אמרי אש חלק ב עו

יסולם אם ממעות הבת או מחלק הזכרים וצריך עיון ממי ינוכה מאתים כסף האלו. ולדעת מעכ"ת ני' פשוט שאף מן הדין הבנות יזונו מן הבנים מכל מקום כיון שכבר הופרש חלק הבת והטילו אחריות על הבת פשיטא שאף אם יתיקרו המזונות הרבה שאין להם שום טענה על הבנים וה"ה שכר הנקה וגם אם לא היו החובות שהופרשו לחלק הבת באים לידי גוביינא מיד ורק מקצתן מ"מ אין החיוב על הבנים לזונה מאחר דהב"ד אבוהון דיתמי הם הפרישו לחלקה במה שתתפרנס. הנה לא מצאנו דב"ד אביהן של יתומים רק מה שהוא זכות להם וגם הדין נותן לכך. אבל וודאי אין כח ב"ד יפה לעשות מאומה שלא על פי דברי חכמינו ז"ל ולזה מה שאמר מעלתו ני' דגם אם יתיקרו המזונות אין להם עוד תביעה על היתומים וגם אם לא היה בא לכלל גוביינא אם בדין כן הוא שיפרישו ב"ד חלקן של הבנות יתכן לומר כן. אבל אם אין הדין נותן להפריש חלקן לא יתכן לומר בזה דאביהן של היתומים הבית דין יעשו ככל העולים על רוחם

והנה לענין מזונות הבנות בזמן שהנכסים מרובים כשיעור המפורש בדברי רבותינו ז"ל כידוע מפורש בש"ע דמניחין הנכסים ביד היתומים הבנים כמבואר בסימן קי"ב דאין מדקדקין עמהם שיצמצמו במזונות משמע דאף אם רוצים הב"ד להפריש חלק הבנות אין להם כח לעשות כן וקצת יש לדקדק כן מסוגיא דיבמות דף ס"ז ע"ב לפמ"ש התוס' שם ובב"ב דף ק"מ ע"א ד"ה יתומים וכו' אלא שבקל יש לדחות דאין הוכחה מאם לכאן כמובן ומ"מ הדבר מוכרע ממילא עכ"פ בנכסים מרובים שמניחין הנכסים ביד היתומים והם יזונו את הבנות וזה בענין מזינות הבנות ולענין פרנסת הנישואין של הבנות חבל הנביאים מתנבאים דאין זמן פרעון פרנסת הנישואין רק בזמן הנישואין. ונשאל מהרי"ט בח"א בסימן כ"ט אם יש בדין לפרוש לבת חלקה לפרנסת נישואין כי קטנה היא אולי יכלו הנכסים בהמשך הזמן פסק מהרי"ט דאין לעשות כן והביא ראיות דכיון דאין להבנות רק עד שעת הנישואין אין להפריש. וז"ל שם מכל הלין מוכרח שאין אנו יכולים לברור חלק אחת מן הבנות כל שיש שני בן יורש יע"ש. ובסימן ק' נשאל הגאון מהרי"ט במי שהניח בן קטן ובנות פנויות ואחת מהן נשאת בחיי האב והב"ד כתבו כל הנכסים על שם הבן ואח"כ מת הבן ובאה הבת הנשואה ליטול גם היא חלק כחלק אחיותי'. והשיב דהדין עמה לחלוק בשוה. ואפילו להפוסקים כר"ח ודלא כר"י דאמר השניה וויתרה היינו דווקא בשנטלה ראשונה מדין עישור אבל בהשיא האב אחת בחייו כשם שאם אין שם אלא בנות או שמת הבן ולא נטלה אחת מבנות כלום דאין הגדולה יכולה ליטול תחלה עישור נכסי והשנייה מה ששיירה הראשונה ה"ה בכה"ג שנשאת בחיי הבעל אין נחשב לה מה שנתן לה אביה וחולקות בשוה עם שאר הבנות וטעמא דאע"ג דבת ב"ח הויא מ"מ לא הויא ב"ח דאבא שתזכה בו בשעת מיתה אלא ב"ח דאחי שחייב להשיאה בעישור נכסי וכיון שמת ונשארו הנכסים כל א' תשיא את עצמה וכן שנה ושלש מהרי"ט בתשובה ההיא דלא זכו כלל ולא חשיב להו פרנסה חוב אלא בשעת נישואין ואם הדברים כמשמען הם תמוהים וכמו שתמה עליו הגאון בשבות יעקב חלק א' סימן ק"י ודחה דבריו דאם לא היו זוכות כלל בשעת מיתה אם כן אמאי מוציאין לפרנסה ממה ששיעבדו אחין ומכרו והלא אין ב"ח מאוחר טורף מלקוחות שקודמין אע"כ דמיד בשעת מיתה הבנות זוכות בעישור נכסיהן והוא חוב על אביהן. והנה זה שכתב השבות יעקב דהוי חוב על אביהן תמוה לפע"ד דאיך יתכן לומר שהוא חוב על אביהן דהרי האומר אל יתפרנסו בנותי מנכסי שומעין לו ואף לגירסת רה"ג היינו בשעת נישואין כמבואר למעיין ואם בחייו לא היה חייב לא יתכן לומר שהוא חוב עליו וכן מבואר בטור סוף סימן קי"ג דהוי ב"ח דאחי ומ"מ קושייתו על מהרי"ט צ"ע וא"א שיתעלם זה מהגאון שהרי בין אצבעות סוגיא זו דר"ח אמר דמוציאין לפרנסה ולכך ס"ל דלא וויתרה ואיך יאמר דהחוב אינו רק משעת נישואין בלבד אלא ברור דגם מהרי"ט מודה דמיד בשעת מיתות האב חל על הבנים חיוב להשיא הבנות בעישור נכסי ולכך הבנות מוציאין מיד הלקוחות אם מכרו האחים. אבל מ"מ לא זכו הבנות עדיין בעישור נכסי שלהם ואפילו בב"ח קי"ל כרבא דאמר מכאן ולהבא הוא גובה כ"ש בחוב זה דהחיוב הוא על הבן להשיא אחותו בעישור נכסי ואחרי כי מת הבן ולא זכו הבנות עדיין אין להם ליטול לפרנסת נישואין העישור מותר נגד הבת שהשי' האב בחייו דאין כאן עוד מי שמחוייב להשיאן והן באו רק לירש את אביהן וכמו דהדין בבנים דאם השיא האב אחד מהן בחייו אפ"ה נוטל עם אחיו הפנוים חלק כחלק ה"ה בכה"ג דמהרי"ט דמת הבן ופקע חיובו להשיאן אין להבנים ליטול יותר מהבת הנשואה כבר דלא זכו עדיין בירושתן ומ"מ אם לא מת חל החיוב על הבן מיד לאחר מיתת האב וזהו שכתב הרא"ש בפרק מציאת האשה שזכתה הבת מיד לאחר מיתת אביה שמשם הביא הש"י ראיה לסתור דעת מהרי"ט ולפע"ד כראה כדאמרן

