אמרי אש חלק ב פה

החולקים על הרמב"ם ואמרו דאינו גט היינו על פי מה שכתב הרמב"ם בפרק י' מהלכות גירושין בקטנה אף ע"ג שחצרה קונה לה [ופירש הה"מ שם דחצר משום שליחות הוא ואולי אפשר בגוונא דזכות הוא לה דלא בעי עומדת בצד חצירה וכמ"ש הר"ן ריש פרק הזורק בשם הרשב"א יעו"ש] מ"מ אינה עושה לקבלה שכיח מפני ששליח לקבלה צריך עדים ואין מעידין על הקטן. וכבר היטב לראות הפ"י בגיטין דף ס"ד עמוד ב' ולפרש דברי הרמב"ם שהוצרך לכך מפני שהוא ז"ל סובר דאין למעט מאתם אם גם אתם רק במידי דליתא בדנפשיה וכמ"ש התוס' שם בסוף העמוד אבל במידי דאיתי' אין למעטו לקטן לכך הוצרך הרמב"ם לומר הטעם מפני שאין מעידין על הקטן ומה שהקשה שם הפ"י בדף ס"ה דא"כ קטנה האיך מתגרשת הא בעינן עדים או ע"ח או ע"מ בעניות לא ידעתי מאי קשיא ליה דדווקא היכא דהקטן עושה מעשה הצריך עדים בזה קאמר הרמב"ם ז"ל דאין מעידין עליו לקיים את מעשהו ולכך אין קטנה עושה שליח לקבלה דאין מעידין עליה. אבל בגירושין אין האשה עושה שום דבר רק הבעל הוא העושה הוא המגרש ואפי' זרקה לתוך חצרה מגורשת ולא בעינן דעתה כלל ואין העדים מעידין על מעשיה רק מעשה הבעל והיא מגורשת ממילא

והנה אם אין מעידין על הקטן מפני שאין בו דעת גמורה כמ"ש הרמב"ם פ"ו הנ"ל מכ"ש על השוטה שאין בו דעת כלל מעתה גם אם נאמר שאם עשה שליח כשהוא חלים אין שליחותו בטל כשנשתטה אח"כ עכ"פ המגרש הוא ומכוחו היא נתרת לעלמא בגירושין אלו והרי אם מת הבעל וודאי אין השכיח יכול לגרש כמו ששנינו בפ"ק דלא יתנו לאחר מיתה ובדף כ"ט ע"ב אילו מת הבעל מידי מששא אית ביה וא"כ ע"כ באם נאמר בעושה שליח כשהוא חלים אין שליחותו בטל מדאורייתא היינו רק לענין שיהיה להבעל יד השליח תחת ידו אבל הגירושין עתה בנתינה ליד האשה חלין אבל כיון שצריך ע"ח או ע"מ איך אפשר להעיד על השוטה לא יהיה כח הבעל שעשה שליח כשהוא חלים ואח"כ נעשה שוטה כוחו גדול מקטנה שיש לה יד לקבל גיטה וגם יכולה לעשות שליח במידי דשייך בה ואפ"ה אין לה לעשות שליח לקבלה אף זה אע"ג שיש לו יד דהיינו יד השליח שעשה בעודו חלים מ"ע הגירושין עתה נגמרו ובעינן דווקא עדים ואין מעידין על הקטן ועל השוטה שאין לו דעת

ולפענ"ד צ"ע על הרמב"ם בזה דכיון דדעתו ז"ל דאין מעידין על הקטן ולכאורה ברור דכ"ש על השוטה ואם כן אמאי כתב כאן דהוא רק פסול מדרבנן כי רחוק בעיני לומר דכיון דיש עדים שעשה שליח בעודו חלים לא מקרי עדות על השוטה רק על הפקח. אם לא שנאמר כיון שאמר בהם בעודו פקח כתבו ותנו דקי"ל אחד כותב ושנים חותמין ובחתימתן נעשה זה ספר כריתות והרי לדעת הרמב"ם וסיעתו עידי חתימה וגם עידי מסירה כרתי וס"ל דעידי חתימה בחתימתן נגמר זה להיות ספר כריתות (ולא מתורת עדי מסירה כמ"ש הר"ן בפרק המגרש רק בחתימתן) והרי בכל הגיטין כיון שאמר להם הבעל כתבו וחתמו אין להעדים עוד עסק עם הבעל ולזה אע"פ שנשתטה אח"כ מן התורה כשר הוא ולא שייך לומר אין מעידין על הקטן (וכמו שרצה לומר הפ"י בדף ס"ה) ולא על השוטה דחתימתן על הספר בציווי הבעל כאשר היה פקח משוי ליה ספר כריתות ובנתינה אח"כ א"צ עדים לדעת הרמב"ם ולפ"ז לדעת ר"ת וסיעתו דס"ל דאפילו לר"מ דאמר עידי חתימה כרתי אפ"ה בעינן שני עדים אצל המסירה וכמבואר בתוס' ריש גיטין א"כ גם כי נאמר דהשליח שנעשה בעודו חלים קם תחת הבעל מ"מ הרי אין מעידין על הקטן וכן לדעת הר"ן סוף פרק המגרש גם להרי"ף דס"ל דאף ע"ח כרתי לר"א מ"מ כיון דמטעם מסירה מהני עדות על השוטה מקרי וממילא בהך דמעת שאני בעולם לא קשיא כיון דאז א"צ עדים שהרי כבר קיבלה הגט ונהי דהוא דלא כהירושלמי שהביא הרשב"א אבל אינו ענין להיכא דהמסירה הוא בעת שטותו וזה שאמרנו הוא יתכן לדעת הריא"ז אבל הרא"ש בתשובה דאפילו היה שפוי בעת הנתינה ושוטה בשעת הכתיבה אינו גט וזקוקה ליבם וודאי ל"ל שיהיה שליחות השליח קיים בעת שטותו מפני שנעשה בהיותו חלים דא"כ על כל פנים בשעת כתיבה לא יגרום שטותו להיות בטל מן התורה

