אמרי אש חלק ב סג

דגם להרדב"ז כל היכא דפתיך בי' שום דררא דממונא וודאי אין מקבלין אלא בפני' ומדבריו משמע דאין מקבלין כלל. ועכ"פ הא וודאי דלענין דררא דממנוא לא מקבלין שלא בפניו והרי המהרש"א הקשה שם דאמאי לא משני דמת הבעל ותירוץ דאכתי יכולים לו' להפסידה כתובתה באנו ומעתה אין קושיא דהי' להם להעיד שלא בפני' דאכתי יכולים לומר להפסידה כתובתה באנו וצריך לומר לדברי מהרש"א דסוגי' דסנהדרין אזלי את"ל דארוסה יש לה כתיבה וכדעת התוס' וסיעתו או דלא לפשוט בעיין דארוסה אם יש לה כתובה מכח קושי' ההיא אמנם גם להרדב"ז דס"ל דבאיסורא מקבלין שלא בפבע"ד מבואר בתשובת דברי ריבות במהר"י אדרבי דהיינו דווקא לחומרא וז"ל תשובת הרדב"ז שהביא מהר"י אדרבי שם בסי' ד' וגדולה מזו אני אומר דמקבלין עדות קידושין שלא בפני בע"ד דלאפרושי מאיסורא כ"א בעלי דבר נינהו (וכתב שכן נראה מדברי המאירי והרשב"א והריב"ש) ואני מעיד שכן היה דעת מהר"י בירב ומהר"ש בן סוד אלא שהם הפריזו על המדה לקבל עדות שלא בפני בע"ד לאסור אשה על בעלה ואני וחברי חלקנו עליהם בזה אבל בעדות שנתקדשה פלונית דהוי לאפרושי מן איסורא לא נחלק אדם מעולם עכ"ל הרדב"ז שהביא מהר"י אדרבי גם הרש"ח בחלק אה"ע סי' י"ט כתב דווקא לחומרא מקבלין עדות שלא בפני בע"ד משום שלא תנשא לשוק באיסור אמרי' דכ"ע בע"ד נינהו וחלק שם על מהראנ"ח דכתב דגם להקל מקבלין (ואין תשובת הראנ"ח האמיתית בידי)

עוד חשף בזרוע קדשו צד היתר אחר שהוא לפטור דמבואר בש"ע דלכ"ע מקבלין ואין לפטור. גדול מזה אחרי שהיא מכחשת ואין עלי' שום חיוב וכמ"ש הדר"ג ובאמת צד מרווח היא רק שיש לעיין דהרי אם צריכין לדון על שעת עדות שהעידו העדים בפני ב"ד וכיון דכבר החליטו רבותינו אפילו במקום קטטא איתתא בכ"ד ניחא לה ולא היה אז זכות לה שוב אין כח בידינו לומר דבריהם ראשונים קיימים וכא יוכלו לחזור ולהעיד ולא דמי לדבר שבממון שכתב עה"ג וכן בכנה"ג לח"מ דכל שעדותן לזכות זה שהעידו שלא בפניו עתה עדותן קיימת כי בממון מה שהוא זכותו עתה וודאי מעיקרא היה זכותו ג"כ מה שא"כ לקידושין אולי עתה חזרה בה

הצעתי המעט לפני הדר"ג לשאת ולתה בדברי קדשו מעט ובאמת לבבי נוטה ונפשי תכסוף מאד להציל הילדה ההיא מידי רשעים ונראה בעיני דלכ"ע להתוס' וסיעתם בהך דאם אמרו אין אנו יודעים עדות דאין חוזרים ומעידים לדעתם גם בלא שבועה ולהר"ן דווקא אחר השבועה בשתי סברותיו מ"מ אין לומר דעדים שיאמרו בא ידענו יקראו העדים עד שנאמר דעל זה קאי ג"כ והועד בבעליו כי לא ידענו עדות כפירה מקרי ולא עדות ואיך נקרא על הכובש עדות והועד בבעליו והא דאינו חוזרים ומעידים אם אמרו לא ידענו לדעת התוספות היינו משום דכתיב אם לא יגיד כיון שלא הגיד הוא בכלל נשואת עון ואינו חוזר ומגיד וכ"ש להר"ן בשבועות דאין עולה על דעתי הקצרה שיהיה כפירת עדות בכלל והועד בבעליו רק שאין שומעין להם מקרא דאם לא יגיד כיון שלא הגיד וכו' (כעין דרשת חז"ל כיון שלא בנה וכו') והיינו שלא הזכיר הרמב"ם בה"ל שבועות עדות התנאי הזה שיכפרו בפני בע"ד וכמו שהעיר הדר"ג ני' בצדק. ויש עוד קצת ראיה לזה דאל"כ קשה קושיי' ר"פ לאביי בשבועות דף ל"ב ע"א אימא שבועה גופה בפני ב"ד אין חוץ לב"ד והא דדחי התם מדכתיב לאחת לחייב על כל אחת ובב"ד לא משכחת לה דלמא מיירי שלא בפני בע"ד וחייב על כל אחת ואחת מפני שיכול לחזור ולהודות אע"כ דלעולם אין יכולים לחזור בהן ולהעיד אם כפרו ואין לדחות דשלא בפני בע"ד הוי כחוץ לב"ד דזו מנין לנו דהרי הכפירה תהיה אח"כ בפני בע"ד ועוד דהוי מפליגי במתני' בב"ד עצמו בין כפני בע"ד ובין שלא בפניו וה' יאיר עינינו בתורתו ויצילנו משגיאות. ויראנו בתורתו נפלאות דברי ידידו דש"ת: הקטן מאיר א"ש

