אמרי אש חלק ב סד

הרא"ש דהטעם דאוכלת בתרומה משום דד"ת ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה וכדפרש"י ולפי טעם זה אינו מטמא לה ואם היינו מפרשים דטעמא דרב לפי שרוב פעמים אין האב מוחה מסתמא דניחא לי' לאב כיון דכבר נתקדשה לדעתו הלכך אכלה בתרומה דאזלינן בתר רובא ואז הי' מותר אפילו לטמא לה אבל אי אפשר לומר כן דהא רב הוא דאמר הולכין בממון אחר רוב עכ"ל הרא"ש והקשית מדברי הרא"ש רפ"ג דבכורות גבי פלוגתא דר' ישמעאל ור' יהושיע אי טינוף פוטר מבכורה כתב ק"ל ואפילו למאן דלא חייש למיעוטא דמטנפה מודה הוא שאינו נותן לכהן שאין הולכין בממון אחר הרוב ואפילו לרב דאזיל בממון אחרי הרוב בההוא דהמוכר שור לחבירו ונמצא נגחן היינו משום דאמר לי' קים לי בנפשי שאני מן הרוב עכ"ל והנה כאן בקדושין דאין הבת יכולה לטעון כלום דהרי הדבר תלוי בדעת אבי' אם הוא מן הרוב או לא ולפי דברי הרא"ש בבכורות אחרי כי אין הבת יכולה לטעון גם רב מודה דלא אזלינן בתר רובא

הנה גם התוס' בב"ק ר"פ המניח כתבו החילוק ההוא ואולם על עצמו יכול לטעון בריא שאינו מן המיעוט (וברא"ש בבכורות כתב המע"מ שהוא טעות סופר ודבריו תמוהים) רק מן הרוב והמוחזק אינו יכול לטעון ואיתרע חזקתו והלוקח יכול לטעון בריא ולכך גבי בכור אע"ג דאיכא רוב מ"מ הכהן אינו יכול לטעון בריא אע"פ שגם הבעלים אינם יכולים לטעון בריא מ"מ החזקה מכרעת אבל בזה שהבעל מוחזק מן הסתם אלא שהרא"ש כתב דנכסי בחזקת יורשים קיימא והיינו בספק שקול אבל את"ל דרוב פעמים האב מתרצה עכ"פ יסייע החזקה שהוא מוחזק כמו הבריא הגרוע ההוא בנמצא נגחן שהרי אין אחר יכול להכחישו ולא גרע החזקה שהבעל מוחזק עתה לסייע להרוב כמו בנגחן מסייע הבריא לרוב דהרי אין לה יורשי' שום סיוע לחזקתן כן יש ליישב קצת דברי הרא"ש אבל יפה נתעוררת יאר ה' פניו אליך ויתן כך באור פניו כחתי מתינו בתפלה דברי המעתיר בעדך ובעד כל אשר לך הק' מאיר א"ש

סימן מב

להרב המופלג מהו' שמואל הילמן סג"ל

מ"ש להקשות על הרא"ש שפסק כשמואל דקדשה בתמרה חיישינן שמא שוה פרוטה במדי ומקודשת מדרבנן ופסק בהר"י דאף אם ידעינן דשוה פרוטה במקום אחר אינה מקודשת וא"כ אין חילוק בין דבר המתקיים לאינו מתקיים דקשה לפי"ז קושית הרשב"א דהקשה על הראשונים שפסקו כשמואל מהך דאמרינן בגמ' דפרשי רבנן מהאי משפחה ולאו משום דס"ל כשמואל אלא משום דסבירא להו כאביי ורבא אלמא דלית הלכתא כשמואל ותירץ הרשב"א דה"פ דלא משו' דשמואל לחוד רק משום דאביי ורבא ונ"מ היכא דקדשה בדבר שאינו מתקיים את"ד הרשב"א והנה להרא"ש דגם לשמואל אם קדשה בדבר שאינו מתקיים מקודשת מספק א"כ איך נוכל לפסוק כשמואל ומזה הכריע ג"כ דלא כדעת השעה"מ שפריך בפשיטות דלדעת הר"י וסיעתו אפי' פירש חוששין לקידושין ומעלתו כ' להיפך אף כי גם בזה דבריו קרובים כדי ליישב דעת הטור אבל כדי ליישב דברי הרא"ש אין הכרח לחדש זה דהרי דעת הרא"ש דבקידושי דרבנן אם נשאת לאחר לא תצא וכמ"ש השעה"מ באותה הלכה שם ליישב דבור התוס' ומכ"ש לפ"ז דאין הולד ממזר דאפי' בגט דמודה דתצא אין הולד ממזר ומכ"ש היכא דלא תצא אבל מפני חשש דאיכא עדים דהאי שעתא הוי ש"פ יש חשש ממזרת על הבנים ובהכי פרשו רבנן מהאי משפחה משום ממזרות ולפ"ז הנה נכון דאמרי לאביי ורבא טעמא דאם הקלו בסבוי' נקל בא"א להורות דאפי' משני תצא וכ"ש דמיושב מאי דא' דפרשו רבנן מהאי משפחה דלאו משום דס"ל כשמואל (דמש"ה לא הוי פרשי מן המשפחה) רק משום דס"ל כאביי ורבא ויש חשש לעז על הבנים וזה יותר מיושב מתירוצו של הרשב"א דלדידי' בהאי עובדא גופא לא נ"מ מידי דע"כ היה דבר המתקיים לכן לא פירש מדהוכרח לומר דר"ח ל"ל הא דהרא"ש דלא תצא בקידושן דרבנן וא"א לפרש כדברינו אבל הרא"ש לשיטתו ניחא כדאמרן. ויש עוד נ"מ בין קידושי ספק לקידושי דרבנן לענין קדושיא' אי קדושי דרבנן או קדושי ספק ואין להאריך בזה

