אמרי אש חלק ב סז

וכו' דאין אישות לחצאין ואינו יכול להתנות עמש"ב והתוס' בפרק אף על פי תמהו דהרי בכל תנאי צ"ל תנאי קודם למעשה וכתב המח"א דרש"י סובר כדעת הגאונים דבע"מ ומעכשיו לא צריך דיני תנאי ודחה השעה"מ את דבריו דהרי לדעת הגאונים הקשו מהך דאמר ר"מ בע"מ שתשמשי את אבא בגטין דבעינן ת"כ ועכצ"ל דהגאונים סברי דלא קי"ל כר"מ אבל עכ"פ לר"מ עצמו אפילו בע"מ בעינן ת"כ והנה וודאי לפמ"ש המח"א ליישב דברי רש"י דס"ל כדעת הגאונים וכו' דבע"מ לא בעי משפטי תנאים יפה הקשה השעה"מ דהא עכ"פ לר"מ עצמו בהדיא קאמר ר"מ בע"מ דבעינן. אבל אפשר לומר דרש"י ס"ל סברת הגאונים דכל שאמר מעכשיו דאין התנאי בא לעקור את המעשה מהיות חל עכשיו רק יחול עכשיו על תנאי שהתנה לא בעינן ת"כ וזה אף לר"ע ולא פליג ר"מ רק בע"מ משום דס"ל ע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי וכמו שכתב השעה"מ עצמו דאיכא למימר. ומה שהביא הרמב"ן מן התוספתא דמשמע מדלא פליג בסיפא מכלל דגם ר"מ סובר כן כתב הוא ז"ל דליכא למימר פליג ברישא וה"ה בסיפא ולפ"ז ניחא דרש"י שפיר קאמר דדווקא משום מתנה עמש"ב תנאו בטל אבל אם לא היה מתנה עמש"ב היה תנאו קיים דאע"ג דהמעשה קודם לתנאי ור"ע ס"ל דע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי מ"מ ע"כ שייך לומר דלא כאומר מעכשיו ה"ד במתנה על דבר שעתיד להתקיים אבל זה שמתנה שמקדשה ע"מ שלא יהיה לה עליו שאר וכו' וודאי היינו שלא יחול עליו חיוב כלל ולא שתמחול לו חיובו דהרי רש"י כ' מצד אין אישות לחצאין אתי עלה. א"כ משמע שאינו מקבל עליו חיוב זה כלל וכן נוטין דברי התוס' בפרק אף על פי שם. ולפ"ז אם לא היה מתנה עמש"ב או אם אמרינן דבדבר שבממון תנאו קיים אע"ג דע"מ לאו כמעכשיו מ"מ בזה היו הקידושין חלין מעכשיו וכיון דעכ"פ במעכשיו אף לר"מ א"צ דיני תנאי קם תירוץ המח"א על רש"י דאע"ג דתנאי אחר המעשה אפ"ה היה א אם לאו משום דמתנה עמש"ב תנאו בטל

