אמרי אש חלק ב פ

סלעים וא"כ איכא למימר דלכך צריך מומחין משום דאולי יוזמו העדים והבעל חייב מאה סלעים ויהיה לעז כאשר יצטרכו לשבת ב"ד מומחין לגבות הקנס מן הבעל וכמ"ש התוס' לקמן דחיישינן שמא יוזמו העדים אליבא דר"ת וכן לפי מה שכתבנו למעלה טעם בעי מומחין היינו משום דזנות לא שכיח ואולם היינו לר"ל ועולא (ולפמ"ש הבעל עיטור ר"י סובר זנות לא שכיח ומפרש בגיטין דף י"ז איפוך היינו דר"י אמר משום פירות וכדאיתא בירושלמי) ולמ"ד דתקנו זמן משום שמא יחפה מכלל דזנות שכיחא א"כ אמאי צריך מומחין ולכך פירש רש"י דכי נמי יוזמו משלם מאה כסף ולפ"ז אוקימתא דאביי איכא לאוקמי ככ"ע למר בכתובה ולמר במאה כסף אם הוזמו דהא בירושלמי פליגי אמוראי בהא ולא נאיד רש"י לפרש סוגין במאה כסף רק מטעם שכתב דכל שלא הוזמו העדים דהיינו שלא נתברר דוודאי שקרו) אין כאן מאה כסף ובשהוזמו אין כאן לעז ובהוכחשו על פי שנים אחרים שאמרו לא זינתה ס"ל לרש"י דאמרינן מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני ואינו משלם מאה כסף ואם הכחישו העדים את עצמן בחקירות דס"ל לר"ת דמשלם מאה סלע איכא למימר ג"כ דסובר רש"י שאינו חייב הבעל קנס כיון ששניהם אמרו שזיכתה ויש לרש"י הוכחה לשיטתו דא"א לומר כר"ת ופירושו דכל סוגין מיירי בשהוכחשו בחקירות זא"ז דהרי כתבו התוס' דיש להביא ראיה מדברי ר"ת דעדים הבאים לאסור אשה לבעלה צריכים דרישה וחקירה ויש לתמוה לפ"מ דפסק הרמב"ם והש"ע בח"מ סימן ל' דעדים שהוכחשו עצמם זה אומר ביום פלוני לוה וזה אומר לא כי אלא ביום פלוני עדותן בטל ואפ"ה כי אמרו איני יודע עדותן קיימת ולהש"ך עכ"פ א"צ לבודקן בדו"ח וא"כ וכדאיתא לקמן ר"פ אחד ד"מ ואם כן מאי ראיה מדמפרש ר"ת דבהוכחשו בחקירות עדותן בטלה להיות צריך לבדוק העדים בדרישה וחקירה דכל דיני ממונות יוכיחו שהכחשה מבטלת עדותן ואפ"ה א"צ לבודקן עוד קשה לקמן ט' ע"ב תוס' ד"ה ובפלוגתא שכתבו דצריך לומר לרש"י ור"ת מיירי דעדים אלו אומרים שאין שם עדים אחרים וטעמא דרבנן דאמרו בכ"ג וכו' משמע דלר"מ ניחא להו אף לפר"ת והרי לקונן אמרינן דר"י ס"ל עדים שהכחישו זה את זה בבדיקות כשרים לד"מ (ואף בקנס הכריח הנודע ביהודה דף פ' סימן ע"ב מלשון הרמב"ם דאין צריך לבדיקות ואם הכחישו זה את זה בבדיקות כשרים לקנס) ואם כן איך יאמר ר"מ דהבעל ישלם קנס בג' הלא כיון שאין מכחישין זה את זה רק בבדיקות וכשרים להוציאו קנס ומכ"ש שלא ישלם הבעל הקנס ע"י הכחשתן כיון ששניהם אומרים שזינתה. ועוד דוודאי אסורה לבעלה דלא בעי שנים רק משום דילפינן דבר דבר מממון ואם שני עדים