אמרי אש חלק ב סב

יש בידינו ליסרו בשוטים יש ליסרו ולא יורה זיקי מות ויאמר הלא משחק אני וה' יצילנו משגיאות. ויראנו במהרה לטובה אות. דברי ידידו אוה"נ הקטן מאיר א"ש

סימן לט

ישאו הרים שלום. חיים וברכה עד עולם להאי גברא רבה ויקירא. ה"כ הרב הגאון הגדול. חריף ובקי זד ונקי. נודע בשערים. סיני ועוקר הרים. דובר משרים. כבוד שמו מפארים. כמו"ה חיים האלבערשטאם נר"ו האבד"ק צאנז והגליל יע"א

ע"ד העדים שאמרו לפני ב"ד שאינם יודעים מאומה מן הקידושין שטען המקדש שקידש לפניהם ושוב שלחו לב"ד לאמר כי מפני היראה אמרו כן בתחלה והן עתה חפצים להגיד הדברים כהווייתן ובאמת הכל יודעים כי לא היה מקום מורא שבעבורה יכבשו עדותם בפרט באיסור חמור כזה. ונראה כי רצונם לשום עלילות דברים על בתולת ישראל וחרצובות רשע בינם ובין הטוען קידושין וחקר הגאון האב"ד מצנזא בזרוע עיונו ותבונת לבבו אם יש על הב"ד לשמוע דבריהם וכתב בספר כיד ה' הטובה עליו

ואמרתי ללכת בעקבותיו הנה אם היו דברי העדים לפני הבתולה בתחילה היה לכאורה ברור שאין לשמוע עוד שנית לסתור דבריהם הראשונים לא מבעי' לדעת התוס' ר"פ הכונס דף נ"ו ע"א ד"ה פשיטא כתבו בפירוש דאם אמרו אין אנו יודעין אפילו בלא שבועה אמרינן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ודלא כדעת הר"ן בפ' שבועות העדות והסוגיא ההיא קשה לדעת הר"ן וכן מתני' דסנהדרין שהביאו התוס' שם דמוכרח דאף בלא שבועה איכא אליו"ע. ונראה דעת הר"ן דוודאי הכובש עדותו לגמרי ישנו בכלל נשיאת עון לכ"ע אלא דאם לא יאמרו מיד כאשר יבקש התובע בזה כל שלא נשבעו מפי עצמם או מפי אחרים אין בהם משום חוזר ומגיד. וקרוב לזה כתב רבינו בצלאל אשכנזי בתשובה סימן ה' מיהו רוב הראשונים שהביא שם בתשובה ס"ל דגם באינו יודע אינו חוזר ומגיד ולפמ"ש שם בתשובה נראה בכה"ג שטען האיש כי לפני אלו קידש והם אומרים שלא ראו מאומה גם הר"ן מודה דהוי חוזרים ואין שומעים להם וכמ"ש הגאון הנ"ל בתשובה

ואולם כאן שאמרו שלא בפני הבתולה יש לעיין אם יוכלו לחזור ולהעיד וידוע דעת רבינו מנחם הארוך שהביא הב"י בח"מ סימן כ"ח דשלא בפני בע"ד חוזרין ומגידין אח"כ בפני' כמו שלא בב"ד דאיתא במתני' דיוכלו לחזור ולהודות. ומה שתמהו הגדולים דהרי פשטא דמתני' משמע דמיירי גם בנשבעין עפ"י עצמן וא"כ איך יעידו אח"כ כיון שנשבעו לשקר לפי"ז עתה הנה כבר עמד הריטב"א וכתב וז"ל דאטו ברשיעי עסקינן שיאמרו עתה בב"ד שנשבעו לשקר אלא שיאמרו שהיו שכוחים באותה שעה ונזכרו דבהא וודאי מהימני ועי"ל דאפילו אמרו עכשיו בשקר נשבענו פלגינן דיבורא ומהימנינן להו בגופה של עדות ואין נאמנין לומר שנשבעו לשקר וכו' מעתה עד שכפר חוץ לב"ד ונשבע על כך אם חזר והודה בב"ד מקבלין עדותו ואם כפר בב"ד אעפ"י שחזר והודה חוץ לב"ד אינו נאמן דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד עכ"ל הריטב"א וזה נראה דעת ר"מ הארוך. ואולם לדעת הר"ן דס"ל דאין בכפירה בב"ד ג"כ משום חוזר ומגיד רק משום דמשוי' נפשי' רשיעא א"כ אכתי אין טעם לחלק בין בב"ד לחוץ לב"ד בנשבעין בעצמן