ועכ"פ עוד לא מצאנו חבר לדעת הרמב"ם ויש לעין לדעת הסוברים דהגט בטל באחזו קורדייקוס אם כתבו ונתנו בעודו קורדייקוס עדיין יש ספק בעתים חלים ועתים שוטה אשר ידענו בו שכן דרכו אם אמר כתבו ותנו כשהוא חלים וכתבו ונתנו כשהוא שוטה אם יהיה הגט בטל מ"ה דלכאורה י"ל לדעת החולקים על הב"י ואמרו דלר"י אין חילוק בין סמיא בידן לאין סמיא בידן הכל תלוי במחוסר מעשה דאם אינו מחוסר מעשה כישן דמי הרי זה שידענו שהוא עתים חלים עתים שוטה ממילא הוא שב לבוריה ואינו מחוסר מעשה והתוס' וכן הרא"ש קצת ביותר ביאור כתבו דצריך ליזהר בשכ"מ דחולה פעמים שדעתו מטורפת עליו ועתים חלים ועתים שוטה ואפילו לר"ל דמדמי קורדייקוס לישן היינו משום דסמיא בידן או שמא אפילו לר"י כישן דמי משום דלא מחוסר מעשה כי רגיל להתיישב ממילא וטוב ליזהר עכ"ל הרי משמע להדי' דבעתים חלים ועתים שוטה שידענו שדרכו לשוב מאליו לבוריו אין ראוי לפסול לר"י וכמ"ש הר"י לענין שכב"מ ובזה היה מקום לפרש דברי הירושלמי שהביאו הרשב"א והר"ן שכתבו הם ז"ל כי בהירושלמי החליפו ר"י ור"ל שיטתן ולהנ"ל יחדיו יהיו תמים התלמודים בעיקר הסברא לר"י ור"ל והנה כבר התעורר השואל בתשובת הרשב"א שהביא הב"י בסימן קכ"א לומר דהירושלמי פוסל ר"י בעתים חלים וכו' אלא שנראה מדברי השואל דפליגי בעת חלימותו והרשב"א חולק עליו (ולא מצאתי התשובה שלימה בתשובת הרשב"א אשר בידי כי קצרה המעתיק) ולולי דברי הראשונים היה נראה כך לומר דהנה בלא"ה דברי הירושלמי לפי פשוטן אין מובן להם במה שהקשה אהדדי פלוגתא דר"י ור"ל כאן במאי דפליגי בהפריש חטאתו ונשתטה אם נדחית חטאתו או לא דהרי משמע וודאי בעודו שוטה אין שוחטין וזורקין עליו ולכך פליגי אם נדחית חטאתו אח"כ וכן נמי בהמיר דפליגי אם נדחית חטאתו היינו אם שב אח"כ ולהדיא מוכרח בר"פ אין בין המודר בסוגיא דכהנים שלוחא דרחמנא דאין מקריבין על השוטה רק קרבנות מחוסרי כפרה אבל שאר חטאות ואשמות צריכין דעת וא"כ מאי ענין פלוגתתן בחטאתו דמיירי לכאורה דווקא להקריבו אחרי שנתכפר לכאן דמיירי בעודן בשטותן לכך היה נראה לומר כי יש לכאורה הפרש בין התלמודים במהת אחזו קורדייקוס דלפי תלמודן סמיא בידן בישרא אגומרא וכו' אבל בירושלמי איתא לפני מחלוקת ר"י ור"ל אתא עובדא קוני דר' יוסי בחד טרסיי דהוי יהבין לה סומק גו אכים והוי לעי אכים גו סומק והוי לעי (ופירש הפ"מ כי הרפואות של חולי הזה לא הועילו לו) זהו קורדייקוס שאמרו חכמים ואח"כ הביא הירושלמי ברייתא דעתים חלים וכו' כשהוא חלים הרי הוא כפקח לכל דבריו דאיתא בר"ה בתלמודן ואח"כ מייתי פלוגתא דר"י ור"ל עכ"פ הרי לפנינו לפי הירושלמי מתני' מיירי במי שלא הועילו לו רפואות של חולי ההוא הנאמרות בתלמודן וא"ל דמיירי שעומד לעולם בשטותו דאם כן מאי שנא שאחזו קורדייקוס דנקט במתני' ולא קתני שוטה אע"כ דלפי הירושלמי אחזו קורדייקוס עתים יש לו שהוא שפיי וכמ"ש הרמב"ם בפירושו למתני' שהוא ממין חולי הנכפה וידוע שיש לו עתים לחולה ההוא אבל לפי תלמודן קורדייקוס סמיא בידן אבל לא ראינו שיהיו לו עתים שהוא שפוי ופליגי ר"י ור"ל דלר"י הכל תלוי במחוסר מעשה וכיון דקורדייקוס מחוסר נעשה ולא ישוב מאליו לדעתו כשוטה יחשב בין סמיא בידן בין אין סמיא בידן וממילא אם ידענו שהוא עתים חלים עתים שוטה ראויה לכתוב וליתן גט כשהוא שוטה והיינו דאמרינן בירושלמי דלר"י כותבין לאלתר כיון דלהירושלמי קורדייקוס גם לו עתים שהוא חלים כידוע ולר"ל אמרינן בבבלי כיון דסמיא בידן אינו חשוב כשוטה ולדידיה תלוי הכל דאם סמיא בידן כישן דמי וא"א סמי' בידן חשוב כשוטה אע"ג דאין מחוסר דלדידי' הכל תלוי בסמיא