הדר"ג ני' על לבו לעיין במשפט האשה אם הדין לכופה ודעתו הרמה נוטה שיש לכוף אותה וטעמו ונימוקו מבואר בתשובתו ואבוא לישא וליתן קצת בדברי קדשו ואת אשר יבחר יקרב

ונעיין תחלה אם יש בנידון זה איסור תורה ודעתו הרמה שאין כאן איסור תורה כי אין בחרמי ציבור איסור תורה ולא כדברי הנודע ביהודה בקמא חא"ע סימן ע"ז שדקדק מדברי הר"ן בתשובה דהוי איסור תורה לעבור על חרמי הקהל והדר"ג ני' דחה דקדוקו והאמת שאין דקדוקו כדאי לחדש כן ושם בתשובה שלפניו הביא הנו"בי ראיה מתשובת הרשב"א סימן תקצ"א דהוי דאורייתא גם הרמ"א בי"ד סימן של"ד בד"מ כתב שמשמע מתשובת הרשב"א סימן תקצ"א דחרם דאורייתא וגם זה יש לדחות כי י"ל דעיקר דברי הרשב"א היינו משום שבועה שהזכיר וכן ארור לשון שבועה הוא. והיינו אותן שקבלו עליהם ולא לאחרים וכל שכן לדורות הבאים ובח"ג מתשובת רשב"א סימן תי"א השבועה והחרם שהם מדברי תורה חלה על דברי סופרים וגם בזה יתכן דמצד קבלה קאמר הרשב"א דהוי דבר תורה אלא שכתב דאפילו שתקו והמחרימין מיעוטו של הקהל חייבין לנהוג כן אחרי שלא מיחו ושתקו. וזה לכאורה מצד חרם כי מדין שבועה צריך עכ"פ לענות אמן כמבואר ספ"ג דשבועות והדר"ג ני' כתב דמדברי הרא"ש בתשובה כלל ז' סימן ט' מבואר דאין חרמי ציבור רק גזירות בלבד משמע דאין שם רק איסור בעלמא ושכן משמע מדברי סמ"ע בשם אגודה דמועל בחרמות ותקנות הקהל לא מפסל לעדות וכמ"ש הסמ"ע בסימן ל"ד סעיף קטן יו"ד אלו דברי כת"ר ני'. הנה הרמב"ן במשפטי החרם הנדפסים במיוחסת לו כתב דאם ב"ד גזרו בחרם על העובר על דבריהם דבר זה מתורת מרע"ה לא למדנו עד שבאנו לדברי קבלה והביא שם הרמב"ן ג"כ מחרם יהושיע ופלגש בגבעה וחרם שאול ויונתן וכתב שם שאם מקל ראשו בדברים האסורים לו גורם רעה לעצמו ועובר על דברי תורה. וכתב הריב"ש בתשובה סימן קע"ג דלדברי הראב"ן ז"ל הנך אבעיין דריש פרק ג' דמ"ק ופסקו הרי"ף לקולא לדעת הרמב"ן במוחרם אזלינן לחומרא יראה דס"ל להרמב"ן דהוי דאורייתא ואזלינן לחומרא בספיקו וכמ"ש הריב"ש וצריך לומר דגמרא גמירא להו עד דאתי נביאי ואם כן אפשר דאף הרא"ש בתשובה כיון שהביא הוא ז"ל גם כן חרם דיהושיע ושאול ויונתן אפשר דס"ל דהוי דאורייתא וכמ"ש הרמב"ן ולא בא הרא"ש רק שאינן צריכין יחיד מומחה או שלשה הדיוטות רק כיון שאינן רק גזירות יכולין הם לחזור בעצמן ולהתיר מה שגזרו וכמ"ש הרמב"ן ג"כ במשפט החרם. ואולם הריב"ש שם כתב דנראה דעת הרמב"ם שאין לחלק בין מנודה למוחרם ובתרוויי' אזלינן לקולא בספק גם הד"מ כתב בפשיטות