גם בדברי הריטב"א בתירוצו יש לעיין שכתב דלאו ברשיעי עסקינן וכו' אלא שיאמרו שהיו שכוחין באותה שעה או משום דפלגינן דיבורא וקשה דא"כ אם כפרו אמאי חייבין על כל אחת ואחת ממ"נ במאי חשבינן להו בכפירתן ושבועתן לשקר באדבעת שבועתן בתחילה אם ידעו וכפרו הרי הם רשעים ואינן ראויין להעיד ואם אנו חושבין אותן לשוכחין א"כ הרי באמת נשבעו שאינו יודעים עדות ודוחק גדול לומר שאנו אומרים עליהם שיודעים היו ששבועה אסורה אבל אינם יודעים אם חייבין קרבן ועוד בכה"ג ג"כ נראה דאין משוו נפשי' רשיעי דלא גרע מאמנה היו דברינו. ונראה דדעת הריטב"א כמ"ש האורים בסימן כ"ח ס"ק ג' דמי שהוא פסול לעדות מחמת רשעו ואין יודע בו זולתו יעיד בב"ד דרשע אינו פסול מגזה"כ רק משום דחשיד לשקר וכיון דהוא יודע בנפשו שהאמת כן למה לא יעיד יע"ש וכיון שהוא כן ממילא הוא חייב בשבועת עדות כיון דעדותו מועיל הרי הוא בכלל והוא עד ולכך אם נשבע חוץ לב"ד ה' פעמים חייב חמשה חטאות אם יאמר עתה שהיה מזיד וידע כאשר נשבע העדות דאע"ג דהיה רשע מ"מ כיון שאם היינו דנים אותו לשוגג וכי יכול להעיד אף שהוא יודע בעצמו שהוא מזיד מ"מ אם דנין אותו לשוגג ונמצא מזיד כשר הוא להעיד אבל בב"ד כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד לדעת הריטב"א ואולי גם לדעת הר"ן מ"מ אם השביע אותם לפני ב"ד שהוא מקום ההגדה אם היו זכורים העדות ממ"נ אין כאן אלא קרבן אחד וכמ"ש רש"י דאם שתיקותן כפירה משווי נפשיי' רשעים לפני ב"ד ואם שתיקותן לאו כפירה מה זו שבועה על שבועה ואם נאמר שכוחין היה אין כאן חיוב כלל ועכ"פ לדעת ר"מ האריך יש על נידון זה ערעור והדר"ג ני' הציב טעמים נעימים לפתח חרצובות רשעים האלה

והנה כתב הדר"ג ני' תחלה דעת הפוסקים דבדבר ברור מקבלין שלא בפני בע"ד והוא מנימוקי יוסף ריש פרק הגוזל ואין דבר ברור מזה שאומרים אינו יודעים מזה כלל הנה באמת הרמ"א בח"מ סימן ק"י סעיף ט' הביא דעת הנימוקי יוסף ואולם הב"י שם כתב טעם אחר וכן בעל התרומות שהביא הב"י שם בסימן ק"י שם בשער י"ד ח"א כתב ובכל המקומות שפסקנו למעלה שנזקקים בהם ליתומים קטנים י"ל איך מקבלין עדים שלא בפניהם וכתב בשם הראב"ד דמיירי דהב"ד יודעים מכל זה או שהודה ויש מתרצים שקבלו עדות ולא הספיקו לדון עד שמת והם כעין הדרכים שכתב הב"י בש"ע שם בסימן ק"י סעיף ט'. ואלה המקומות שהתעורר עליהם הבעל התרומות הסי עצמם שהכריח נימוקי יוסף מהם דבדבר ברור מקבלין שלא בפניהם וכ"כ התוס' בערכין דף כ"ב ע"ב בד"ה ואם אמר וכו' ומדנדחקו הראב"ד והראב"י ובעל התרומות למוקמי מקומות שהקשו מהם דווקא בהנך גווני משמע דאין מחלקים בין דבר ברור לזולתו ועוד שהתוס' בעירוכין סוף דיבור הנ"ל כתבו מיהו בדררא דממונ' הבאה מחמת יתומים כי נמי יודעים בבירור שלא התפיסו צררי כל חוב הבא מחמת יתומים אין נזקקים כראה לכאורה הטעם לחלק דכל חוב הבא מחמת אביהם כיון שהוא ברור לנו כאלו לא הי' להיתומים בדבר ההוא חזקת אבהתא כלל ולכך מקבלין אבל בחוב הבא מחמת עצמם הם עיקר בע"ד ובאנו להוציא את שלהם מידם אין לקבל שום עדות שלא בפניהם ונידון קידושין להא דמי' לכאורה וצ"ע שסתם הרמ"א בסימן ק"י וכ' די"א דבדבר ברור מקבלין שלא בפניהם ולא חילוק כמ"ש התוס' בעירוכין בין דררא דממונא דיתומים ובין דררא דממונא דאביהן גם כי במרדכי פ' השולח משמע שלא חילק מ"מ הרי התוס' בעירוכין ולפמ"ש גם הראב"ד וסיעתו אין מחלקין ולכאור' בזה המרדכי יחיד וכ"ש לענין איסורא

ואם מטעם דעדי קידושין מקבלין שלא בפני בע"ד לדעת הרדב"ז הנה רבי' בצלאל בסימן ה' וכן הרמ"א בסימן י"ב דקדקו מתשובת הרא"ש כלל מ"ו סי' דאף באיסורא אין מקבלין שלא בפני בע"ד ואם קבלו אפי' בדיעבד לא מהני והא וודאי שאין הכרח לדעה זו הקושי' שהביא הנוב"י קמא בסימן ע"ב חא"ה מהך דפריך עדי נערה היכי מקטלי הא יכולים לומר לאסור עלי' בעלה באנו ואם באיסור מקבלין עדות שלא בפני בע"ד הי' לעדים להעיד שלא בפני' וודאי יפה כ' הדר"ג בתשובתו לדחות דמה איכפת לעדות שיהי' אשה ובעלה ול"ד כלל לדברי התוס' שם ויש ליישב עוד קושי' זו לפמ"ש רבינו בצלאל בתשובה ריש סימן ה'