אמרי אש חלק ב עז

יתומים שהוציאו עישור נכסי כדי שיזונו מהריווח והמותר שיעלו עם הקרן יעלו כפלי כפלים אם אין עדים שיעידו שבעת הוצאות המעות ברשותם סילקו זכותם ורשותם הנכסים בחזקתם ונאמנים לומר שכוונתם שהריווח והתועלת יהי' שלהם אמנם טוב הוא שיתפשרו ביניהם ויחלוקו הריווח החצי לבת והחצי לאחים עכ"ל אין תשובות הרש"ך בידי ונראה שמש"כ טוב להתפשר היינו משום כיון דהוציאו האחים מדעתם חלק הבנות הדעת נותן שיהא דעת האחי' שהיא הריווח לבת ואין טענת האחי' ברורה ועכ"פ כראה דה"ה להיפוך כיון שכ' עוד הכנה"ג בשם הרדב"ז דכיון דעתה אינו נגבה עד שעת נשואין אפי' שהבן מפסיד הנכסים ואפי' הנכסי ביד שליש ונתנו ביד הבן ואין מעכבין אותו בידו עד שעת נישואין וזה נרא' תועה לכאורה גם כראה דהרדב"ז שהביא הכנה"ג שם חוק בזה ואחר אחרון אני בא רבינו הגדול בעל ההפלאה בחידושי הפוסקים בסי' קי"ג סוף ס"ק וי"ו כ' וז"ל ונראה דאם אין פוסקין הדין (דהיינו שלא אמרו כמה תטול הבת) האחריות והשבח הם לפי ערך אבל אם הב"ד כבר פסקו הסך המגיע ה"ל כזקפן במלוה והשבח וההפסד על היתומים מיהו במטלטלין כיון דיכולים להבריח מסתמא ראוי' לב"ד לפסוק הדין ולזקוף במלוה אבל בקרקעות כיון דליכא חשש הברחה אין שמין עד זמן נישואין עכ"ל. פשיטא לי' להגאון דאין מוציאין מיד הבנים ולכך חשש במטלטלין להברחה ובנידון זה העיקר לשלם שכר ההנקה ממעות הקטנה אך אם יחסר לה בשעת נישואין כפי אומדן דעת האב על היורשים להשלים עד הערך והאומד המגיע לה אלא שאין מוציאין עכשיו מתחת ידם רק יהי' ביד היורשים והב"ד יכתבו כן וימסרו לאפוטרופיס כתוב וחתום כן דעתי העניי' נוטה דברי ידידו. הקטן מאיר א"ש

סימן נג

בעזה"י יום ב' ב' דראש חודש מרחשון צדקות אהב לפ"ק אונגוואר יע"א

שלום וכ"ט לכבוד הרב המאור הגדול חרוץ ושנון כקש"ת מו"ה אברהם יצחק ני' אבדק"ק קוו"ד

נעימות ימינו בא לידי עש"ק העבר עם חשיכה ויבא אתמול בבקר בעד תשובתו אל הדרתו ני' האמנם כי אמר כי ירצה להמתין עד חצות היום על התשובה אבל אפם הפנאי קודם חצות ובפרט כי איננו בריא בעו"ה וגם עתה הנני כותב בידים רפות לזאת אבא בקצרה לכבודו הרמה. הנה על דבר האלמון אשר נשא בתולה והיתה עמו כמשלש חדשים ושבק לן חיים אם האלמנה גובה כתובה ותוספות כבר ראה מעכ"ת כי' מה שדברו הפוסקים באה"ע. והנה יש ספק ספיקא לטובת האלמנה אחרי שאין ברור אם תקנו כלל באלמנה שלא תגבה כתובה וא"כ אולי לא תיקנו. ואת"ל תיקנו אולי דווקא באב המכניס לבנו אבל לא באלמון דלא שייך ותם לריק כחכם. ועוד הרי אומדן חז"ל בחיבת ביאה עכ"פ קונה ואפי' חיבת חופה לדידן אומדנא דתקנו לה תוספת כאת"ל דריש אעפ"י כו' ואיך נאמר להיפוך דכל שנה ראשונה לא יהא לה תוספות כתובה היפך אומדן דעתא של רבותינו בעלי המשנה והתלמוד וזה הי' נראה ברור דלגבי האיש עצמו לכ"ע לא שייך אומדנא ולא תקנה לריק. ורק באב המכניס לבנו גם יש לי מקום עיון אם הא דקימ"ל כר"מ דאסור לפחות לבתולה ממאתים כו' ממנה אם גם אם מתנה רק על לאחר מותו שלא תגבה כתובה אבל בגירושין תגבה כתובתה אם הוא ג"כ בכלל איסור. דלכאורה משמע בב"ק פ' החובל דגם זה אסור דאל"כ אשה שחבלה בבעלה דפסקו התוס' בב"ק דף פ"ט פ"ב דלא הפסידה כתובתה הרי עכ"פ כפסידה שאינה גובה כשתתאלמן ואם היה כן היה כראה פשוט דעל עיקר כתובה לא תיקן ר"מ אלא דלפי הנראה שם בסוגיא דב"ק עיקר האיסור במתנה על הגירושין משום שתהיה קלה בעיניו להוציאה ולא באלמנות ולישנא דלא הפסידה כתובתה יש ליישב ועכ"פ מצד אומדנא נראה כן באלמון כאמור וכן מטעם ס"ס שנראה מדברי הב"ש בסי' נ"ב ס"ק י"ג דמוציאין ממון האמנם דהש"ך בספר תקפו כהן פליג על מהר"י בן לב וכן הפ"י בכתובות כידוע והגאון בעל קצה"ח בספרו שב שמעתתא דעתו דהתוס' לא כתבו כן רק בכתובה וס"ל כמ"ש המרדכי בכתובות דכתיבה כיון דמעשה ב"ד היא כמוחזקת דמי ולכן מהני ואזלינן בתר רוב וולדות בני קיימא נינהו וה"ה דמהני ס"ס ולדבריו אע"ג דנימא דלא כדעת ב"ש בסי' נ"ב ס"ק י"ג הנ"ל מ"מ לענין כתובה מהני ס"ס אבל זה ימים הקשיתי עליו דא"כ האיך אמרו הא דרב יודא דשמואל היא דאמר הלכה כר"ג הרי כמו דאמרי' דאע"ג דבעלמא אין הולכין בממון אחר הרוב משום חזקת ממון שכנגדה מ"מ בכתובה הולכין אחרי הרוב א"כ אולי אף בברי ושמא דאע"ג דברי בעלמא לא מהני נגד חזקת ממון. אבל בכתובה מהני ברי כונו דמהני כרוב והארכתי קצת בזה ואמרתי דהמרדכי לא קאמר רק לר"י דס"ל הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום אבל לא ברב ושמואל דפליגי עלי' בסוף הכותב וישבתי בזה קושית הב"ח בדין מגו להוציא שהביא הש"ך בכללי מגו ואין להאריך ואם יתכנו דברינו יהי' גם זה פלוגתא דרברבתא ועכ"פ נראה לפענ"ד מעיקר הדין שלא לפחות באלמון מכתובה ותוספות ושום דבר וכ"ש אם התוספות אינו רק הוספה שליש בלבד. דדעת הב"ש דהוי כנדוניא ממש אע"ג דבית מאיר פקפק עליו מ"מ באלמון יש לפסוק כב"ש ועיון מעכ"ת ני' דבר המשפט

