אמרי אש חלק ב עא

יתומים לסלק כתובתה אם לא סלקוה והיא נזונת מנכסי יתומים אם מעשה ידי' שלהן ובאמת הלכה הוא אומר ולא למעשה מ"מ להלכה יש תשובה מוצאת

הנה הח"מ ריש סי' צ"ה חולק על עיקר הדין של הב"ח וס"ל דלדעת התוס' בעין לא אפשטא ולדעת הרי"ף וסיעתו אין הפירוש כלל בבעין כמ"ש התוס' וממילא גם לאנשי יהודא מעשה ידי' שלהן והב"ש סתר דבריו דבעין איפשטא דלמסקנא ניזונת להרי"ף ורא"ש ומלחמות ואע"ג דהרי"ף מפרש הבעי' שלא כהתוס' מ"מ כיון דתנן ניזונת כאנשי גליל אין להוצי' ממנה מעשה ידי' רק לאנשי גליל ועיד דהיא מוחזקת בכל ספק כמ"ש לעיל את"ד

ויש לעיין בדברי הב"ש האחרונים דכ' שהיא מוחזקת דלכאו' לפמ"ש התוס' הטעם דלכך נכסי בחזקת אלמנה קיימי משום דלעולם יש לה מזונות א"כ לאנשי יהודא דהרשות ביד ותומים לסלק לה כתובתה ושלא לזונה אין הנכסים בחזקתה וכ"מ בהפלאה ד' צ"ו ע"ב ד"ה ור"י יע"ש ולפ"ז לא שייך לו' כאן דהאלמנה מוחזקת כיון דמיירי לאנשי יהודא במקום שנוהגין כמותם כ' שם אין הנכסים בחזקת האלמנה ולפ"ז יש קצת ראי' דאף להתוס' יש להיתומים מעשה ידי' במכרה מקצתה מן הירושלמי שהביאו הרא"ש והר"ן על הך דמוכרת וכותבת אלו לכתובת' מכרתי ה"ט דכותבת לכתוב' מכרתי שאם יביא מלוה בשטר תאמ' כן לכתובה מכרתי ואם הי' מעשה ידי' שלה והרי כיון דאין הנכסים בחזקתה מתוך שיוכלו לסלקה בלא"ה נוח לה שתפרש לכתובה מכרתי כי יהי' לה מעשה ידי' כמובן מיהא זה יש לדחות באופנים שונים