ולפ"ז נסתר פירושינו בירושלמי דהרי לפ"ז ע"ו לאו כאומר מעכשיו אין חילוק בין אם לע"מ שיהיה אם יותר כלאחר מאשר יהיה ע"מ. והנה יש ליישב דברי רש"י הנ"ל באופן אחר עפ"י מה שתירץ הרמב"ן והרשב"א בסוגיין קושיות התוספות דהא בסוטה הוי לאו קודם להן ותנאי אחר המעשה לרש"י דאמר דחנקי קאי אבתרא ותירצו דדינים אלו הן קודם ללאו ותנאי קודם למעשה לא הצריכו אלא בתנאים בין אדם לחבירו אבל בשבועה ואלה אין להם ענין ולא פריך רק ומכפילא דכיון דל"ל לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן בכל מקום רק באיסור א"כ בכל מקום ראוי לומר כן ולפ"ז לא קשיא על רש"י דנהי דדעת הגאונים דבע"מ ומעכשיו לא בעי אפילו כפילא היינו משום דלא קי"ל בהא כר"מ דלא אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן ורק בתנאים שבאים לעקור המעשה צריך כפל וכל דיני תנאים אבל מעכשיו דהמעשה חל על תנאי א"צ כלום אפי' כפל אבל ר"מ דלא ס"ל דאמרינן מכלל לאו אתה שומע הן וודאי אף במעכשיו אע"ג דשאר דיני תנאים לא בעי מ"מ כפילא בעי כמו בשבועה ואלה דא"צ הן קודם ללאו ותנאי קודם למעשה פ"ה בעי כפילא ולזה שפיר קאמר רש"י אף לר"מ לא בעי תנאי קודם למעשה כיון שהוא חל מעכשיו ועוד דע"מ כאומר מעכשיו ולא בעי ר"מ בע"מ ובמעכשיו רק תנאי כפול אבל משום דל"ל מכלל לאו אתה שומע הן אבל יתר משפטי התנאים לא בעי וזה כראה נכון לפרש"י אך רש"י במתניתין בקידושין צייר רש"י דברי ר"מ במקדש ע"מ וכ' כל דיני תנאי ואמנם המהרש"א כ' ריש פ"ב דרש"י מחליף שיטתו לפעמים ועכ"פ יש לפרש בב"מ שם כפירש"י לדעת הגאונים ויהי' זה סיוע לדעתם אך לפ"ז נסתר לכאורה גם פירוש הרמב"ן בפירוש הירושלמי דא"כ אמאי פריך הירושלמי והא אם כלאחר הוא ופירש הרמב"ן דהיינו כיון שאין המעשה מעכשיו מיד רק מצוה לאחר זמן לא יהי צריך לת"כ ואמאי נימא הכי דס"ל לר"מ דבאין בו מעשה אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן ובשלמא הראב"ד בהך דהבו לי ארבע מאה זוזי ולנסוב לברתי שכתב שם דא"א לפרש כפירש הרז"ה שם דכיון דאין בו מעשה א"צ למשפטי תנאים כלל איכא למימר דלדינא קאמר דכאן לא קי"ל כר"מ בהא אבל הרמב"ן שפירש כן אליבא דהירושלמי דמקשה לר"מ קשה אלא א"כ נדחוק דקושיות הירושלמי ג"כ אליבא דהלכתא וזה רחוק

ואם הפירוש הירושלמי כמ"ש הרא"ש והר"ן דס"ל דר"מ לא פליג רק בע"מ ס"ל דבעי ת"כ אבל באם מודה עכצ"ל דהגאונים ס"ל להלכה להיפך מן הירושלמי

ולכאורה יש להוכיח דבמעכשיו ג"כ בעינן ת"כ דהנה הריטב"א הקשה בסוף הסוגיא דאמאי בעינן לר"מ ת"כ משום דיליף אתנאי ב"ג וב"ר והיא גופא קשי' אמאי לא נימא דהוי ב' כתובין ומה שתירוץ דהא שפיר מצריך להו הרי אם על תירוצו הגמ' כי פריך לרחב"ג מקראי מכוון הריטב"א (ועיין מהרש"א ופירש"י בגיטין על הא דאמר רחב"ג לחד לישנא דלא הוי ב' כתובין) א"כ יהי' מזה קושי' על דברי הר"ן שכתב שם דלכך מחייב ר"ע ביברכך וייטיב לך משום דמכלל ברכה נשמע קללה דדוקא לרחב"ג משני תלמודן הכי אבל לר"מ הטעם משום כפילא ואכ"ק אמאי לא הוי ב' כתובין. ואולם הרי באמת הדבר תמוה איך קא זה שני כתובין דאין מלמדין דבעלמא שפיר אמרינן דאין מלמדין בב"כ דאם ללמד באו ל"ל תרתי וע"כ דווקא בהני דגלי הוי הכי אבל כאן אם נאמר דבעינן ת"כ א"כ כל היכא דבא תנאי בענין הלא צריך לכפלו שלא יהי' התנאי בטל וראיתי שעמד השעה"מ בזה ותירץ דעיקר היתור הוא בתנאי דב"ג וב"ר דכיון דכתיב ונאחזו בתוככם דלר"מ כל היכא דאית לכו במשמע ומייתר בארץ כנען והוי ב' כתובין והרי להירושלמי פליגי ר"ו ורבנן רק במעכשיו או ע"מ וצריך לומר דתנאי ב"ג וב"ר הוי כמעכשיו וכמו שמתרץ בירושלמי שהארץ היתה לפניה וא"כ אין כאן ב' כתובים דכולהו כתובין הא לית בהו יתור כדאמרן דאחרי שיש שם תנאי הרי הוצרך לכפלו כמשפט ורק בתנאי ב"ג וב"ר יש יתור אבל אם אמרינן דהארץ היתה מוחזקת בה והוי כמו מעכשיו הרי למדנו מכאן דאף במעכשיו בעינן ת"כ מה שלא שמענו משאר הכתובים