ואודות המתנות שנתן לה קודם הנשואין אם בתוספת כתובתה נכתב בפירוש שתגבה כתובתה ותוספות מלבד התכשיטין (כי כן רגילין לכתוב אע"ג שקשה לסמוך עליהם מפני שרוב פעמים כותבין כן שלא מדעת הבעל מ"מ א"א לבטל מה שכ' בפירוש בשטר) ממילא גם במתנות האלה דין תוספת כתובה אשר לפע"ד יפה כח האלמנה באלמון שנשא ומת בתוך שני החזר' אבל אם לא פירש כן בתוספות כתובה כיון דרוב המתנות שנותן החתן להכלה לפני הנישואין הם מלבושין או תכשיטין או מעות על תכשיטין הא קי"ב אלמנה שמין מה שעלי' דמן הסתם לא הי' דעת הבעל אלא שתתקשט בעודה תחתיו וכמ"ש בסי' צ"ט ואין טעם לחלק בזה בין לפני הנישואין או לאחר הנישואין ועתה יבחן מעכ"ת ני' הדברים ויוציא לאור משפט בעזה"י וה' הטוב יאיר עינינו ויראינו בתורתו נפלאות. ויעשה עמנו במהרה לטובה אות. דברי ידידו. הק' מאיר א"ש

סימן נד

שלום וברכה לכבוד הרב החריף והבקי זך ונקי כקש"ת מהו' ברוך ענגלענדר ני' מק"ק קאליב

אשר דרש מעכ"ת אודות יתום מאביו פחות מבן שש והיא אצל אבי אביו וכעת שבק גם אבי אביו חיים לכ"י וצוה לפני מותו אלמנותו תגדל בן בנו חורגה ואם לא יהי' ולד שם לא יתן לו דמי מזונות רק יספח הריווח המגיע לחלקו אל הקרן סך ירושתו. והנה אפוטרופסים בעלי דודתו של הילד ואחותו אלמנת אבי אביו מבקשים כי הנער יגודל אצל אלמנת אבי אביו והאם מבקשה את בנה הילד וכתב מעכ"ת כי' כי אין הריב נוגע עתה על דבר שבממון כלל לא על שכר מזונות תתן אם הילד את עיני רק את בנה להוציא מידם וכי יש חשש סכנת נפשות כאשר האריך מעכ"ת ני'. והנה בזה ראה מעכ"ת ני' דברי הב"ש בסי' פ"ב מה שתמה על הפוסקים שהשמיטו דין המפורש ר"פ הנושא דאין מניחין אותו אצל יורשי האב מפני רציחה ומעלתו כ' אולי מפני כי עתה תל"ית יש שופטים בארץ ואין חשש להריגה. והנה באמת הדבר תמוה מאד לחוש לבני ברית שישפכו דם קרובים בשביל תקנת ירושה והי' נראה לומר כמו שאמרו בשבת ד' קכ"ג ע"ב בימי נחמי' בן חכלי' נשנית משנ' זו אף כאן הי' ראוי לומר בימי הדורות שהי' שפיכות דמים קל בעיניהם נשנית ברייתא זו וכדאיתא ביומא ד' כ"ג ע"ב ש"מ שפיכות דמים הוא דזל וטהרת כלים כדקאי קאי. ואולי מפני זה סיים בברייתא ושחטוהו ערב פסח לומר לא לבד שפיכות דמים