ומ"ש ליישב הקושיא בתוס' חולין דף י"א ע"ב ד"ה כגון דמאי חזקת צדקות יש כאן דאולי סמכה על ט"ע דקלא ובד"נ לא סמכינן על כך כדמוכח במסית גם זה נכון בסברא רק דלפ"ד אם הי' מכירין אה המסית מאז בקולו לא הי' צריך להדליק לו כר והאפשר דהאמת כן אבל גוף הקושיא לא שמעתי והקושיא לא שמיעא לי כי מלבד שיש מקום לחלק בין היכא שהוא מכחיש בברי כמו מסית להיכא דאין אדם מכחיש וכן מחלקים בסימנים בפ' הכותב ד' פ"ה ע"ב ויש לי אריכות דברים בזה ויעוין בנוב"י קמא בתקנת עגונות ד' כ"ה ע"ב ד"ה והואיל וא"כ אף בטב"ע דקלא יש לחלק ואף שיש לדון בזה מכח סוגיא דג"ה ממ"נ הקושיא ממסית ל"ק ואולם מלבד זה לפענ"ד לק"מ דהרי זה תימה וכי אין ב"א מותרים בנשותיהם בלילה אא"כ בוחנים תחלה הקול אשתו היא אם לא אלא ברור דתלמודן לא איירי רק היכא דאין ידוע לו בשכבו כי אשתו לבדה עמנו בבית אבל בידעו בשכבו כי אשתו עמו ולא אחרת בוודאי מותר בה אף בלא טב"ע דקלא (דאל"כ חרש המדבר ואינו שומע האיך מותר באשתו בלילה) ומעתה אם העדים מעידים כי כן הי' אביו ואמו לבדם בשכבם ליכא למיחש לה כלל אם היא בחזקת צדקת שאחר בא עליו ולא הוצרך לאוקמי בחבושים בבית אסורים דלפי המסקנא בלא"ה ניחא ויעויין במהר"שא שם בחולין ובדברים האלה אין צריך לדברי מהרש"א שמפקפקים עליו מאשת כהן כידוע: דברי הק' מאיר א"ש

סימן מג

את אשר כתב הדר"ג בענין הך דבת ר"ג דאמאי לא חיישי' למיתה אע"כ דסבר דלא חיישינן אף לשמא ימות ממילא לדידן חיישינן וה"ט דרי"ף והרמב"ם. ידיד' ה' לא מצאתי מי שיאמר דלא חיישינן למיתה לזמן מרבה כמ"ש התוס' שם בגיטין אבל נראה דאין צורך לעשות תקנה אל הנולד יותר מאשר הי' מניקתו דגם על אמו יש חששא זו דשמא תמות ויכולה האשה לאמר הא קיימא אחרת בחריקאי

החקירה אשר חקר מעכת"ר ני' אם לדעת הסוברים דאם פטר השליח משבועה מעיקרא גם לאחר תקנה דש"ה שלנ"ע אם צריך שתדע האשה דפטר אותם דאל"כ מצית למימר רציתי לשחק בך כמו בהכמין עדים אחורי גדר להרשב"א חקירת חכם כי"ב היא זו וגם מ"ש לתרץ דברים ראוים אל חכם לב כי"ב והנה לדעת הב"י שפסק כהרמב"ם והרא"ש בשם ר"י וסיעתם דכל שהיא מודה שקיבלה המעות רק שאמרה לשם פיקדון קבלתי וכן נתתים לי היא מקודשת וודאי אע"ג דגם הוא ס"ל כדעת הרשב"א דאם הכמין עדים אינה מקודשת כמבואר בב"י בסי' מ"ב אפ"ה ס"ל כאן בסי' ל"ה דהיא מקודשת וודאי כל שמודה שקיבלה הכסף נראה לכאורה דכ"ש דאם היא מודה דקבלה לשם קידושין ורק שכיונה לשחק דאין בדברי' כלום אם לא שנאמר דבזה אין העדים יכולם להכחישם מה שאין כן בהיא אומרת לפקדון העדים יכולים להכחישה בבירור שקיבלה לשם קידושין דעכ"פ הי' להרב"י לומר דאף באומרת לפקדון קבלתי ושתקתי לדברי העדים השלוחים כשנתנו לשם קידושין כי כוונתי לשחוק בהם ואולם לדעת הסוברים דאפילו בהיא מודה שקבלתי לא הוי קידושין וודאי אזי יש לדון דאם אינה יודעת שפטרום המשלח ואולם אף במכחשת כתב המחבר דהוי קידושי ספק והח"מ תונה מה ספק יש כאן ולכאורה אם נשבעו העדים הרי שוב אינם נוגעים כלל ורק דכל עד שצריך שבועה אינו עד כמ"ש התוס' וסייעתם והרי שבועה זו דרבנן ומדאורייתא אין עליהם שבועה כלל ואיך יתבטלו הקידושין ונאמר דלא הוי מקודשת כלל למה מקדש