אמרי אש חלק ב פא

ואין הקידושין חלין כלל וליכא למיחש ללעז כלל דא"א עתה אחרי העדאת עדים האלה עוד לבוא לידי נפשות ויש לדחות דבעי לאוקמי גם למ"ד כנסה בחזקת בתולה ונמצא בעולה ויש לה כתובה מנה דלפ"ז לא הוי מקח טעות וכן סובר רב חייא בר אבין התם שגם כרבא קודם החזרה איכא למימר הכי ואין להאריך ועכ"פ איכא גווני דאע"ג דחוששין ללעז מ"מ יש נ"מ לחוש לכבודן של הראשונים והיינו בדאכנוף כ"ג כי הביא הבעל עדים שזנתה לאחר הקידושין ושוב באו עדים שזינתה גם לפני הקידושי' דאין כאן עוד נפשות ואיבדור אין לדון דין כתובה אלא בכ"ג משום כבודן של ראשונים ולכאור' הוי מצי לאוקמי' הך דתבעו ממון לדעת רש"י ג"כ בהביא עדים שלא התרו בה כלל ורוצה להפסידה כתובה דליכא למיחש ללעז וכמ"ש התוס' וגם זה סיוע כהר"ן דלעיל ואפשר כיון דהוא בלבד נאמן להפסידה כתובתה אין לפרש תבעו ממון בהביא עדים שאין שם צד נפשות כלל כי למה יביאם לב"ד אבל אם אינו נאמן רק לעיקר כתובה ולא לתוספות כדעת הגאונים הי' צריך עדים אבל כיון שכ' רש"י דגם לר"מ דס"ל כתובה דאורייתא נאמן א"נ אף לתוספות נאמן

ולדעת רש"י ניחא הא דמוקי לקמן בנמצא אחד מהם קרוב או פסול ובפלוגתא דרבי ור"י ולדעת הרשב"א בתוס' לקמן לר' יוסי אם לא התרה בו הקרוב אין העדים אחרי' בטלים בשביל הקרוב וקשי' לי' א"כ מה שייך כאן לומר בפלוגתא דרבי ור"י כיון דאף לר' יוסי צריך התראה ועדיפא מדרבי ונדחקו התוס' לומר לפי מה דמשמע ממתני' הלזו וזה וודאי צ"ע כיון דאין כאן מחלוקת כלל בין רבי ור"י ונראה דמזה ראי' לדעת הרי"ף וסיעתו שכ' דדווקא היכא שהכשרים יודעים מקורבתו ופסולתו הוא דבטלה עדותם אבל כשאינם יודעים מקורבתו ופסולתו לא בטלה עדות הכשרים והנה יש לי ראי' מסוגין לדעת הרשב"א והרמב"ן במכות כ' דהרי"ף הוכיח דינו דתני' ר' אומר אף בד"מ והוא לא ידע שיש קרוב ופסול תתקיים העדות בשאר עדים ופירושו דגם בד"מ שאין שם התראה אם לא הי' יודע עד הכשר מן פסולות העד כשרים ולא בטלה עדות הכשרים וכ' הרמב"ן דגמרינן מינה דהיינו טעמא דפסולים הכשרים בנמצא אחד מהם קרוב או פסול היינו טעמא משום שנטפלו לפסולים ולכך אם יהיו שוגגין כשרים. ובזה אמרתי לפרש מ"ש הרמ"א אפי' לא ידע זה מזה ותמה הסמ"ע בסי' ל"ו ס"ק ה' דמנין להרמ"א דהמחבר שהעתיק דעת הרמב"ם לא ס"ל כהרי"ף דבלא ידע כשר. ויתכן להנ"ל דטעם הרי"ף דמכשיר בלא ידעו משום דס"ל דפסול הכשרים וביטול עדותן הוא משום שנטפלו לפסולים כראה וודאי דאם לא כוונו שום עד אחד מהן לעדות לא הכשרים ולא הפסולים הרי לא שייך לפסול הכשרים