מכחישין זא"ז בבדיקות כשרים להוציא מומן אפילו קנס וודאי דאף לאסור לבעל נאמנים ולא קרינן ביה ולו תהיה לאשה ואמאי ישלם קנס. ונראה ברור מכל זה דדעת התוס' דהא דאמר ר"י לקמן דאף דעדים המכחישים זא"ז בבדיקות כשרים לד"מ דרש"י פירש שם דדווקא בדיקות דהוי עדות שאתה יכול להזימה אבל חקירות דהוי עדות א"א יכול להזימה אין נאמנים. אבל הבעה"ת בשער כ"ו הביא בשם גדולי הראשונים דה"ה למכחישים זא"ז בחקירות כיון דבטלו דרישה וחקירה בד"מ אף שמכחישים זא"ז כשרים וכיוצא בזה כתב הרמב"ן רק שהוא ז"ל ס"ל דר"י וודאי מחלק בין חקירות לבדיקות אלא דאנן לא קימ"ל כוותיה אלא אפילו בחקירות כשרים ועכ"פ דעת התוס' כהך מ"ד שכתב הבעה"ת דר"י לאו דווקא חקירות קאמר וס"ל להתוס' דכיון דילפינן המשפט אחד להשוות דיני ממונות לדיני נפשות בחקירות ה"ה והוא הטעם לבדיקות ורבי יודא דאמר עדים המכחישים זא"ז בבדיקות כשרים לד"מ ה"ה לחקירות והיינו מטעם דבטלו לדו"ח בד"מ משים נעילת דלת אבל זנות כיון דלדעתם הוי כמי גזלות וחבלות צריך דרישה וחקירה וכיון שכן ממילא נמי אם הוכחשו בבדיקות עדותן בטלה כיון שלא תקנו חכמים כלום הוי כמו ד"נ ולכך ניחא להו שפיר לקונן לר"מ דהכחשה דבדיקות שמה שכחשה דמשלם קנס מפני שאין נאסרת על בעלה וכן כתבו שכיר כאן שיש ללמוד דעדי זנות צריכים דרישה וחקירה לר"מ כי הם סוברים דאם לא היה צריך דרישה לחקירה אף כי הכחישו זא"ז היתה אסורה מה שאין כן לרש"י שפירש הטעם בדר' יודא שמכשיר דווקא בהכחישו בבדיקות משום דהוי עדות שאאי"ל ובחקירות באמת פסול א"כ לא משכחת לקמן בהוכחשו בבדיקות קנס אם הוכחשו הכחשה גמורה הא וודאי איכא למימר תרי ותרי נינהו ואין משלם קנס וכ"כ הר"ן בפשיטות אפילו לדעת התוס' אלא שהתוס' שלפנינו אינם סוברים כן כדמוכח בתוס' ד"ה בפלוגתא אבל דעת רש"י כן הוא וא"א לפרש כדברי ר"ת

ובזה יובן לדעת רש"י שכתב בדאביי דאמר דכ"ע חוששין ללעז ולכבודן של ראשונים שכתב רש"י מדחוששין ללעז חוששין לכבוד ראשונים דלכאורה קשה לרש"י כיון דחוששין ללעז מאי נ"מ יש בחוששין לכבוד הראשונים ומה שכתבו התוס' ד"ה חוששין ללעז דנ"מ בהוזמו ליתא לשיטת רש"י דכה"ג ליכא כבוד הראשונים משום דהוא דינא אחרינא. ולהנ"ל נ"מ כשהביא הבעל עדים שני כתות והכחישו עצמן בבדיקות דתו ליכא מיתה למאי דקי"ל דהוי הכחשה ואולם לאוסרה ולהפסידה כתובתה כיון דקי"ל עדים שהכחישו עצמן בבדיקות כשרים לד"מ וכתבנו דלדעת רש"י כראה דאפילו בקנסות כשרים וכ"כ הנודע ביהודה לדעת הרמב"ם דאין שום ענין לבדיקות בדיני קנסות ולזה אם איבדרו כשהכחישו עצמן