אמרי אש חלק ב פב

ולא בחקירות ולפ"ז פליגי איפכא דר"מ סובר כרבנן דהכחשה דבדיקות לא הוי הכחשה. ולכך הקרוב מבטל עדות הכשרים ואין כאן מיתה ומפסדת הכתובה בשלשה דהוא נאמן מבלי עדים ורבנן סברי כדקי"ל כבן זכאי דהכחשה דבדיקות הכחשה היא ואין הקרוב מסייע להכשרים ולכך הוי בכ"ג כי חייבת מיתה ואפילו אין הבעל תובע רק ממון מ"מ חוששין ללעז (כן י"ל לרש"י בכל הני תירוצים דמשני אביי ואינך אמוראי דלעולם אין הבעל תובע רק להפסידה כתובה כמו לר"ע ורק כיון דלרבנן איכא מיתה חוששין ללעז ואין דנין גם על הכתובה רק בכ"ג והיינו דנקט אביי חוששין ללעז כי לא רצה לומר דלרבנן מיירי לענין מיתה ממש דלא כר' מאיר דמיירי רק לענין כתובה)

ואף התירוץ דמשני תלמודן שהתרו בה אחרים ולא התרו בו עדיה אע"ג דלפ"ז וודאי איירי כפשוטו מ"מ אליבא דהרשב"א הנ"ל גם כן מצי לאוקמיה את מחלוקת ר"מ ורבנן בנמצא אחד מהם קרוב או פסול ונתכוון הקרוב לעדות רק שלא התרה בה ורבנן ס"ל כר"י דצריך פי עדים להתרות וכאן כיון שלא התרה בה לדעת הרשב"א אין הקרוב מבטל שהרי לא היה כדון עפ"י עדותו גם אם היה כשר ולכך צריך כ"ג ור"מ ס"ל כרבנן דלא צריך פי עדים להתרות וכיון שנתכוון הקרוב לעדות מבטל את הכשרים ולכך די בשלשה. אמנם תלמודן נקט שהתרו בה אחרים ולא עדי' משום דבכה"ג יש ג"כ לפרש מחלוקת ר"מ וחכמים כפשוטו בלא קרוב או פסול ועל כל פנים בנמצא אחד מהם קרוב או פסול יש לפרש כגוונא דאמרן וכן תירוץ האחרון דאיתכחש בבדיקות

ולדעת ר"ת שמפרש כולה סוגין דפליגי ר"מ ורבנן לענין קנס שתובע האב מן הבעל כלשון מוציא ש"ר בכ"מ יש לעיין לעולא דפליגי בחוששין ללעז אולי יבואו עדים ותתחייב מיתה ויצטרך להוסיף כ"ג ויאמרו שהראשונים לא ידעו כדון לפיכך הוסיפו עליהם. ולפ"ז צריך ביאור אם הבעל מביא עדים שזינתה ולא הכחישו עצמם בחקירות ובא רק להפסידה כתובתה מה דינו לר"מ ולרבנן ואם נאמר דגם בזה פליגי ר"מ ורבנן א"כ יש לתמוה אמאי נקט פלוגתיה במוציא ש"ר ולענין קנס ולא פליגי לענין כתובה מיהא בזה י"ל דכיון דעכ"פ היא חייבת מיתה לא שייך כלל לומר לר"מ בג' דכיון שסופה ליהרג למה ידונו אותה להפסיד כתובתה אבל הרי משמע וודאי דאף לר"ת דווקא אם הכחישו עצמם בחקירות ולא כוונו עדותן בהא קאמר דמשלם קנס. אבל אם אמרו אין אנו יודעין דעדותן בטלה בחקירות ואינה חייבת מיתה ולפ"ש הנו"בי בחא"הע סימן ע"ב אע"ג דמדאורייתא בעינן דרישה וחקירה בד"מ מ"מ אם אמרו אין אנו יודעין עדותן קיימת משום דמדאורייתא לא צריך עדות שאתה יכול להזימה בד"מ ולפ"ז לכאורה ג"כ עכ"פ מפסדת כתובתה א"כ אמאי נקט תנאי פליגי בהוציא ש"ר והוכחשו עדיו והאב תובע קנס ולא פליגי בתביעות הבעל והעדים אינם יודעים בחקירות אם חיישינן שיבאו עדים אחרים ויכוונו עדותן ואיכא לעז על הראשונים שיאמרו עליהם מפני שלא ידעו לדון הוסיפו עליהם

