אמרי אש חלק ב סה

בפסולי עדות דרבנן דמקודשת רק שאם רוצה להיות עמה צריך לקדש בפני כשירים (וזה כעין מה שכתוב הח"מ והב"ש שם אלא שהוא ז"ל כתב מפני שאין כאן נגיעה דבין שיאמר אהדרנהו ובין שיאמר שמסרו לה צריכין שבועה ולפ"ז אם לא הי' יכול לומר החזרנו כגון שיש עדים שהמשלח הלך למרחוק מיד אחרי שמסר להשכיח הכסף הי' נסתר ואולי גם הח"מ זה כוונתו) ולהיפך יש לתמוה אמ"ד דהקדושין בטלים לגמרי ואולי ס"ל כדעת הרי"ף בתשובה שהביא בתשוב' להרמב"ן דכל מקדש על דעת' דרבנן מקדש ולכך בפסולי עדות דרבנן הקידושין בטלים וכמ"ש הב"ש בסי' מ"ב ס"ק י"ט ואפשר דבזה פליגי בירושלמי בקידושי כסף לאחר תקנה לדברי התוס' ועכ"פ לדידן דקי"ל בפסולי עדות דרבנן מקודשת נראה לכאורה וודאי דאף כאן מקודשת עכ"פ אם נשבעו השלוחים מקודשת מדאורייתא רק שצריכה קידושן אחרים כמו שכ' המחבר לקמן בסי' מ"ב וזה שכ' כאן ספק קידושין או הוא ל"ד או מיירי כל עוד שאינם נשבעין והבעל משלח אינו משביעם אבל אם נשבעו לכאורה מקודשת עכ"פ מדאורייתא ולפ"ז כראה דאם אינה יודעת שפטרום אינה יכולה לומר לשחוק נתכוונתי שלא ידעתי שנפטרו דהרי אף אם לא פטרום וישבעו תהי' מקודשת ואין לה לשחוק בזה

איברא לפמ"ש המל"מ בפ"ז מהלכות אישות להסתפק אם שלח שליח לקדש וקידש קידושין דרבנן או ספק קידושין אם יכול לומר לתקוני שדרתיך או לא ואת"ל דיכול לומר לו כן א"כ צ"ל הא דאמרינן כאן דע"י השליח הוי ספק קידושין צ"ל היינו דהמשלח צוה לו לקדש בלא עדים וזה צ"ע אם לא יהי' חשוב כפטרוהו ואולי עדיף מיני' דאם צוה לו לקדש סתם הי' לו לקדש בעדים ומצי למימר לתקוני שדרתיך ואפשר דהיינו טעמי' דמ"ד דאינה מקודשת כלל וצ"ע אם שייך בזה לומר דאדרבה הבעל הי' לו לומר שיקדש בעדים כדאיתא בפ"ק דב"מ דאינו דומה כלל וכ"ש למ"ד דאפילו בשניהם מודים אינה מקודשת דלא דמי כלל

ולענין הספק השני אם למ"ד דאין שבועת היסת בפחות משתי כסף ונתן לשליח רק פרוטה אחת אם מחשב נוגע כיון דרק משום פחיתות הממון אין בו שבועה אבל מעיקר הדין הי' עליהם שבועה חשב נוגע לא אכחד מהדר"ג כי זה ימים בעסקי בסוגיא ההיא הי' פשוט בעיני דאינו חשוב נוגע עד שתמהתי על הר"ן בקידושין שתמה על מה הביא הרי"ף הירושלמי דעשה הכתף עד דהרי לאחר תקנה אינו נחשב עד ונפלאתי דהרי הר"ן ר"פ דשבועות הדיינים כתב דמסתברא דשבועות היסת אינה פחות משתי כסף וא"כ יש נ"מ באם הוא פחות משתי כסף ולענין קושית הרשב"א בתשובה נראה לפענ"ד דאין כוונת הרשב"א להקשות על הרמב"ם רק לברר הדין אליבא דנפשי' דהרי על הרמב"ם בלא"ה אין קושיא דהרי הוא פסק כאן בפירוש דאין השליח נשבע רק היסת כמבואר בפ"א מהלכות שלוחין הלכה ז' וע"כ זה שכ' הרמב"ם בפ"ו הלכה ה' דצריך לשבע שבועות המשנה ה"ד בנותן מעות לקנות חפץ או ניתן לו למכור חפץ שמתעסק בשל חבירו וכ"כ התומים בסי' צ"ג וכן הנ"מ בפשיטות וע"כ הרשב"א בתשו' שהביא ב"י בסי' צ"ג טעמי דנפשי קאמר דלדידי' ס"ל דאת"ל דמשלח חפץ למכור צריך לשבע הי' ג"כ כל שליח נשבע שבועת המשנה וזה א"א מסוגיא דקידושין מעתה אין להקשות עליו דיש נ"מ לענין פחות משתי כסף דאולי איהו ס"ל כדעת הר"ן ור"י שהביא הטור בסי' פ"ח דאף בהיסת צריך שתי כסף כתבתי כל זאת להשתשע בדברי קדשו והדר"ג אשר יבחר יקרב