בבדיקות ואמר הבעל דונו מיהא להפסידה כתובתה אע"ג דללעז ליכא למיחש דהא כל העדים שיבואו עוד אח"כ יהיה מוכחשים ממ"נ מאחד משני הכתות אבל יש כאן משום כבודן של הראשונים ולפ"ז יקשה מאי פריך לעולא מהא דתבעו ממון דלמא איירי בהוכחשו בבדיקות דתו ליכא לעז כיון דכל הכיתות הבאים אח"כ יהיו מוכחשים והמהרש"א הקשה כן לדברי מהרש"ל דס"ל דאחר הכחשה גמורה אין לחוש שיבואו עוד אחרים דא"כ אמאי הוצרך לומר שהוזמו יאמר שהכחישם הכחשה גמורה. ומלבד שאף לפי מה שכתב מהרש"א דאיכא הכחשה שיש אחריה לחוש ללעז וכמבואר בדברי מהרש"א מ"מ אם יאמרו המכחישים עמנו היתה האשה רחוק כמה ימים הא א"א לתרץ דבריהם כמ"ש מהרש"א והוי מצי לאוקמיה הכי. ועוד דעכ"פ בבדיקות הרי כתב מהרש"א דכל העדים שיבואו אח"כ יהיו מוכחשים ממ"נ וצריך לומר דכוונת המהרש"א דאם יש הכחשה שאין העדים הבאים אח"כ מוכחשים אין תימא אמאי לא מוקי הך דתבעו ממון בהוכחשו כיון דאיכא הכחשה דאכתי יש שם לעז. אבל לדברי מהרש"ל הקשה שפיר דלדידי' משמע וודאי בכל הכחשא ליכא חששא דלעז א"כ מ"ש הוזמו דנקט ומ"מ לרש"י לפמ"ש עדיין קשה למה נקט היזמו ומוקי לה לענין קנס דמאה סלע מה דלא איירי עד עתה וכן הך דתבעו נפשות שוב מיירי לעניין כתובה עדיפא הוי לינוקוני בהוכחשו בבדיקות ומיירי לענין כתובה ולעז ליכא וצ"ל דלא רצה לאוקמי הך דתבעו ממון ביש לו שני כתי עדים שזנתה רק שהכחישו עצמן בדדיקות דא"כ הרי באמת תבע הבעל נפשות רק שלא הי' עדים מועילים לנפשות אבל הוא על עסקי נפשות בא ולדברי הר"ן שכתב דהאי דצריך מומחין היינו משום דאם אלו אין ראוים אפי לו להצטרף לב"ד שידונו דיני נפשות וודאי ילעזו עליהם ואפיל' ר"מ כה"ג חייש ללעז א"כ ניחא דמשמע לתלמודן דרבנן דקאמרי תבעו ממון בשלשה היינו מומחין כדברי ר"מ ואי מיירי לענין כתובה ובכה"ג שא"א כלל לבא לד"נ שהכחישו עצמם בבדיקות א"כ לא היה צריך מומחין מיהא הר"ן כתב כן לדעת עצמו אבל לא לדעת רש"י

ולדעת הר"ן מיושב עוד מאי דקשי' לי מא פריך לעולא מתבעו ממון הא איכא לאוקמי כגון שקדש ובעל. לאלתר וטוען פ"פ וכמו דמוקי רב שהביא בכתיבות דף י' ע"א ברייתא דהתם והכא ליכא למיחש ללעז כלל ואולם להר"ן ניחא א"כ לא הי' צריך מומחין ולדעת רש"י צ"ל דבעי לאוקמי תבע ממון עכ"פ באופן שהי' הבעל מוציא ש"ר דסתמא היינו בשבא לערער שזינתה תחתיו וכהך דכיצד הוצאות ש"ר בכתובות דף י' ע"ב שהביא הר"ן בחידושיו כאן לסייע לרש"י אבל אכתי הי' אפשר לאוקמי שהבעל טען פ"פ מבלי עדים וכמו שכ' רש"י אליבא דרבה: רק שבאו עדים אח"כ שזינתה קודם הקידושין והוי מקח טעות