משום שנטפלו לפסולים כי לא כוונו כלל לעדות לא שייך לומר דנטפלו והרי הש"ך בס"ק ג' הוכיח דלהרמב"ם אם לא כיון שום אחד לא הכשר ולא הפסול אפ"ה עדותן בטלה ממילא מוכח דל"ל הא דהרי"ף דבלא ידע כשר וכדברי הרמ"א ולפ"ז כ"ש דאם כר"י בראי' בעלמא נעשים עדים אפי' לא כוונו ועוד נראה כיון דר' יוסי מחלק בין דיני נפשות לד"מ ומטעם שכ' רש"י דכתיב והצילו העדה דמהדרינן אזכות מכלל דס"ל לר"י דגזה"כ הוא בד"נ משום והצילו העדה לא בד"מ ואין הטעם ומשום דנטפלו לפסולים והיינו דבתוספתא רבי היא דמהדר לי' לרבי יוסי אף בד"מ והוא לא ידע משום דלדידי' לאו גזה"כ הוא רק מטעם דנטפלו לפסולין ולכך אם לא ידע כשרים לרבי ולפ"ז יצא לנו דלר"י בד"נ אם לא ידעו הכשרים מן הפסולים אפ"ה עדותן בטלה וכמ"ש רש"י משום והצילו העדה ולרבי כיון דכא ידעו כשרים וכ' הרמב"ן שם להרי"ף נאמן הכשר לומר לא ידעתי בפסולתו יע"ש ולפ"ז איכא למימר דכי מוקמינן פלוגתי' דר"ע וחכמים בנמצא אחד מהם קרוב או פסול ובפלוגתא דר"י ודבי היינו בשהתרו כולם אף הקרוב דאל"כ אינו פוסל לכ"ע כיון שאין עדותו מועלת וכמ"ש הרשב"א בתוס' רק דמיירי דאין הפסולים יודעים בפסולת הקרוב ופסול (ופשטות לשון נמצא בתר הכי משמע וכדאמרי' בשבועות דף ס"ו) ובזה ברבי מאיר דס"ל כר"י עדותן בטל ולחכמים דס"ל כר"ע עדותן קיימת הנה לר"מ דס"ל דכולה סוגין מיירי לענין מוציא ש"ר דהאב תובע קנס הא דמשני הכא שנמצא אחד מהם קרוב או פסול אם כאמר דהכוונה דכל שנמצא אחד מהם קרוב או פסול דעדותו בטלה שוב חייב הבעל לשלם קנס אזי וודאי ליכא למימר כדברינו דלעיל דהא לפ"ד הנ"ל מאן דסובר כר"י לענין ביטול עדות סובר ג"כ כוותי' דבד"מ עדותן קיימת דהרי כל עיקר המחלוקת שבין ר' יוסי לרבי לענין אם אינם יודעים הכשרים מן הפסולים שאמרנו הוי משום דלר"י אינו הטעם משום דנטפל לפסולים רק מגזה"כ דכתיב והצילו העדה ולכך בד"מ כשרים וא"כ איך אפשר לחייב הבעל קנס דהרי אפי' להוציא מוציאין עפ"י עדים שנמצא א' מהם קרוב או פסול מכ"ש כאן דמסייעים להבעל שלא נוציא ממנו קנס (בלא דברינו הנ"ל י"ל דלא קאמרי' ר"ה סבר לה כר"י רק בענין זה כי בראי' בעלמא נתבטלה עדות הכשרים אבל לדברינו הנ"ל א"א לומר כן כמובן)