סימן מד

בעזרת הש"י בסוגיא דתנאי כפול קידושין דף ס"א

הרמב"ם והרא"ש וסיעתם פסקו כר"נ דבעינן תנאי כפול ויתר משפטי התנאים ואם לאו התנאי בטל ומעשה קיים. וראיתי בספר מכתב מאליהו שתמה על רבינו ירוחם שכ' וז"ל כל תנאי שאינו כתנאי ב"ג וכו' אינו תנאי ואם לא התנם כך התנאי בטל והמעש' קיי' וכו' ואם לא כפל והוא בענין שבעבור שלא כפל יהיו קידושיו בטלין כתבו התוס' לא שיהיו בטלין לגמרי אלא מקודשת מספק וכו' וכתב עליו דלכאורה דבריו תמוהים דאיך הוא במציאות דבעבור שלא כפל יהיו הקידושין בטלין דהרי התנאי בטל והמעש' קיי' וכתב הרב בעל מכתב הנ"ל דהפירוש דקידושין שקבלה מאחר יהיו בטלין ואין הלשון משמע כן ושם בדף קל"ז ע"ב תמה על מהרי"ט שכ' לפרש דברי רש"י במתני' שכ' דרחב"ג לא פליג רק על תנאי כפול ולא על שאר משפטי התנאים והוא לכאו' אינו מובן כי איך אפשר לומר דבעינן שיהי' ההן קודם ללאו כיון דלא בעי תנאי כפול כלל וכ' מהרי"ט דהכוונה דאם אמר אם לא תתן לי מאתי' זוז לא יהי' גט בזה גם רחב"ג מודה דלא חשיב תנאי כיון שהן נשמע רק מכלל הלאו הרי הלאו קודם להן ויליף לה מדלא אמר מרע"ה רק אם לא יעברו ונאחזו בתוככם וכתב הרב מכתב מאלי' דלפ"ד מהרי"ט עולה לפי שיטת רש"י לרחב"ג אם אמר והתנ' בלאו התנאי בטל והמעש' קיים וכתב עליו שדבריו תמוהים דאיך יתכן לומר שאם נתן גט ואמר אם לא תתן לי מאתים זוז לא יהי' גט שיהי' מגורשת אף אם לא תתן שהרי לא אמר כלל לגרשה אלא מכלל דבריו נשמע שאם תתנו תהי' מגורשת ואיך אפשר שיהי המכלל מבטל מה שאמר בפירוש ולפענ"ד נראה דלא כן כוונת מהרי"ט ולא עלה על דעתו כלל לומר שאם אמר לא תתני לא יהי' גט שתהי' מגורשת אף בלא נתנה ולהיפך הוא דלעולם התנאי הוא מה שמזכיר בלשון אם יהי' כן או תעשה כך ותשובת התנאי הוא מה שאמר אח"כ בין שיאמר תהי' מגורשת או אמר לא תהיה מגורשת נמצאת דלר"מ דבעינן תנאי כפול האומר אם לא תתן ר' זוז לא תהיה מגורשת כיון דלית לי' מכלל לאו אתה שומע הן גם אם תתן לא תהי' מגורשת דהרי לא נשמע מכלל. לאו הן וממילא אם נאמר לרחב"ג כמ"ש רש"י דלא פליג רק אתנאי כפול ולא בשאר משפטי התנאים א"כ אף לרחב"ג אם התנה אם לא תתני ר' זוז לא תהי' מגורשת כיון דהלאו קודם להן כמ"ש מהרי"ט התנאי בעל גם לדידי' אף אם תתן אינו מגורשת. וזה ברור בכוונת מהרי"ט אליבא דרש"י דהא לר"מ וודאי אם אמר אם לא תתני ר' זוז לא תהי' מגורשת כיון דל"ל מכלל לאו אתה שומע הן א"כ וודאי אינו מגורשת וממילא כיון דרחב"ג פליג רק על תנאי כפול אבל בשאר דיני תנאים שווין א"כ וודאי גם לרחב"ג אף אם תתן אינה מגורשת ולפ"ז לשיטת התוס' דרחב"ג אכולי' דיני תנאי פליג יחלקו ר"מ ורחב"ג אם אמר אם לא תתן או לו תעשה דבר זה לא תהי' מגורשת או מקודשת ולא אמר ההן לר"מ דלית לי' מכלל לאו אתה שומע הן אף אם תתן לא יהי' המעשה קיים ולרחב"ג דפליג אם תתן המעשה קיים וזה כוונת רבינו ירוחם שכתב דאם התנה ולא כפל באופן שבעבור שלא כפל יהיו קדושיו בטלין והיינו שאמר רק הלאו בלבד ולא אמר ההן דאז לר"מ קידושין בטלים גם אם תתן ע"ז כ' דאזלינן לחומרא

והנה באה"ע סימן קמ"ו סעיף ד' העתיק המחבר דין זה והוא מדברי הרה"מ בפ"ט מה"ל גירושין דאם נתן גט ביד אשתו ואמר אם לא תתן מאתים זוז לא תהי' מגורשת הר"ז לא גירש כלל וכ' הב"ש לשון הה"מ אע"ג דמכלל לאו אתה שומע הן מ"מ כיון שלא הזכיר גירושין בפירוש אינה מגורשת וצ"ע מאין הוציא זה הה"מ ולפמ"ש אליבא דמהרי"ו לדעת רש"י אינו כן כמובן

וזה מיושב קושית התוס' על רש"י שכ' דרחב"ג לא פליג רק אתנאי כפול והקשו התוס' דהרי בב"מ מבואר דפליגי חכמים גם על שאר דיני תנאים גם מה שהקשה הפנ"ו דאמאי לא פריך בשבועות כדמשני כי לית לי' לר"מ בממונא אבל באיסור' לא פליג מהך מתני' וכן בברייתא ששנו מחלוקת רבנן ור"מ בגטין ולהנ"ל י"ל דכיון דרחב"ג לא אמר רק צריך הי' הדבר לאומרו שאלמלא כן יש במשמע שאף בארץ כנען לא ינחלו וקשה דא"כ אמאי אמר מרע"ה אם יעברו וגו' לא הי' צריך לומר רק אם לא