אמרי אש חלק ב עח

דזל עשו בשביל חימוד ממון כי גם טומאה וטהרה כדקאי קאי ובע"פ שהכל מטהרים אעפ"כ עברו משום חימוד ממון. ובאמת ראיתי בתשובת מבי"ט ח"א סי' קמ"ה שכ' בשם רבו ריב"ר דמעשים בכל יום דלא חיישינן לש"ד כי חששא רחוקה היא וכ' המבי"ט הריב"ר דקדק כן מלשונות הפוסקים, ואולם בתשובות הרשב"א המיוחסות להרמב"ן בסי' ל"ח ומבואר שאין לדחות חששא זו ואין טעם כיון שמוזכר בברייתא וכ"מ מתשובת מהר"ם פאדווא המועתק בקצרה ברמ"א סי' פ"ב יע"ש

וראיתי בתשובות מהר"ם אלשיך סי' ל"ח שכתב דילמא הברייתא לא מיירי רק בבן ד' וה' לא בסוף וי"ו שנים והב"ש בסי' פ"ב כ' דמוכרח שם בכתובות דאף ביותר מבן שש חוששין והיינו מדהוצרך כומר דיורשי האב אין להם ליקח מאמו הבן מפני חשש הריגה ואם בפחות מבן ה אף האב אינו יכול להפריד הבן מן אמו טרם כלית וא"ו שנים ואף דליכא למיחוש לרציחה אע"כ דמשום יותר מבן שש איצטרך, ולדעת מהר"ם אלשי"ך יתכן לומר דבברייתא זו אפשר דלא סברה דין עם אמו ואכן דקי"ל דין עם אמו עד וי"ו שנים היינו משום דר' אסי הכי ס"ל וכדאיתא בערובין ד' פ"ב ע"א וע"ב ע"ש או ס"ל למהר"ם אלשי"ך דברייתא עדיפא מיני' נקטה דחמירא סכנתא מאיסורא ועכ"פ לדברי מהר"ם אלשי"ך שקשה תמיהת ב"ש על השמטת הפוסקים דין זה דכיון דקי"ל דאפי' האב אינו יכול להפרידו מאמו לפני כלות וי"ו שנים ואח"כ שוב אין לחוש לרציחה ע"כ לא הוצרך להביא דין זה על תוך שש שאין יורש האב יכולים להפריד הבן מן האם כלל ואי"ה עוד נדבר מזה מה שאפשר לומר לדעת מהרמ"א

והנה בנידון זה אם מפני חשש סכנה שהוזכר בברייתא פא הי' ראוי לעיין אחרי כי העיד הריב"ר כפי מה שהביא היובי"ט בשמו (כי תשובות הרי בי רב איננה בידי) דמעשים בכל יום שאין חוששין א"כ הי' צ"ע אם נעשה מעשה שלא כדבריו ובפרט כי יש לומר דלא לוסיף עלה כי לא אמרו רק אצל יורשים אבל בזה אין הבן אצל היורשים רק אצל אחותו ואין לנו ראי' כי חששו גם בזה על רציחה ומ"מ לא מבעי' עתה כי אין הבן רק פחות משש וודאי לא יעלה על הדעת לבלתי היותו אצל עמו ואף כי נתנה האם בחיי אבי אביו את בנה לביתו לנחמו על בנו ולפמ"ש המבי"ט שם בתשובה הנ"ל יש גם לאבי אביו זכות עכ"פ לאחר שש לכן אם ויתרה אמו של הילד נגד אבי אביו היא חמי' ויתרה להיות זנה בביתו מ"מ אין לה להניח אותו לאחר מותו אצל אחרים אבל גם לאחר שיהי' הבן שש שנים נראה שאין לה להניק בנה אצל אלמנת חמי' שאין לה קורבה כלל לבנה והנה זה שחלקנו בין בן לבת אצל אמה רק עד שש שנים לפי מה שסתם המחבר אה"ט סי' פ"ז לבת אצל אמה אף אח"כ מבואר בפוסקים דהבת צריכה ללמוד דרך נשים צניעות מאמה והבן על אביו לחנכו לתורה ולכך הי' סבר הראב"ד בהשגות דאף קודם שש יכול האב ליקח הבן אצלו והה"מ דחה שם דבריו קודם שש אבל לאחר שש לכ"ע הטעם משום חינוך אבל בזה שיהי' הנער אצל אשה אחרת למה לפרדו מאמו הלא אף היא תוכל לשכור לו מלמד ללמדו תורה ולחנכו ומי יחמול עליו ומי ירחם יותר עליו מאשר תרחם אם על פרי בטנה ועד כאן לא הוצרכו לומר דאם האם אומרת שיהי' בכה אצלה ויורשי האב אומרים שיהי' הבן אצלם רק באנשים אחרים או קרובים אחרים האומרים שיהי' הם במקום האב לגדלו לתורה ולמצות אבל לעומת אשה אחרת שאיננה קרובה להבן כלל אין שוה סברא כלל אף שלא יהי' הטעם דרציחה כלל מ"מ פשוט שאין להפריד אשה מעולה וגם בעלי דודתו של הבן אינו נראה שיהי' להם כח יותר מן האם לגדלו אצלם רק זה אינו ברור כ"כ אבל לעומת אלמנת אבי אביו לא ידעתי סברא כלל ליפות כחה יותר מן האם לגדלו אצלם ואין ענין צוואת הזקן לצות ע"ז שיהיו דבריו קיימים ולענין דבר שבממון הלא על זה לא חקר כלל. והנה בברייתא זו אמרו אמו אומרה יהי' בני אצלי ויורשי האב אמרו יהי' אצלינו כו' ולא אמרו סתם אין מניחין בן אצל מי שראוי וגם אי נאמר כי מפני שחששא היא וכמש"ל המבי"ט ולכן דווקא כשיש לו מקום לבן אצל אחר אין מניחין אותו אצל מי שראו ליורשו אבל אם אין לו מקום מנוחה טוב יותר להניחו אצל יורשי האב מלהניחו אצל אחרים מ"מ לירש את קרוביו מצד אמו שאין ראוים ליורשו אומרים יהי' אצלינו וקרוביו מן האב אומרים שיהי' אצלם מניחי' אצל יורשי האם ואין מניחין אותו אצל יורשי האב מזה הי' נראה דתרתי קאמר מניחין אותו אצל האם מפני שהיא קרובה לו מזולתו ואצל יורשי האב אין מניחין אותו כלל