אבל על דברי ב"ש שכ' דנכסי' בחזקת אלמנה קיימי אף לאנשי יהודא י"ל דס"ל כמ"ש הרא"ש דהטעם דנכסי בחזקת אלמנה מפני שמוכרת שלא בב"ד ומש"כ מעלתו ני' כי התוס' דחו טעם זה אינו כן שהרי סיימ' דאולי ביש עדים שנשרפ' אח"כ וזה שכ' הרא"ש בב"מ בסוגיא דהטוען אחר מב"ד דצריך טעמא דמב"ד אף במקום שאין כותבין אין ריעותא וא"כ הנכסים בחזקתה היינו משום דהרא"ש לשיטתו שפסק כב"י דגרושה לא תמכור אלא בב"ד וממילא אין הנכסים בחזקתה ויש להאריך בזה בסוגיא ההיא ואין כאן מקומו ומ"ש הב"ש דגם להרי"ף וסייעתו הדין דדוקא לאנשי גליל מעשי ידי' שלהן לכאורה לא נשמע כן מדברי הרמב"ן במלחמות ס"פ נערה שכ' להביא ראי' דהלכה כאנשי גליל מר"פ שום היתומים דאמר ר' אסי אין נזקקין לנכסי יתומים אלא א"כ רבית אוכלת בהן ור' יוחנן אמר אף בכתובת אשה ופריך לר' אסי ממתני' דשום היתומים ומכריזין ואיתא התם אמר לך ר"א ולר"י מי ניחא מי שבקינן מזוני דוודאי מפסדי ונקטינן הכרזה דלא ידעינן כו' ומשני הא ל"ק בתובעת כו' הרי בלא תובעת אין מכריזין ופ' הרמב"ן דמזה מוכרח דלא כאנשי יהודא דלדידהו כיון דהיתומים או הב"ד שהן במקומן רק רוצין ליתן להאלמנה מזונות שכך כותבין עד שירצו ליתן כו'. והנה יש מקום לבעל דין לחלוק דבאינה תובעת כל עוד שאין נותגין ממש אית לה מזונות ואם ס"ל להרמב"ן כסברת התוס' דלאנשי יהודא אין מעשי ידיהם שלהן בפשיטות יש הוכחה דלא כאנשי יהודא דהרי קאמר היינו דהטעם דאנן נזקקין לר' אסי לכתובה וירוויחו מזונות משום דיש ליתומים מעשי ידי' ור"י סבר זימנין דלא ספקה ואי הלכה כאנשי יהודה הרי אין מעשי ידי' של יתומים וא"כ אמאי אין נזקקין ואבל כיון דאנן נזקקין מעשי ידי' שלהן משום דלא גביא כתובתה דהרי ע"ז אנו דכין אלא ע"כ דל"ל כברת התוס' להרמב"ן ואולם יש לדחות דע"כ לא קאמר הב"ש דאף להרי"ף וסיעתו הדין כמ"ש התוס' היינו את"ל דהלכה כאנשי גליל ונזונת תנן א"כ מה ששנינו במתני' דמעשי ידי' שלהן הוא רק לאנשי גליל אבל את"ל דהלכה כאנשי יהודא דהניזונת תנן וודאי דלאנשי יהודא ג"כ מעשי ידי' שלהן וא"כ א"א להוכיח מזה דלא כהמאור דהרי לדידי' הניזונית תנן ואפ"ה מעשו ידי' שלהן

אך לפ"ז יש ראי' נכונה דלהתוס' וסיעתו עכ"פ לאנשי הגליל אע"ג שמשכנה או מחלה מקצת כתובתה ויש רשות ביד היורשים לסלק לה כתובתה אפ"ה כל זמן שלא סלקוהו מעשה ידי' שלהן דאל"כ איך קאמר ר' אסי דאין נזקקין רק אם רבית אוכלת בהן ולא לכתובת אשה תקשי אלי כל הנך פרכי דמותיב התם הרי במחלה ומשכנה כתובתה כיון דיכולים לסלקה אין עוד מעשי ידי' שלהן וראוי לזקק אע"כ דבכל ענין לאנשי גליל מ"י של יתומים והסברא נותנת כך שלא תמכור מקצת כתובתה להרוויח מעשי ידי' אם כתובתה גדולה שלא ירצו יתומים לסלקה עיין ברא"ש ס"פ נערה ועיין באבני המלואים שכ' לדחות דברי הב"ח דעיקר הטעם באנשי יהודא דאין מעשי ידי' שלהן משום שאינם כבעל משא"כ בגליל דהוי יתומים כבעל גם אם נהגו לחלק כתובה להאלמנה מ"מ התקנה לא זזה ממקומה ואין דבריו מוכרחים דמדוע לא כאמר דקבלו לגמרי כאנשי יהודא ומ"מ בגליל דהתקנה היתה שיהיו יתומים כבעל לזונה משום שמכרה מקצת לא הפסידו מעשי ידי' וכ"מ מסתימת דברי הב"ח וב"ש דהי' להם ז"ל לכתוב דינם באופן זה לדין התלמוד ולא במקום שנהגו