ובזה י"ל פרפרת אחת דהירושלמי לשיטתו כי סוף כתובות נחלקו רבנן ורשב"ג בנשא אשה בקפוטקיא וגירשה בא"י דת"ק סובר נותן לה ממעות א"י ורשב"ג אמר דנותן לה ממעות קפוטקיא ופירש"י בתלמודן דת"ק סובר כתובה דרבנן והקילו לשלם במעות א"י דקלין משל קפוטקיא ורשב"ג סובר כתיבה דאו' ובירושלמי הוא להיפך דרבנן סברי כתובה דאוריית' (וע"כ מעות א"י טובים יותר) ורשב"ג סובר כתובה דרבנן וצריך עיון במאי פליגי ובפרט דבכתובות דף יו"ד איכא ברייתא דרשב"ג ס"ל כתובה דאו'. ולהנ"ל י"ל עד"ז הנה על קושי' זו איך איגר לחד לישנא דהוי שני כתובין ואין מלמדין שהרי אין כאן יתור אחרי שיש תנאי צריך הוא לכפול. י"ל עפמ"ש ההפלאה דהא דאמרינן דסוטה הוי איסורא דאית בי' ממונא (ולא חשוב יש בו ממון מפני שאר כסות אולי מפני שכל יום ויום הוא חיוב בפני עצמו אף אם אינה משקה אותה ולא גירשה עדיין אין מחייבין אותה ליתן לה שאר וכסות כיון שהיא גרמה לעצמה שנסתרה אחר שקינא לה ואף את"ל דמחייבין אותה לגרשה מ"מ חיוב ממון אין כאן רק הכתובה חייב אם אין רוצה להשקותה ואם כתובה דרבנן אין עוד חוב ממון כנלפע"ד לדעתם ז"ל) ואכ"ק למאי כתב רחמנא חנקי אע"כ לב"כ כי בזה נודע דבכל מקום שהי' הרצון לכפול לכפלו כתבו כתבו רחמנא ואין ללמוד ממנו למקום אחר בסוגיה איסו' גרידא וכפלו רחמנ' ולפ"ז ניחא דהירושלמי לשיטתו דס"ל דתנאי ב"ג וב"ר הוי מעכשיו וא"כ א"א לומר דרשב"ג ס"ל דהוי שני כתובים מכח קראי דב"ג וב"ר דהא צריכי. וע"כ מפני סוטה הוי שני כתובים ואם הי' ס"ל לרשב"ג דכתובה דאו' שיב ליכא יתור ג"כ בסוטה דלגופא הוצרך לכפלו. וע"כ סובר כתובה דרבנן ותלמודן סובר אחד משני אלו או דרשב"ג לרבנן קאמר ול"ל כלל דהוי שני כתובין או דס"ל דהוי ב' כתובין ולא מסוטה רק מקראי דב"ג וב"ר וא"כ אין הכרח כלל לומר לרשב"ג דסבירי לי' כתובה