ואפשר לומר ג"כ לפי מה דאיתא בב"ב דף קי"ד ע"ב דר"י משום ריבר"ש דמקיש מטה אב למטה אם מה אב יורש את בנו אף האם יורשת את בנה והקשו התוס' שם דא"כ גם ע"י הבת מוסבת נחלה ותירוץ הש"מ בשם מהר"א דאם האם יורשת את בכה מ"מ כשתמות תחזור הנחלה ליורשי האב דאע"ג דקי"ל דאין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחין מן האב היינו נחלה שלא ירשה מכחו אבל זו שירש' מכחו לאחר מיתתה חוזר' נחל' למקומו ע"ש (וכבר כ' התה"ד בסי' שנ"ד כי מהרי"ח מסתפ' אולי הלכתא כוותי'] והנה מר בר ר' אשי סובר באעפ"י ד' מ' ע"ב דחיישינן דלמא קטלה לבנה כדי שתוכל להנשא ולא קי"ל כוותי' דלא עבדי הכא ועכ"פ ניחא הא דקתני הכי בברייתא כוותי' דרשב"י, או עכ"פ נקטה ברייתא גם אליבא דידן וא"כ סד"א דאין מניחין אותו אצל האם מפני שהיא ראוי לירשו ואצל יורשי האב מניחין אותם שהרי הם לא יירשו אותו קמ"ל דמניחין אותו אצל אמו משום דסתם אם מרחמת על בנה ולא תחנוק אותו בשביל ממון אבל אצל יורשי אב אין מניחין אותו כי אעפ"י שאמו קיימת והיא תרשנה מ"מ מיקרי הם ראוים ליורשו שהרי לאחר מותה תחזור הנחלה להם ולפ"ז וודאי י"ל כדברי מהר"ם אלשיך דאחר שאין חשש סכנה והא דאין מניחין אותו אצל אמו אע"ג דבחיי האב מניחין אותו אבל לאחר מות האב סד"א דאין מניחין אותו אצלה ואצל היורשין מניחין קמ"ל דאע"ג דהאם קיימת מ"מ מקרי הם ראוים לירשו כיון דנחלה חוזרת להם אחרי מותה ומיושב ממילא השמטת הפוסקים דלדידן דלא קי"ל כריב"ש ליכא רבותא כלל אלה דברים אשר אני כיתב להיות שעשוע עמו ועם בנו האברך ני' להלכה אבל לדינא הלא אמרו לי כי כבר נכתב אצל, מורינו הגאון דק"ק פ"ב ני'. דברי ידידו הק' מאיר א"ש

סימן נה

בעזה"י בסוג' דחוששין ללעז סנהדרין דף ח'

רש"י פירש כולה סוגין דהיינו לענין תביעת כתובה שרוצה הבעל להפסידה והקשו התוס' כונה קושיות והנה מה שהקשו מה תביעה שייך בכתובה כיון שרוצה להפסידה והיא תובעת וכן מה דאמר דוני לי מיהת הר"ן בחידושיו כ' דמיירי שהיא תופסת או שתובע שטר כתובה ואולם הקשו עוד אמאי בעי מומחין הרי מוכח כמה פעמים דדנו דין כתובה וכן מעשים בכל יום. והנה לפי פירש"י לקמן דמשום נעילת דלת אף בא"י הדיוטות כשרין להודאות והלוואות אבל שאר מילי דשכיחי בא"י דאיכא סמיכין אין דנין אלא מומחין אבל בבבל דליכא מומחין שליחותי' עבדינן ומ"כש האידנא וכמ"ש מהר"ם לובלין בריש מכלתין וודאי לא קשי' קושי' התוס' ממה שדנין בכל יום דיני כתובה דשכיחי כמובן אלא גם לשיטת התוס' דלא ס"ל הכי וכמ"ש מהרמ"ל מ"מ יש ליישב לפמ"ש על הא דאמרינן בגיטין דף י"ז דלר"ל לא תיקנו משום זנות זמן משום דזנות לא שכיחא והקשו תוס' דהרי תקכו בתולה נשאת ליום רביעי משום טענת בתולים ותי' התוס' דזנות בעדים ובהתראה לא שכיחא עוד תירצו דלעולם כל זנות לא שכיחא רק בכתובות חששו שלא יהי' באיסור כל ימי' עמה והנה עולא כראה בגיטין דף כ' דס"ל כר"ל דזכות לא שכיחא מדהוצרך לתרץ בארוסה דתקנו זונן משום תקנת וולד יע"ש. ולפ"ז מוכרח לכאורה לשיטת רש"י דפי' זנית לא שכיחא דשום זכות לא שכיחא