ולפמ"ש הנימוקי יוסף אליבא דר"ת דפירש חוששין ללעז היינו באם יבאו העדים אח"כ שזיכתה יאמרו על הראשונים שטעו בדין כי הם חייבו את הבעל קנס והרי היא חייבת מיתה ולא ידעו כו מפני שהביא הבעל עדים אחרים היא מתה ולדבריו איכא למימר דכל שאין חשש שיאמרו על הראשונים שטעו ליכא לעז כלל וממילא לא צריך לחלק בין הך דיוסיפו הדייני' לכאן דאין התוספות גנאי רק כשיאמרו עליה' שטעו בדין ולפ"ז בכה"ג שהבעל טוען לפסוד כתובתה ומביא עדים שאינם יודעים באיזה יום ובאיזה שעה א"צ אף לרבנן כ"ג דאף אם יבאו עדים היודעים באיזה יום כו' מ"מ אין לעז על הראשונים אבל לדעת התוס' צ"ע אמאי לא נחלקו בכה"ג בתביעת הבעל אם צריך כ"ג לרבנן ולר"מ לסגי בג' וכבר רציתי לומר דהא דפליג ר"מ אדרבנן ולא חייש ללעז היינו דווקא כשהוכחשו העדים בחקירות או בבדיקו' כיון דמחייבין לבעל במאה סלע וא"כ ע"כ חשבינן לדברי הבעל והעדים לשקר א"כ לא חייש ר"מ ללעז אבל היכא דאמרו איני יודע דמפסדת כתובתה רק שא"א לחייבה מיתה על פי עדותן בזה לכ"ע חייש ללעז. אבל א"א לומר כן לפמ"ש המהר"ם לובלין לפרש לדעת התוס' בד"ה רבה דכ"ע וכו' דכתבו דלדידי' דהבעל בתחלה לא בא רק לאוסרה עליו ולהפסידה כתובתה מכלל דכה"ג לא צריך כ"ג לכ"ע אליבא דרבה ואולי יש לדחוק דהיא גופא קמ"ל דחייב הבעל בכה"ג מאה סלע אף שהאב לא הביא עדי הזמה והעדים אין נהרגין ולא כמ"ד בירושלמי דאם אין עדים נהרגין אין הבעל משלם מאה סלע

