אמרי אש חלק ב סו

יעברו ונאחזו בתוככם בארץ כנען (כ"כ רש"י בנדרים דף ט' ע"א) ממילא משמע דאם יעברו יתנו להם ארץ גלעד אע"כ להכי כתבי' משום דבעינן הן קודם ללאו וממילא ה"ה לשאר דיני תנאי ורבנן דפליגי ס"ל דהוי שני כתובים ולא ילפינן כלום אבל רחב"ג ע"כ לא פליג אכולהו והיינו דפריך בשבועות והא לית לי' לר"ע מכלל לאו אתה שומע הן דאין לומר דדוק' לענין שיהי' התנאי מבטל מעשה ולא התם שאין שם מעשה בשבועות העדות כי הניחא באומר הרי את מגורשת אם תתן לי מאתים זוז בזה י"ל שאם לא כפל אין התנאי מבטל מעשה אבל באומר אם לא תתן לא תהי מגורשת דאמרינן לר"מ דהתנאי בטל ואף אם תתן אינה מגורשת והתם ע"כ אין הטעם משום דלא אתי דיבור ומבטל מעשה דהרי אדרבה אמרינן דאין המעשה קיים כלל וע"כ משום דל"ל מכלל לאו אתה שומע הן ולפ"ז לא מצי פריך מברייתא דגטין. ובזה נכון מ"ש הרמב"ן בחידושיו דלר"מ א"צ הן קודם ללאו ותנאי קודם למעשה רק בתנאים ולא בשבועה ואלה. ולכך לא קפדינן בסוטה על תנאי קודם למעשה ולא על הן קודם ללאו ולא קפדינן רק על הכפל משום דלית לי' לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן ומנ"ל הא לר"ע ואי משום מתני' דהמוציא אשתו משום איילונית הא לשמואל דמשני התם איפוך וכן לאביי לא מוכח משם כלום ולהנ"ל ניחא דכיון דלר"מ לא מהני אם יאמר הלאו בלבד ושם ליכא למימר הטעם משום דלא אתי דיבור ומבטל מעשה דאדרבה אמרינן דהתנאי בטל ואף אם תקיים תנאה אינה מגורשת וע"כ משום דלא אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן גם בדליכא מעשה כלל

ובזה פליגי הרמב"ם והרא"ש דלדעת הרמב"ם וכ"ה דעת הרי"ף והגאונים דבע"מ ומעכשיו לא בעינן ממשפט התנאים כלל ורק באם פליגי ר"מ ורבנן והקשו ע"ז הראשונים מדתקון שמואל בגט ש"מ כל משפטי תנאים והתם ע"כ איירי מעכשיו והה"מ כתב דדעת הרמב"ם דהא דאמרי' דאם מתי לאחר מית' היינו אם לא כפל התנאי אז אמרי' דלא הי' כוונתו לתנאי רק לאחר מיתה דאם דעתו לתנאי הי' אומר כמשפטו בכפל אבל אם כפל לתנאי איננו כלאחר מיתה והקשה הלח"מ דא"כ אף באם תצא חמה נאמר כן ואמאי פסק הרמב"ם דאם מת בלילה הוי גט לאחר מיתה ואינה מגורשת ולפענ"ד יתכן לומר עפ"י דרכו של הה"מ באופן אחד דהרי כבר כתבו הראשונים לתרץ להסוברים דבעינן ת"כ מכמה מקומות דאזלי' בתר אומדנא וכתב בעל המאור וכ"ה במגיד דעדיף אומדנא מן תנאי שלא כמשפטו ומבואר במאור הטעם משום דאיכא למימר אם הוציא התנאי בפיו הי' מוציאו כמשפטו מה שא"ל באומרו שלא כמשפט אבל התוס' כתבו דהכל לפני הענין ויש ענין שידוע לכל כי איננו עושה רק ע"ד זה ובזה א"צ אפי' לגילוי דעת ויש דצריך ג"ד ויש מקום דבעינן ת"כ והנ"מ אם התנה תנאי שלא כמשפטו בענין שא"צ רק גילוי דעת לדעת המאור התנאי בטיל כיון שלא אמרו כמשפט ולדעת התוס' אמרינן סליק את התנאי הא איכא גילוי הדעת והאמר רב הונא גיטו כמתנתו מה מתנתו אם עמד חוזר אף גיטו אם עמד חוזר ואמרי רבה ורבא לא ס"ל הא דרב הונא גזירה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה ופירש"י דכיון דאם עמד אחר אתי למימר דלא גירש רק לאחר מיתה ואפ"ה אם ימות מתירין אותה יאמרו דאם גירש לאחר מיתה מהני ולא ידעו דכיון דלא פריש מידי להכי יהיב לה שיהי' הגט מעכשיו ע"מ שימות ועיין קרבן נתנאל שכ' דגם דעת הרמב"ם דתנאי דסותר המעשה לא הוי תנאי ולפ"ז ניחא דעיקר תקנת שמואל ורבא היינו שיהי' תנאי בדיבורו דכל שלא אמר כמשפט התנאי אמרי' דכוונתו הי' לקבוע הזמן לאחר מיתה אבל אחרי שתיקנו שיאמר ש"מ התנאי כמשפטו הרי הוא תנאי והרי הוא סותר המעשה וראוי שיהיה התנאי בטל והמעשה קיים וממילא יהי' גט אף אם לא ימות רק הרי כל גט ש"מ אף בסתם מעיקר הדין אזלינן בתר אומדנא ורק משום גזירה שמא וכו' וכיון שפירש אם לא מתי לא יהי גט ליכא למגזר שיאמרו כן דמאן דלא ידע וחזי דאם לא מת אינו גט יאמר דמשום שפירש אם לא מת וכו' ולא יאמר משום דיש גט לאחר מיתה ומאן דידע יודע דתנאי בטל ויודע מה שמקיימה אם לא מת משום אומדנא הוא