ואולם י"ל דלר"ת בנמצא אחד מהם קאפ"ס אינו משלם קנס רק דג"כ בתירוץ זה מיירי בלבד שנמצא אחד מהם קרוב או פסול הכשרים מכחישים זא"ז בחקירות דלר"מ דס"ל כר"י משלם הבעל קנס בג' דליכא למיחש ללעז דהא גם העדים יבואו אח"כ לא יועילו לר"י ורבנן דס"ל כרבי צריך כ"ג דחיישינן ללעז שיעידו עדים אחרים כאחד מהן ולא בטל עדותן לרבי בראיית הקרוב ואולם התוס' הקשו לקמן דף ל"א ע"א ד"ה שבש"א כיון דלב"ש בכת אחת נחלקו עדותן א"כ בשני כיתי עדים הוי ליה כנמצא אחד מהם קרוב או פסול ותירצו בשני תירוצים אחרונים דדווקא בתוך כ"ד פסול או קרוב מבטל עדות הכשרים וזה התירוץ וודאי א"א לומר לר"ת דאם כן אמאי לא חיישינן ללעז שיבואו עדים אחר כ"ד. עוד תירצו דכי אמרינן נמצא קרוב ופסול עדותן בטלה דווקא כשמסייעין אהדדי אבל היכא דמכחשי אהדדי לא. ולפ"ז אם אמרינן דלר"ת מיירי הכא דכשרים מכחישים להדדי בחקירות והרי הקרוב או פסול ע"כ אומר כאחד מהם א"כ לר"ע אמאי הוי בכ"ג ניחוש ללעז שיבואו עדים שיאמרו כדברי השני ולא הקרוב או הפסול את עדותן בשלמא אם אמרינן דלר"ת גם בשאינם מכחישין להדדי חייב הבעל קנס שפיר איכא למימר כתירוץ האחרון של התוס' ומיירי שאינם מכחישין זא"ז ולכך לר"מ סגי בג' אבל למה שכתבו אליבא דהרשב"א ממ"נ א"א לומר כפירושו של ר"ת מיהא גם בלא דברינו בדעת הרשב"א הא א"א לומר דמיירי באינם מכחישן זא"ז והבעל כל שיש בעדים קראפ"ס משלם קנס לר"ע בשלשה דא"כ כרבנן דס"ל כרבי דאין עדות קרוב מבטלו הכשרים תה ה האשה חייבת מיתה וכבר כתבו התוס' דזה א"א לומר דר"מ ואמר על תביעת האב קנס בשלשה ורבנן יאמרו על מיתת האשה בכ"ג וממילא כל שאינו אומרים כתירוץ האחרון שכתבו התוס' לקמן בדף ל"א יהיה מוכרח שלא כדעת ר"ת רק דאפשר לומר שמ"ש התוס' לתירוץ האחרון דאתכחש בבדיקות כתבו התוס' לרבנן מיירי שהאב הביא עדים שהכחישו עידי הבעל הכחשה גמורה (ואף על גב דתרי ותרי נינהו מ"מ משלם קנס) וטעמא דרבנן דחוששין אולי יוזמו עדי האב אם כן אף לתירוץ זה של התוס' לקמן דף ל"א י"ל גם כדמשני שנמצא אחד מהם קרוב או פסול מיירי שיש לאב עדים שמכחישין עדי הבעל הכחשה גמורה דלר"מ דס"ל כר"י ליכא למיחש ללעז דהא גם אם יוזמו עדים שב האב ליכא מיתה ולכך בג' סגי ורבנן חיישי ללעז מעתה מוכיח לתירוץ זה של התוס' לחכמים דבתרי ותרי משלם קנס והר"ן כתב דאין סברה כלל אם יש עדים המסייעים לבעל לחייב קנס ולדידי' מוכרח מתירוץ זה שלא כר"ת. ומיהא גם כאן י"ל כמ"ש לקמן דמיירי שעדי האב הזימום לעדי הבעל ורק מחלוקת ר"מ וחכמים משום כבוד הראשונים

ולתירוץ מה שכתבו התוס' לקמן דף ל"א יש ליישב קושית התוספות דלקמן אליבא דרש"י היכא שהכחישו עצמן בבדיקות אמאי לא חיישינן ללעז דלפ"ז א איכא למימר הא דמשני באתכחש בבדיקות. ובפלוגתא דבן כאי ורבנן היינו משום דתירוץ הזה ג"כ קא מיירי שנמצא אחד מהם קרוב או פסול רק שהקרוב והפסול הכחיש להכשרים בבדיקות