סימן

(שנית להגאון הנ"ל על ענין הנ"ל)

הנני בא לעשות רצון קדשו אשר גזר אומר כי אשוב לכתוב אליו. והנה לא אטריח את הדר"ג להעתיר דברים עליו. ואומר כי מה שתמהתי על הרמ"א הוא רק על שלא חילק בין דבר ברור שמעידין על היתומים מצד אביהם דמקבלין ובין דבר ברור שכנגד עצמן מחמת עצמן כמו שחילקו התוס' שהם לפ"ד הראשונים בחילוק הזה ומשם שאבו הבאים אחריהם הנמ"י והש"ג וכן הה"מ אבל כא יש הכרח מבואר בדבריהם דס"ל דאף בחוב הבא מחמת עצמן שיאמרו דמקבלין בדבר הברור היפך דעה התוס' בערכין ורק במרדכי משמע קצת דלא מחלק ואחרי שכמה ראשונים לא ס"ל החילוק הזה וכמ"ש במכתבו וגם הרא"ש לא ס"ל החילוק בין דבר ברור או לא וכמ"ש הסמ"ע בסימן ק"י א"ם עכ"פ לא הי' להרמ"א לסתום אלא לפרש דחוב מחמת עצמן של היתומים אין מקבלין

מה שכתבתי לדעת הרדב"ז דרק לחימרא מקבלין שלא בפניה בקידושין הנה לא מלבי כתבתי כן רק מדברי תשובת דברי ריבות שהעתיק שם תשובת הרדב"ז ושכן כתב הרש"ח בחאה"ע סימן י"ט וגם בתשובת רבינו בצלאל אשכנזי [כן בתשובת הרמ"א] כתבו כן ולשון תשובות הרדב"ז שהביא הדר"ג ני' יש ג"כ לפרש כן כי רק להעיד שנתקדשה מקבלין שלא בפני' לאפרושי מאיסורא ולא להעיד להקל שהיא פנוי'

ואולם במה שכתב הדר"ג דאם ידענו דבשעת קבלת עדות לא הוי ניחא לה בקידושין מקבלין שלא בפני' בזה שנינו שווין ולא עלה דעתי כלל דאם ידוע לב"ד בשעת קבלת העדות דהבתולה אין רצונה בקידושין ההם דוודאי מהני מה שאמרו כפני הב"ד דאין יודעין כלום מן העדות ופשוט הוא ואין דברי רק אם לא שאלו את פי הבתולה כלל רק האב ממאן בקידושין ובא לפני ב"ד בזה אמרתי כיון דקי"ל איתתא בכ"ד ניחא לה אין ראי' מטענת האב וכן מבואר בדברי שכתבתי כיון דאנו צריכין לדון על שעת עדות שהעידו עדים בפני ב"ד וכו' וחשבתי דהבתול' לא נשאלה אז כלל ורק האב בא לפני ב"ד וע"ז אמרתי אעפ"י שעתה תאמר כי אין רצונה בקידושין אולי עתה חזרה בה או מעצמ' או מפני רצון אבי' אבל כל שאמרה בשעת קבלת העדות לפני עדים שאין רצונה בקידושין ההם פשוט דמהני ואין לטעות בזה כלל

דברי ידידו אוה"נ דש"ת ה"ק מאיר א"ש

סימן מא

בעזרת השם אור ליום ו' ערב שבת קודש ב' דראש חודש אדר תר"ט לפ"ק אונגוואר

ינוסו יגון ואנחה והיתה הרווחה אורה ושמחה לאהובי בני הרב וכו' מוהר"ר מנחם ש"י לאוי"ט האב"ד דק"ק חוסט יע"א

נעימות ימינך הגיעני ושמחתי כי ת"ל ית' עמכם חיים ושלום וגם אותנו הגדיל ה' חסדו להחיותינו ולהשקיטנו ולהסתירנו בצל כנפיו כן יוסף להגדיל חסדו לסוך באברתו עלינו ובצל כנפיו נחסה סלה ויסור ממנו כל המונעים והמבטלים מתורתו ועבודתו ונזכה לעבדו בקדושה ובטהר' בשמח' ובטוב לבב מרוב כל אנחנו וזרעינו וזרע זרענו מעתה ועד עול' אמן סלה

אשר הקשת על הרא"ש בקידושין פ"ב דף מ"ו ע"ב גבי נתקדשה לדעת אבי' והלך אבי' למדינת הים ועמדה ונשאת אומר רב אוכלת בתרומה עד שיבוא אבי' וימחה ואמר רב שמואל בר רב יצחק ומודה רב שאם מתה אינה יורשה וכתב