ובתוס' ד"ה והביא האב עדים והזימום פירשו דהיינו קודם גמר דין כתב הנוב"י קמא באה"ע סי' ע"ב דמדברי התוס' האלה מוכח דלא כהריב"ש דפסק דהא דאמרינן דאין מזימין את העדים אלא בפניו ה"ד לענין לעשות בעדים דין הזמה שהוא חוב העדים ולכך צריך להזימן בפניהם אבל לעשות אותם פסולים וכן לענין ביטול עדותן נאמנין המזימין אפי' לא בפניהם דאין זה רק חוב הבע"ד והרי הוא כאן וכ' הוא ז"ל דאם הי' התוס' סוברים כאן אמאי הוצרכו התוס' לו' דמיירי קודם שנגמר הדין הל"ל דמיירי שלא בפניהם אע"כ דלא הוי הכחשה ולפענ"ד בזה לכ"ע הוי חיישי' ללעז דהרי מצוה לעשו' בעדים דין הזמה וא"כ אף שעתה אין העדים כאן מ"מ הרי כשיבואו העדים ונעשה בהם דין הזמה כאשר יעידו העדים בפניהם ויהי' צריך כ"ג ואיכא לעז אם לא שנאמר דמתו העדי' לפני בוא המזימין ובזה וודאי עדיפא להו לומר בקיצור שהזימום לפני גמר דין אבל יש להוכיח כן מדברי התוס' לקמן דף יו"ד ע"ב ד"ה בפלוגתא שהקשו דאמי לא חיישי' שמא יבאו עדים אחרים ולדעת הריב"ש שהזמה שלא בפניהם מבטל עדותן לגמרי א"כ נוקי להאי שהזימו את העדים שלא בפניהם ואין כאן מיתה ומ"מ הי' ראו לחוש שיבאו העדים הניזומים ויעידו בפניהם ואיכא חיוב מיתה ויהי' ללעז ואם הכחשה דבדיקות הכחשה לא יהי' כאן לעולם דין מיתה ובהא פליגי ר"ע ורבנן אע"כ דלא סבירא להו כהריב"ש וגם זה אינו קושיא כ"כ משום די"ל דכיון דלמ"ד דהכחשה דבדיקות הוי הכחשה א"א לגמור את הדין ולא שייך לומר דלרבנן הוי בכ"ג משום דאיכא לעז כשיעידו עדים בפניהם דהא לא נגמר הדין ואע"ג דרבנן ס"ל דלא הוי הכחשה וגומרן את הדין מ"מ דומיא דר"מ דאמר בג' לא הוי אצרכו רבנן כ"ג

תוס' ד"ה באשה חבירה כתבו וכגון דאמר בעל וחזר ובעל כו' הנה הנודע ביהודה כתב להכריח כדעת הסוברים דעידי כיעור אם מהני להוציא מן הבעל ה"ה להוציא מן הבועל ודלא כהרי"ף והרמב"ם דלהוציא מן הבעל צריך עדי טומאה דווקא דא"כ מאי מקשה בדף נ"א דנימא לאוסרה על בועל שני באנו וקשה דלמא ס"ל כרבי דלבועל אין צריך רק עדי כיעור וא"כ ע"כ להורגה באו דאם לאסור על הבועל לא היה להם להעיד רק מה שראו ממנו דבר מכוער אע"כ דאין חילוק בין בעל לבועל דגם על הבעל נאסרה לרבי בעדי כיעור וא"כ רב חנן דאמר עידי נערה מאורסה שהוזמו אין נהרגין מתוך שיכולים לומר לאסרה על בעלה באנו ע"כ לא ס"ל כרבי דא"כ דס"ל כרבי הרי לא יוכלו למימר לאסור על בעלה באנו ולא להרגה דהיה להם להעיד רק בדבר מכוער ולא על זנות ממש ולדעת הרי"ף דלבעלה אף לרבי צריך עידי טומאה הדרא קושי' לדוכת' כמובן והנה לדבריו גם כאן לא צ"ל דר"פ מוקי דעדים אמרו בשבעל וחזר ובעל דאיכא למימר דר"פ מוקי למתני' כרבי דקי"ל כוותיה דאף לבעלה נאסרה בעידי כיעור לשאלתות וסיעתו וע"כ להורגה באו דאם לאסרה הרי היו יכולים להעיד על כיעור בלבד ולמה העידו על זנות רק לפ"ז יקשה א"כ הוי ר"פ מצי למימר דלכ"ע חבר א"צ התראה ופליגי בפלוגתא דרבי ורבנן אם עידי כיעור אוסרים דרבי מאיר סובר עידי כיעור אינם אוסרים ולכך אין כאן מיתה משום דיכולים לומר אסור על בעלה באנו וכיעור אין אוסר אותה ורבנן סברי כרבי דעידי כיעור ג"כ אוסרים על בעלה וא"כ יש כאן חיוב מיתה דלא יוכלו