ואולם הרא"ש והר"ן הקשו עוד מירושלמי דקידושין דאמרי' פליגי ר"מ ורבנן בע"מ שירדו גשמים דלרבנן אם ירדו מקודשת ולר"מ בין ירדו בין לא ירדו מקודשת ואמר הכל מודים בלאחר שירדו גשמים דאם לא ירדו דאינה מקודשת ופריך והאי אם לאו כלאחר ומשני שני' הוא שהיתה הארץ לפניהם והוא בא להוציא וכו' הרי דלירושלמי דווקא בע"מ פליגי ולא באם ונהי דגמרא דילן פליג וס"ל דבאם פליגי אבל לא נאמר לפלוג להיפך מסברת הירושלמי

והנה לפמ"ש הרמב"ן במלחמות בפ"ב דביצה לפרש את הירושלמי אין כאן היפוך סברה כי כתב הרמב"ן שם שיש ראי' להראב"ד שאומר כל שאין שם מעשה א"צ למשפטי התנאים וקאמר דהיינו דמקשה הירושלמי כי הי' סובר שלא החזיקום מרע"ה כלל בארץ רק צוה שאם יעברו אז יתנו כפשטי' דקרא ולכך מקשי הירושלמי דכלאחר דמי כיון שלא נעשה מעשה אבל כל שהוא עושה מעשה ורוצה בתנאיו לפעול שלא יחול המעשה רק כשיתקיים התנאי גם לירושלמי פליגו ויש להפליא על הר"ן בזה שלא הביא דברי הרמב"ן אלו. ולפענ"ד נראה לפרש את קושי' הירוש' ותירוצו שאינם מהיפך סברת הגאונים רק דכלפי דאמרינן למ"ד צריך תנאי כפול לכשיהי' התנאי קיים ואם לאו התנאי בטל ומעשה קיים אבל בלאחר הרי אמרו בירושלמי דלכ"ע לא צריך משפטי תנאים וביאר הרמב"ם ז"ל שא"צ דיני תנאי רק בתנאי אבל לאחר אינו תנאי רק קובע זמן והנ"מ לדברי הרמב"ם שם בפ"ט בלאחר ל' יום צריך שיהי' הגט בסוף ל' יום ברשות' מקום הראוי לקנות ובמתנה באם אין צריך שיהי' הגט בשעת קיום התנאי ברשותה דווקא אם הוא קיים ולא נקרע אף שאינו ברשות' מגורשת גם לענין אם נשאת קודם קיום התנאי להרמב"ם בלאחר ל' יום תצא ובאם לכתחלה לא תנשא אבל בדיעבד אם נשאת לא תצא רק מקיימת התנאי ואזלה. ואולם זה שאמרנו דבתנאי אם איננו כמשפטו שיהי' התנאי בטל והמעשה קיים ואם אמר אם תתנו מאתים זוז הרי את מגורשת אעפ"י שלא נתקיים התנאי אפ"ה מגורשת ונמצא אומר תנאו לבטלה ס"ל להירושלמי דהיינו וודאי לדידן דלא קיי"ל כר"ע אבל לר"מ דס"ל אין אדם מוציא דבריו לבטלה ראוי לומר דאם התנה באם דלאחר קיום התנאי קאמר ויחול המעשה מכיון שאינו רק קביעת זמן א"צ למשפטי תנאים ולזה הקשה הירושלמי דלר"מ ראוי לומר בכל אם דלאחר הוא שלא לבטל דבריו שאמר אם יעברו וכו' וא"כ למה הי' מרע"ה כופל תנאו הלא גם מבלי כפל הי' הדין שאם לא יעברו לא יתנו להם ומשני שניא היא שהית' הארץ מוחזקת ביום ולא שייך לו' לאחר קאמר ונמצא עיקר החילוק בין ע"מ ומעכ"שיו וא"ם להירושלמי אינו משום דמעכשיו צריך יותר למשפטי התנאים כמ"ש הר"ן רק דלכ"ע כל שהוא תנאי צריך להיות כפול להיות התנאי קיים אבל עיקר הטעם דמודה ר"מ באם להירושלמי היינו משום דס"ל לר"מ אין אדם מוציא דבריו לבטלה ואמרינן דלאחר קאמר וקובע זמן הוא ואינו תנאי כלל אבל בע"מ דהוא כאומר מעכשיו א"א לו' דלא"חר קאמר וע"כ תנאי הוא ולכך צריך לכפול ונמצא דלכ"ע אף להירושלמי אם כוונתו בבירור לתנאי צריך לעשות במשפטי תנאים רק לר"מ דס"ל אאמ"ד ראוי לו' באם דלאחר קאמ' ואינו תנאי כלל ואפשר אף לפום תלמודן הכי הוא ואין הפרש לדעת הגאוני' בין התלמודי' רק דלהירושלמי פליג ר"מ בע"מ ולתלמודן באם פליג ולית הלכתא כוותי'

והנה בעל מחנה אפרים ייחס דעת הגאונים גם לרש"י שכתב בסוף פרק השוכר את הפועלים על הא דמשני התם דלכך נתנה ש"ח להיות כשואל דלא הוי מתנה עמשכ"ב משום דמעיקרא לא שעבוד נפשיה ופירוש רש"י דכיון דאתנו קודם שמשך אדעתיה דהכי משיך שלא יתחייב רק כש"ח אבל באומר הרי את מקודשת ע"מ שאין לך עלי שאר וכו' כיון דאמר הרי את מקודשת מיד היא מקודשת ויש לה שאר כסות