סימן מח

אשר דרש ידידי מאתי אודות האיש אשר שבק לן חיים בתוך שנה ראשונה לנשואין והניח אשתו מעוברת מה דינו לפי המנהג שבתוך שנה ראשונה אינו נוטלת אלא מה שהכניס' אם מת מבלי זרע קיימא אם גם בהניחה מעוברת הדין כן. והנה לפי לשון תורה יש להסתפק אם הלשון זרע כולל מעוברת דהיינו היכא דנאמרה בלא זרע אם כולל ג"כ שלא תהיה מעוברת דהרי בתרומה דכתיב וזתע אין לה ובעינן ריבויי כנעורי' פרט למעוברת ומיהו מזה משמע דבכלל זרע יש ג"כ מעוברת דהרי. בנדה (דף מ"ד ע"א) מצריך תלמודן הנך קראי וקאמר דאי כ' רחמנא וזרע אין לה משום דמעיקרא חד גופא והשרא תרי גופא וכו' ואם מעוברת מקרי זרע אין לה א"כ בלא"ה איצטרך כנעורי' אע"כ דבעלמא בכלל זרע אין לה היכא דאין טעם לחלק גם מעוברת בכלל לכך איצרכו בתלמודן לאהדורי אטעמא אחרינא והא דאיצטרך ביבמות (דף ל"ה ע"ב) לר"ל דק"ל אין לו עיין עליו למפסל חליצת מעוברת היינו משום דבהפילה לבסוף איירי יע"ש בתוס' ד"ה ור"ל סבר וכו' ולעולם כל היכא דרתיב וזרע אין לה מעוברת ממועט אם אין לנו טעם לחלק וכאן אין טעם לחלק דאדרבה אמרינן בתקנה זו הבו דלא לוסיף עלה כמבואר באה"ע סוף סי' קי"ח בח"מ וב"ש שם וכן בלשון דאחר זה הולכין בשטרות כמבואר בכמה מקומות וכן משמע בנזיר שמעוברת מיקרי יש לו וולד יע"ש בדף י"ג ע"א דע"כ לא נחלקו אלא אי נחית אינש נפשי לספיקא אבל לכ"ע אם הי' ידוע שהוא וולד של קיימא מתחילה רק דאח"כ נעשה נפל הי' נזיר אע"ג דמעיקרא כשהי' בן קיימא הי' בבטן האם ש"מ דגם אז מקרי וולד. ומעתה לפ"ז כיון דמעוברת בכלל יש לו זרע מקרי אף לפי התקנה תטול האשה כל כתובתה וכן משמע קצת באה"ע סי' נ"א דהביא שם הב"ש ס"ק י"א דהוולד צריך שיהי' שלשים יום אחרי מיתתו ואם איתא דבעינן שיראה הוולד קודם מיתתו דכן משמע הלשון של בלא זרע קיימא אף אנו נצריך שיהי' דוקא שלשים יום בחייו דבעל ואם נאמר דהתם שאני דכשהי' שלשים יום אגלי מלתא למפרע שהי' וולד של קיימא א"כ ג"כ לענין מעוברת ראו' לומר כן דכשילדה אגלי מילתא למפרע שהי' לו זרע קיימ' באופן שנראה: ברור ועיקר דאם תלד האשה ויהי הוולד שלשים יום תטול כתובת' משלם שאפי' הי' הדבר בספק קצת הי' ראוי לומר הבו דלא לוסיף עלה ואולם אם לה הי' הולד של קיימא אז אין לה אלא מה: שהכניסה ויש להשליש ביד נאמן המותר על מה שהכניסה ביד' שליש שאם יהי' הולד של קיימא יתננה לאשה עד כדי שיעור כתובתה ואם לא יהי' הוולד של קיימא יתננה לאבי הבעל ולענין מזונות האשה ושכר הנקתה אם תבעה כתובתה בב"ד אין לה מזונות ואע"ג דכתב הב"ש בסי' צ"ג דאין לה לב"ד לתקן לאשה שלא יהי' לה מזונות בג"ח הראשונים או בתוך כד"ח של הנקה מ"מ אם תבעה כתובתה איבדה מזונות אף בתוך זמן זה כמבואר