והנה השבות יעקב אף ע"ג דס"ל דזכתה הבת ויד מיד מ"מ דעתו שם באותו תשובה לענין שטר חוב אם הבת הפנויה ולא באה לכלל נשואין דפקע חובה למפרע והבת הנשואה ובעלה מגיע להם חלק מכח שט"ח וה"ט דדווקא אם נשאת זכתה למפרע משעת מות אביה מה שאין כן אם מתה קודם שנשאה דאיגלי מלתא למפרע שלא היה שם זכייה בנכסים יע"ש מה שהביא ראיה לזה מדברי הצ"צ ודקדק ג"כ מן הגמרא יע"ש. ולכאורה יש הוכחה דאין הבת זוכה משעת מיתה בפרנסת נשואין מיבמות דף ס"ז ע"ב דדחי תלמודא מאי דמפרש אביי לדברי ריבר"י דמיירי בנכסים מועטין ולזה הבת מאכלת ופריך דהא יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטים דמכרן קיים וא"כ אמאי אכלו בתרומה ולזה נאיד מאוקימתא זו ואמאי לא אמרינן דלכך אכלו משום שמגיע לבת פרנסה וכגון דידענו דהאב היה נותן כ"כ להבת דנותן להבת הכל וכ"ש דפרנסת הבת אינו ממעט לדעת הרא"ש לנשואין ולכך אי אים בן אכלו ובת לחודא לא אכלו כשינוייא דאביי ובזה לא הוי קשיא דהכא מוציאין לפרנסה אם שיעבדו אחין אע"כ דאין לבנות זכות מחמת פרנסת נישואין עד שיגיע לפרקן וינשא ודלא כתשובת שבות יעקב הנ"ל. ואולם יש לדחות דלעולם יש זכייה מיד לבנות במות האב והא דלא קאמר הכי שם ביבמות היינו משום דכיון דמסיק הש"י דאם מתה הבת פקע למפרע זכות שיש לה א"כ אי אפשר להאכיל לעבדים תרומה דאולי תמות הבת ולא תגיע לנשואין והרי זמן מרובה לכ"ע חיישינן למיתה כמבואר בתוס' בגיטין ויבמות בפ"ד אחין וכ"ש לר"י דקיימינן התם ביבמות דחייש אפילו לזמן מועט מיהו לפי סוגיא דסוכה דף כ"ג אין הכרח דר' יוסי חייש למיתה מ"מ לזמן מרובה לכ"ע חיישי' למיתה ועכ"פ לדעת הש"י דהוכיח לדעתו דהבת זוכה מיד במות אביה בעישור נכסי לא היה צריך להוכיח דבמיתת הבת פקע כחה למפרע מדקדקו שם ומדברי צ"צ דלדידיה מוכרח בלאו הכי מסוגיא דיבמות כן

והנה לדעת מהרי"ט אין להבת בעישור זכות בנכסים רק עד שעת נשואין. ואף לדעת הש"י מ"מ מגבי לא גבי והרי הוא ז"ל לא עירער רק על מה שכ' מהרי"ט בסימן ק"ל ולא על מה שפסק בסימן כ"ט דאין להב"ד להפריש חלק מן הנכסים לפרנסת נישואין ולזה נראה דמצד עיקר ההלכה אין לנו לענין פרנסת הבת ומזונותיהן רק לתת לב שיהי' כבת בעת נישואין כמסת אומדן דעת הב"ד שיהיה האב נותן לה או אם השיא אחת בחייו או לפי אומדן הדעת כמבואר ואם יהי' לבת בשעת נישואין כפי אומדן דעת האב מה שהותירו הנכסים יהי' להיתומים (אם הופרש שלא מדעתן) ואם לא יהי' לה כפי אומדן דעת האב לנישואין בתו אם מפני יוקר המזונות שחייבים ליתן לה או לסיבה אחרת ההפסד ג"כ להיורשים כיון דאין הדין נותן להפריש חלק הבת אין כח ב"ד יפה לגרוע חוק של הבת הקטנה או לייפות שלא מדעת היתומים. וראיתי בכנה"ג בסי' קי"ג בהגהות הב"י סק"ד שכתב שם תשובות רש"ך וז"ל כיון שאין עישור נגבה עד שעת הנכסים בחזקת אחין קיימא ולפיכך